כה:
זה
בורר פרק
שלישי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
כא א נמי מפני דרכי שלום. תימה למ"ד מפריחי יונים ארא א"כ
קים לי בנפשאי. ולא היתה ספיקא בידו וטעות הוא וכי אתני
א)
ב) ג)
מעיקרא נמי פסולים מפני דרכי שלום וי"ל דהא דאמרי' מפני
אדעתא דהוא נצח אתני ולא גמר ואקני אבל תולה בדעת יונו ספיקא
הוא בידו אי נצח ואפ"ה אתני מספיקא הלכך גמר ומקני: בנקשא
דרכי שלום קאי אלישנא דתקדמיה יונך ליון:
מעיקרא
סבור דמי קיהיב. וא"ת וליפסול מדאורייתא דקא
כב ב
תליא מילתא. שיש לו דפין של עץ מנקשיןט) זו לזו והיונה שומעת קולן
ד)
עבר אלאו דלא תחמוד
ומכרת שבעלה מזרזה וממהרת לעוף:
ה)
ה"ג אנא ידענא בנקשא טפי: נקשא.
וי"ל דלא תחמוד משמע דלא יהיב
קים לי בנפשאי דידענא טפי אבל תולה
כג ג
הכאה זו על זו: פספסין. שברי עצים
דמי וכי יהיב דמי ליכא לאו דחמוד
ו) ז)
בדעת יונו אימא לא ואי תנא תולה בדעת
כד ד
ח)
והן מרלי"ש בלע"ז: אפילו קליפי
כלל וא"ת והא אמרינן בפ"ק דבבא
יונו דאמר בנקשא תליא מילתא ואנא
ט)
אגוזים. שאין עשויין לכך ואקראי
מציעא לא תחמוד בלא דמי
י)
ידענא לנקושי טפי אבל תולה בדעת עצמו
כה ה
כ)
בעלמא הוא: דאפילו לנכרי.
משמע להו משמע לאינשי דווקא הוא
אימא לא צריכא מיתיבי המשחק בקוביא
ל)
שישתכח שם ריבית מפיהם דתו ודאי
דמשתמע כך אבל הם טועים דלא
מ) נ)
אלו הן המשחקים בפיספסים א ולא בפיספסים
❖
לא הדרי לקלקולייהו: שממרים את
תחמוד הוו אפי' בדיהיב דמי וי"ל
כו ו ז
בלבד אמרו אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי
היונים. מרגיזים אותן זה על זה
דמשמע להו דקאמר ר"ל נמי דכן
כז ח
להלחם: אפילו בהמה וחיה. דלאו
רימונים ואימתי חזרתן משישברו את
הוא האמת ועי"ל דהכא הכי קאמר
ב
גליון הש"ס
מילתא דשכיחא הוא: פגמיהן. אלו
דמי קא יהבי והיו מפייסים אותם עד
פיספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפילו
גמ' ואחד רועה בהמה
דפין שמזרזים בהן: אפילו במדבר.
שיאמרו רוצה אני אם כן לא עברי
בחנם לא עבדי מלוה בריבית אחד המלוה
כח ט י כ ל
גסה.
אלאו דלא תחמוד כיון דחזו דשקלי
דלא שכיחי יונים דיישוב. והאי פירושא
ואחד הלוה ואימתי חזרתן ג משיקרעו את
בעל כרחייהו ולא היו חוששין אם
ללישנא דארא נקיט ליה ולא מגופא
שטריהן ויחזרו בהן חזרה גמורה אפילו
יתפייסו פסלינהו:
דברייתא היא. וללישנא דאי תקדמה
כט מ נ ס
לנכרי לא מוזפי ומפריחי יונים אלו
מגדלי
איתמר. פי' בהמה דקה
יונך ליון איכא לפרושי (א) חזרה גמורה
שממרין את היונים ולא יונים בלבד
ל ע
אסור לגדל אפי' בבית
דהא אפילו בחנם נמי לא עבדו
ד
פ
אמרו אלא אפילו בהמה חיה ועוף ואימתי
כדפרישית י) גבי קוביא: ויבדלו. שלא
משום ישוב ארץ ישראל דילמא אתי
ישאו ויתנו בפירותיהן ויפקרו גנותיהן
לרעותן בשדות ובהמה גסה מותר
חזרתן משישברו את פגמיהן ויחזרו בהן
לא צ
ה
לעניים: לא חזרת דברים. לומר לא
לגדל בבית ולא גזרו בה חכמים משום
חזרה גמורה דאפי' במדבר נמי לא עבדי
דצריך לחרישה ואין יכולין לעמוד
נוסיף עוד אלא חזרה הנכרת שיפזרו
סוחרי שביעית אלו שנושאין ונותנין בפירות
לב ק
❖
❖
בהאי גזירה וא"ת והא מתניתין היא
פירות שביעית שבגנותיהן לעניים:
שביעית ואימתי חזרתן ו משתגיע שביעית
היינו דמשכחת לה בהמה. דאפשר
במרובה
אין מגדלין
אחרת ויבדלו וא"ר נחמיה לא חזרת דברים
שמלמדה לרוץ כשתשמע קולו: בת
בהמה דקה בארץ ישראל משמע
בלבד אמרו אלא חזרת ממון כיצד אומר
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
ז
הכי היא. שתביא בהמות הבר לביתה
דווקא דקה אבל גסה מגדלין וי"ל
אני פלוני בר פלוני כינסתי מאתים זוז
(א) רש"י
1. לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ
עמה והלא ירדפוה החיות: שור הבר.
דאי מההיא הוה אמינא ה"ה גסה
וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי
בפירות שביעית והרי הן נתונין במתנה
דומה לחיה ואם מגדלו בביתו הולך
ודקה דנקט לאשמועינן חידוש דסיפא
האי דאפי'
כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר
❖
❖
למדברות ומטעה החיות לבא אחריו
דאפי' דקה אינו אסור אלא בארץ
לעניים קתני מיהת בהמה בשלמא למאן
ישעיהו כו כ
זָעַם:
ויש בהן גזל מפני דרכי שלום שמביא
ישראל דווקא אבל לא בסוריא דכיבוש
דאמר אי תקדמיה יונך ליון היינו דמשכחת
אותן מן הביברין. והא דקרי ליה
יחיד לא הוי כיבוש קמ"ל:
לה בהמה אלא למ"ד ארא בהמה בת הכי
סתם גבאי כשר. פ"ה והא דהוסיפו
רבינו חננאל
לעזי רש"י
בהמה כמאן דאמר מין בהמה הוא
היא אין בשור הבר וכמאן דאמר שור הבר
אוזיף ברבית וחד אשהיד
מרלי"ש [מירילי"ש].
הגבאין והמוכסין בדחזו
ופלוגתייהו לענין התרת חלבו וכיסוי
❖
לדידי אוזפן ברבית
מין בהמה הוא דתנן ח שור הבר מין בהמה
אסימונים מעץ.
דשקלי יתירתא וקא אתי לאשמועינן
הדם: חמסן יהיב דמי אלא שאין
פסליה רבא לבר ביניתוס.
הוא רבי יוסי אומר מין חיה תנא הוסיפו
רצון הבעלים למכור: דאוריי' הוא.
דאע"ג שהחזיר הגבאי והמוכס פסול
ואקשינן והא רבא הוא
דאמר לווה ברבית פסול
עליהן הגזלנין והחמסנין גזלן דאורייתא
דלא דמי לשאר גזלנים שהחזירו
אל תשת רשע עד כ). ובמסכת גיטין
מוסף רש"י
ט
י
לעדות ואיך פסליה רבא
דכשרים דהאי לא ידע למאן נהדר
תנן מציאת חרש שוטה וקטן
הוא לא נצרכא אלא למציאת חרש שוטה
סתם רועה.
כ
לבר ביניתוס על פי עד
ועוד כיון דעדיין הם עוסקין בגבאות
יש בהן גזל מפני דרכי שלום שלא
פסול.
אחד פסול רשע והתורה
וקטן מעיקרא סבור מציאת חרש שוטה
אמרה אל תשת רשע עד
יתקוטט אביו או קרוביו: סוף סוף
ובמכס חשודים לחזור לקלקולם:
וקטן לא שכיחא אי נמי מפני דרכי שלום
ושנינן הני מילי במשהדי
❖
ממונא שקלי. ועברי אתקנתא דרבנן
משרבו
(ב"מ ה:)
עליה סהדי דלווה ברבית
בעלמא כיון דחזו דסוף סוף ממונא הוא
מחמת חימוד ממון: פסלינהו.
אבל בהודאתו הוא כי
דקא שקלי פסלינהו רבנן
החמסנין מעיקרא סבור דמי קא יהיב
לוה ברבית לא וזהו
דחשידי למשקל אגרא ואסהודי שקרא:
שאמר רבא לטעמיה דאמר
אקראי בעלמא הוא כיון דחזו דקא חטפי גזרו בהו רבנן תנא עוד הוסיפו
רבינו חננאל (המשך)
כיון דחזו דחטפי. ושקלי כלומר דאפי'
אדם קרוב אצל עצמו
עליהן הרועים הגבאין והמוכסין רועים מעיקרא סבור אקראי בעלמא
ואין אדם משים עצמו
שור הבר מין בהמה הוא
דמי קא יהבי אתי לידי גזלנות כלומר
ל
מ
נ
דתנן שור הבר מין בהמה
רשע וכבר פירשנוהו
הוא כיון דחזו דקא מכווני ושדו לכתחילה גזרו בהו רבנן: הגבאין
שהיה קשה לבעלים למכור ובעל כרחן
הוא ר' יוסי אומר מין
בפ"א. ההוא טבחא דנפיק
חוטפין וזורקין המעות לפניהם:
והמוכסין: מעיקרא סבור מאי דקיץ להו קא שקלי כיון דחזו דקא שקלי
טריפתא מתותיה ידיה
חיה: תניא משחק בקוביא
שאמרו אלו המשחקין
פסליה רב נחמן ועבריה
גבאין. ממונין שהעמידן המלךל) לגבות
יתירא פסלינהו אמר רבא רועה שאמרו אחד רועה בהמה דקה $ ואחד רועה
ס
בפספסין. ולא פספסין
אזל רבי מזייה וטופריה
מס ומנת המלך וכרגא וארנונא
בהמה גסה ומי אמר רבא הכי והאמר רבא רועה בהמה דקה בא"י פסולין
סבר לאכשוריה כלומר
בלבד אמרו אלא קליפי
מישראל חביריהם: אקראי בעלמא.
חזר בתשובה א"ל רבא
אגוזים או קליפי רמונים
בחוצה לארץ כשרין רועה בהמה גסה אפילו בא"י כשרין ההוא במגדלים
ע
ואימתי חזרתן משישברו
דלמא איערומי מערים אין
מה שהבהמה נכנסת לשדות של אחרים
לו תקנה אלא עד שילך
פספסיהן ויחזרו חזרה
איתמר ה"נ מסתברא מדקתני נאמנין עלי שלשה רועי בקר מאי לאו לעדות
ורועה אקראי הוא ואין הרועה
למקום שאין מכירין אותו
גמורה ואפילו בחנם נמי
לא לדינא דיקא נמי דקתני שלשה רועי בקר ואי לעדות שלשה למה לי
לא עבדי: מלוי ברבית
מתכוין לכך: יתירתא. יותר מן
ויחזיר אבדה או שיוציא
טרפה מתחת ידו בדבר
אחד המלוה וא' הלוה
ואלא מאי לדינא מאי איריא שלשה רועי בקר כל בי תלתא דלא גמרי דינא נמי
הקצבה: בארץ ישראל. חמירי טפי
פ
חשוב משלו אי עביד
ואימתי חזרתן משיקרעו
משום ישוב ארץ ישראל: מגדלין
הכי קאמר אפילו הני דלא שכיחי ביישוב א"ר יהודה סתם רועה פסול סתם
צ
ק
שטרותיהן ויחזרו בהן
כי האי גוונא מכשירין
אותו: ומפריחי יונים
איתמר. שמגדלין אותם בבתיהם
חזרה גמורה דאפילו
גבאי כשר אבוה דר' זירא עבד גביותא תליסר שנין כי הוה אתי ריש נהרא
הכא תרגימו אי תקדמיה
לנכרים נמי לא מוזפי
ואפי' הכי בארץ ישראל פסולין מגדלי
למתא כי הוה חזי רבנן א"ל 1 לך עמי בא בחדריך כי הוה חזי אינשי דמתא
יונך ליוני פי' מתנין
ברבית. מפריחי יונים אלו
בהמה דקה דעבידא דמשמטא ורהטא
ביניהם כל מי שתקדים
שממרין היונים ולא יונים
אמר ריש נהרא אתא למתא והאידנא נכיס אבא לפום ברא וברא לפום אבא
לתוך השדות אבל גסה לא משתמטא
יונתי ליונת חבירו יטול
בלבד אמרו אלא אפילו
ומיגנזו
מחבירו כך וכך ומפריחין
בהמה וחיה ועוף ואימתי
ואפשר לנוטרה אבל רועה שמרען
אותן שניהן בבת אחת
חזרתן משישברו פגמיהן
בחוץ באפר של ישוב אפי' בהמה גסה פסול שנכנסת בשדה של אחרים: ה"נ מסתברא. דרועה בהמה גסה פסול: נאמנין עלי שלשה רועי בקר.
ומנקשין אחריהן והקודם
ויחזרו בהן חזרה גמורה.
נוטל בעליו מחבירו מה
דאפילו במדבר לא עבדי
מכלל דאי לא קבלינהו עליה לא מהימני: לא לדינא. דלדינא מודינא דפסולין משום דלא גמירי דינא: דלא שכיחי בישוב. ולא ראו ולא שמעו
שהיה ביניהן ר' חמא
פי' פגמיהן הכלים שצדין
עסקי דין בין אדם לחבירו אי קבלינהו עלויה לא מצי למיהדר: סתם רועה. דאכתי לא חזינן דעיילו בהמותיו בשדות אחרות: סתם גבאי כשר.
בר הושעיא אמר ארא.
בהן. סוחרי שביעית אלו
עד דשמעינן ביה דשקיל יתירתא: כי הוה חזי. אבוה דר' זירא: רבנן. מיושבי העיר: אמר לך עמי בא בחדריך. דלא נחזינא מ) בך ריש
פי' ארא קושרין חוט
שנושאין ונותנין בפירות
ארוך בעוף ומפריחין אותו
שביעית ואימתי חזרתן
נהרא שהוא שר העיר ורואה שרבים יושבי העיר ושואל ממון הרבה לכל שנה והוא היה מיקל עליהם המס ומדחה את שר העיר לאמר
בגג ומצפצפין ומתקבצין
משתגיע שביעית אחרת
שיושביה מועטין ואין ממי לגבות: נכיס אבא לפום ברא. ישחוט
את האב לפני הבן. כלומר יגבה מהן ממון: נ) מיגנזו. מתחבאין:
סביבותיו עופות של בני
ויבדקו בחזרת ממון ולא
אוספין בחזרת דברים. כיצד אם
אדם מן שובכין אחרים
וכיון שמתקבצין פושט
אמר אני פלוני כנסתי
רשת ונוטלן וזהו שבשא . והכא תרגימו אמר כי האי גוונא לאו גזלן הוא מפני דרכי שלום הוא ומאן דאמר
מאתים זוז מפירות שביעית והרי הן במתנה לעניים. תנא הוסיפו בהן הגזלנין מציאת חרש וקטן אע"פ שהן מפני דרכי
שלום כיון דסוף סוף ממונא שקלי מינייהו פסלינהו רבנן אבל גזלן גמור מדאורייתא הוא פסול. והחמסנין נמי אע"ג
אם תקדמיה יונך ליון היינו משחק בקוביא אין הכי נמי מיהו משחק בקוביא הוא תולה בדעת עצמו וסבר קים
ליה בנפשאי דאנא ידענא לשחק בקוביא טפי מיניה לפיכך לא גמר ומקני אבל תולה בדעת יונתו אימר גמר ומקני
דיהבי דמי כיון דחזו רבנן דחטפי ושקלי מינייהו בעל כרחן פסלינהו רבנן. והרועים כיון דחזו להו דשקלי מן הזרעים
כו' ומותבינן על מאן דאמר ארא מהא דתניא מפריחי יונים אלו שממרין את היונים ולא יונים בלבד אמרו אלא
שבשדות בני אדם ושדו קמי בהמתייהו פסלינהו רבנן והני מילי רועה בהמה דידהו אבל רועה בהמה דעלמא לא חזקה אין
אדם חוטא ולא לו כך מפורש בתחלת שנים אוחזין בטלית והגבאין והמוכסין כיון דחזי להו דשקלי יתירא ממאי דקייץ
בהמה חיה ועוף בשלמא למאן דאמר אם תקדמיה יונך ליון היינו דמשכחת לה אפילו בהמה. אלא למאן דאמר ארא
להו פסלינהו רבנן. אמר גאון זצ"ל הני מוכסין לאו משום דשקלי טפי ממאי דקייץ להו פסלינהו רבנן דאי הכי היינו
בהמה בת ארא היא ושנינן אין בשור הבר כלומר כי הוא גועה במדברות וכשיגעה
מתקבצין אצלו וכמאן דאמר