כ:
כהן גדול פרק
שני סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מלך
מותר וכו'. $תימה למה נענש אחאב על נבות כיון שלא רצה
סירוגו. קשירתו: מתוכו. שיש נקבים (ב) בארכבותיו ותוחבין בהן
מ א
א)
ב)
למכור לו כרמו ועוד דבפרק הכונס צאן לדיר
ראשי רצועות התלויות בעור ועונבים ואין מרכיבין הרצועה על גבי
מא ב
ג)
ארוכות המטה: סירוגה מעל גבה. החבלים מרכיבין על ארוכות
קאמר דדוד שאל אם היה יכול להחליף גדישין של שעורין מישראל
ד)
המטה מיכן ומיכן ואורג והוא סירוג: העריסה. עריסת תינוקות
לתת בפני בהמתו (ו) וי"ל דבפרשת המלך כתיב יקח ונתן
ה) ו)
מב ג
בריי"ץ: משישופם בעור הדג.
לעבדיו ולא לעצמו ועוד י"ל דבחנם
ז) ח)
משפשפם בעור הדג כדי להחליק
היה יכול ליקח אם היה רוצה אבל
סירוגו מתוכו מטה
סירוגה מעל גבה
ט)
הארוכות ליפותם: למה לי שיפת
כשהיה שואל אחאב שימכרו לו חשב
י)
מיתיבי א כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה
מג ד ה
כ) ל)
עור הדג. הלא אין יופיין ניכר
נבות שרשות בידו לומר לא אמכור
המטה והעריסה משישופם בעור הדג ואי
שהרי מכוסות הן תמיד בראשי
ועי"ל דנענש לפי ששאל הכרם
מ)
מטה מסורגת (היא) מעל גבה למה לי
מד ו
נ)
מטה
החבלים המסורגין על גבן:
לעשות ע"ז דכתיב
שיפת עור הדג אלא הא והא מתוכו מטה
ס) ע)
אעולי ואפוקי בבזיוניה. בבזעים
והיה לי לגן ירק כמו המתקדשים
מה ז
אעולי ואפוקי בבזיוני דרגש אעולי ואפוקי
והמטהרים אל הגנות
ונקבים של ארוכות מכניס ומוציא
פ) צ)
מו ח ט י
באבקתא אמר ר' יעקב אמר ר' יהושע בן
ראש החבל ומסרג: באבקתא.
והנקדן תירץ דאינו מותר רק בשדות
ק)
לוי הלכה כרשב"ג אמר רבי יעקב בר אמי
הרחוקים מן העיר דלא מעלי כל
לולאות התלויות בנקבי ארכובותיו
❖
מז כ
ר)
כך אבל כרם נבות היה אצל היכל
ובהן מכניסין ראשי רצועות התלויות
מטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו:
ב
מתני'
בשפת העור: שנקליטיה יוצאין.
אחאב בשומרון ועי"ל דדוקא בשדה
ומוציא למלחמת הרשות על פי
❖
ג
ש)
לעזי רש"י
מקנה אבל שדה אחוזה שירש מאבותיו
נקליטין שני עצים ארוכים ומעמידין
בית דין של שבעים ואחד ד ופורץ לעשות
❖
לא כמו שהשיב נבות חלילה לי
אותן באמצע דופני המטה אחד
ברי"ץ. עריסה.
לו דרך ואין ממחה בידו ה דרך המלך אין
מתתי נחלת אבותי לך ש) אי נמי
מראשותיה ואחד מרגלותיה ומפוצלין
גליון הש"ס
לו שיעור ו וכל העם בוזזין ונותנין לו והוא
דפרשת המלך לא נאמרה רק על
הן בראשותיהן ומניחין קנה מזה לזה
תוס' ד"ה מלך וכו' תימה.
גמ'
רבינו חננאל
נוטל חלק בראש: תנינא חדא זימנא
המלך שנמלך על כל ישראל ויהודה
ועליו פורסין הכילה ויש שמחברין
❖
קרביטיו ונופל מאליו:
אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד
ומאת המקום ואחאב לא מלך על
אותן נקליטין למטה והיינו יוצאין
אמר ריב"ל הלכה
יהודה וגם לא מלך מאת המקום:
שמחוברין ויוצאין מן המטה ואין יכול
של שבעים ואחד איידי דתנא כל מילי דמלך
כרשב"ג דאמר מטה
לכפותה מפני נקליטיה: זוקפה.
