כהן גדול פרק
שני סנהדרין
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכתב הנשתוון. כתב שנשתנה והאי קרא בעזרא כתיב שהיו כותבין בימיו כתב משונה שנשתנה ע"י מלאך שכתב מנא מנא תקל ופרסין בימי
ס [א]
א) ב)
ג)
דניאל כתב דארמי ולשון ארמי ואומר לא כהלין כתבא למיקרא (דכיון שחטאו) לא היו יכולין לקרות כתב שכתב המלאך בימי בלשצר והיו
ל)
ד) ה)
שם יהודים הרבה ש"מ נשתנה להם אותו כתב באותו היום: את משנה התורה. רמז לנו משה רבינו שכתב שבימיו עתיד להשתנות מן
עברי לאשורית שנתן להם בימי דניאל ובא עזרא וכתב בו את התורה בכתב אשורית: בכתב זה נתנה תורה לישראל. בימי משה ולמה לא
ו)
ב
כהלין כתבא למקרא דכיון שחטאו
ז)
ארבעים
יום קודם יצירת
בבית ראשון ובזו את התורה נהפך
❖
וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם
סא ג
ח) ט)
1
הולד. ומ"מ מועיל
להם לרועץ לשון תרעץ אויב
י)
ארמית וכתיב 2 לא כהלין כתבא למיקרא
כ) ל)
ששכחוהו: שובו לביצרון. לעיר
תפלה בתוך מ' ימים להופכו או
ופשרא להודעא למלכא וכתיב וכתב את
מ)
3
רבינו חננאל
מבצר שלכם לירושלים ואבית שני קא
לזכר או לנקבה כדאמרינן בברכות
משנה התורה הזאת כתב הראוי להשתנות
❖
נ) מתנבא: גם היום מגיד משנה. מה
מ' יום קודם יצירת הולד
שקדמו משה ואע"פ שלא
למה נקרא אשורית שעלה עמהם מאשור
נתנה על ידו נשתנה כתב
ששכחת את משנה התורה הזאת:
אדם מתפלל על אשתו שתלד זכר
על ידו דכתיב וכתב
תניא רבי אומר בתחלה בכתב זה ניתנה
אשיב לך. אחזיר לך מה ששכחת את
אפילו זווג ראשון מתהפך בתפלה
הנשתוון כתוב ארמית
הגהות הב"ח
תורה לישראל כיון שחטאו נהפך להן לרועץ
משנה התורה הזאת: ווי העמודים.
כדאיתא במועד קטן אין
ומתורגם ארמית וכתוב
(א) רש"י
ולא כהלין כתבא למיקרא
יתדות כסף העשוין כמין אונקלות
כיון שחזרו בהן החזירו להם שנאמר שובו
נושאין נשים במועד אבל מארסין
4
מכלל שנשתנה הכתב
וקבעום בעמודים שבהם תוחבין
שמא יקדמנו אחר ברחמים:
לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה
מה העמודים
שנאמר וכתב לו את משנה
(ב) ד"ה
לולאות קלעי החצר והמסך וכל
התורה הזאת על ספר
ואימא
אשיב לך למה נקרא שמה אשורית
כתב העתיד להשתנות
אונקלאות דומין לווין. אלמא בימי משה
מבקשין ממנו ממון
שמאושרת בכתב רשב"א אומר משום ר' אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי
ולמה נקרא אשורי שעלה
❖
עשויין הווין כגון שלנו : והעמודים
(א)
בשביל נדרו או הנגזל
עמהן מאשור ואין הלכה
אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר ווי העמודים מה עמודים
5
לא נשתנו ל"ג לה בתוספתא ה"ג
כמר עוקבא דהא קיימא
לא נשתנו אף ווים לא נשתנו ואומר 6 ואל היהודים ככתבם וכלשונם מה
כתנאי ולא כר' יוסי
בתוספתא מה לשונם לא נשתנה
אלא קיי"ל כך שכתב
מוסף רש"י
לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה אלא מה אני מקיים את משנה
דהא ד"ה בלשון הקודש נאמרה
זה ניתן למשה בסיני
❖
ועדיין בלשון הקודש היא: כמו
כדאמרינן מ"ם וסמ"ך
התורה הזאת לשתי תורות אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו
הובא בסוף המסכת.
שבלוחות בנס היו עומדין
קמיע. קטנה בכתב דק שהיא קלה
בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו
וכן ווי העמודים ואין
לשאת: שויתי ה' לנגדי. סיפיה
הלכה כמותו שנשתנה
שנאמר 7 שויתי ה' לנגדי תמיד ואידך האי שויתי מאי דריש ביה ההוא
תורה אור השלם
דקרא כי מימיני בל אמוט דוד
אלא כר' אלעזר המודעי
מיבעי ליה כדרב חנה בר ביזנא דאמר רב חנה בר ביזנא אר"ש חסידא[ ]
1. וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא
דאמר כתב זה לא נשתנה
א
המלך על שם ספר תורה שבזרועו
כל עיקר מעולם. דר'
כָּתַב בִּשְׁלָם מִתְרְדָת
המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי
אמר: לא נשתנה כל עיקר. משמע
אלעזר המודעי לגבי הני
טָבְאֵל וּשְׁאָר כְּנָוֹתָיו עַל
תמיד לר"ש דאמר כתב זה לא נשתנה מאי לא כהלין כתבא למיקרא אמר
רב הוא ולית הלכתא
לא נשתכח מהם כלל דהא עליה דר'
אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ מֶלֶךְ פָּרָס
כתלמיד בהדי רב. וכן
וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב
רב בגימטריא איכתיב להון יטת יטת אידך פוגחמט מאי פריש להו מנא
אתי לאיפלוגי. ומאי לא כהלין כתבא
8
הלכה כר' אלעזר המודעי
אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית:
למיקרי: יטת. בא"ת ב"ש מנא מניח
מנא תקל ופרסין מנא מנא אלהא מלכותך (והשלמת לך) תקיל תקילתא
וקיי"ל כר' אלעזר המודעי
עזרא ד ז
2. אֱדַיִן עָלִּין כֹּל חַכִּימֵי
שאמרו משמו כי כתב
את זו וכתב מה שבצד במקום מ"ם
במאזניא והשתכחת חסיר (פרסין) פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס ושמואל
זה לא נשתנה כל עיקר
מַלְכָּא וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא
כותב יו"ד הסמוכה לה ובמקום נו"ן
אמר ממתוס ננקפי אאלרן ור' יוחנן אמר אנם אנם לקת ניסרפו רב אשי אמר
כו'. ולמה נקרא אשורי
לְמִקְרֵא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעָה
כותב טי"ת ובמקום אל"ף כותב תי"ו:
נמא נמא קתל פורסין: מתני' אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו
שמיושר באותיותיו וכו'
לְמַלְכָּא: דניאל ה ח
ב
3. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל
ולא עוד אלא שגם ר'
ופרסין. שתי פריסות משמע וזו
ואין משתמשין בשרביטו ג ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום
אומר בכתב זה ניתנה
כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ
היא פריסת מלכותו ויהיבת למדי
תורה לישראל ר' אומר
אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת
ולא כשהוא בבית המרחץ שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו
ופרס: ממתוס ננקפי אאלרן.
9
מפני שמיושר בכתבו ובו
עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים
עליך: גמ' אמר רב יעקב א"ר יוחנן אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדניה
ניתנה התורה לישראל
הַלְוִיִּם: דברים יז יח
עשאן מ) שלש תיבות של חמשה
4. שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן
וכיון שחטאו נהפך לרועץ
אותיות צירף אותיות הראשונות של
מותרת לשלמה דמלך היה ומלך משתמש בשרביטו של מלך ואסורה
מלשון תרגום ויצג ודעץ
אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם
כל תיבה ועשאן תיבה אחת ואחר כך
כלומר בקושי כמו דבר
לאדניה דהדיוט הוא אבישג מאי היא דכתיב 01 והמלך דוד זקן בא בימים וגו'
מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ:
צירף השניות ושלישיות: גמ' אסירת
נעוץ דעוץ וכיון ששבו
זכריה ט יב
ויאמרו לו עבדיו יבקשו וגו' וכתיב ויבקשו נערה יפה וגו' וכתיב והנערה
5. וְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים
11
21
חזר להן שנאמר שובו
לי. שכבר נשאתי שמונה עשרה:
לביצרון אסירי התקוה גם
וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחשֶׁת
יפה עד מאד ותהי למלך סוכנת ותשרתהו אמרה נינסבן אמר לה אסירת לי
חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט.
