כד:
זה
בורר פרק
שלישי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא
דאמר כמאן. וליכא למימר דסבירא ליה כר"ש בן לקיש
באותן הנשבעין. לפטור עצמן שלא ישלמו דתובע קאמר דור לי
יג א ב ג
א)
ואני מוחל לך: הנשבעין ונוטלין. השכיר והנגזל וכיוצא בהן דנתבע
אליבא דר' מאיר חדא כפירוש רש"י דאין לומר דשביק רבנן
ב)
קאמר ליה דור לי ואתן לך: והא תנא לה רישא. דאוקמת לה באתן
ועביד כר' מאיר ועוד דהכא פליגי ר' יוחנן ור"ש בן לקיש ורבא פסיק
ג)
יד ד
לך ותרתי למה לי: תולה בדעת אחרים. אבא ואביך: בדעת עצמו.
פרק החולץ כר"ש בן לקיש בתלת משמע דבכל שאר
ד)
ה) ו)
של חבירו בעל דין: מי יימר דמזכי
מקומות ס"ל כר' יוחנן לגבי רשב"ל
ז)
ליה. ואי הוה ידע דמזכי ליה לא
וליכא למימר הכא טעמיה דנפשיה
מאי לאו באותן הנשבעין ולא משלמין
ח)
טו ה
הוה אמר הלכך הדר: אבל תולה
קאמר כדתירץ לעיל משום דהכא לא
ט)
דהוה ליה כמחול לך לא באותן הנשבעין
בדעת עצמו. של בעל דין אסיק
קאי אפלוגתא דמתני' כדלעיל דמשום
ונוטלין דהוה ליה כאתן לך והא תנא ליה
טז ו ז ח ט
י)
אדעתיה דודאי נדר ליה כדי להפטר
הכי מפרש לה לעיל טעמיה דנפשיה
❖
כ)
רישא תנא תולה בדעת אחרים ותנא תולה
וידע ומחיל: לפני גמר דין. לאחר
אבל הכא ליכא למימר טעמיה דנפשיה
קאמר: שלח ליה לאחר גמר
בדעת עצמו וצריכא דאי תנא תולה בדעת
ל)
שטענו בפניהם וקודם גמר דין בא
מ)
אחרים בהא קאמר ר' מאיר דמצי הדר ביה
רבינו חננאל
דין מחלוקת והלכה כדברי חכמים.
זה לחזור: ה"ג אי אמרת בשלמא ר'
משום דלא גמר ומקני דאמר מי יימר דמזכי
נ) ס)
יוחנן הכי קאמר לאחר גמר דין
תימה דהכא משמע דלאחר גמר דין
ואתינא למימר דרבא אמר
❖
ע)
כר' יוחנן ומיתיבי עליה
מחלוקת אבל לפני גמר דין אפילו
ליה אבל תולה בדעת עצמו אימא מודי
מחלוקת אבל קודם (ג) יכול לחזור בו
דרבא מסיפא דמתניתין.
לרבנן חוזר: רבא. דפסיק הלכתא
ובפ' יש נוחלין אמרי'
להו לרבנן ואי אשמעינן בהא בהא קאמרי
היה חייב לחבירו שבועה
וא"ל דור בחיי ראשך
אמר לו עבדי גנבת שורי טבחת והלה
דחוזר לפני גמר דין ולא לאחר גמר
הגהות הב"ח
רבנן אבל בההיא אימא מודו ליה רבנן לר'
ר"מ אומר יכול לחזור בו
אומר אתה מכרתו לי אתה נתתו לי
דין דאמר כר' יוחנן ואליבא דרבנן:
(א) רש"י
מאיר צריכא אמר ריש לקיש מחלוקת
מאי לאו באותן הנשבעין
אלא אי אמרת. לר' יוחנן בין (א) בזה
במתנה רצונך השבע וטול נשבע
בזו בזו (ב) ד"ה
ולא משלמין דהוה ליה
לפני גמר דין אבל לאחר גמר דין דברי
דמספיקא
מחול לך וש"מ במחול
ובין בזה מחלוקת: רבא דאמר כמאן.
ואינו יכול לחזור בו משמע מיד
(ג) תוס'
הכל אין יכול לחזור בו ור' יוחנן אמר לאחר
לך נמי פליגי ודחי
שאמר השבע וטול שחבירו ישבע
בין לריש לקיש בין לר' יוחנן לרבנן
❖
גמר דין
רבא לא מתני' באותן
גמר דין מחלוקת איבעיא להו לאחר גמר
ואינו יכול לחזור בו אלמא אפי' קודם
לפני גמר דין קאמרי דלא הדר והא
הנשבעין ונוטלין כגון
השכיר והנגזל והנחבל
דין מחלוקת אבל לפני גמר דין דברי הכל
גמר דין אינו יכול לחזור בו להכי
ליכא למימר דרבא כריש לקיש ואליבא
וכיוצא בהן דהוה ליה אתן
הגהות הגר"א
גרס ר"ת ונשבע אינו יכול לחזור
דר"מ אמרה לשמעתיה דלא שביק
יכול לחזור בו או דילמא בין בזו ובין בזו
לך ואקשינן ליה לרבא
[א] גמ'
בו כלומר אם קפץ זה חבירו ונשבע
רבנן ועביד כר"מ דפסקינן לקמן
והא את הוא דאוקמת לה
מחלוקת ת"ש דאמר רבא קיבל עליו קרוב
א
לרישא פלוגתייהו באתן
אינו יכול לחזור בו דכיון דכבר נשבע
הלכה כחכמים ולא שייך למימר הכא
או פסול לפני גמר דין יכול לחזור בו לאחר
לך. ואת אמרת סיפא
הוי לאחר גמר דין ואמרי' לאחר
רבא טעמא דנפשיה קאמר וסבירא
נמי באתן לך מחלוקת
גמר דין אין יכול לחזור בו אי אמרת בשלמא
גמר דין דהלכה כחכמים ל):
ליה דכי פליגי רבנן לאחר גמר דין
למה ליה למימרא תרתי
❖
ואלו הן הפסולין. יש גורסין
לאחר גמר דין מחלוקת אבל לפני גמר דין
זמני ומשני רישא תולה
אבל לפני גמר דין מודו אבל לרבי
בדעת אחרים והוא אבא
ד"ה יכול לחזור בו רבא דאמר כרבי יוחנן
יוחנן בין בזו ובין בזו מחלוקת דהא
עבדים משום דסבירא ליה
ואביך סיפא תולה בדעת
ואליבא דרבנן אלא אי אמרת בין בזו בין בזו
לא איירי רבא בפלוגתא כלל אלא
דקא חשיב הכא פסולי דרבנן
עצמו סד"א תולה בדעת
מוסף רש"י
עצמו כיון דידע דוודאי
מיפסק פסק דינא: וקנו מידו.
מחלוקת רבא דאמר כמאן אלא לאו ש"מ
ודאורייתא ולא נהירא משום דלא
ואלו הן הפסולין.
מי שתבע ושקיל וגמיר
מתני'
ואלו
חשיב במתני' רק פסולי דרבנן דהא
מתחלה שלא יחזור:
לאחר גמר דין מחלוקת ש"מ שלח ליה רב
ומקני ואפילו ר' מאיר
מודה בהא דאין יכול
הן הפסולים. לדון ולהעיד: המשחק
גזלנים לא קתני וכל פסולי דמתני'
נחמן בר רב (חסדא) לרב נחמן בר יעקב
לחזור בו קמ"ל דר' מאיר
בקוביא. כולהו מפרש בגמ'. וכולן
פסולי דרבנן נינהו משחק בקוביא
(ערובין פב.) המשחק
ילמדנו רבינו לפני גמר דין מחלוקת או
חולק אפילו בזו ואסיקנא
אפי' למ"ד אסמכתא היא דאסמכתא
מעין גזלנין הן והתורה אמרה
בקובי'. (שם)
כדשלחו ליה לרב נחמן
לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי
בר יעקב ילמדנו רבינו
לא קניא מ"מ אינו דאורייתא כיון
אל תשת רשע עד וכל שכן
לפני גמר דין מחלוקת או
מי שלח ליה לאחר גמר דין מחלוקת והלכה
דיין: וסוחרי שביעית. הואיל וחימוד
שאינו סבור לעשות איסור לבא לידי
לאחר גמר דין מחלוקת
כדברי חכמים רב אשי אמר הכי שלח
פסול דאורייתא ולמ"ד משום ישובו
ממון מעבירו על דברי תורה הוה ליה
ובמחול לך או באתן לך
מחלוקת והלכה כדברי מי
ליה באתן לך מחלוקת או במחול לך
של עולם פשיטא דאינו אלא מדרבנן
כרשע דחמס ופסול לדון ולהעיד
ב
ושלח להו לאחר גמר
שנוטה אחרי הבצע: בתחילה היו
ומלוה בריבית מיירי בריבית שאינה
מחלוקת והלכה כדברי מי שלח ליה באתן
ג
דין מחלוקת ובאתן לך
קוראין אותן כו'. מפרש בגמ' : שאין
קצוצה ואפי' מיירי בריבית שקצוצה
(ר"ה כב.) והמלוה
ח)
מחלוקת והלכה כדברי
לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים בסורא
ברבית.
