זה
בורר פרק שלישי סנהדרין
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
זה
זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. פ"ה דמשמע דלהוו ט'
א) בורר לו אחד. משמע זה בורר לו ב"ד אחד שהן ג' וזה אחד
א
א
ב)
הרי ששה ושניהם בוררין להם עוד אחד הרי ט' והיינו דקא
כיצד זה בורר לו ב"ד אחד הרי ג' וזה בורר לו ב"ד אחד הרי
ג)
מתמה מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי: גמ' הכי קאמר כשזה
ששה ושניהם בוררים להם ב"ד אחר הרי ט' ולהכי מתמה בתלתא
ד)
ב ב
בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד אחד. וכל אחד פוסל אותו ב"ד
סגי ולא נהירא שהרי משמעות הלשון אינו כן דא"כ ה"ל להקשות
ה) ו)
ג ג
ז)
שבירר חבירו ואינו רוצה לדון לפניו:
בהדיא הא גופא קשיא רישא אסיפא
ח) ט)
דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד
שניהן בוררין להם אחד. כלומר אין
אמרת דיני ממונות בשלשה אלמא
י)
❖
יכולין לכוף זה את זה אלא בוררין
בג' סגי והדר קאמר דצריך ט' ונ"ל
וזה בורר לו אחד ושניהן בוררין להן
ד ד ה ו
ב"ד שיתרצו בו שניהם: ואפי' לוה
דאף בתחילה היה יודע כמו שמפרש
עוד אחד דברי ר"מ וחכמים אומרים שני
א
מצי מעכב. בתמיה: והאמר ר"א.
אח"כ שזה פוסל ב"ד של חבירו וזה
דיינין בוררין להן עוד אחד זה פוסל דיינו
גליון הש"ס
לקמן בסוף פירקין : לא
פוסל ב"ד של חבירו ולא ישבו כ"א ג'
ז)
של זה וזה פוסל דיינו של זה דברי ר' מאיר
ה ז ח
גמ' ל"צ דקבלי' עלי' כבי
שנו. אחד אמר נידון כאן ואחד אמר
אחרונים כדקאמר המתרץ ולא פריך
תרי.
וחכמים אומרים ב אימתי בזמן שמביא עליהן
נלך לבית הוועד כופין אותו והולך
אלא מלישנא דמתני' דקתני זה בורר
ראיה שהן קרובין או פסולין אבל אם היו
לבית הוועד: [אלא דקאמר מלוה נלך
ב"ד וחבירו כן ולהכי פריך מאי זה
י)
לבית הוועד]. דעבד לוה לאיש מלוהח):
כשרין או מומחין מפי בית דין אינו יכול
בורר לו אחד כלומר לא סגי בלאו
כדאמר ר' יוחנן. לקמן בשמעתין:
הכי ומשני כשזה בורר כלומר אין
לפוסלן זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו
ו ט
בערכאות שבסוריא. שלא היו בקיאין
חובה ודאי לעשות כן אלא מתני'
של זה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים
מיירי אם אירע כך:
בדין תורה הלכך אפי' לוה מצי מעכב:
ג אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן
כגון
בי דינא דרב הונא ורב חסדא
בי דינא דרב הונא ורב חסדא.
קרובין או פסולין אבל אם היו כשרין אינו
דתרווייהו בחד מקום: ועוד מאי זה
דאמר ליה מאי קמטרחנא לך
יכול לפוסלן: גמ' מאי זה בורר לו אחד
וכו'. פירש הקונטרס שהיו במקום
בורר. דמשמע דהכי דינא: יצא דין
❖
ז י
וזה בורר לו אחד בתלתא סגי הכי קאמר
אמת לאמיתו. דצייתי בעלי דינין
אחד ולא נהירא דהא אמרי'
❖
כשזה בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד
דרב חסדא לא היה מורה לפני
דסבר החייב הרי אני בעצמי ביררתי
הגהות הב"ח
רב הונא אפי' ביעתא בכותחא וכ"ש
האחד ואם היה יכול להפך בזכותי
אחד שניהן בוררין להן עוד אחד ואפילו לוה
(א) גמ'
דדין לא היה עושה בפניו ונ"ל שהיו
היה מהפך והדיינין בעצמן נוחה
מצי מעכב והאמר ר' אלעזר לא שנו אלא
רבינו חננאל
(ב) רש"י
סמוכים זה לזה חוץ לג' פרסאות:
דעתן להפך בזכות שניהן מפני
מלוה אבל לוה כופין אותו ודן בעירו
דיני ממונות בשלשה. זה
כדי
שיצא הדין לאמיתו. פירש
ששניהם ביררום: אא"כ יודעין מי
בורר לו אחד וזה בורר לו
כדאמר רבי יוחנן בערכאות שבסוריא שנו
חותם עמהן. שמא יחתמו עמהם עד
הריב"ן שאפילו החייב יפרע
אחד כו'. אסיק' מתוך שזה
הכא נמי בערכאות שבסוריא שנו אבל
בורר דיין אחד וזה בורר
ברצון ויאמר קושטא דייני שאני בעצמי
אחד פסול ומבטל עדות כולם ונמצאו
לו דיין אחד ושניהם
מומחין לא רב פפא אמר אפילו תימא
אלו בושים: ורבנן אית להו דרב
ביררתי האחד ואם היה יכול להפך
בוררין להם [עוד] אחד
מומחין כגון בי דינא דרב הונא ודרב חסדא
יהודה. הלכך דעת הדיינין בעינן
בזכותי היה מהפך לפום ריהטא
יוצא הדין לאמיתו והני
מילי בב"ד אחד אבל
דקאמר ליה מי קא מטרחנא לך תנן וחכ"א
משמע כך הפירוש שמתוך שבירר זה
שיבררו מי ישב עמהם אדם הגון(ב):
בשתי בתי דינין לוה לא
ואין נכנסין לסעודה כו'. שגנאי הוא
שלו וזה שלו (ד) השלישי יצא הדין
שני דיינין בוררין להן עוד אחד ואי ס"ד
מצי מעכב כר' אלעזר
(ג) ד"ה
דאמר לא שנו אלא מלוה
לתלמידי חכמים לישב אצל עם הארץ
לאמיתו בלא עוות שיהא הענין שקול
כדקאמרינן ב"ד בית דין בתר דפסלי להו
כבי תרי
אבל אם אמר לוה לב"ד
בסעודה: ט)זה פוסל דיינו של זה וזה
ולא ירבו מהפכין לחובה על מהפכין
(ד) תוס'
אזלו ובררו להו בי דינא אחריני ועוד מאי
הגדול אזילנא כופין אותו
❖
פוסל דיינו של זה. יכול לומר לו לא
לזכות ולא להפך:
ושניהם
ודן בעירו. א"ר יוחנן
זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד אלא
ובערכאות שבסוריא אין
אדון לפניו: הכי קאמר אבל אם היו
ואמר
כופין וחכ"א שני הדיינין
ה"ק (א) ד כשזה בורר לו דיין אחד וזה בורר
כשרין. שאינם קרובין ולא פסולין
בוררין להן עוד אחד.
מוסף רש"י
לו דיין אחד שניהן בוררין להן עוד אחד
מאי שנא דעבדי הכי אמרי
אף ע"פ שהן יושבי קרנות נעשו
אסיקנ' דעת הדיינין
נאמן עלי.
להתרצות מי ישב עמהן
במערבא משמיה דר' זירא מתוך שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו
כמומחין: עד שיקבל עליו בפני ב"ד
ה
אבא.
כולי עלמא לא פליגי
מומחה. אלמא במומחין מודה ר"מ:
דיין אחד ושניהן בוררין להן עוד אחד יצא הדין לאמיתו: וחכמים אומרים
דבעינן כדתניא נקיי הדעת
והא עדים כמומחין דמו. אם אינם
שבירושלים לא היו
כו': נימא בדרב יהודה אמר רב קמיפלגי דאמר רב יהודה אמר רב אין העדים
חותמין בשטר עד שידעו
קרובים או פסולים: דקבלו עליו
חותמין על השטר אלא א"כ יודעין מי חותם עמהן רבי מאיר לית ליה דרב
(לקמן כד.)