דאי
שנקליטה יוצאין זוקפה
תנא נמי מוציאין למלחמת הרשות אמר רב
הגהות הב"ח
(א)
ודיו מטה המיוחדת לכלים
על מראשותיה או על מרגלותיה
יהודה אמר שמואל כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו רב אמר לא
(א) גמ' מוציא
אין צריכין לכפותה:
ז
(ג) וארכובותיה למעלה ודיו: מתני'
ופורץ לעשות לו דרך
(ב) רש"י
נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם שנאמר 1 שום תשים עליך מלך שתהא
ופורץ. גדרות אחרים: לעשות לו
ואין ממחין בידו שדרך
אימתו עליך כתנאי ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ר'
בארוכותיו
המלך אין לו שיעור. אמר
דרך. לשדהו ולכרמו: חלק בראש.
(ג) ד"ה
שמואל כל האמו' בפרשת
יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר שום תשים
חלק היפה בורר ראשון ונוטל מחצה:
וארוכותיה
המלך המלך מותר בו
גמ' בפרשת מלך. בספר שמואל
עליך מלך שתהא אימתו עליך וכן היה רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו
(ד) ד"ה רבי
ר' יוחנן אמר לא נאמרה
נחמיה אומר
פרשה זו משפט המלך
ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות
בניכם ובנותיכם יקח וכיוצא
ליקח את בני ישראל
בהם: רב אמר לא נאמרה פרשה.
(ה) ד"ה
להם בית הבחירה רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד
ולשומם לו במרכבתו
וגורס מקודו
ובפרשיו ולחרוש חרישו
דשמואל אלא לאיים עליהם שתהא
תרעומתן שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך וגו' תניא ר"א אומר זקנים
2
(ו) תוס'
ולקצור קצירו ולעשות
אימת מלכם עליהם אבל אינו מותר
שבדור כהוגן שאלו שנאמר 3 תנה לנו מלך לשפטנו אבל עמי הארץ שבהן
כלי מלחמתו וכלי
לעשות: ה"ג רבי יהודה אומר לא
ולשלם להם גדישין של
רכבו. ובנות ישראל
קלקלו שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו
4
עדשי' דפלשתי'
יקח להיות לו רקחות
נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם.
❖
טבחות ואופות ושדות בני
תניא רבי יוסי אומר ח שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד
ולא גרס ליראם ולבהלם דהא לרבי
ישראל וכרמיהם וזיתיהם
להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע
יהודה יפה כיוונו שהרי נצטוו ישראל
הטובים יקח ונתן לעבדיו
וזרעיהם יעשר וצאנם
איזה מהן תחילה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי
על כך והכי גרס לה בתוספתא :
מוסף רש"י
5
ינתן לסריסיו ולעבדיו
שלש מצות. להכי נקט שלש הללו
❖
אומר להעמיד להם מלך תחילה ואין כסא אלא מלך שנאמר וישב שלמה
ט
6
ובהמתם
ובחוריהם
הובא בסוף המסכת.
שהן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן
הטובים וחמוריהם יקח
על כסא ה' למלך ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או
ועשה למלאכתו ולבני
כדמפרש לקמן בתחלה מלך ואחריה
להכרית זרעו של עמלק תחלה כשהוא אומר 7 והניח לכם מכל אויביכם
ישראל אמרו ואתם תהיו
תורה אור השלם
עמלק ואחריה בית הבחירה: בכניסתם
לו לעבדים וזעקתם ביום
וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' הוי אומר י להכרית זרעו של עמלק תחלה
1. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
לארץ. דבכולהו כתיב ירושה וישיבה
ההוא מלפני מלככם אשר
וכן בדוד הוא אומר ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב
בחרתם לכם ולא יענה ה'
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ
8
וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה
אתכם ביום ההוא. אמר
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ
וכתיב 9 ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו' אמר
עלי מלך בעמלק כתיב
(לו) ר' יוחנן לא פירש
מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת
ריש לקיש בתחילה מלך שלמה על העליונים שנאמר וישב שלמה על כסא
להם אילו כולם שהתירם
והיה בהניח ה' וגו' ובבנין
עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא
6
אָחִיךָ הוּא: דברים יז טו
לו הקב"ה אלא לייראם
ה' ולבסוף מלך על התחתונים שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח
בית הבחירה כתיב ועברתם
01
2. כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ
ולבהלם בלבד. תניא אמר
את הירדן וישבתם בארץ וגו' והדר
ועד עזה רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד
ר' יהודה ג' מצות נצטוו
אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
ישראל בכניסתם לארץ
כתיב והיה המקום וגו': לא נאמרה
לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ
אמר תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו וכשם שמלך על תפסח ועל עזה כך
להעמיד להם מלך ולבנות
וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ
פרשה זו. דשום תשים עליך מלך
