דיני ממונות בשלשה
פרק
ראשון
סנהדרין
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבנן
ירשיען כתיב. ל)וישכבן כתיב דפרק במה בהמה
יש אם למקרא. בתר קרייה אזלינן דהיא עיקר: הא דאמרן. ירשיעון
כד א ב
א) ב)
ג)
קרינן: אקרא אני. יכולני לקרות וטמאה שבעים כנדתה
אפי' רבי מודה משום דקרא מוכח דפנחס לא חטא
שייחסו הכתוב: כולהו סבירא להו יש אם למקרא. הא דלא
ד)
דהא לא כתיב שבועיים מלא: טמא בזכר. שבעת ימים: וטיהר.
כה ג
ה) ו)
שלשים ושלשת ימים: וטימא בנקבה. לשבועיים ט): וטיהר. ששים
חשיב הכא רבי יוחנן בן ברוקא דמסכת סוכה פרק לולב וערבה
ז)
ח)
יום וששת ימים: כפלים. וטומאה
דאמר חריות של דקל מ) היו
ט)
דיולדת זכר שבעה הלכך דנקבה
מביאין ומפרש בגמרא משום דכתיב
ורבנן ירשיען כתיב א"ר יצחק בר (יוסי)
כו ד
י)
❖
שבועיים: כל הניתנין. עולה ושלמים
כפות אחת ללולב ואחת (לערבה)
אמר ר' יוחנן רבי ורבי יהודה בן רועץ ובית
כ)
למזבח ורבנן מפרשי' כפת כתיב
ואשם הטעונין שתי מתנות שהן ד'
שמאי ור"ש ור' עקיבא כולהו סבירא להו
ל)
שנתנם במתנה אחת: כיפר דכתיב
משום דרבי לוי מפרש התם טעמא
מ)
יש אם למקרא רבי הא דאמרן ור' יהודה בן
תורה אור השלם
ודם זבחיך ישפך. שפיכה אחת במשמע:
אחרינא ונראה דדוקא הכא שמקרא
רועץ דתניא שאלו תלמידים את ר' יהודה
נ)
1. וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד
קרנות קרנת קרנת. בחטאת
ומסורת מכחשי אהדדי אית להו יש
ס)
וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ
בן רועץ אקרא אני 1 שבעים יכול תהא
של מזבח החיצון כתיב בשעיר דנשיא
אם למקרא אבל היכא דלא מכחשו
וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים
יולדת נקבה טמאה שבעים אמר להן טימא
ע)
כתיב קרנת חסר ובכבשה דיחיד כתיב
אהדדי דרשי תרווייהו דהא רבי ורבי
תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָה¢ רָה:
ויקרא יב ה
וטיהר בזכר וטימא וטיהר
בנקבה מה
עקיבא ור' שמעון דסברי הכא יש
י) קרנות מלא ובשעיר' דיחיד
2. וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר
אם למקרא מחייבין בפרק ספק אכל
כתיב קרנת חסר. אבל הנך דפר
כשטיהר בזכר בנקבה כפלים
אף כשטימא
וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ובפרק דם שחיטה
כהן משיח והעלם דבר במזבח הפנימי
וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל
בזכר בנקבה כפלים לאחר
שיצאו יצא
מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר
כתיב והתם כולהו מודו דמתנה
בחתיכה אחת ספק
פ)
ומחזיר אחריהם אמר להן אי
אתם זקוקים
דברים יב כז
תֹּאכֵל:
אחת מעכבת בהן וב"ש אזלי בתר
של חלב ספק של שומן אשם תלוי
3. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם
לכך שבועיים קרינן ויש אם למקרא ב"ש
צ)
קרייה: ואימא. לב"ה כולהו למצוה
משום דמצות כתיב אלא היינו משום
הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן
ק)
דתנן ב"ש אומרים א כל הניתנין על מזבח
עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה
דהא כולהו צריכי למכתב למצוה
דקרא ומסורת דהתם לא מכחשי
וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד
החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר (שנאמר
ועיכוב דחדא מנא להו אימא אע"פ
אהדדי ואפשר לקיים שניהם שבא
מִזְבַּח הָעֹלָה:
❖
ויקרא ד כה
ודם זבחיך ישפך) ובחטאת שתי מתנות
בכדי.
שלא נתן כלום כיפר:
בלא
המקרא דמצוות קרינן לחייב אשני
2
4. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ
כלום: שתים. דפנות של סוכה:
מצות דהיינו ב' חתיכות והמסורת
ובית הלל אומרים אף בחטאת שנתנן
ב
בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת
כהלכתן. שלימות: אפילו טפח.
בא לחייב על כל מצוה אחת ובפרק
מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל
במתנה אחת כיפר ואמר רב הונא מ"ט
מוסף רש"י
דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד
ברום י' טפחים: למסורת. שנמסרה
כל שעה נמי דריש
דב"ש קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש
יש אם למסורת.
ויקרא ד ל
3
4
5
הַמִּזְבֵּחַ:
כתיבתו לכתבו חסירה: אתאי הלכתא.
