כא:
כהן גדול
פרק
שני
סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סוסים
למה לי. פי' דמשמע תרי הכי גרסינן אי לא כתיב אלא
על הייחוד. דאשת איש ועל הפנויה: שבקש להולמו ולא הולמתו.
נא א
א)
ב)
שתשב בראשו כתר מלכות ולא הולמתו לפי שהיה שרביט של זהב
סוס ה"א לכמה סוסים חד לאו הוא דאיכא כתב רחמנא
ג)
בתוך חללה מדופן לדופן ואינה מתיישבת בראשו אלא למי שיש לו חריץ
סוסים והדר סוס לחלק על כל אחד פי' אי כתיב סוס גבי לא ירבה
נב ב
בראשו והיא עדות לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ומי שאינו
הוה אמינא על סוס אחד בטל הוא עובר כדמוכח קרא דהרבות סוס
ד)
ה)
ראוי למלכות אינו הולמתו: מאי
ומ"מ לכמה סוסים ליכא אלא חד
נג ג
רבותיה. (ב) דחמשים איש לבן מלך:
לאו לכך שינה הכתוב לעבור על לא
על הייחוד ועל הפנויה יחוד דאורייתא הוא
נד ד
נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים.
תעשה על כל סוס וסוס ויש ספרים
דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק
ו) ז)
נטולי טחול על ידי סם שהטחול
משובשים דגרסי לעבור בעשה ולא
רמז לייחוד מן התורה מניין שנאמר כי
נה ה
ח) ט)
1
מכבידו לאדם וחקוקי כפות הרגלים
תעשה פי' לא ירבה סוסים למה לי
י)
יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב
כ) ל)
אין בשר בפרסותיהם ורצים על
כלל ולא יתכן דלמען הרבות סוס לאו
אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו
נו ו
מ)
הקוצים ועל הברקנין ואינן ניזוקין:
עשה הוא אך קאי אלאו דלא ישיב:
נ) ס)
כתב ליבונאה. י"מ כזה שהאות
מתני' אספניא. שכר חיילות מדי
א ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה
ע)
אלא אימא גזרו על ייחוד דפנויה ואדניה
פ)
שנה בשנה הנכנסין והיוצאין עמו כל
ז
נעשית מן הלבן שממלאין
ב
2
❖
השנה: גמ' לו. משמע להרחיב
בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר
החלק דיו והכתב נעשית מאיליו
דעתו ולהגדיל ברבויפ) סוסים: הסוסים
מנייר חלק ולא נהירא דאין זה כתב
נז ח
רב יהודה אמר רב מלמד שביקש להולמו
באים ממצרים לארץ ישראל וצריך
דהוי חק תוכות וחק ירכות דאמרינן
(ג)
גליון הש"ס
ולא הולמתו ויעש לו רכב ופרשים וחמשים
נח ט
2
לשלוח שלוחים לקנות לו סוסים
בגיטין אין כתב לגבי גט וכי
גמ' לעבור בלא תעשה
איש רצים לפניו מאי רבותא אמר רב יהודה
ועוברים בלא תוסיפו לראותם עוד
היכי דגבי גט אינו כתב גבי ספר
על כל סוס וסוס.
אמר רב כולן נטולי טחול וחקוקי כפות
עד עולם : בעשה ולא
תורה נמי אינו כשר ועוד אמאי לא
רגלים היו: מתני' ג3לא ירבה לו סוסים אלא
נט י
תעשה לא גרסינן: הוה אמינא אפילו
כהלן כתבא למקרי הרי לא
כדי רכבו לא. בתמיה. מלכות בלא
כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד
❖
נשתנה כתיבת האותיות כלל ור"ת פי'
ד 4
רכב ופרשים מי חשיבא: לאפושי. רכב
אלא כדי ליתן אספניא ה וכותב לו ס"ת לשמו
דשם מקום רישמא ליבונאה וכותבין
ופרשים וסוסים לרכוב בהרווחה ולא
בו כתב משונה:
יוצא למלחמה מוציאה עמה נכנס הוא
מוסף רש"י
בצמצום. ל"א לאפוחי גרסינן כשרוכב
ארבעים
מכניסה עמו יושב בדין היא עמו מיסב היא
❖
סוס אחד ומושך סוס אחד אצלו ביד
כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו: גמ' תנו רבנן
הובא בסוף המסכת.
5
ורוכב פעם על זה ופעם על זה
3 לא ירבה לו סוסים יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו תלמוד לומר לו לו אינו
להרגיע את חבירו: להרווחה. שלא
רבינו חננאל
מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו הא מה אני מקיים סוסים סוסים
לצמצם ואם יצטרך לשכור עוד חיילות
עריות אסור מן התורה
שיהיה מצוי בידו: למעוטי הדיוטות.
הבטלנין מניין שאפילו סוס א' והוא בטל שהוא בלא ירבה ת"ל למען הרבות
ו
3
ובייחוד דפנויה אמר רב
דמותרין להרבות נשים: אצטבלאות.
סוס וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה סוסים למה לי
באותה שעה גזרו על
בית גדול למדור הסוסים: ארוות.
ייחוד דפנויה גרסי' בגמרא
$ לעבור בל"ת על כל סוס וסוס טעמא דכתב רחמנא לו הא לאו הכי ה"א
בפרק עשרה יוחסין עלו
הבדלה בין שורה לשורה על פני הבית:
❖
אפילו כדי רכבו ופרשיו נמי לא לא צריכא לאפושי: וכסף וזהב לא ירבה לו
מבבל. אמר רב מלקין
כאבנים. חשיב מיהא פורתא: לא
על הייחוד ואין אוסרין
אלא כדי ליתן אספניא: ת"ר 4 וכסף וזהב לא ירבה לו יכול אפילו כדי ליתן
נתגלו טעמי תורה. כגון למה נאסרה
על הייחוד אמר רב אסי
אספניא ת"ל לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי ליתן אספניא טעמא
לא אמרו אלא אייחוד
לבישת שעטנז ואכילת חזיר וכיוצא בהן:
הגהות הב"ח
דפנויה אבל אייחוד דאשת
דכתב רחמנא לו הא לאו הכי הוה אמינא אפילו כדי ליתן אספניא נמי לא
לשתי תורות. הא דשאני מלך
(א) גמ' הכין
איש אין מלקין דאם כן
עזרא (ב) רש"י
מהדיוטות דאילו היה הדיוט סגי ליה
אתה מוציא לעז על בניה:
לא צריכא להרווחה השתא דאמרת לו לדרשה 4 לא ירבה לו נשים מאי דרשת
ואדוניה בן חגית מתנשא
שרצים
בחדא ומלך בעי תרתי: משנה. שתים
ביה למעוטי הדיוטות רב יהודה רמי כתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף
חמשים (ג) תוס'
ז
6
לאמר אני אמלוך ביקש
במשמע: כתב עברי. של בני עבר
להולמו ולא הלמתו פירוש
ארוות סוסים למרכבתו וכתיב 7 ויהי לשלמה ארבעת אלפים (ארוות) סוסים
הנהר: ליבונאה. אותיות גדולות כעין
ביקש שתמלא ראשו חלל
❖
הא כיצד אם ארבעים אלף איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ד' אלפים
העטרה ותתישב העטרה
אותן שכותבין בקמיעות ומזוזות:
של מלכות בראשו ולא
ארוות סוסים ואם ד' אלפים איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ארבעים
וכתב
הולמתו שזו היתה עדות
אלף ארוות סוסים (רבי) יצחק רמי כתיב אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתיב ויתן שלמה
לבית דוד. ומפורש בע"ז
8
9
תורה אור השלם
פרק כל הצלמים אסורין
את הכסף בירושלים כאבנים לא קשיא כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשא שלמה
1. כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ
כתיב ויוציאו את בן המלך
את בת פרעה אמר רבי יצחק בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה
ויתנו עליו את הנזר ואת
בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ
העדות נזר כלילאי עדות
בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ
שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי ואמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות
אמר רב יהודה אמר רב
רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר
נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם כתיב לא ירבה לו נשים אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכתיב
עדות היא לבית דוד שכל
לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה
4
הראוי למלכות הולמתו
אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר
ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו וכתיב לא ירבה לו סוסים ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב
01
3
ושאינו ראוי למלכות
לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ:
וכתיב ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו': וכותב ספר תורה לשמו: תנא ובלבד שלא יתנאה בשל
אינו הולמתו. מאי נשים
דברים יג ז
ח
11
2. וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית
ומאי פלגשים אמר רב
אבותיו אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה
ט
21
נשים בקדושין ובכתובה
מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי
כתבו לכם את השירה איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין
פילגשים בלא קידושין
אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב
ובלא כתובה: לא ירבה
וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ
הדיוט לא לא צריכא לשתי תורות וכדתניא
וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות אחת
י
31
רָצִים לְפָנָיו: מלכים א א ה
לו סוסים אלא כדי
3. רַק לֹא יַרְבֶּה
רכבו ופרשיו אבל בטלנים
שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת עמו (עושה אותה כמין
אסור. ואסיקנא ועובר על
לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב
קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי ה' לנגדי
תמיד כי מימיני בל אמוט) אינו נכנס בה לא לבית המרחץ
41
עשה ועל לא תעשה על
אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה
כל סוס בטל וכסף וזהב
ולא לבית הכסא שנאמר 5 והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקראות בו אמר מר זוטרא ואיתימא מר
לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיְיָ
לא ירבה לו. אלא כדי ליתן
אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן
עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב
אפסוניא: ירושלמי ר'
לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד:
יהושע בן לוי אמר ובלבד
דברים יז טז
אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית
4. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים
אפסוניא של שנה זו
ולשון ארמי מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה
בלבד פי' אפסוניא הוצאת
וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף
המאכל וכסות. לא ירבה
וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד:
תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה
לו נשים. המלך מוזהר
דברים יז יז
במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלהים בעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה
5. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא
להרבות אבל לא ההדיוט.
51
61
ויהי לשלמה ארבעים אלף
בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן
האמור כאן תורה אף עלייה
האמור להלן תורה במשה הוא אומר 71 ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד
אורות סוסים וכתיב קרא
יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְיָ
אתכם חקים ומשפטים בעזרא הוא אומר כי (א) עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלהיו) ולעשות
אחרינא ארבעת אלפים
אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל
81
אוריות סוסים ופירשנו
דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת
וללמד בישראל חוק ומשפט ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב שנאמר
ארבעים אלף איסטבלאות
הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם:
וכתב
כל אחת היו בה ד' אלפים
דברים יז יט
6. וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים
סוסים אם ארבעת אלפים
אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים: מלכים א ה ו 7. וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת
איסטבלאות היו בכל אחת מ' אלף סוסים. אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה פירשוה קודם שנשא שלמה את בת
פרעה א"ר יצחק בשעה שנשא שלמה לבת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ונבנה עליו כרך גדול של רומי: מפני מה
סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם: דברי הימים ב ט כה 8. וְכֹל
לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלה טעמן ונכשל בהן גדול הדור רבוי נשים כתיב ויהי לעת זקנת שלמה
כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה:
נשיו הטו את לבבו. רבוי סוסים דכתיב ותעלה ותוצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וגו': וכותב ס"ת לשמו. אמר
דברי הימים ב ט כ 9. וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב:
מלכים א י כז 01. וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְיָ
רבא אפילו הדיוט אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כו'. תנא
אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו: מלכים א יא ד 11. וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה
המלך כותב לו שתי תורות אחת שיוצאה ונכנסת עמו. כיצד יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו. יושב בדין והוא
וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ: מלכים א י כט 21. וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ
עמו מיסב והוא עמו. ועושה אותה כמין קמיע ותולה אותו בזרועו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט.
אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: דברים לא יט 31. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל
אבל אינו נכנס בה לא במרחץ ולא בבית הכסא לא להשתין מים שנאמר והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו
וכותב לו תורה אחרת שתהיה מונחת לו בין גנזיו: אמר מר עוקבא בתחלה נתנה תורה לישראל בלשה"ק ובכתב עברי
כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: דברים יז יח 41. שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי
תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: תהלים טז ח 51. וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְיָ מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית
וחזרה ונתנה בימי עזרא בלשון ארמי וכתב אשורי וביררו להן ישראל לשה"ק וכתב אשורי והניחו כתב עברי ולשון ארמי
יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: שמות יט ג 61. הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן יְיָ אֱלֹהֵי
להדיוטות מאן אינון הדיוטות כותים. כתב עברי כתב ליבונאה. תניא א"ר יוסי ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו אלא
יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד יְיָ אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ: עזרא ז ו 71. וְאֹתִי צִוָּה יְיָ בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים
וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: דברים ד יד 81. כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת יְיָ וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט: עזרא ז י