מלך על כל העולם כולו ולבסוף לא מלך אלא על ישראל שנאמר 11 אני
בית הבחירה ולהכרית זרע
כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:
משום מצוה אלא כנגד תרעומתם
דברים יז יד
עמלק ואוקימנא להעמיד
קהלת הייתי מלך על ישראל וגו' ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים שנאמר
3. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי
להם מלך ואחריו להכרית
שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על
זרע עמלק ואחריהן בנין
21 דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר
שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ
כך ולומר והיינו גם אנחנו ככל הגוים
בית הבחירה א"כ למה
תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ
הנה מטתו שלשלמה וגו' ולבסוף לא מלך אלא על מקלו שנאמר זה
שנאמר ואמרת אשימה עתידין אתם
31
41
נענש מפני שקדמה על
וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְיָ:
שמואל א ח ו
ידן. זקנים כהוגן שאלו
היה חלקי מכל עמלי רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר גונדו הדר או לא
לומר כן: (ד) ר' נהוראי אמר כו' לא
4. וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל
שנאמר ועתה שימה
גרסינן ליה בתוספתא פ). ותדע דשיבוש
הדר רב ושמואל חד אמר הדר וחד אמר לא הדר מאן דאמר לא הדר מלך
לנו מלך לשפטנו ועמי
הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ
הוא דהא קי"ל בעירובין דהוא
הארץ הן שקלקלו ואמרו
וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת
והדיוט ומאן דאמר הדר מלך והדיוט ומלך: פורץ לעשות לו דרך: ת"ר
מִלְחֲמֹתֵנוּ: שמואל א ח כ
ויצא לפנינו ונלחם את
רבי נחמיה הוא רבי נהוראי צ): עמי
אוצרות מלכים למלך ושאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם אמר ליה
מלחמתנו: ענין שלמה
5. וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס
כ
הארץ קלקלו. דאילו זקנים שאלוהו
שנאמר עליו שמלך על
יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק
אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אחא בשלמא אוצרות מלכים למלך אורחא
לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם אבל
מִדֹּר דֹּר: שמות יז טז
העליונים שנאמר וישב
דמלתא אלא שאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם מנלן דכתיב
6. וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל
שלמה על כסא ה' למלך
עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם
ובסוף על התחתונים כי
כִּסֵּא יְיָ לְמֶלֶךְ תַּחַת
וימשחו
שאמרו ויצא בראשינו ונלחם את
הוא רודה בכל עבר הנהר
דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ
מתפסח ועד עזה תפסח
מלחמתנו : בתחילה. קודם שנשא שלמה נשים נכריות מלך אף על עליונים: וכשם שמלך על תפסח ועזה כך מלך על כל העולם
אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל:
בסוף העולם ועזה בסוף
דברי הימים א כט כג
כולו. והכי קאמר קרא כי הוא רודה בכל עבר הנהר כמתפסח ועד עזה: על מקלו. שהשליכו אשמדאי מכסאו כדאמרינן במסכת
7. וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן
העולם וחד אמר תפסח
גיטין : גונדו. טליתו ובסדר
טהרות פירש רב האיי מקידה הוא מקידה של חרש (ה) ודומה לו חד אמר
ועזה בהדי הדדי כו'. פי'
וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ
קורו קערה שאוכל בה:
קודו וחד אמר מקלו ק) והוא מקידה ששותה בה מים: מלך והדיוט. ושוב לא חזר למלכותו ר):
אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם
ירושלמי היה אומר זה
וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם
וימשחו
היה חלקי מכל עמלי:
מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח:
והעם בוזזין ונותנין לפניו
וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר
יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיְיָ: דברים יב י-יא 8. וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיְיָ הֵנִיחַ
והוא נוטל חלק בראש:
ת"ר אוצרות מלכים
לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו: שמואל ב ז א 9. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה: שמואל ב ז ב 01. כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכָל
מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב: מלכים א ה ד 11. אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם: קהלת א יב 21. דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם: קהלת א א 31. הִנֵּה מִטָּתוֹ
למלך ושאר ביזה מחצה
שיר השירים ג ז 41. וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי: קהלת ב י
לעם ומחצה למלך:
שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל: