יח:
כהן גדול פרק
שני סנהדרין
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אינו
יוצא משם לעולם. פירוש וכגון שלא מינו אחר עד שנגמר
ההורג כהן גדול. בשוגג גולה לעיר מקלט ואינו יוצא משם לעולם
י א
א) ב)
ג) ד)
דינו וכגון דליכא משוח שעבר וליכא משוח מלחמה דמשוח
דכיון דאין כהן גדול במקדש כשהוא גולה במיתת מי ישוב. וכן כהן
יא ב
ה)
גדול שהרג את הנפש בשוגג במיתת מי ישוב הא ליכא כהן גדול: הרי
שעבר מחזיר הרוצח לדברי הכל ומשוח מלחמה פלוגתא דר' יהודה
ו) ז)
מעיד
והא תניא והתעלמת
הוא כהדיוט. לידון בשלשה:
דבר גדול ממש. אם עבר עבירה שיש
ורבנן פרק בתרא דהוריות כ):
וכו'. ואם תאמר ולוקמה בעדות
בה מיתת בית דין הוא דבעי סנהדרי
יב ג
החדש דודאי כהן גדול מעיד דבמידי
גדולה אבל במלקות לא: הרי שהיה
ההורג כהן גדול או כהן גדול שהרג את
א
דאיסורא אין חכמה ואין תבונה לנגד
מוצא אבידה כהן והיה האבידה בבית
הנפש אינו יוצא משם לעולם אימא לא
ה' כדאמר גבי צורבא מרבנן פרק
הקברות או שהיה זה זקן ואינה לפי
ליגלי קמ"ל ואימא הכי נמי אמר קרא לנוס
יג ד
ח) ט)
1
שבועת העדות והא דאמרינן
כבודו שאם היתה שלו לא היה מחזיר':
י)
שמה כל רוצח אפי' כ"ג במשמע: עובר
כ)
או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל
ל)דדוחין מ)(עשה) בשביל כבוד הבריות
על עשה ועל לא תעשה: לא סגי דלא
יד ה
ל) מ)
חבירו. כגון נוקב מרגליות שאם ילך
הני מילי ממונא אבל במידי דאיסורא
נ)
עבר הכי קאמר ב אם עבר על עשה ועל לא
לא כדפרישי' וי"ל דמעיד משמע לכל
ויחזירנ' יפסיד בבטלותו יותר מדמיה:
טו ו
תעשה הרי הוא כהדיוט לכל דבריו פשיטא
לכך נאמר והתעלמת. אלמא כבוד
דבר בין באיסורא בין בממונא דומיא
ס)
סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן אין דנין
הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם.
דמלך לא מעיד דמיירי (א) (אפי') בממונ'
❖
וה"נ זילותא הוא לגבי כהן גדול ליתי
דאי באיסורא אין חכמה וכו' נ):
לא את השבט ולא את נביא השקר ולא
והא אין מושיבין מלך בסנהדרין.
טז ז
לאסהודי לבעל דין: אמר רב יוסף.
את כהן גדול אלא על פי ב"ד של שבעים
גליון הש"ס
תימה לפרוך ממתניתין דתנן
הא דקתני מעיד למלך קאמר שהיה
יז ח
ואחד ואמר רב אדא בר אהבה 2 כל הדבר
מלך לא דן ועוד מאי קמ"ל מתניתין
מלך בעל דין וכהן גדול יודע לו
גמ' שתא בתר ירחא
הגדול יביאו אליך דבריו של גדול אימא
יח ט
אזיל.
עדות: והא לא דנין אותו. מאי
היא מלך לא דן וכו' וי"ל דהא דאין
❖
❖
כל דבריו של גדול קמ"ל ואימא הכי נמי
סהדות' בעי: בן מלך הדיוט הוא.
מלך דן ה"מ לבדו משום דאין דנין
מי כתיב דברי גדול הדבר הגדול כתיב
אותו דלא קרינן ביה התקוששו וקושו
והדר קושיין לדוכתא דאיכא זילותא
דבר גדול ממש: מעיד ומעידין אותו:
לכה"ג: בפני המלך. שהמלך יושב ודן
אבל עם אחרים שפיר מצי דן דאין
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
בסנהדרין: אין מושיבין מלך בסנהדרין.
