כג:
זה
בורר פרק
שלישי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואמר
רב דימי
כגון דקבליה בחד. תימה למה לי לאתויי הא
ואמר רב דימי. הא דקתני נאמן עלי אבא כגון דקבליה עליה
ח א ב
א) ב)
ג)
דרב דימי
ויש לומר דאי לאו דרב דימי לא הוה קשיא
בחד דיין ויש שנים כשרין עמו ואפילו הכי כיון דפסול מדאורייתא
ט ג
ד) ה)
ליה תנינא דאי מהתם ה"א דמיירי דקביל עליה כבי תרי דהוי תרתי
מצי הדר ביה הכא נמי כיון דחד לממון לא מתכשר מצי הדר ביה:
❖
ו)
אלמא דווקא קתני. מדשני במילתיה דבדיינין נקט לשון יחיד ובעדים
לריעותא והתם קאמר ר"מ דיכול לחזור אבל בחדא לריעותא לא
❖
אמר רבי מאיר דיכול לחזור בו ומשום
נקט לשון רבים וליתא לדריש לקיש
הגהות הב"ח
הכי מייתי מילתיה דרב דימי דקא
והדרא קושיין לדוכתא והא עדים
ואמר רב דימי בריה
דרב נחמן בריה דרב
כמומחין דמו: א"ר אלעזר. סיפא
משמע לן דאפילו בחדא ריעותא קאמר
(א) רש"י
יוסף כגון דקבליה עליה בחד צריכא דאי
רבינו חננאל
על כת ראשונה
ר' מאיר יכול לחזור בו וקא מקשי
גבי עדים בבא הוא ואחר לפוסלן
תנא אבא ואביך בהא קאמרי רבנן דלא
(ב) ד"ה
כבי תרי. ואקשינן איני
שפיר תנינא:
דהוו להו תרי דמסהדי אפסולה
לפי לשון
והא מדקתני רישא דיינו
מצי הדר ביה משום דאבא ואביך חזו
ורבנן
סברי צריך לברר. ה"ג
ומהימני ודיינין בערכאות שבסוריא
ראשון
וסיפא עדיו אלמא עדיו
לעלמא אבל חד כבי תרי דלעלמא לא
(ג) תוס'
דווקא קתני ונדחה זה
הקונטרס ללשון אחרון
כדאוקימנא ולא פסול ממש קאמר
לברר
הפירוק וחזרנו אלא מתני'
חזי אימא מודו ליה לר"מ ואי אשמעינן
אלא בעינא בי דינא מעליא: נוגע
דרבנן סברי דצריך לברר כו' אם
כגון שמעיד בעל דין
בהא בהא קאמר ר"מ אבל בההיא אימא
בעדותו הוא. האי בעל דין דמשום
יאמר אדם בב"ד אביא ב' כיתי
הנתבע הוא ואחר על
משפחתם של עדים הללו
מודו להו לרבנן צריכא הא מדקתני רישא
עדים כשרים צריך לברר דבריו
דלא ליסהוד עליה קאתי למיפסליה:
שהן פסולי משפחת
שקרא עליו ערער. בעל דין אומר
ולהביא שתי כיתי עדים כשרים ואם
דיינו וסיפא עדיו אלמא דוקא קתני אמר ר'
עבדים והדין ידוע שהעבד
פסול לעדות הוא ר' מאיר
לא הביאם כשרים יפסיד הלכך אינו
לפנינו על מה הוא פוסלו ויש אחר
אלעזר בבא הוא ואחר לפוסלן כל כמיניה
א
סבר אמשפחה קא מסהיד
עמו: ערער. שמץ של פסול:
יכול לפסול הראשונים שאם הראשוני'
נוגע בעדותו הוא אמר רב אחא בריה דרב
והני סהדי מאיליהן פסלי
דגזלנותא. מעיד עליו הוא ואחר
פסולים זה לא יגבה חובו בעדים
ורבנן סברי האי בעל דין
איקא כגון שקרא עליו ערער ערער דמאי
נוגע בעדותו הוא ואי
שגזלן הוא: נוגע בעדותו הוא.
אחרונים שצריך לברר ולהביא כולם
אילימא ערער דגזלנותא כל כמיניה נוגע
מביא ראייה בעדים אחרים
כשרים וקשה לר"ת דבפ' גט פשוט
משום דלא נסהיד עליה קאמר:
זולתי הוא שהן קרובים
בעדותו הוא אלא ערער דפגם משפחה ר'
דפגם משפחה. עבד הוא ממשפחת
משמע דאפילו מאן
או פסולין שפיר ואם לאו
הרי הן כשרין ואין יכול
מאיר סבר הני אמשפחה קמסהדי ואיהו
דאמר צריך (ג) היינו לכתחילה יאמרו
עבד שלא נשתחרר בא ופסול הוא
לפוסלן כי אתא רב דימי
ומשפחתו: אמשפחה קמסהדי. ולאו
לו ב"ד ברר דבריך אבל מכל מקום
ממילא קפסיל ורבנן סברי סוף סוף נוגע
ב
אמר מחלוקת ר' מאיר
אם אין יכול לברר בכך לא יפסיד
משום האי לחודיה מסהדי הלכך
וחכמים בשתי כתי עדים
בעדותו הוא כי אתא רב דימי אמר רבי
דר' [מאיר] סבר צריך
ונראה לר"ת כפ"ה ללשון ראשון
סהדותא אחרינא הוא ולאו כנוגע
יוחנן מחלוקת בשתי כיתי עדים דר' מאיר
המגיש ראייתו לברר שזו
בעדות דמי: מחלוקת בשתי כיתי
ר"מ סבר צריך לברר הלכך יכול
הכת הן עדיו ואם נמצאו
סבר צריך לברר ורבנן סברי אינו צריך
עדים. שאמר בעל דין בפנינו יש לי
לפסול הראשונים לפי שלא יפסיד
פסולין ויבא להגיש הכת
לברר אבל בכת אחת דברי הכל אין יכול
האחרת יכול הנתבע לומר
שום דבר אם הראשונים פסולין לפי
שתי כיתי עדים בדבר זה הביא כת
לו כבר בעת שביררת
לפוסלן אמרו לפניו רב אמי ורב אסי אין
שבית דין אומרים לו ברר דבריך
ראשונה ועמד הלוה ואחר ואמר
הכת האחרת כאילו בטלת
שם אלא כת אחת מהו אין שם אלא כת אחת
דמסתמא יעשה מה שב"ד יצוה
פסולין הן דהשתא לאו כנוגע בעדות
(מעדות) [עדות] זו הכת
זהו יכול לפוסלן שאמר
והאמרת אבל בכת אחת דברי הכל אין
עליו וא"כ לא יפסיד לפסול הראשונים
הוא שהרי אמר מלוה שיש לו כת
ר' מאיר. וחכמים סברי
שמתקיים העדות בשאר:
אחרת ואם ביקש ולא מצא יפסיד
יכול לפוסלן אלא נמצאת כת שניה קרובין
אם בטלה עדות הכת
הראשונה מגיש הכת
דקסבר ר"מ צריך בעל דין לברר
בלולה
או פסולין מהו אמר להן כבר העידו עדים
השניה ושפיר דמי כי לא
ולהעמיד על האמת כל דבריו שטוען
הראשונים איכא דאמרי אמר רב אשי כבר העידו עדים הראשונים נימא
בטלם בתחלה. אבל בזמן
בבית דין והני מיפסלי אף לעדיות
שבתחלה אין שם אלא כת
בפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי דתניא הבא לידון בשטר
אחת דברי הכל אין יכול
אחרות ואם ביקש ומצא כת אחרת
לפוסלן וכן אם נמצאת כת
ובחזקה ג נידון בשטר דברי רבי רשב"ג אומר נידון בחזקה והוינן בה בחזקה ולא
כשירה אף ע"פ שראשונה נפסלה הרי
שנייה קרובין או פסולין
בשטר אלא אימא אף בחזקה וקיי"ל דבצריך לברר פליגי לא אליבא דרשב"ג
בירר דבריו שאמר להביאם והביא
מתקיימת העדות בכת
הראשונה שכבר העידו
כ"ע לא פליגי כי פליגי אליבא דרבי דר"מ כרבי ורבנן אמרי לך עד כאן לא קאמר
והוא לא דק דסבור שכשרים היו:
ואמרינן לימא ר' מאיר
ורבנן סברי אין צריך לברר. ויכול
רבי התם אלא בחזקה דמכח שטרא קאתי אבל הכא דהני עדים לאו מכח עדים
וחכמים בפלוגתא דר'
לומר אין לי עוד ונמצא זה נוגע
ורשב"ג פליגי ר' כר'
אחריני קאתו אפילו רבי מודה דא"צ לברר כי אתא רבין אמר רבי יוחנן רישא
מאיר וחכמים כרשב"ג
בעדותו הוא ולא מיפסלי אפי' בעדות
בעדים
דתניא הבא לידון בשטר
זו: נמצאת כת שניה קרובין או
ובחזקה נידון בשטר דברי
פסולין. ע"י עדים גמורים מהו לר' מאיר מי אמרינן השתא ודאי נוגע בעדות הוא דאין לחבירו כת אחרת כשרה או דילמא מעיקרא
ר' רשב"ג אומר אף
בחזקה. וקיי"ל דבצריך
מיהת כי אסהיד בעל דין ואחר עמו אקמאי למיפסלינהו לאו נוגע בעדות הוא דאכתי לא אשתכח כת שנייה פסולין. הכי גרסינן
לברר פליגי ר' סבר צריך
לה כמו שפירשתי. ולא נהירא חדא דאין זה בירור דברים לר' מאיר הואיל וכת האחת נפסלין ועדיין נוגע בעדות הוא ועוד
לברר וכיון שבא לידון
בשטר ובירר כי בשטר
דאי נמי הוי בירור דברים בהכי נוגע בעדות הוא דאם לא ימצא כת אחרת כשרה אלא כת פסולה נמצא מפסיד בפסול של ראשונים
זה תביעתו ונמצא השטר
דאי לא נפסלו ראשונים היה מוציא ממונו על פיהם ודבריו נבררין ע"י שניה ואע"פ שפסולין ועכשיו הוא מפסיד. הלכך אומר
פסול בטלה גם החזקה.
אני דגרסינן הכי והוא עיקר דר"מ סבר א"צ לברר וזה שאמר להביא שתי כיתי עדים והביאם והאחת נפסלת אין בכך כלום שא"צ
ורשב"ג סבר אם נפסל
השטר מגיש עדי החזקה
לברר דבריו ודיו בכת אחת הכשרין ואלו נפסלין לעדות אחרת ע"פ בעל דין ואחר דאינו נוגע בעדות ורבנן סברי צריך לברר ונמצא
ומעמידין הקרקע בידו
זה נוגע בעדות ולא מפסיל נמצאת כת שניה קרובין או פסולין לר' מאיר מהו נהי דא"צ לברר מ"מ עכשיו אין כאן עדות וה"ל נוגע
ודחינן לא הכא בשתי כתי
בעדות למפרע או דילמא כי אסהיד מיהא לאו נוגע בעדות הוה דאכתי לא מצאו כת שנייה פסולה: כבר העידו הראשונים. (א) ד) (כת
עדים אפילו ר' כחכמים
סבירא ליה דלא אמר ר'
ראשונה) כשנמצאת כת שניה פסולה כבר נתקבלה בכשרות עדותן של אלו המעידין על הפסול ועדיין לא היה נוגע בעדות ומאחר שנתקבלה
אלא בחזקה כי חזקה
בהכשר נאמנין לפסול את הראשונים. ל"א כבר העידו העדים הראשונים כת ראשונה שהעידו בעדותן של בעלי דינין ומהימני דכיון דשניה
מכח שטרא קא אתיא
פסולה תו לא מפסלי קמאי דה"ל נוגע בעדות. ולשון ראשון נראה מדנקט בהאי לישנא כבר העידו: הבא לידון בשטר ובחזקה. מחזיק
והשטר הוא עיקר והחזקה
אינה מועלת כלום אם
בקרקע ואמר לו חבירו מה לך בכאן וא"ל אתה מכרתו לי ואכלתיה שני חזקה ועדיין שטר מכירה בידי נידון בשטר על כרחו צריך
אבד השטר. וכיון שנפסל
להביא השטר ויברר דבריו ואם לא מצא שטר יפסיד דלא מהניא ליה חזקה ואע"ג דחזקה במקום שטר קיימא כדאמרי רבנן עד תלת
העיקר בטלה החזקה
שנין מזדהר איניש בשטרי' טפי לא מזדהר האי כיון דאמר ישנו בידי צריך לברר: נידון בחזקה. משמע על כרחו יביא עדי חזקה ושטר לא
הבאה מכחו אבל בשתי
כתי עדים דהני לאו מכח
מהני. להכי פריך בחזקה ולא בשטר והא שטר עיקר ראיה הוא וכיון דיש לו שטר אין בחזקה אפי' משום בירור דברים דבמקום שטר לא הוזכרה
הני קאתו אפי' ר' מודה
חזקה דהיא גופא לא אתיא אלא מכח השטר דאמר על ידי השטר החזקתי בו ואבד ממני לאחר ג' שנים: אף בחזקה. באיזה מהן שירצה ואם
דאין צריך לברר כחכמים
יש לו עדי חזקה א"צ לברר דבריו על השטר והיינו דאמר ר' מאיר כרבי ורבנן כר' שמעון: אפי' תימא רבנן כרבי סבירא להו דעד כאן
וקיי"ל בהני כולהו
(ב)
כחכמים וצריך עיון.
לא קאמר רבי התם צריך לברר אלא משום דחזקה לאו עיקר ראיה הוא דמכח השטר הוא דאתיא דאי הוה טעין ברישא החזקתי בה מעצמי
הא דגרסינן בגט פשוט
שלא אמר לי אדם דבר מעולם אין זו חזקה וכי אמר לו אתה מכרתו לי דהיינו בשטר ואבדתיו לאחר ג' שנים הויא חזקה הלכך האי הואיל ואמר
אמר רב גידל אמר רב
ישנו בידי צריך לברר אבל אמר יש לי ב' כיתי עדי' והביא אחת כיון דהני לאו מכח הני אתו א"צ לברר דבריו ולחזר אחר כת שניה. וללישנא בתרא
ה"ק אפי' תימא תרווייהו אליבא דרבי פליגי ור"מ אמר לך אנא דאמר אפי' לרבי ומשום דהלכה כרבי ה)מחבריוו) מהדרינן לאוקומא לפלוגתייהו אליביה:
בעדים