ר"ע גבי לחם עוני מקרא ומסורת
5. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם
ארבע למצוה ושתים לעכב ובית הלל אומרים
ובפרק לולב הגזול
דאמרינן התם מחיצות
הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן
קרנות קרנת קרנת הרי כאן ארבע ג' למצוה
עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה
תנא נמי ר"ע אומר כשם שלולב אחד
הלמ"מ ומוקמינן לה לגרוע לדופן
(סוכה ו:)
וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל
ואחת לעכב ואימא כולהו למצוה כפרה
אתיא: כ)נפשות. היינו דם דאיקרי נפש:
כו' ומפרש בגמרא נ)לולב אחד משום
יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ:
בכדי לא אשכחן ר"ש דתניא שתים
דכתיב כפת וכן ר"ש דריש בפ"ק
רביעית היא שיעור חיותו של אדם
ויקרא ד לד
ג
6. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת
(מכות ז:)
כהלכתן ושלישית אפילו טפח ר"ש אומר
דקדושין גבי בבגדו בה מקרא
ובלא"ה לא איקרי מת עד שיהא בו
שנתנן במתנה אחת.
יָמִים כָּל הָאֶזְרָח
שיעור מיתה: שתי נפשות. משמע
ומסורת ומיהו קשה מר' עקיבא דלא
שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח במאי
כיפר.
בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
דריש התם אלא מקרא לחוד ואמאי
משני ב"א וכתב מת כדי מיתה היינו
לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי
קמיפלגי רבנן סברי יש אם למסורת ור"ש
(זבחים לו:)
בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי
רביעית: ורבנן. פליגי עליה ואמרי
ס) לא דריש התם תרווייהו כמו גבי
ובחטאת שתי מתנות.
סבר יש אם למקרא רבנן סברי יש אם
יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם
עד שיהא השיעור מאדם אחד
לחם עוני וע"ק דמסקינן בפרק קמא
(שם)
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְיָ
למסורת בסכת בסכת בסוכות הרי כאן
6
קרנות קרנות קרנות.
דנפשת חסר כתיב: בחלב אמו יכול
דסוכה לחד לישנא דכ"ע רבי
אֱלֹהֵיכֶם:
ויקרא כג מב-מג
ארבע דל חד קרא לגופיה פשו להו תלת
בחלב. אמו אבל בחÈ לÈב מותר לבשל:
שמעון ורבנן יש אם למסורת ובפרק
7. וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא
אתאי הלכתא גרעתא לשלישית ואוקימתא
כיצד צולין גבי בבית
אמרת
יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא
יִטַּמָּא: ויקרא כא יא
אטפח ור"ש סבר בסוכות בסוכות בסוכות הרי כאן שש דל חד קרא לגופיה
אחד יאכל קסבר יש אם למקרא
8. רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי
וע"ק דפ"ק דסוכה פסלינן
פשו להו ארבע אתאי הלכתא גרעתא לרביעית ואוקמיה אטפח ר"ע דתניא ר"ע
אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְיָ
לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב
אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי
אומר מניין לרביעית דם שיצאה משני מתים שמטמא באהל שנאמר על כל
7
בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
בסכת ולא אמרינן יש אם למקרא ע):
נפשות מת לא יבא שתי נפשות ושיעור א' ורבנן נפשת כתיב מתקיף לה רב
אקרא כדמשני בפ' ב"ש ❖
שמות כג יט
ד
אני שבעים. ה"מ לשנויי
אחא בר יעקב מי איכא דלית לי' יש אם למקרא והתניא 8 בחלב אמו יכול בחלב
אמרת
(שם לז:) ארבע
רבינו חננאל
משום דכתיב כנדתה פירוש
למצוה ושתים לעכב.
מה
כך יש להוסיף בנקבה על ימי שבע טומאה דזכר: כשטיהר בזכר. ה"מ למימר מה בזכר ימי טהרה מרובים על ימי טומאה
ורבנן ירשיען כתיב. חסר
אף בנקבה ימי טהרה מרובים על ימי טומאה: כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר. בזבחים בריש ב"ש
ו' כלומר אחד הוא ר'
סבר יש אם למקרא
תניא מניין לניתנין על מזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך ונראה דהך דרשה אתיא אליבא דבית
ובית הלל אומרים
ואע"פ שנכתב ירשיען
(שם)
שמאי דלב"ה לא צריך קרא דלא עדיפי מחטאת וכן משמע התם בסוף הסוגיא דקאמר דלהנך תנאי דמפקי האי דם זבחיך ישפך לדרשה
קרנות קרנת קרנת הרי
ירשיעון קרינן לא חיישין
כאן ארבע.
לכתיבה אלא לקריאה
אחרינא כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר מנא להו ומשני סברי להו כבית הלל דאמרי אף חטאת שנתנו במתנה
דיש אם למקרא וכן ר'
אחת כיפר וילפי כולהו מחטאת ותימה למ"ל קרא דמהי תיתי דמעכבי הא אפילו לב"ש לא ילפי מחטאת דאיכא למיפרך שכן חטאת וד'
ג' למצוה.
