כהן
גדול
פרק
שני סנהדרין
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאי
ס"ד בת נישואין הואי אחתיה מי הוה שרייה ליה. מכאן קשה
וימשחו אותו. בשלמה כתיב: והיתה לאהרן ולבניו. בלחם
הפנים
א)
א
כתיב: מתני' שמנה עשרה. לקמן נפקא לן: גמ' עשירה
ב)
לפ"ה שפירש בפ"ק דקידושין והבאתה אל תוך ביתך
מח ב
ממשכנין אותה. לפי שאינה צריכה לאותו כסות להחזירו לה בלילה:
מלמד שלא ילחצנה במלחמה פי' שלא יבא עליה במלחמה ומשמע
משיאה שם רע. שתכנס לביתך שחרית
וערבית: למאן דדריש וי"ו.
מתוך פי' הקונטרס דאפילו ביאה ראשונה אסורה במלחמה עד לאחר
מט ג
ר"ע בד' מיתות ב"ד
כל המעשים כולן וא"כ לא בא דוד
ישמעאל אחי בת ובת אני דורש:
על מעכה רק לאחר שנתגיירה וא"כ
וימשחו לה' לנגיד ולצדוק מקיש נגיד
ג)
(א)
1
חרשתם בעגלתי. שמשון קרי לה
בת נישואין היא והיכי שריא תמר
ד)
לצדוק מה צדוק מחצה לו ומחצה לאחיו
נ ד
ה)
לאשתו כשהגידה להם חידתו: ואמר
לאמנון אחתיה היא ועוד דהא אמרינן
אף נגיד מחצה לו ומחצה לאחיו וצדוק
ו)
רב שקלה מיכל למטרפסה. זה היה
דלא דברה תורה אלא
גופיה מנלן דתניא רבי אומר 2 והיתה
❖
ז)
פרעון חטאתה מה שנכתב בצידו לא
כנגד יצר הרע משמע שבמלחמה
לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו:
א
היה לה ולד. אלמאמ) מההוא מעשה
ביאה ראשונה הואי לכך פירש ר"ת
מתני' ב 3 לא ירבה לו נשים אלא שמנה
ח)
ואילך לא הוה לה אבל מקמי הכי
התם שלא ילחצנה במלחמה לבא עליה
ט)
מוסף רש"י
עשרה רבי יהודה אומר מרבה הוא לו
י) כ)
איכא למימר דהוה לה: והא כתיב
ביאה שניה ומחלוקת בירושלמי בין
ל)
והיתה לאהרן ולבניו.
ויקח דוד עוד. אלמא טובא הוו ליה
ובלבד שלא יהו מסירות את לבו ר' שמעון
רב ושמואל מן הפי' דרב אמר אינה
❖
מ)
נשים: יפת תואר. הנשבית במלחמה
מותרת במלחמה אלא ביאה ראשונה
אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה
ושמואל אמר אף לא ביאה ראשונה
כדכתיב וראית בשביה:
לא ישאנה אם כן למה נאמר לא ירבה לו
גליון הש"ס
תמר. אחות אבשלום בת יפת תואר
ולא ביאה שניה וזה לשון הירושלמי
נשים דאפילו כאביגיל: גמ' למימרא דר'
תרתי מילין אתון אמרין משמיה דרב
היתה קודם שנתגיירה בלב שלם
גמ' משום דלא יסור.
יהודה דריש טעמא דקרא ור"ש לא דריש
(ע"ז י:) ואתה
וליתא הכא אתון אמרין משמיה דרב
מעכה אמו ילדה לו לדוד את תמר
❖
משיאה שם רע.
טעמא דקרא והא איפכא שמעינן להו דתניא
והיתה אצלו בתורת יפת תואר: ועתה
אסור לבא עליה ביאה שניה ואני
אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה
דבר נא וגו'. תמר מנסיב ליה עצה
אומר לא ביאה ראשונה ולא ביאה
ג
(ב"מ קטו.) ור'
שמעון דריש טעמא
אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול
לאמנון: מי הוה שרייה ליה אלא
שניה וא"כ קשיא לשמואל הך דהכא
הגהות הב"ח
4
דקרא.
