זה
בורר פרק שלישי סנהדרין
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בלולה
במקרא ובמשנה וכו'. פירש רבינו תם דבתלמוד שלנו
בעדים פסולים ודיינין כשרין. בעל דין פוסל הדיינין והעדים ונמצאו
י א
א) ב)
ג)
דבריו אמת על העדים ומשום הכי מהימנינן ליה אפי' לגבי דיינין:
אנו פוטרין עצמנו ממה שאמרו חכמים
ד)
סיפא. שנמצאו דבריו אמת על הדיינין שפסולין הם ומשום הכי
לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בש"ס
יא ב ג
מהימנינן להו אעדים אליבא דר"מ ורבנן לית להו מיגו: איכא בי
אע"פ כן אנו קוראים בכל יום פרשת התמיד ושונים במשנת איזהו
ה)
דינא אחרינא. ואינו נוגע בעדות:
מקומן וגורסין רבי ישמעאל אומר
רבין סבר אמרינן מיגו. בעלמא
בשלש עשרה מדות וכו':
בעדים פסולין ודיינין
כשרין מיגו דפסלי
אמר
יב ד
רב דימי כגון דקבליה עליה
כדקיימא הכא טעמא משום מיגו
ו)
עדים פסלי נמי דייני
סיפא בדיינין פסולין
❖
ז)
בחד. פירש הקונט' דאפילו
הוא ואי לאו הכי הוא לא הוה פסיל
ועדים כשרין דמיגו דפסלי דיינין פסלי נמי
ח)
הכי קאמר ר' מאיר דיכול לחזור בו
רבי מאיר ולרב דימי לא אמרי' מיגו
עדים מתקיף לה רבא בשלמא מיגו דפסלי
בעלמא: וטוחנן זה בזה. מטיח
ולא נהירא דכיון דלרבותא נקטיה
תורה אור השלם
עדים פסלי נמי דייני איכא בי דינא אחרינא
ומקיש זה בזה אלמא חריפא טובא
הוה ליה למימר לא צריכא כו'
1. וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן
אלא מיגו דפסלי דייני פסלי נמי עדים והא
הוה ומקרי ליה לר' מאיר דרך ענוה
דמדקאמר כגון משמע דדוקא קא
הַהֲרֵגָה לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן
עדים תו ליכא לא צריכא דאיכא כת אחרת
ט) י)
פה קדוש: אמר רבינא. ומאי תמהא
אמר כגון דקבליה עליה בחד על כן
וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת
כ)
לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם
הא ליכא כת אחרת מאי הכי נמי דלא מצי
והלא ר' מאיר עוקר הרי הרים הוא
נראה דאמילתייהו דרבנן קאי דדוקא
וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים
כלומר אלים וגבר טפי טובא: בא
כגון דקבלוה עלויה בחד דחדא
פסלי היינו דרב דימי איכא בינייהו מיגו דמר
וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן:
וראה כמה. כלומר לא אתמוהי קא
זכריה יא ז
לריעותא הוא דאיכא קאמרי רבנן
סבר אמרינן מיגו ומר סבר לא אמרינן מיגו
2. וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי
דאינו
יכול לחזור בו אבל אי קבליה
מתמהי אלא הכי קאמר בא וראה
גופא אמר ר"ל פה קדוש יאמר דבר זה
הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל
עליה
כבי תרי יכול לחזור בו אף
כמה בני ארץ ישראל מחבבין זה את
אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ:
תני עדו איני והאמר עולא הרואה את ר"ל
זכריה ד יד
לרבנן
כיון דאיכא תרתי לריעותא:
זה דהא ריש לקיש חריף וחכים טובא
3. ושְׁנַיִם זֵיתִים עָלֵיהָ
בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה
הוה וקרי ליה לר' מאיר פה קדוש
רבא
אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד
בזה אמר רבינא והלא כל הרואה ר"מ בבית
דקא מחבב ליה ומיישב את הדבר
ל)
עַל שְׂמֹאלָהּ: זכריה ד ג
מ)
4. וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא
המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה הכי קאמר בא וראה כמה
להתקיים: להטמין את הצונן. מים
נ)
וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים
צונן ומתיירא שלא יוחמו אסור
מחבבין זה את זה כי הא דיתיב רבי וקאמר אסור להטמין את הצונן אמר
ס) ע)
יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם
להטמינן בחול צונן (לצורך שבת) [בשבת]:
וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי
לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי אבא התיר להטמין את הצונן א"ל כבר
א
פ) צ)
הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת
הורה זקן. ר' יוסי דאזלינן בתריה:
❖
הורה זקן אמר רב פפא בא וראה כמה מחבבין זה את זה דאילו רבי יוסי קיים
ק)
הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין
ממלא מקום אבותיו. חשוב כאביו:
הַשָּׁמָיִם: וָאֹמַר אֶל
היה כפוף ויושב לפני רבי דהא ר' ישמעאל בר' יוסי ממלא מקום אבותיו
מחבלים. בלשון עז וחמה מקשין זה
הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה
הוה והיה כפוף ויושב לפני רבי וקא אמר כבר הורה זקן א"ר אושעיא
הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת
לזה. ובני א"י נוחין יחד ומעיינין יחד
הגהות הב"ח
הָאֵיפָה: וַיֹּאמֶר אֵלַי
מאי דכתיב 1 ואקח לי (את) שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי
ומתקן זה את דברי זה והשמועה
(א) גמ'
לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ
חובלים נועם אלו ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה
שמשמנין
יוצאה לאור: משמנין. נוחין כשמן:
שִׁנְעָר וְהוּכַן וְהֻנִּיחָה שָּׁם
❖
עַל מְכֻנָתָהּ:
ע) איפה. זה יצר הרע: שתי נשים.
חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה ויאמר (אלי) אלה
2
זכריה ה ט-יא
חנופותפ) וגסות הרוח: ורוח בכנפיהם.
[שני] בני היצהר העומדים וגו' ושנים זיתים עליה יצהר אמר רבי יצחק אלו
5. אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה
3
לשון גסות הרוח: ככנפי החסידה.
וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה
מוסף רש"י
ת"ח שבא"י (א) שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית ושנים זיתים עליה אלו ת"ח
לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר
זו חנופה שמראין עצמם חסידים:
להטמין את הצונן.
שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית 4 ואשא עיני וארא והנה שתים נשים
בָּהּ: שיר השירים ח ח
לבנות לה בית. ולא כתיב צ) להם
(שבת נא.) ממלא
6. בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי
יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה האיפה בין
❖
מקום אבותיו.
כְּמֵתֵי עוֹלָם: איכה ג ו
אלמא האחת לבדה נתישבה שם:
(שם) היה כפוף
השמים ובין הארץ ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את
עניות תורה. בעילם היא. דניאל
ויושב לפני רבי.
האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער א"ר יוחנן משום רבי שמעון
בעילם הוה דכתיב ואני
רבינו חננאל
בן יוחי זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל וגסות הרוח לבבל נחית והאמר
(הייתי) בשושן הבירה אשר בעילם
(שם) וקאמר כבר
הלכה כחכמים ואף ר' לא
המדינה ולא רבץ תורה. עזרא הוה
מר עשרה קבין גסות ירדו לעולם תשעה נטלה עילם ואחת כל העולם כולו
הורה זקן.
אמר אלא לברר א"ל אנא
בבבל ולמד חק ומשפט בישראל:
(שם) האיפה.
נמי לברר קאמינא הא
אין לבבל נחית ואישתרבובי דאישתרבב לעילם דיקא נמי דכתיב לבנות
דאמר רבין א"ר יוחנן
במחשכים הושיבני. שאין נוחין זה עם
לה בית בארץ שנער ש"מ והאמר מר סימן לגסות הרוח עניות ועניות
רישא בעדין פסולין
זה ותלמודם ספק בידם: מתני' נאמן
ודיינין כשרין מגו דפסלי
לבבל נחית מאי עניות עניות תורה דכתיב 5 אחות לנו קטנה ושדים אין לה
עלי. להיות דיין: אבא. פסול מן
עדים פסלי נמי דיינין
אמר ר' יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד מאי בבל א"ר יוחנן
כלומר יכול בעל דין לומר
התורה לדונני לא לזכות ולא לחיוב
כבר נגמר זה הדין
בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד 6 במחשכים הושיבני כמתי
דנפקא לן בפירקין מלא
שקבלתי על עצמי לדון
עולם אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל: מתני' אמר לו נאמן עלי
יומתו אבות על בנים וגו' : דור לי.
בפני ב"ד זה מאחר
ק)
ב
שנפסלו העדים ואם טוען
לשון שבועה: יכול לחזור בו. ולישאל
אבא נאמן עלי אביך נאמנים עלי שלשה רועי בקר ר"מ אומר יכול לחזור
בעל דין כי יש לי ראיה
גמ'
שבועה גמורה: דקבליה עליה
בו וחכמים אומרים ג אינו יכול לחזור בו היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו
אחרת התחלת הדין הוא
זה וצריכין אנו לברר לנו
בחד. דיינא ואע"ג דאיכא תרי
דור לי בחיי ראשך ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכ"א אין יכול לחזור בו:
ד
דיינין כו'. פשוטה היא:
אחריני בהדיה א"ר מאיר יכול לחזור
גמ' אמר רב דימי בריה דרב נחמן בריה דרב יוסף כגון דקבליה עליה בחד
היו חכמים מחבבין זה
(קדושין מט:)
בו: במחול לך. אי תובע אמר
דיקא נמי דכתיב לבנות
את זה הלא תראה כי מי
אמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת במחול לך אבל באתן לך דברי הכל יכול
לה בית.