יהודה בן רועץ היה דורש
קרנות ועוד דמשמע התם דאפילו לב"ה ה"א דמעכבי אי לאו דילפי מחטאת ונראה לפרש דהיינו טעמא משום דמתנות של קרנות נפקא
שבועיים אע"פ שכתב
שבעים אמר שבועיים
לן בפרק איזהו מקומן מדכתיב סביב והוה חשבינא כולה במתנה אחת א"נ משום דכתיב סביב טובא ושינה הכתוב לעכב להכי
(שם) ואימא כולהו
איצטריך קרא בין לב"ש בין לב"ה: ושתים לעכב. וא"ת הוה ליה למימר שלש לעכב דכי לא כתיב נמי אלא ד' הוה ידעינא אחת
קרינן ויש אם למקרא
למצוה,
וכן בית שמאי לענין
לעכב דכפרה בכדי לא אשכחן כדאמרי בית הלל ואכתי מייתרי תרי לרבות שנים וי"ל דבית שמאי לית להו ההיא סברא א"נ קסברי כיון
הזאות אע"ג דכתיב קרנת
מניין
(שם) כפרה
חסר כיון דקרינן קרנות
לרביעית דם כו'. תימה למ"ל קרא להכי מ"ש משני חצאי זיתים מב' מתים
דאיכא שפיכות דמים ליסוד לאו כפרה בכדי הוא פ):
בכדי.
הרי כאן שנים דיש אם
שמטמא ובפרק בהמה המקשה נמי דבעי רבי ישמעאל קרא לרביעית דם הבא מן המת שמטמא למה לי קרא תיפוק ליה מידי
(שם) שתים כהלכתן.
למקרא. וכן ר' שמעון
דהוה אבשר המת דדם חשוב כבשר כדמוכח בהמוציא יין ובהמנחות והנסכים גבי דם נבלה
דריש בענין דפני סוכה יש
אם למקרא ר' שמעון סבר
דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית מטמא מידי דהוה אבשר ויש לומר דשאני מת דאפי' בשר עצמו לא היה מטמא
יש אם למקרא בסוכות
אי לאו משום דמקומו נעשה צלקת כדאמר במסכת נדה בפרק דם הנדה דבעי אין גזעו מחליף הלכך דם כיון דגזעו מחליף
(סוכה ו:) בסכת בסכת
בסוכות בסוכות קרינן הרי
בסכות.
אי לאו דרבי קרא הייתי מטהר והא דנקט מניין לרביעית דם הבא משני מתים שהוא מטמא לאו משום שיהיה פשוט לו במת אחד
כאן שש דל חד קרא
לגופיה פשו להו ארבעה
בלאו האי קרא דאי במת אחד היה טמא ה"ה בשני מתים אי ליכא מיעוטא דהא תנן בפרק קדשי מזבח כל
אתאי הלכתא וגרעתה
(שם)
שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין זה עם זה צ) והא דמטהרי רבנן דפליגי אר"ע משום דמעטיה קרא כדאמר נפשת כתיב והא דאיצטריך
(שם)
לרביעית אוקימתא אטפח.
דל חד קרא לגופיה.
וכן רבי עקיבא היה אומר
קרא בדם השרץ בפרק קדשי מזבח אע"ג דחשיב כבשר מכל מקום איצטריך לדם צלול דמטמא בכעדשה אף על גב דכי מיקריש
יש אם למקרא ואע"ג
מפחית טובא ולהכי תנן התם דם השרץ ובשרו מצטרפין דשיעורן שוה אבל דם נבלה ובשרה לא וכן מוכח בירושלמי בריש
דכתיב ועל כל נפשות
המוציא יין דאמר ק) דם הנבלה טמא והתנן דם השרץ ובשרו מצטרפין ואין לנו כיוצא בו ומיהו קשה דבפרק כל שעה
(שם)
מת לא יבא כיון דקרינן
אתאי הלכתא.
נפשות אפילו רביעית
לא משני אקושיא דדם כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה כדמשני אקושיא דחלב וגיד משמע דדם לא חשיב כבשר לכך צ"ל שיש שום ריבוי
דמרבינן ביה דם נבלה ולבתר דמרבינן מסתבר לאוקמי ברביעית שיכול לקרוש ולעמוד על כזית אבל קשה דאם כן דם שרץ נמי דאית
ורבנן
נפשת כתיב. תימה דרבי ישמעאל סבר לקמן יש אם
ביה ריבויא נבעי מיניה כל כך שיכול לקרוש ולעמוד על כעדשה:
למסורת והיינו כרבנן דדרשי נפשת ואם כן בפרק בהמה המקשה דפליגי ר' ישמעאל ור"ע דדריש ר' ישמעאל הנוגע במת
בנפש דרביעית דם מטמא וקאמר ר"ע לטעמיה דאמר אף משני מתים
מטמא לרבי ישמעאל
למה לי
תרי קראי בדם המת דמטמא:
(שם)
על כל נפשות מת.
דנין
(חולין עב.) (נזיר לח.)