חכמים דלאחר גמר דין
לו אומנות אלא הוא. דהואיל ואין
לא משמע ליה איסור כיון דמדעתיה
מתני הכי בפומבדיתא מתני הכי א"ר חנינא
אינו יכול לחזור בו וכ"ש
יהיב ואינו פסול לעדות אלא מדרבנן
עסוקין ביישובו של עולם אינן בקיאין
במחול לך דדברי הכל
בר שלמיה שלחו ליה מבי רב לשמואל
(שם)
מפריחי יונים מדרבנן פסולים אפי'
בטיב דינין ומשא ומתן ואינן יראי
אין יכול לחזור בו והני
ילמדנו רבינו לפני גמר דין וקנו מידו
ומפריחי יונים.
מילי לאחר גמר דין אבל
חטא: גמ' אסמכתא. היינו דבר
למ"ד אי תקדמי יונך היינו משחק
לפני גמר דין יכול לחזור
מאי שלח להו אין לאחר קניין כלום:
בקוביא ולאידך דאמר ארא מפני
דאינו נותן לו מדעתו אלא סומך על
(שם) וסוחרי
בו אלא אם כן קנו מידו
מתני' ואלו הן הפסולין המשחק בקובי'
שביעית.
כדשלח להו שמואל לבי
דרכי שלום הוא וסוחרי שביעית
דבר שאינו דסבור שהוא יכול לנצח
ד
רב לפני גמר דין אם קנו
ופעמים שמנצחין אותו: לא קניא.
והמלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי
מיירי בשביעית בזמן הזה דאינו
ו
ה
ז
מידו אין לאחר קנין כלום.
והוה ליה כעין גזילה בידו: כל כי
אסור אלא מדרבנן ואפי' בשביעית
שביעית אמר רבי שמעון בתחילה היו קורין
וכן המקבל עליו עד אחד
כשנים דגרסינן בשבועות
האי גוונא לאו אסמכתא היא. והיכי
דאורייתא לא חשיב ליה מ) איסור
אותן אוספי שביעית משרבו האנסין חזרו
(מב ע"א) ההוא דאמר
הא דממציאין מעות לעניים אבל
דמי אסמכתא כגון דאם אוביר ולא
(שם)
לקרותן סוחרי שביעית א"ר יהודה ח אימתי
מהימנת עלי כבי תרי כו'
אעביד אשלם ט) במיטבא
עבדים פסולין מדאורייתא נינהו ק"ו
וכן בגיטין (דף עו ע"ב)
בזמן שאין להן אומנות אלא הוא אבל יש
גרסינן כוותיה שאמר
מאשה נ) ומה אשה שכשירה לבא
וכגון משליש את שטרו דגט פשוט
להן אומנות שלא הוא כשרין: גמ' משחק
נאמנת עלי לומר שלא
דסומך על י) לא דבר
בקהל פסולה להעיד דכתיב
באתי כו': מתני' אלו הן
בקוביא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא
דסבור כל זה בידי לעשות ומרישא כי
האנשים עבד שפסול וכו' על כן
(ערובין פב.)