שרואה ריש לקיש בבית
לנתבע נאמן עלי אבא או אביך אם
המדרש רואה כח החכמה
לחזור בו ורבי יוחנן אמר באתן לך מחלוקת איבעיא להו באתן לך מחלוקת
יזכוך יהא מחול לך התם קאמרי
שלו כאלו עוקר הרים
אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו או דילמא בין בזו ובין בזו מחלוקת
רבנן אינו יכול לחזור בו דהא זכה
וטוחנן זה בזה. והיה
אומר על ר' מאיר פה
תא שמע דאמר רבא מחלוקת באתן לך אבל במחול לך דברי הכל אין יכול
זה במה שבידו מכיון שיצא זכאי:
(שם) מאי
קדוש יאמר דבר זה
אבל באתן לך. דנתבע אמר
לחזור בו אי אמרת בשלמא באתן לך מחלוקת אבל במחול לך דברי הכל
עניות.
ואע"פ שאמר רבינא
עניות תורה.
לתובע אם יחייבוני אבא או אביך
הרואה ר' מאיר בבית
אין יכול לחזור בו רבא דאמר כרבי יוחנן אלא אי אמרת בין בזו ובין בזו
המדרש כאלו עוקר וטוחן
אתן לך: דברי הכל יכול לחזור.
מחלוקת רבא דאמר כמאן רבא טעמא דנפשיה קאמר איתיביה רב אחא
הרי הרים זה בזה. וכן ר'
דהואיל והממון בידו אין בו כח לתובע
היה יושב ואומר אסור
בר תחליפא לרבא היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך
(שם) ולא זכתה ללמד.
להוציא אלא בדיינין כשרין: טעמיה
להטמין בשבת הצונן.
רבי מאיר אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו
אמר לפניו ר' ישמעאל
דנפשיה קאמר. ופליג אתרוייהו:
ב"ר יוסי אבא התיר
מאי להטמין הצונן אמר ר'
באותן
כבר הורה זקן ואע"פ שאילו היה ר' יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני ר' דהא ר' ישמעאל בריה ממלא מקום אבותיו הוה
וכפוף היה ויושב לפני ר' ואפילו הכי אמר ר' כבר הורה זקן שהיו מחבבין זה את זה: לאחד קראתי נועם אלו ת"ח שבא"י
(שם, וכעי"ז
פסחים פז.) זה תלמודה של בבל. (חגיגה י.) נאמן עלי אבא. (לעיל כג.) שמנעימין זה לזה בהלכה. ולאחד קראתי חובלים. אלו ת"ח שבבבל שמחבלין זה לזה בהלכה וכן שני בני היצהר. ת"ח
כגון דקבליה עליה בחד.
שבא"י נוחין זה לזה כשמן. ושני זיתים עליה. אלו ת"ח שבבל שמרין זה לזה כזית. והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם
(לעיל כג:)
וגו' ויאמר ה' לבנות לה בית בארץ שנער. וא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי זה חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל ואסיק'
דגסות נחתא לבבל ואישתרבבא לעילם. ודייקי' מדכתיב לבנות לה בית ולא כתיב לבנות להם בית. ש"מ דחנופה לבדה
נשארה וגסות הרוח ירדה לעילם. דעילם אית בה עניות תורה ואמר ר' סימן לגסות הרוח עניות תורה כמו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. א"ר יוחנן בבל בלולה במקרא ובמשנה ובתלמוד א"ר ירמיה במחשבים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד
בבל כלומר טעמים שלו צפונים ועלומים כמים עמוקים: ירושלמי תרין בני אינש הוה להון דין באנטוכיא אמר חד לחבריה מה דר' יוחנן אמר מקובל עלי. שמע ר' יוחנן ואמר לאו כל כמיניה מטרפא בעל דיניה אלא שמעין מיליהון תמן ואין הות
צרכא כתבין ומשלחין עובדא לרבנן. תרין בני אינש הות להון דין בטבריא זה אומר בב"ד הגדול וזה אומר בב"ד הקטן שומעין לזה שאמר בב"ד הגדול: מתני' א"ל נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי ג' רועי בקר כו'. אוקי' כגון דקבליה
בחד כלומר אבא ועד אחר עמו. או אביך ואחר עמו נאמנין עלי ר' מאיר אומר יכול לחזור בו וחכ"א אין יכול לחזור בו וקיי"ל כי המקבל עליו בקנין דלא כאסמכתא עד אחד כשנים [מהני] ואין יכול לחזור בו ואפילו בעל דין עצמו אם קבלו בקנין
מבעלין אינו יכול לחזור בו וכן מפורש בשבועות (מ"ב ע"א) וכן המקבל עליו ג' רועי בקר כיוצא בהן (וקיי"ל דהמקבל עליו עד אחד כשנים בקנין אינו יכול לחזור בו). אמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת ר' מאיר וחכמים במחול לך אבל באתן
לך דברי הכל יכול לחזור בו ור' יוחנן אמר באתן לך מחלוקת אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו