זה
בורר פרק
שלישי סנהדרין
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימתי ובמה. אימתי
כגון במתניתין דהכא או במה דברים אמורים:
דאמר התם האי מאן דמקבל זוזי מחבריה למזבין ליה חמרא ופשע
יז א
א)
גברא אגברא. דרבי
יהושע בן לוי ארמי בר חמא רמי בר חמא
ולא זבין משלם כדאזיל אפרוותא דזולשפוט וקאמר התם דאסמכתא
סבר אימתי דרבי יהודה לחלוק בא: ההיא דרבי יהודה היא משום
היא כו' עד דמקשה הש"ס מאי שנא מאם אוביר ולא אעביד אשלם
יח ב ג
רבי טרפון. לעולם אימתי לפרש הוא ורבנן דמתניתין לא פליגי
במיטבא ומשני התם גבי
אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא
ב)
עליה ומתניתא דקתני בין שיש לו
משום דהוי בידו לא הויא אסמכתא
ג)
כו' דמשמע טעמא משום אסמכתא
אלמא דלא הויא בידו הוי טפי
אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי
יט ד
ד)
ר' יהודה גופיה אמרה משמיה דרבי
אסמכתא ממה שהוא בידו על כן
חכמים רבי יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה
ה)
טרפון ופליג אדרבנן דמתניתין
נראה לר"ת לפרש הכי כל כי האי
לחלוק ודכולי עלמא אימתי לפרש הוא
דטעמייהו משום יישוב ובמתניתין
גוונא לאו אסמכתא היא דלא הויא
כ ה
ו)
גברא אגברא קא רמית מר סבר פליגי
ז)
ר' יהודה מילתייהו דרבנן קא מפרש:
אסמכתא אלא היכא שאין יכול
❖
ומר סבר לא פליגי ולא פליגי והתניא בין
אין אחד מהן נזיר. שנים יושבין
להרויח כגון משליש שטרו וכו' דגט
שיש לו אומנות שלא הוא בין שאין לו
ואחד עובר זה אומר פלוני העובר
פשוט אבל הכא לא
אומנות אלא הוא הרי זה פסול ההיא רבי
נזיר הוא וזה אומר אינו נזיר ואמר
הויא אסמכתא משום דכיון דשנים
רבינו חננאל
יהודה משום רבי טרפון היא דתניא רבי
אחד הריני נזיר אם כמותו הוא
הם כל אחד ואחד מקני לחבריה מגו
אימתי ובמה אינו אלא
שהוא נזיר וחבירו אומר הריני נזיר
דאי מרווח בעי איהו למקני בההיא
יהודה אומר משום רבי טרפון לעולם אין
לפרש דברי חכמים כו'
ושנינן גברא אגברא
אם כמותו הוא שאינו נזיר ושניהם
הנאה גמר ומקני לחבריה ולפי זה כל
אחד מהן נזיר לפי שלא נתנה נזירות אלא
קרמית כלומר מדברי ר'
מתכוונין לנזירות ונמצא כאחד מהם
שידוכין לא הויא אסמכתא משום
ח)
להפלאה: מלוה ברבית: אמר רבא א לוה
יהושע ור' יוחנן אתה
ואמר רבי טרפון אין אחד מהן נזיר
דכל חד וחד בעי למקני גמר נמי
ט) י)
מקשי על רמי בר חמא הני
ברבית פסול לעדות והאנן תנן מלוה
❖
סברי דאימתי לפרש ורמי
שעל הספק אמר דבריו תחילה ואין
ומקני ומיהו קשה על פי' ר"ת שהרי
ברבית מלוה הבאה ברבית בר ביניתוס
סבר אימתי נמי לחלוק
זו הפלאה דכי יפליא איש
בפרק הזהב אמרינן
הוא והתניא בהדיא דר'
אסהידו ביה תרי סהדי חד אמר קמי דידי
הנותן עירבון לחבירו ואמר לו אם
יפרש משמע. אלמא לר' טרפון דכי
יהודה חולק על החכמים
תורה אור השלם
דתניא ר' יהודה אומר בזמן
אוזיף בריביתא וחד אמר לדידי אוזפי
אני חוזר בי עירבוני מחול לך והלה
תלי
תנאה במידי דלאו בידיה ולא
1. לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא
שיש להן אומנות אחרת
אומר אם אני חוזר בי אכפול לך
ידע לה אפילו הכי הויא אסמכתא
בריביתא פסליה רבא לבר ביניתוס והא
ב
הרי אלו כשרין. חזרו בהן
אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע
ערבונך נתקיימו התנאים דברי רבי
ולא אמרינן מספיקא גמר ואקני:
הרי אלו כשרין וחכ"א בין
לִהְיֹת עֵד חָמָס:
רבא הוא דאמר לוה ברבית פסול לעדות
❖
שמות כג א
שאין להן אומנות אלא
לוה
בריבית פסול לעדות. דקיי"ל
יוסי ומסיק התם לבסוף אליבא דר'
והוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת
היא ובין שיש להן אומנות
1
יהודה דהויא אסמכתא ולא קניא
המלוה והלוה עוברין
שלא היא פסולין ושנינו
רשע עד רבא ג לטעמיה דאמר רבא אדם
אלמא אפי' בשנים חשיב אסמכתא
בלא תעשה וכיון דחימוד ממון
ההיא דקתני וחכ"א אינן
גליון הש"ס
קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו
החכמים השנויין במשנתנו
ולא אמרינן מגו ט) דאי בעי קנין
מעבירו על דת הוה לי' כרשע דחמס
גמ' וצריכא וכו' התם
אלא ר' טרפון היא. ור'
רשע ההוא טבחא דאישתכח דנפקא
העירבון אם חבירו חוזר בו מקנה
דעובר נמי על לא תעשה מפני
הוא דלא גמר ומקני.
יהודה הוא ששונה אותו
טריפתא מתותי ידיה פסליה רב נחמן
חימוד ממון: מלוה הבאה בריבית.
נמי כנגד העירבון לחבירו כשהוא
בלשון חכמים לפי שהוא
אית ליה האי סברא דתניא
ומשמע אתרווייהו: בר ביניתוס
ועבריה אזל רבי מזיה וטופריה סבר רב
חוזר בו ועוד משמע לקמן גבי
ר' יהודה אומר משום ר'
אוזיף. הלוה: והוה ליה. האי סהדא
צריכותות דמפריחי יונים דהיכא
נחמן לאכשוריה א"ל רבא דילמא איערומי
טרפון אין אחד מהן נזיר
לפי שלא נתנה נזירות אלא
רשע דהא אודי דלווה בריבית: רבא
שהוא סבור דבידו להרויח הויא
קא מערים אלא מאי תקנתיה כדרב אידי
להפלאה אבל ר' יהודה
לטעמיה. בפ"ק דאין אדם משים
אסמכתא בעלמא טפי כדפירש רש"י
בר אבין דאמר רב אידי בר אבין ד החשוד
דמתני' מפרש דברי
על כן נראה לר"י עיקר כפירוש רש"י
עצמו כו' אינו יכול לפסול עצמו על
חכמים הוא וגרסינן
על הטריפות אין לו תקנה עד שילך
בעירובין סוף פרק חלון
ואי קשיא לו מההיא דאיזהו נשך
פיו דהא אין קרוב מעיד לא לזכות
שבין ב' חצרות אמר רב
למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה
כדפירש לעיל תריץ הכי שאני התם
ולא לחובה ואדם קרוב אצל עצמו:
יהודה אמר שמואל הלכה
בדבר חשוב או שיוציא טריפה מתחת ידו
רבי מזייה וטופריה. הגדיל שערו
דודאי דבר שהוא בידו ממש לגמרי
כר' יהודה דאמר בד"א
בעירובי תחומין כו'
בדבר חשוב משלו: ומפריחי יונים: מאי
כגון אם אוביר ולא איעביד אשלם
וציפורניו לנוול עצמו לעשות תשובה:
ואקשינן עליה הלכתא
שאין מכירין אותו. דתשובה דהתם
במיטבא דהתם בידו לעשות ולא
מפריחי יונים הכא תרגומה אי תקדמיה יונך
מכלל דפליגי והאמר
לאו איערומי הוא: ויחזיר אבידה. אם
גזים נמי שסובר הוא שכך הפסיד
ריב"ל כל מקום שאמר ר'
ליון רבי חמא בר אושעיא אמר ארא מאן
ה
יהודה אימתי ובמה אינו
חבירו אם לא ישלים תנאו כמו אם
ימצא אבידת חבירו דכיון דמחזיר
דאמר אי תקדמיה יונך ליון מ"ט לא אמר
אלא לפרש דברי חכמים
ישלם במיטבא ובההיא ודאי גמר
אבידה הוא ודאי הדר ביה מחמדת
ומהדרינן ולא פליגי
ארא אמר לך ארא מפני דרכי שלום בעלמא
ממון: אם תקדמיה יונך ליון. ליוני
ומקני ולא חשיב אסמכתא ואומר
והאמר רב חסדא חולקין
ומאן דאמר ארא מאי טעמא לא אמר אי
עליו חביריו על ר' יהודה
אתן לך כך וכך: ארא. אשתליו"ן
בלבו עלי לשלם ודאי מן הדין מה
ואמרינן גברא אגברא קא
תקדמיה יונך ליון אמר לך היינו משחק
שבידי לעשות ולא עשיתי אבל היכא
מלומד להביא יונים ממקומן לבית
רמית כלומר מדברי רב
בקוביא ואידך תנא תולה בדעת עצמו ותנא
בעלים על כרחן ויש בהן גזל: מפני
חסדא תדחה דברי ר'
דגזים אע"ג דהוי בידו ממש לגמרי
יהושע ושקלו וטרו בה
דרכי שלום בעלמא. דתניא
תולה בדעת יונו $ וצריכא דאי תנא תולה
כגון אם אוביר ולא איעבד אשלם
ומקשו ואימתי לפרש הוא
אלפא זוזי מכל מקום כיון דגזים ודאי
ח) יוני שובך ויוני עלייה יש בהן
בדעת עצמו התם הוא דלא גמר ומקני דאמר
והתנן אלו הן הפסולין
המשחק בקוביא. א"ר
הוי גוזמא דמתנה לשלם אלף זוז
גזל מפני דרכי שלום ולא גזל גמור
קים
יהודה אימתי בזמן שאין
בשביל קרקע אחת ודאי חשיב
דלא זכה בהן בעל השובך דממילא
לו אומנות אלא היא אבל
קאתו ורבו להתם ובגמרא דהשואל גרס לה: תנא תולה
אסמכתא ומיהו קשה דהכא משמע דדבר דלא הוי בידו לאו אסמכתא
יש לו אומנות שלא היא
פסול ודחי' ההיא ר' יהודה
בדעת עצמו. דהויא אסמכתא והדר תנא דתולה בדעת יונו:
הוא כגון משחק בקוביא דהכא ואע"ג דגזים ומאי שנא מההיא
❖
שאמר משום ר' טרפון היא
דחמרא דזולשפוט דחשבינן אסמכתא מהאי טעמא ומכ"מ לא קשיא
קים
דתנן ר' יהודה אומר משום
מידי דהתם ודאי הויא אסמכתא משום שזה סומך עליו משום דהוי דבר שבידו שמוצאין יין למכור ונראה כאסמכתא קצת אע"ג דלא
ר' טרפון אין אחד מהן נזיר
שלא נתנה נזירות אלא
גזים דשמא לא ירצו אחרים למכור לו והלכך אע"ג דלא גזים כיון דלאו בידו הוא לגמרי לא גמר ומקני לחבריה אבל הכא גבי משחק
לעזי רש"י
להפלאה. ומסקי לה
בקוביא דלאו בידו הוא כלל אע"ג דגזים בתנאי שחוק שלו מ"מ גמר ומקני דכיון שהוא יודע שאין בידו להרויח וידוע הוא שאחד מהם
לשמעתא הכי אלמא כיון
אשתליו"ן [אישטלו"ן].
❖
ירויח ודאי לא נתכוון להסמיך חבירו על דבר שאינו אלא גמר ומקנה לכך כי האי גוונא ודאי לאו אסמכתא היא אבל הא דאשלם אלפא
דמספקא ליה אי נזיר הוא
עוף פיתיון.
(והוא) [ואי] לאו נזיר הוא
זוזי דגזים וגם בידו להשלים תנאו יש לנו לומר דנתכוון להסמיך ולהטעות חבירו הויא אסמכתא משום דגוזמא קאמר ולא גמר ומקנה
לא משעבד נפשיה הכא
ומסתברא דלהכי גזים שהוא סבור ודאי שיעבדנה ועוד שבידו הוא י) ומשום הכי פסק דמשחק בקוביא כשר לעדות דפסקינן כר' יהודה
נמי כיון דלא ידע אי קני אי
מוסף רש"י
לקמן דכיון שיש לו אומנות שלא הוא כשר והא דפסקינן דמשחק בקוביא קני דווקא כשמעות שניהם על פי הדף לפי שהדף והמקום קנוי
לא קני לא גמר ומקני וזו
לעולם אין אחד מהן
סברא דר' טרפון היא ושנה
לאותו שירויח כדי לקנות המעות אשר עליו אבל המשחקים באמנה אפילו הקנו לא מהני אם לא הקנו בב"ד חשוב כדאי' בנדרים :
נזיר.
ר' יהודה דבריו בבריי'
ההיא
ר' יהודה משום ר' טרפון. דאמר לא נתנה נזירות אלא להפלאה פ"ה אלמא כיון דמספקא ליה אי הוי נזיר אי לא מספיקא
בלשון חכמים וברייתא
כולה ר' יהודה. והמלוה
לא משעביד נפשיה הכא נמי מספיקא לא גמר ומקני והקשה הריב"ן מאי מדמה קנין לנזירות שאני נזירות דגלי קרא דכתיב
ברבית פסול לעדות
כי יפליא וי"ל דמ"מ נילף מיניה בעלמא ור"י פי' דמ"מ מייתי שפיר ואין להקשות שאני הכא דגלי קרא משום דהא לא מפרש בקרא
תרגמה רבא מלוה הבאה
מאי היא הפלאה אלא גלי לן קרא דבעינן הפלאה ולא ידעינן מה היא הפלאה אלא תיתי לן מסברא מה היא הפלאה והיינו דקאמר ההיא רבי
לו ברבית ואפי' לוה עובר
עליה ופסול לעדות: בר
יהודה היא דאמר משום רבי טרפון דכיון דלא חשיב ליה הפלאה א"כ ש"מ דעל כרחיך הוא דאמר לעיל בכי האי גוונא אסמכתא היא דאי
ביניתוס אסהידו עליה
לאו אסמכתא היא מילתא דלא ידע אם כן הויא נמי הך הפלאה אע"ג דלא ידע ומדקאמר ר' יהודה לעולם אין אחד מהם נזיר וכו'
חד אמר קמאי דידי
מכלל דלא הוי הפלאה כי האי גוונא אם כן ש"מ לעיל דהוי אסמכתא כי האי גוונא וקרא דכי יפליא איצטריך משום דידות נזירות כנזירות
(חגיגה י. וכעי"ז
ערובין פב. ונדרים יט:)
הלכך אי לאו קרא דכי יפליא הייתי מרבה גם זו לידות נזירות דלא גרע מהם ומשום הכי איצטריך כי יפליא לומר דלא חשיב כידות:
אי
(נדרים כא.) אדם קרוב אצל עצמו.
(לעיל ט:) ואין אדם משים עצמו רשע.
(יבמות כה:)