מי חותם עמהן. ואין
(ג) בתרי. בתחלת דבריהם קבלוהו
יושבין בדין עד שידעו מי
יהודה אמר רב ורבנן אית להו דרב יהודה אמר רב לא דכולי עלמא אית להו
עליהם בשנים: נאמן עלי וכו'. בדיינין
ישב עמהן. ואין נכנסין
דרב יהודה אמר רב ודעת הדיינין כ"ע לא פליגי דבעינן כי פליגי דעת בעלי
בסעודה עד שידעו מי
קמיירי מדקתני ג' רועי בקר:
נכנס עמהן כי פליגי בדעת
ואמר דינין ר"מ סבר דעת בעלי דינין נמי בעינן ורבנן סברי דעת הדיינין בעינן
בעלי דינין [ר"מ סבר דעת
דעת בעלי דינין לא בעינן גופא אמר רב יהודה אמר רב אין העדים
בע"ד] בעינן ורבנן סברי
ו
ז
לא בעינן דעת בעלי הדין:
חותמין על השטר כו' תניא נמי הכי כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמין על השטר
ח
זה
פוסל דיינו של זה וזה
אלא א"כ יודעין מי חותם עמהן ולא היו יושבין בדין אלא א"כ יודעין מי יושב עמהן ולא היו נכנסין בסעודה
פוסל דיינו של זה ואקשינן
כל כמיניה למפסל דייני
אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן: זה פוסל דיינו כו': כל כמיניה דפסיל דייני א"ר יוחנן בערכאות שבסוריא
ואוקמה ר' יוחנן למתניתין
שנו אבל מומחים לא הא מדקתני סיפא וחכ"א אימתי בזמן שמביא ראיה שהן קרובין או פסולין אבל אם היו
בערכאות שבסוריא אבל
מומחין לא והא מדקתני
כשרין או מומחין מפי ב"ד אינו יכול לפוסלן מכלל דר' מאיר מומחין נמי קאמר ה"ק אבל אם היו כשרין נעשו
סיפא וחכ"א אימתי יכול
לפוסלן בזמן שמביא
כמומחין מפי ב"ד ואינו יכול לפוסלן ת"ש אמרו לו לר"מ לא כל הימנו שפוסל דיין שמומחה לרבים אימא לא
ראיה שהן קרובין או
כל הימנו שפוסל דיין שהמחוהו רבים עליהם תניא נמי הכי לעולם פוסל והולך עד שיקבל עליו ב"ד שמומחה
פסולין אבל אם היו כשרין
[או] מומחין אין יכול
לרבים דברי ר"מ והא עדים כמומחין דמי ואמר ר"מ זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה הא איתמר עלה
לפוסלן מכלל דר' מאיר
אמר ריש לקיש פה קדוש יאמר דבר זה תני עדו עדו למאי אילימא לממון רחמנא פסליה אי לשבועה הימוני
ט
י
אפילו במומחין פליגי
וקתני יכול לפוסלן ושנינן
מהימן כבי תרי לעולם לממון $ לא צריכא דקבליה עליה כבי תרי מאי קמ"ל דמצי הדר ביה תנינא אמר לו
הכי קתני אם היו כשרין
נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי ג' רועי בקר ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכ"א אינו יכול לחזור בו
נעשו כמומחין ואין יכול
לפוסלן. נמצאת חלוקתן
ואמר
בכשרין ולא במומחין
אבל במומחין אפילו ר' מאיר מודה שאין יכול לפוסלן. תניא נמי הכי לעולם פוסל והולך עד שיקבל עליו בפני ב"ד מומחה לרבים דברי ר' מאיר ש"מ דבמומחה מודה ר' מאיר: זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דברי ר' מאיר
אמר ריש לקיש פה קדוש יאמר דבר זה תני עדו וכגון דקבליה עליה