שמע מינה. עדיין לא נתגיירה אמו
כדפרישית על כן נראה למימר דתמר
בגד אלמנה דברי רבי יהודה רבי שמעון
(א) גמ' לכהן
❖
לא היתה בת דוד שאמה כבר היתה
כשילדתה ותנן ולד שפחה וכותית
אומר עשירה ממשכנין אותה ענייה אין
מעוברת כשבאת למלחמה והא
מישראל אין לו קורבת אב במסכת
ממשכנין אותה ואתה חייב להחזיר לה
יבמות מי שיש לו בן מ"מ
דכתיב כי כן תלבשנה
ואתה משיאה שם רע בשכנותיה ואמרינן
לעזי רש"י
וכו': והתחל. עשה עצמך כחולה:
בנות המלכים מעילים מתוך שגדלה
❖
מאי קאמר הכי קאמר מתוך שאתה ממשכנה
פריי"ט [פרי"ט]. מטוגן.
הבריה. מאכל טיגון פריי"ט: שלא
בחיקו של דוד קרי לה בת מלך:
(קדושין סח:) מכדי
אתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שם רע
סוסים בעלמא דרשינן טעמא
היה להם לבנות ישראל. קודם שחטאו
בשכנותיה אלמא ר' יהודה לא דריש טעמא
דקרא.
וגבהו בנות ציון : לא שער
תורה אור השלם
בית השחי. תחת אצילי זרועותיהן:
דקרא ורבי שמעון דריש טעמא דקרא בעלמא רבי יהודה לא דריש טעמא
1. וַיֹאכְלוּ וַיִשְׁתּוּ לִפְנֵי יְיָ
(ב"מ קטו.)
גדרה תמר. בדמעתה וזעקתה ונהגה
דקרא ושאני הכא דמפרש טעמא דקרא מה טעם לא ירבה לו נשים משום
למיטרפסה.
בַּיֹום הַהוּא בְּשִׂמְחָה
(פסחים נז:) ילדים.
עצמה בבזיון נשאו שאר נשים ק"ו
גְדֹולָה וַיַמְלִיכוּ שֵׁנִית
דלא יסור לבבו ור' שמעון אמר לך מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא א"כ
3
לִשְׁלֹמֹה בֶן דָוִיד וַיִמְשְׁחוּ
בעצמן מה בנות מלכים אירע קלקול
(קדושין עו:)
לכתוב קרא לא ירבה לו נשים ולישתוק ואנא אמינא מה טעם לא ירבה $משום
לַיְיָ לְנָגִיד וּלְצָדֹוק
זה בהדיוטות על אחת כמה וכמה:
בני יפת תואר.
לְכֹהֵן:
על דלא יסור לא יסור למה לי אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זו לא ישאנה אלא
דברי הימים א כט כב
2. וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו
מה אני מקיים לא ירבה דאפילו כאביגיל הני שמונה עשרה מנלן דכתיב 5 ויולדו
וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי
לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ
(שם, וכעי"ז לקמן
אבשלום בן מעכה והרביעי אדוניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה
מֵאִשֵּׁי יְיָ חָק עוֹלָם:
מט.) ומגדלי בלוריות.
ויקרא כד ט
ילדו לדוד בחברון וקאמר ליה נביא אם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה שית וכהנה שית דהוו להו
3. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים
(קדושין שם)
6
וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף
תמני סרי מתקיף לה רבינא אימא כהנה תרתי סרי וכהנה עשרין וארבע תניא נמי הכי לא ירבה לו נשים יותר
וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד:
מעשרים וארבע למאן דדריש וי"ו ארבעים ושמנה הוו תניא נמי הכי לא ירבה לו נשים יותר מארבעים
(לקמן מט.) כי לא
דברים יז יז
ימנעני ממך.
4. לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר
ושמנה ותנא דידן מאי טעמיה אמר רב כהנא מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא מה כהנה קמא שית אף כהנה
יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד
בתרא שית והא הואי מיכל אמר רב עגלה זו מיכל ולמה נקרא שמה עגלה שחביבה עליו כעגלה וכן הוא
אַלְמָנָה: דברים כד יז
5. וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים
אומר 7 לולי חרשתם בעגלתי וגו' ומי הוו למיכל בני והכתיב 8 ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה
בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן
אמר רב חסדא עד יום מותה לא היה לה ביום מותה היה לה מכדי בנים היכא קא חשיב להו בחברון
לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת:
(שמואל ב יג יג) באותה
וּמִשְׁנֵהוּ כִּלְאָב לַאֲבִיגַיִל
ואילו מעשה דמיכל בירושלים הוה דכתיב ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז
9
שעה.
אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי
❖
ומכרכר לפני ה' ותבז ואמר רב יהודה ואיתימא רב יוסף שקלתה מיכל למיטרפסה אלא אימא עד אותו
(ע"ז לו:)
וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן
מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ
מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה והכתיב 01 ויקח דוד עוד פלגשים ונשים בירושלים למלויי שמונה עשר
גְּשׁוּר: וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן
מאי נשים ומאי פלגשים אמר רב יהודה אמר רב דנשים בכתובה ובקידושין פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין
חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה
רבינו חננאל
בֶן אֲבִיטָל: וְהַשִּׁשִּׁי
אמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלוריות היו וכולן
וימשחהו ה' לנגיד ולצדוק
יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת
הכהן מקיש נגיד לכהן
יושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות היו והם היו בעלי אגרופין של בית דוד ואמר רב יהודה אמר
דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד
וכתיב בכהן והיתה לאהרן
בְּחֶבְרוֹן:
רב תמר בת יפת תואר היתה שנאמר ועתה דבר נא (על) המלך כי לא ימנעני ממך ואי ס"ד בת נישואין
11
שמואל ב ג ב-ה
ולבניו מחצה לאהרן
6. וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית
ומחצה לבניו כך מחצה
הואי אחתיה מי הוה שריא ליה אלא שמע מינה בת יפת תואר היתה 21 ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי
למלך ומחצה לעם: מתני'
אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ
דוד (והיה) איש חכם וגו' אמר רב יהודה אמר רב איש חכם לרשעה ויאמר מדוע אתה ככה דל בן המלך
לא ירבה לו נשים אלא
31
בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת
י"ח כו' למימרא דר'
בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם
ויאמר לו יונדב שכב על משכבך והתחל וגו' עד ועשתה לעיני את הבריה 41 ותקח המשרת ותצוק לפניו אמר
יהודה דריש טעמא דקרא
מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה
רב יהודה אמר רב שעשתה לו מיני טיגון וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד מ"ט אמר ר' יצחק נימא נקשרה לו
וְכָהֵנָּה: שמואל ב יב ח
ואסור לרבות משום חשש
51
7. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר
מסירות. ורבי שמעון אוסר
ועשאתו כרות שפכה וכי נקשרה לו איהי מאי עבדה אלא אימא קשרה לו נימא ועשאתו כרות שפכה איני והא
אפי' אינן מסירות והא
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּטֶרֶם יָבֹא
דרש רבא מאי דכתיב ויצא לך שם בגוים ביפיך שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית
בסוף פרק המקבל שדה
הַחַרְסָה מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ
61
מחבירו איפכא שמענא
וּמֶה עַז מֵאֲרִי וַיֹּאמֶר
הערוה שאני תמר דבת יפת תואר הואי ותקח תמר אפר על ראשה (ואת כתונת) הפסים אשר עליה קרעה תנא
71
להו ושנינן בעלמא ר'
לָהֶם לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם
משמיה דר' יהושע בן קרחה גדר גדול גדרה תמר באותה שעה אמרו לבנות מלכים כך לבנות הדיוטות על
יהודה לא דריש טעמא
בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם
חִידָתִי: שופטים יד יח
דקרא ושאני הכא דמפרש
אחת כמה וכמה אם לצנועות כך לפרוצות על אחת כמה וכמה אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה גזרו
8. וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא
כו'. י"ח מנא לן ויולדו
על
לדוד בנים בחברון ויהי
הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם
מוֹתָהּ: שמואל ב ו כג
בכורו אמנון לאחינועם
9. וְהָיָה אֲרוֹן יְיָ בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְיָ וַתִּבֶז לוֹ
היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור. והרביעי
בְּלִבָּהּ: שמואל ב ו טז 01. וַיִקַח דָוִד עֹוד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִיְרוּשָׁלַיִם אַחֲרֵי בֹּאֹו מֵחֶבְרֹון וַיִוָּלְדוּ עֹוד לְדָוִד בָּנִים וּבָנֹות:
אדוניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה הרי שש וכתיב ואם מעט ואוסיפה לך
שמואל ב ה יג 11. וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא
כהנה וכהנה כלומר שש ושש אחרות הרי י"ח. אמר רב עגלה זו מיכל והא לא היו לה בנים למיכל שנאמר
יִמְנָעֵנִי מִמֶּJָ: שמואל ב יג יג 21. וּלְאַמְנֹון רֵעַ וּשְׁמֹו יֹונָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וְיֹונָדָב אִישׁ חָכָם מְאֹד: שמואל ב יג ג
ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה. ואסיקנא עד אותו המעשה שביזתו וקראתו כאחד הרקים
31. וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הֲלוֹא תַּגִּיד לִי וַיֹּאמֶר לוֹ אַמְנוֹן אֶת תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם אָחִי
(ירושלמי הלכה ד) וזהו ארכיסטס הוו לה בנים מאותו המעשה מתו לה. ולא היה לה ולד עד יום מותה
ומפרש בירושלמי (בפירקין הלכה ד) שעל זה הדבר נענשה. פי' מטרופסה חלק חוקה כלומר להתם דינא:
אֲנִי אֹהֵב: וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָדָב שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל וּבָא אָבִיךָ לִרְאוֹתֶךָ וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תָּבֹא נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתַבְרֵנִי
אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר וכולן מגדלי בלורית היו כו'. פי' בלורית
לֶחֶם וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת הַבִּרְיָה לְמַעַן אֲשֶׁר אֶרְאֶה וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ: שמואל ב יג ד-ה 41. וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק
לְפָנָיו וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי וַיֵּצְאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָיו: שמואל ב יג ט 51. וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן
ציצית של שער (ובנויות דואבה): אמר רב תמר בת יפת תואר היתה שנאמר ועתה דבר נא אל המלך כי
שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי: שמואל ב יג טו
לא ימנעני ממך. ואי הות בת נשואין אחתיה מי שריא ליה אלא מלמד שהיה בא עליה דוד בגיותה וילדה
61. וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים: יחזקאל טז יד 71. וַתִּקַּח
(אבשלום ותמר) ואח"כ נתגיירה. וקי"ל כי בתו הבאה מן הנכרית אינה בתו. ויונדב איש חכם מאד. אמר
רב חכם ברשעה: דרש רבא ויצא לך שם בגוים ביופיך שלא היה שיער לבנות ישראל לא בבית השחי
תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה: שמואל ב יג יט
ולא בבית הערוה. שכב על משכבך והתחל וגו' ותקח את המשרת ותצק לפניו מלמד שעשתה לו מיני טיגון וישנאה אמנון
כמה וכמה: ייחוד של
נימא קשרה לו ועשאתו
כרות שפכה תנא גדר
גדול גדרה תמר אותה
שעה
ומה לבנות סתומות כלומר
הבתולות הצנועות כך אירע להן
לבנות הדיוטות והן פתוחות פרוצות על אחת