כהן גדול פרק
שני סנהדרין
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נשים
לצאת לפני המטה. דכיון דשעת צער הוא ליכא
תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי. דאילו בועז חדא לילה ופלטי שנים
למיחש
לד א
א)
ב)
רבות: דורו של משה ויהושע עסקו בתורה הרבה ודורו של חזקיהו
להרהור ובירושלמי פליגי איכא למאן דאמר לפני
המטה
יותר מהם כדכתיב וחובל עול מפני שמן ואמרינן בחלק
לפי
שגרמו מיתה לעולם ואית דנהגו לאחר המטה ואנשים לפני
לה ב
חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק
המטה לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן אנשים:
ששהא מלכות וכו'. אף על גב
ג) ד)
בבתי מדרשות עד שבדקו מדן ועד
לו ג
באר שבע ולא מצאו עם הארץ: מתכסין
דדרשינן
תוקפו של בועז ענוותנותו
של פלטי בן ליש
ה)
בטלית אחת. עניים היו: רבי יהודה
ומלכים ממך יצאו זה
ו)
כדאמרן אמר רבי יוחנן מאי דכתיב 1 רבות
לז ד
ז)
אומר לעולם לפני המטה יוצאות
שאול ואיש בושת מ"מ היה יכול
❖
בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה רבות
ח)
שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו
להתקיים במקום אחר ולא היה לו
בנות עשו חיל זה יוסף ובועז ואת עלית על
של אבנר. ואי ס"ד נשים אחר המטה
לשהות מלכות בית דוד שנמשח כבר
על פי נביא: שתי שנים ומחצה.
כולנה זה פלטי בן ליש אמר רבי שמואל
לח ה
אורחיה דדוד להלך עם הנשים:
הגהות הב"ח
בר נחמן אמר רבי יונתן מאי דכתיב 2 שקר
בתחילה להכרותו. שהיו סבורין
פי' בקונטרס שמלכות ישראל היתה
(א) רש"י
לט ו ז ח ט
החן והבל היופי שקר החן זה יוסף והבל
שאינו
שמאתו היתה הריגת אבנר: ולבסוף
בטלה חמש שנה בין מיתת שאול
(ב) ד"ה
להברותו. שידעו הבירור שלא מאת
היופי זה בועז יראת ה' היא תתהלל זה
למלכות איש בושת ב' שנים ומחצה
❖
❖
לו
דוד נהרג אבנר: למחות בשאול.
היינו שתי שנים ממלכות איש בושת
פלטי בן ליש דבר אחר שקר החן זה דורו
בהריגת נוב עיר הכהנים: ידיך לא
ומחצה בין מיתת איש בושת למלכות
של משה והבל היופי זה דורו של יהושע
מוסף רש"י
תורה אור השלם
אסורות. אדם חשוב היית לשאול
דוד ולא נהירא חדא דלמה נענש על
יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקיה
אותה חצי שנה דבין מיתת איש בושת
והיה לך למחות ולפי שלא מחית
וכשמברין אותו.
1. רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל
דבר אחר שקר החן זה דורו של משה
(נדרים נו.)
כנפול לפני בני עולה נפלת: מכדי
למלכות דוד הלא קודם מיתתו חזר
וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה:
ערסא דגדא.
ויהושע והבל היופי זה דורו של חזקיה
משלי לא כט
מחויי מחית. והכי קאמר ידיך לא
אבנר ונתאמץ להמליך את דוד
2. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי
יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה
אסורות היו לא ניהגת בעצמך כאדם
כדכתיב וישלח אבנר
אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא
(מו"ק
תִתְהַלָּל: משלי לא ל
ברבי אילעאי אמרו עליו על רבי יהודה
מלאכים אל דוד וגו' ועוד דכיון
(א) חשובו) אלא בכל כוחך גילית בדעתך
3. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב
כז. מכת"י. וכעי"ז נדרים נו.)
ומחית בשאול: ששהה מלכות בית
דחמש שנים עמדו בלא מלך ולא
ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין
מי איכא מידי כו'.
וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ
בטלית אחת ועוסקין בתורה: מתני' מת
דוד. שהעמיד את איש בושת למלך
המליכו את דוד א"כ למה נענש אבנר
קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ
א
(נדרים נו.) דעד
שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר
במה שנתחזק אחרי כן להמליך איש
ואם לא המליכו אבנר היו ממליכין
לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו רבי
האידנא לא אותביניה.
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי
בושת ונראה לי איפכא דאותה חצי
את דוד ומשמלך איש בושת עד יום
הַמִּטָּה: שמואל ב ג לא
יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המיטה
4. וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל
שנה היתה בין מיתת שאול למלכות
שמלך דוד על כל ישראל היו שתי
יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו
(מו"ק שם
יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא כִּי
איש בושת ובאותם הימים נתחזק
שנים ומחצה שתי שנים לאיש בושת
מכת"י) דעד האידנא לא
לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ
של אבנר שנאמר 3 והמלך דוד הולך אחר
אבנר ודבר לכל ישראל להמליך איש
וחצי שנה בין מיתתו למלכות דוד
אכילניה.
לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר:
המיטה א"ל לא היה הדבר אלא לפייס
בושת עד שהמליכו לסוף אותה חצי
שמשמת שאול מלך דוד בחברון וכתיב
שמואל ב ג לז
ז)
ב
5. וַיָּבֹא כָל הָעָם
את העם וכשמברין אותו כל העם מסובין
בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים
שנה ומשמת איש בושת היתה מלכות
ג
(מו"ק שם
לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם
גמ'
צא מהן חמש שנים שבין מיתת שאול
ישראל בטלה חמש שנים עד שמלך
על הארץ והוא מיסב על הדרגש: תנו
מכת"י) אינו צריך
בְּעוֹד הַיּוֹם וַיִּשָּׁבַע דָּוִד
לכפותו.
למלכות איש בושת דתניא בסדר עולם
דוד נמצאו ז' שנים ומחצה שמלך דוד
לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי
רבנן מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה
ד
אלא זוקפו.
אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף כִּי אִם
בחברון כדכתיב בהדיא אע"ג דבאידך
והימים אשר מלך דוד
יוצאות לפני המיטה יוצאות ר' יהודה אומר
לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם
קרא לא חשיב רק ז' שנים היינו לפי
על וגו' נמצאת מלכות ישראל בטילה
ח)
(נדרים שם) ואי ס"ד
לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה:
לעולם נשים לפני המיטה יוצאות שכן מצינו
ערסא דגדא.
שמואל ב ג לה
חמש שנים אלמא חמש שנים היו בלא
שנצטרע כדאמרינן בחלק
6. וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר
(שם)
בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר שנאמר
מלך נשתיירו שתי שנים ומחצה
והא דלא חשיב חצי שנה זאת
אמאי אינו צריך
וַיֹּאמַר הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת
והמלך דוד הולך אחר המיטה אמרו לו לא
ממלכות איש בושת למלכות בית דוד:
בחשבון בטול מלכות ישראל
לכפותו.
3
אַבְנֵר: יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת
היה הדבר אלא לפייס את העם ונתפייסו
וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם
דרגש ערסא דגדא. נוהגין היו לערוך
היינו לפי שלא היתה סמוך לה' שנים
הֻגָּשׁוּ כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי
מטה ושלחן בבית ולא היו משתמשין
ולא היה הבטול יחד:
שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין
(מו"ק שם מכת"י) והתניא
עַוְלָה נָפָלְתָּ וַיֹּסִפוּ כָל
בהן כלל אלא למזל הבית מונחת משום
הכופה כו'.
מלך
הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו:
הנשים ויצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים
❖
שמואל ב ג לג-לד
ניחוש. גדא מזל ודומה (ב) גד גדי וסנוק
שנאמר וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר
4
לא : עד השתא לאו
דרש רבא מאי דכתיב 5ויבא כל העם להברות את דוד כתיב להכרות וקרינן
(נדרים שם) מידי דהוה
אותביניה. עד הנה לא ישב על אותה
רבינו חננאל
להברות בתחלה להכרותו ולבסוף להברותו אמר רב יהודה אמר רב מפני מה
אמטה מיוחדת לכלים.
מיטה שהרי מונחת היא לנוי הבית:
לפתות. ואת עלית על
נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה ר' יצחק אמר מיחה ולא
והשתא. דאבל הוא בעינן לאותביה
כולנה זה פלטי בן ליש.
נענה ושניהן מקרא אחד דרשו ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל
(שם נו:) דרגש
עלה מהיכא תיפוק לן: השתא מוכלינן
שקר החן זה יוסף והבל
6
מתיר קרביטיו.
היופי זה בועז אשה יראת
ליה. משל אחרים: אלא אי קשיא.
ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו מאן דאמר לא מיחה
ה' [היא] תתהלל זה פלטי
אדעולא הא קשיא עלה דתניא בעלמא
הכי קאמר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו מאי טעמא לא מחית
ד"א שקר החן זה דורו של
(שם)
משה. הבל היופי זה דורו
דרגש אין צריך האבל
כנפול לפני בני עולה נפלת ומ"ד מיחה ולא נענה איתמהויי מתמה הכמות
6
קרביטין מי אית ליה.
של יהושע. אשה יראת ה'
לכפותו: מתיר קרביטין. בימי אבלו.
נבל ימות ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים מכדי מחויי מחית מ"ט כנפול
היא תתהלל זה דורו של ר'
קרביטין לולאות: קרביטין מי אית ליה.
(מו"ק שם
יהודה בר' אלעאי שהיו
לפני בני עולה נפלת למאן דאמר מיחה מ"ט איענש א"ר נחמן (ברבי) יצחק
מכת"י)
ששה תלמידים מתעטפין
הלא כשאר מטות עושין אותה מטה:
בטלית אחת ועוסקין
ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה: וכשמברין אותו כו': מאי
גילדאי. רצענין: ערסא דצלא. מטה
בתורה: מת לו מת אינו
דרגש אמר עולא ערסא דגדא א"ל רבנן לעולא מי איכא מידי דעד האידנא
של עור ותולין רצועות בשפת העור
יוצא מפתח פלטרין שלו.
(נדרים שם) ערסא דצלא.
ר' יהודה אומר אם רוצה
לא אותביניה והשתא מותבינן ליה מתקיף לה רבא מאי קושיא דילמא מידי
סביב וכשרוצין לנטותו עונבין הרצועות
לצאת אחרי המטה כדרך
בארוכות המטה וכשמתירין אותה
דהוה אאכילה ושתיה דעד האידנא לא אכילניה ולא אשקיניה השתא קא
ה
שיצא דוד אחרי מטתו של
אבנר יוצא: ת"ר מקום
הוא נופל והן הן קרביטין וחס הוא
מוכלינן ליה וקא משקינן ליה אלא אי קשיא הא קשיא דרגש אינו צריך
ו
שנהגו הנשים לצאת אחרי
עליו לכפותו שלא יתקלקל העור
לכפותו אלא זוקפו ואי ס"ד ערסא דגדא אמאי אינו צריך לכפותו והתניא
המטה יוצאות לפני המטה
בלחלוח הקרקע שלא היו ראשי
יוצאות ר' יהודה אומר
הכופה ז את מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך
כרעיו גבוהין מסירוגו למעלה.
לעולם הנשים לפני המטה
ביתו הוא כופה מאי קושיא דילמא מידי דהוה אמטה מיוחדת לכלים דקתני
שנאמר והמלך דוד הולך
וקאמר ת"ק זוקפו על דופן הכרעים
אחרי המטה כו'. אמר רב
אם היתה מיוחדת לכלים אינו צריך לכפותה אלא אי קשיא הא קשיא רשב"ג
ח
וארוכותיו למעלה ואמר ליה רבן
מפני מה נענש אבנר שהיה
אומר דרגש מתיר קרביטין והוא נופל מאיליו ואי סלקא דעתך ערסא דגדא
לו למחות בשאול ולא
שמעון מתיר קרביטין והוא נופל:
ט
מיחה ואמרינן בגמ' בסוף
סירוגו קרביטין מי אית ליה אלא כי אתא רבין אמר אמר לי ההוא מרבנן ורב
נגמר הדין בור וסירה גרמו
(מו"ק שם מכת"י)
תחליפא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי ואמר ליה מאי דרגש ערסא דצלא א"ר ירמיה א"ר יוחנן דרגש
לו לאבנר שיהרג כו'.
ופירושו פירשו בירושלמי
סירוגו במסכת סוטה בפרק א'.
רב נחמן בר יצחק אמר מיחה. ומפני מה נענש מפני שעיכב מלכות בית דוד שנתים ומחצה: וכשמברין אותו כל העם
מסובין על הקרקע והוא על הדרגש: ירושלמי דרגש יש בו משום כפיית המטה [ספסל אין בו משום כפיית המטה]. המלך
(נדרים שם)
אינו חייב בכפיית המטה [כהן גדול חייב בכפיית המטה. תני ההספד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין
לתפלה
מעשה היה
והפסיקו רבותינו לק"ש
ולתפלה]. מאי דרגש ערסא דצלא. פי' מטה
של עורות. דרגש מתיר