הדין נגמר על פיו לבד כך נראה
מעיד והתניא והתעלמת פעמים שאתה
(א) תוס'
1. תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ
3
לקמן מפרש טעמא: משום יקרא דכהן
למהר"ן וא"ת מ"מ היאך דן את בנו
אפי' בממונא אי נמי
וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ
מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם הא
דוקא בממונא איירי
אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ
גדול. דידע בסהדותא לבריה: אתי.
דמסתמא בבן מלך קאי שמועה עכשיו
כיצד כהן והוא בבית הקברות זקן ואינה
מתני' מדקתני דמלך
ג
ד
וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל
וי"ל דודאי היה יודע שפיר דלדון לא
מלך יתיב עד דמיקבל סהדותא וקאי
לא מעיד
דברים יט ג
רֹצֵחַ:
לפי כבודו ה או שהיתה מלאכה שלו מרובה
(ב) ד"ה
מלך ואזיל ומעיינינן אנן בדינא: לא
2. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל
בא אבל קשה ליה דאפילו ישב וידום
משל חבירו לכך נאמר והתעלמת אמר
(ג) ד"ה
עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל
תענה על רב. אינך רשאי לסתור את
נמי לא ובהכי ניחא דלא פריך ממתני'
יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר
והא
רב יוסף ו מעיד למלך והתנן לא דן ולא
❖
דתנן מלך לא דן: (ב) תנן מלך
דברי מופלא שבדיינין ואי אמר מלך
הולך
הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל
דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו אלא
לא דן ולא דנין אותו וכו'. וא"ת ולוקי
חובה תו לא מצי אינך למחזי ליה
מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:
שמות יח כב
זכותא: משום אפסניא. מחלק ממון
א"ר זירא מעיד לבן מלך בן מלך הדיוט הוא
מתניתין דתני מלך לא דן ולא דנין
3. לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר
מוסף רש"י
אותו במלכי ישראל ומתניתין דתני
לחיילותיו כך וכך לשנה ונוח לו שיהו
אלא מעיד בפני המלך והא אין מושיבין
אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים
אין דנין לא את השבט.
כל השנים מעוברות: כהן גדול.
מעיד למלך דמשמע דדנין אותו
וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב
מלך בסנהדרין משום יקרא דכהן גדול אתא
תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:
במלכי בית דוד דאמר לקמן
אינו רוצה שתתעבר שנה מפני הצינה
(לעיל ב.) ולא את
ויתיב מקבלי ניהלי לסהדותיה קאי הוא
דברים כב א
שצריך לטבול ולקדש ביום הכפורים
דדן ודנין אותו וי"ל דכולה מתניתין
4. לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים
נביא השקר. (שם)
ואזיל ומעיינינא ליה אנן בדיניה גופא אין
ז
דבריו של גדול.
חמש טבילות ועשרה קידושין ואם
מסתמא איירי במלכי ישראל דומיא
לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב
דמלך לא דן ולא דנין אותו: מושיבין מלך בסנהדרין ח ולא מלך וכהן
לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים
תתעבר שנה הרי תשרי במרחשון
(לעיל טז.)
שמות כג ב
לְהַטֹּת:
משום
גדול בעיבור שנה מלך בסנהדרין דכתיב
צינה. פ"ה משום שכהן
וצינת מרחשון תהיה בתשרי: אמר רב
והתעלמת.
(ב"מ
לא תענה על ריב לא תענה על רב לא
פפא ש"מ.
מהא דקתני ולא כהן גדול
גדול טעון טבילה ולא
4
ל.) ופעמים שאי אתה
בעיבור שנה: שתא בתר ירחי אזלא.
נהירא דמשמע ביומא שהיו
מלך וכהן גדול בעיבור שנה מלך משום
מתעלם.
מחממין לו קומקמום של חמין ביוה"כ
אחר ירחים הראוים להיות אם לא
(שם) והיא בבית
אפסניא כהן גדול משום צינה א"ר פפא
הקברות. (שם)
לכן נראה לפרש משום קרירות
נתעברה הולך קור וחום של שנה
ש"מ $ שתא בתר ירחא אזיל איני והא הנך
ואינה לפי כבודו.
הרצפה שכל היום היה עומד יחף:
וצינה הראויה במרחשון הויא בתשרי
ג' רועי בקר דהוו קיימי ושמעינהו רבנן
שתא
בתר ירחא אזלא. פירש
(ברכות יט:) או
כשמתעברת: אם בכיר ולקיש כחדא
דקאמרי חד אמר אם בכיר ולקיש כחדא
שהיתה מלאכה שלו
יינץ דין הוא אדר. אם יהא חום בקרקע
הקונטר' קור וחום של שנה
מרובה משל חבירו.
יינץ דין הוא אדר ואם לאו לית דין אדר וחד
ויצמח זרע הבכיר והאפילה יחד
(ג)אחר החדשים אם לא היתה השנה
אמר אם תור בצפר בתלג ימות ובטיהרא
מעוברת וקור שהיה ראוי לעשות
חיטין שנזרעו בראש החודש והשעורין
י)
בטול תאינה ידמוך ישלח משכיה דין הוא
שנזרעו עכשיו דין הוא אדר ואם לאו
במרחשון אם לא היתה השנה מעוברת
לית דין אדר אלא שבט: אם תור
יעשה בתשרי דאי בתר חדשי חמה
אדר ואם לאו לית דין אדר וחד אמר אם
(שם
וכעי"ז ב"מ שם) לא שנא
בצפר בתלג ימות. אם בבקר יהא
אזלא מה לו לכהן אם נעבר השנה
קידום תקיף לחדא יהא יפח בלועך נפיק
מן האירוסין.
וקשה והלא כל מה שאנו מעברים
קור חזק עד שיהא השור קרוב למות
לקיבליה דין הוא אדר ואם לאו לית דין אדר
מחמת הצינה: ובטיהרא בטול תאינתא
היינו כדי להשוות חדשי חמה לחדשי
ועברוה רבנן לההיא שתא ותסברא רבנן
ולא שנא מן הנישואין.
ידמוך. ובצהרים יגדל כח החום עד
הלבנה ולעשות ממרחשון תשרי כדי
ארעוותא סמוך אלא רבנן אחושבנייהו
שתפול בו תקופת תשרי ותהא מקצת
שיהא השור מיצל בצל התאנה מחמת
סמוך ורועי בקר איסתיועי הוא דאיסתייעא
החום: וישלח משכיה. ויפשיט עורו
החג בתקופה החדשה והלא ברוב
מילתייהו: חולץ וחולצין כו': קא פסיק ותני
השנים כמו כן היא נופלת תקופת
כלומר יתחכך בתאינה מחמת החום:
אם קידום תקיף לחדא יהא יפח
תשרי בתשרי של לבנה ופי' בתוס'
לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנישואין
ט
בלועך נפיק לקבליה. אם כבר תשש
דמיירי בשמעתתא משום אביב ופירות
ס)
בשלמא מן הנישואין
הוי עשה ולא תעשה
כח החורף כל כך שכשיהא רוח מזרחי'
האילן דאז משתנה קור של תשרי זה
ואין
עשה ולא
(יבמות כ.)
חזקה מאד והיא מביאה צינה ואתה
מקור של תשרי של שאר שנים להיות
תעשה.
(שם
מנשב בפיך ויוצא לקראתה ונפיחתך קשה מן הרוח ומחממתה דין הוא
בו צינה כצינה של מרחשון ולהכי פריך שפיר משלשה רועי בקר
סא.)
אדר: ואם לאו. שעדיין יש צינה חזקה לית דין אדר אלא שבט: ועברוה
דמשמע שהפירות והצינה שוים שהרי סימני הרועים האחד
היה
רבנן. ועשאוהו כשבט שקבעו אדר השני אחריו. אלמא שתא בתר עיבורא
נותן לפירות והאחר לצינת הרוח:
אזיל ולא נהגא חום דניסן באדר אלא מנהג אדר באדר השני: רבנן
היינו
אחושבנייהו סמוך. ובלא"ה מעברינן ליה והכא איסתייועי מיסתייעא מילתייהו
כלומר איתרמי להו מזל חשיבות דאיקלע עיבור כמלתייהו
ומיהו ברוב העבורים שתא בתר ירחא אזלא: קא פסיק ותני. הוא אינו מייבם
לא שנא נפלה לו יבמתו בין מן הנשואין בין מן האירוסין
בשלמא מן הנשואין
איכא עשה ולא
תעשה באיסורא בתולה
יקח
ולא בעולה דהיינו
עשה אלמנה לא יקח הרי לאו:
ואין