הפסולין המשחק בקוביא
שאין להן אומנות אלא
ומפריחי יונים ומלוה
משום דהוה אסמכתא ואסמכתא לא קניא רב
מתני אדעתא דלא יהיב ליה לאסמכתא
נראה דלא גרסי' עבדים דלא מיירי
הוא.
ברבית וסוחרי שביעית
קא מתני דטועה וסבור לא יבא
אלא בפסולי דרבנן:
ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא
[א]
כו'. משחק בקוביא מאי
כל כי האי גוונא לאו אסמכתא
לידי כך אבל הכא לא סמיך אמידי
עבד דמיפסל בה. אמר
היא אלא לפי שאין עסוקין ביישובו של
ט
רמי בר חמא משום דהוה
היא. פ"ה דהיכי דמי אסמכתא
דהא לא ידע אי נצח אי לא נצח ואפי'
עולם מאי בינייהו איכא בינייהו דגמר
אסמכתא פירוש אילו הן
הכי אתני שמע מינה (ב) מספיקא
כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם
המשחקין מתנין תנאי
אומנותא אחריתי (ותנן) א"ר יהודה אימתי
אתני גמר ואקני ולא גזילה היא:
במיטבא וכן משליש את שטרו דגט
ביניהן אם אנצחך תן
כ)
בזמן שאין להן אומנות אלא הוא אבל
לי כך וכך ואם תנצחני
פשוט דכל הני סמיך
אימתי
אתן לך כך וכך כי האי
יש להן אומנות שלא הוא (הרי זה) כשרים
אדעתיה וסבור הוא שזה בידו לעשות
גוונא אסמכתא היא ולא
אלמא טעמא דמתניתין משום יישובו של עולם הוא קשיא לרמי בר חמא וכי
(שם)
קניא והמעות שנוטלין זה
ומרישא כי מתני ליה אדעתיה דלא
מזה גזילה היא שנמצאו
תימא פליגי רבנן עליה דר' יהודה והא"ר יהושע בן לוי כל מקום שא"ר יהודה
יהיב ליה מתנה אתני ליה שהרי
כגזלנין לפיכך הן פסולין
סבור הוא שלא יבא לידי כך אבל
אימתי
ורב ששת אמר למה
פסלום חכמים מפני שאין
הכא לאו בידו ולא סמיך אמידי דהא לא
עסוקין בישוב העולם
ידע אי נצח אי לא נצח ואפ"ה אתני ש"מ דמספיקא גמר ומקני ולאו גזילה היא ומיהו הא ס)(שפיר) דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא אסמכתא
פי' כגון אומנות וכגון
היא טעות סופרים הוא זה ובזה לא דבר רש"י דהא אם אוביר אשלם במיטבא לאו אסמכתא כדאמרי' פ' איזהו נשך אלא היינו אם
עבודת הארץ ואמרינן
מכדי לתרווייהו פסילי מה
אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי דבפ' המקבל קאמר אסמכתא היא ובפי' רש"י היה כתוב אם אוביר וכו' על כן טעו סופרים אבל
לי משום אסמכתא ומה
ר"ת הקשה לפי' הקונט' משום דלפי פי' משמע דטפי חשיב אסמכתא ע)(מה) שהיה בידו מלאו בידו ובפ' איזהו נשך משמע איפכא
לי משום יישוב העולם
דאמר
ושנינן איכא בינייהו כגון
דאית להונמי אומנותא
אחריתי (לר' אמי) [לרמי] דמשוי ליה גזלן אע"ג דאית ליה אומנותא אחריתי פסול ולרב ששת כיון דמתעסק באומנות שהיא יישובו של עולם כשר ואקשינן עליה דרמי בר חמא הא דתנן
בסיפא דמתניתין א"ר
יהודה
אימתי בזמן שאין להן אומנות אלא היא
אבל
יש להן אומנות שלא היא כשר
וכי
תימא ר' יהודה חולק על התנא
קמא והאמר ריב"ל כל
מקום ששנה ר' יהודה