היום מגיד משנה אשיב
וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם
אמרה ליה חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקיט אמר להו קראו לי לבת שבע
לך. א"ר שמעון חסידא
שמות כז י
כָּסֶף:
כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום
6. וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ
המתפלל צריך שיראה
וכתיב 31 ותבא בת שבע אל המלך החדרה אמר רב יהודה אמר רב באותה
לגנוב מחזיק עצמו בענוה כאיש
עצמו כאילו שכינה כנגדו
בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ
שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות אמר רב שמן בר אבא בוא וראה
שלום. כלומר מפני שזקנת ותשש כחך
שנאמר שויתי ה' לנגדי
הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן
תמיד ולמאן דאמר לא
בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ
אתה אומר שאני אסורה לך: קנחה
כמה קשין גירושין שהרי דוד המלך התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש
נשתנה כתב זה כל עיקר
וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה
בת שבע. שבא עליה י"ג ביאות
א"ר אליעזר כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות
אמאי לא כהלין כתבא
מָרְ¢דּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל
ומקנחת בין תשמיש לתשמיש ובמקרא
למקרא אמר רב בגימטריא
הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת
שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד
41
הוה כתיב יטת יטת אידך
וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר
זה כתובים שלש עשרה תיבות ותבא
פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם וכתיב ואמרתם על מה על כי ה' העיד
פוג חמט. שמואל אמר
מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע
51
בת שבע אל המלך החדרה והמלך
ממתום ננקפי אאלרן. לרב
וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה
בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך
זקן מאד ואבישג השונמית משרת
נפיק מן א"ת ב"ש גר ים
מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ
א"ר יוחנן ואיתימא ר' אלעזר אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין
טן. הנה מ"ם מן ים ונו"ן
וְעַם וָעָם
כִּלְשֹׁנוֹ
את המלך: התירו לו ליחד. עם
מן טן ואל"ף מן את הרי
וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם
ממנו ממון ואין לו שנאמר ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך
אבישג ואע"פ שנאסר ייחוד של פנויה:
61
מנא. וכן כולם לשמואל
וְכִלְשׁוֹנָם: אסתר ח ט
ולא התירו לו לגרש. אחת מי"ח
7. שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד
מן מ"ם ממתום ונו"ן מן
וא"ר יוחנן כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בהמ"ק בימיו שנאמר
ננקפי ואל"ף מן אאלרן.
כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:
וישאנה (ב): אור חשך באהלו. בשביל
בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה לא תספד ולא תבכה
71
הרי מנא. וכן כל אות ואות
תהלים טז ח
אהלו ואין אהלו אלא אשתו נ):
8. וּדְנָה כְתָבָא דִּי רְשִׁים
משלשתן תיבה אחת. ר'
ולא תבוא דמעתך וכתיב 81 ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב וכתיב
יצרו צעדי אונו. בתריה כתיב:
יוחנן אמר אנמ אנמ לר'
מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין:
הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם אמר רבי אלכסנדרי כל
יוחנן נפיק ליה ממטה
91
דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא מְנֵא
עבורי
למעלה לרב אשי נמא
מְנָה אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ
אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו שנאמר 02 אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך ר' יוסי בר חנינא אמר
נמא קתל פורסין אות מן
וְהַשְׁלְמַהּ: תְּקֵל תְּקִילְתָּה
פסיעותיו מתקצרות שנאמר יצרו צעדי אונו רבי אבהו אמר עצתו נופלת שנאמר ותשליכהו עצתו אמר רבה
אמצע אות מתחלתו ואות
12
12
בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ
מסופו הרי תיבה ופתרון
חַסִּיר: פְּרֵס פְּרִיסַת
בר בר חנה אמר רבי יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר 22אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים
כולן אחד מנא מנא תקל
מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי
בכושרות (אל תיקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים אל תיקרי בכושרות אלא בכי ושירות) איני והאמר רב
ופרסין: ירושלמי וקרא
וּפָרָס: דניאל ה כה-כח
9. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
בו כל ימי חייו הדברים
יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני לא קשיא הא בזווג ראשון
קל וחומר ומה אם המלך
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ
הא בזווג שני א"ר שמואל בר נחמן לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים שנא' ואשת נעורים כי תמאס מתני לה
שצרכי כל ישראל עליו
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ
32
חייב לקרוא כל ימיו
מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת
רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנא' יהי מקורך ברוך ושמח מאשת
42
ההדיוט על אחת כמה
עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא
וכמה: אין רוכבין על
נעוריך
אָחִיךָ הוּא: דברים יז טו
01. וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא
סוסו ולא יושבין על כסאו
ולא משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו ערום ולא כשהוא מסתפר כו': ירושלמי ר' יוחנן סלק גבי ר' יהודה נשיאה נפק
בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ: וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ
סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ: מלכים א א א-ב 11. וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג
לגביה בחלוקא דכיתנא א"ל חזור לבוש חלוקך דעמרא משום מלך ביפיו תחזינה עיניך כי נפק חמא ר' חנינא בר' סיסי
הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ: מלכים א א ג 21. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא
מפצע קיסין פי' מבקע עצים א"ל לית דין כבודך א"ל ומה נעביד ולית מאן דישמשיני א"ל לית לך מאן דישמשך לא הויתה
יְדָעָהּ: מלכים א א ד 31. וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת
מקבל מתחנויי תרגם רב יוסף מעוני בטבריא שמעו זאת הכהנים אמאי לית אתון לעיין באורייתא אמרין לא הבו לן ישראל
הַמֶּלֶךְ: מלכים א א טו 41. וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יְיָ בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת
כ"ד מתנתא גילון עליהן והקשיבו בית ישראל למה לא יהבתון כ"ד מתנתא לכהניא. אמר ישראל מלכא נסיב כולא. ובית
רָצוֹן מִיֶּדְכֶם: מלאכי ב יג 51. וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא
המלך האזינו כי לכם המשפט. פסקתם וזה יהיה משפט הכהנים עתיד אני ליפרע מכם שהכל תלוי בכם. שמע ר' יהודה
נשיאה וכעס יוסף מעוני פחד וברח וכו' א"ר יוחנן אבישג מותרת לשלמה שהוא מלך והמלך משתמש בשרביט המלך.
חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ: מלאכי ב יד 61. אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ: משלי כב כז 71. בֶּן אָדָם
הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ: יחזקאל כד טז 81. וָאֲדַבֵּר אֶל
אבל אדוניה הדיוט הוא ואסורה לו. ענין אבישג שאמר לדוד נסבן ואמר לה אסירת לי דהא נסיבנא י"ח נשי. ואמרה ליה היא
הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי: יחזקאל כד יח 91. אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים
חסריה לגנבא כו'. כלומר אחד תשש כחו. ואין בו כח לגנוב. ואמר חזרתני בתשובה. כן אתה זקנת ואין בך כח לתשמיש
אשה מפני כך תאמר אסירת לי וכו': א"ר יוחנן קשין גירושין שהתירו לדוד לייחד בפנויה ולא התירו לו לגרש אחת ולישא
הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם בַּחֶרֶב
יִפֹּלוּ: יחזקאל כד כא 02. אוֹר חָשַׁךְ בְּאָה¢ לוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ: איוב יח ו 12. יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ וְתַשְׁלִיכֵהוּ
אחת: כל מי שמתה אשתו ראשונה בחייו כאלו נחרב בהמ"ק בימיו שנאמר הנני לוקח את מחמד עיניך וכתיב ותמת אשתי
עֲצָתוֹ: איוב יח ז 22. אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה: תהלים סח ז
בערב. ובמקדש כתיב את מקדשי גאון עזכם. ולא עוד אלא עולם חשך בעדו שנאמר אור חשך באהלו ופסיעותיו מתקצרות
32. כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יְיָ וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ:
ישעיהו נד ו 42. יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ
וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ: משלי ה יח