זה
בורר פרק שלישי סנהדרין
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משרבו
האנסין ומאי נינהו ארנונא. וא"ת ומשום ארנונא
אוספין כשרין. דמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור: ואזלי עניים
לג א
א) ב)
ג)
אספי להו. בשביל המעות והוו להו סוחרי שביעית ורחמנא אמר
התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא מדאורייתא וי"ל
לד ב ג
ד) ה)
דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן אי נמי י"ל דפקוח נפש הוא ששואל
לאכלה ולא לסחורה והכי משמע מתניתין בתחלה לאלו
❖
ו)
להם המלך מס ואין להם מה יפרענו ומתים בתפיסת המלך והכי
הפסולין עכשיו משום סוחרי שביעית היו קורין אותן אוספי שביעית
❖
איתמר בירושלמי משום חיי נפש:
וכשרין משרבו האנסין חזרו לקרות
לעבר השנה בעסיא. וא"ת היאך
רבינו חננאל
את האוספין סוחרין ופסולין: ארנונא.
ומיגנזו כולי עלמא כי
אתי א"ל ממאן נבעי
מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך
היו מעברין בעסיא הא
גבאין אלא בזמן
כי ניחא נפשיה א"ל שקולו תליסר מעי
תורה אור השלם
שהמלכות מטילה מס כך
כורין מן השדה לשנה: פוקו זרעו
עסיא חוצה לארץ היא כדאמרינן פ'
דציירי לי בסדינאי והדרו ליה לפלניא
1. כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים
וכך לגבותו מן היהודים
בשביעית. שביעית בזמן הזה דרבנן
חזקת הבתים עסיא
מכל אחד ואחד לפי
יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם
דשקלתינהו מיניה ולא איצטריכו לי: א"ר
דבטלה קדושת הארץ: כריב. חריש:
ואספמיא וכו' וי"ל דלעבר ר"ל לחשוב
ממונו וכיון דחזי רבנן הני
עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל
שמעון בתחילה היו קוראין אותן אוספי
לְיִשְׁרֵי לֵב: תהלים יא ב
מוכסין שמעריכין העם
אמר להו. ריש לקיש: כהן וחורש.
והכי משמע מדקאמר כהן וחריש
2. לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל
ונושאים פנים למקצתן
שביעית: מאי קאמר אמר רב יהודה ה"ק
זה כהן הוא שחורש בשביעית דאמרי'
משמע ששביעית היתה ואין מעברין
ומקילין עליהן ומכבידין
אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה
בתחילה היו אומרים אוספי שביעית כשרין
לקמן נחשדו כהנים על השביעית:
השנה בשביעית כדאמרי' :
על מקצתן יותר מן
קָשֶׁר וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא
אגיסטון אני בתוכה. פ"ה
הראוי נמצא גזלנין לפיכך
תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ:
אגיסטון. שכיר וקרקע של נכרי
סוחרין פסולין משרבו ממציאי מעות לעניים
פסלינהו רבנן: אמר רבא
ישעיהו ח יב
הוא. א"נ משום ארנונא שכרו בעל
לשון ראשון שכיר אני
ואזלי עניים ואספי להו ומייתו חזרו לומר
3. מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה
ורועה שאמרו חכמים כי
הבית לחרוש: כסח. זומר כרם:
הן פסולין בין רועה בהמה
בתוכה וקרקע של נכרי הוא ולא
כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר
אחד זה ואחד זה פסולין קשו בה בני רחבה
דקה בין רועה בהמה
חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי
עקל. דדורת"א וצריכה לבית הבד
נהירא דאמרינן בגיטין
האי משרבו האנסים משרבו התגרין מיבעי
גסה מסתברא הכי כדרבא
בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ:
לקשור את תפוח הזיתים כשעוצרין
אין עודרין עם הנכרי
מדתנן נאמנין עלי ג'
ישעיהו כב טז
ליה אלא בתחילה היו אומרים אחד זה ואחד
4. הִנֵּה יְיָ מְטַלְטֶלְךָ
רועי בקר מכלל דאלו לא
אותן בקורה: הלב יודע. לבו יודע
בשביעית ע"כ נראה כפירוש אחר
זה פסולין משרבו האנסין ומאי נינהו ארנונא
אמר נאמנין עלי רועה
טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ
אם לעקל נתכוין או לעקלקלות:
שפירש הקונטרס משום ארנונא:
בהמה גסה נמי פסולין הן
עָטֹה: ישעיהו כב יז
לעקל בית הבד אני צריך. וקשה
כדמכריז רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעית
לעקלקלות. לעבור על דת: תעלה.
א
5. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע
לעדות ודחינן לדינא הן
פסולין אבל לא לעדות
משום ארנונא חזרו לומר אוספין כשרין
בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ
דמ"מ מה בכך מ"מ הוה
דתרומה בטילה באחד ומאה והשביעית
מדקתני ג' דאי לעדות
יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם
יאכל זר קודם זמן הביעור: לפחות.
משביח הכרם דהכי אמרינן פרק כלל
סוחרין פסולין ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן
ג' למה לי ואקשינן אלא
יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא:
ממאה דהויא ליה מדומע ואסורה
גדול הזומר וצריך
מאי לדינא אמאי רועי
ויקרא יג מה
יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא פגע
6. צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה
בקר כל בי תלתא דלא
לזרים: ימכרו לכהן. דהא שרייה
לעצים חייב שתים משום קוצר ומשום
בהו ריש לקיש איטפיל בהדייהו אמר איזיל
גמירי דינא פסילי ושנינן
כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת
לי' תרומה: בדמי תרומה. כלומר
נוטע הכא נמי לחייב משום עבודת
אתא לאשמעינן אפי' הני
יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה
איחזי היכי עבדי עובדא חזייה לההוא גברא
בזול דתרומה אין דמיה יקרים כחולין
נוטע וי"ל דעביד ליה באותו ענין
דלא שכיחי ביישוב אי
מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית
❖
דקא כריב אמר להן כהן וחורש אמרו לו
קבלינהו עליה אינו יכול
אֲדֹנֶיךָ: ישעיהו כב יח
לפי שאינה ראויה אלא לכהנים. כלומר
דודאי קשה ליה דליכא לחייבו משום
לחזור בו אמר רב יהודה
יכול לומר אגיסטון אני בתוכו תו חזייה
ימכרנה בעליהם לכהנים במה שיכול
נוטעה) כדאמרינן גבי שבת דשאני גבי
סתם רועה כו' כלומר
לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להן
חוץ מדמי התרומה שהוא חייב לתתם
שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה
אע"פ שלא ראוהו נוטל
גליון הש"ס
משדות אחרים ומשליך
כהן וזמר א"ל יכול לומר לעקל בית הבד
לכהן בחנם דמותר למכור שביעית
והא מתעבדא מחשבתו אבל גבי
גמ' א"ל ואי קרי לכו
לפני בהמתו פסול. אבל
ע"מ לאכול היא ודמיה קודם הביעור:
שביעית אין לאסור רק היכא דמשביח
אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל
רועה צאן.
סתם גבאי כשר עד שיראו
❖
אותו גובה יותר ממאי
נחשדו כהנים. להשהות שביעית אחר
הקרקע אבל הכא קשיא ליה וכה"ג שרי
אם לעקלקלות הי אמר להו ברישא אילימא
דחזי ליה: אבוה דר'
כדאיתא פרק המוכר את הספינה
זמן הביעור דמורו בה היתירא משום
הא קמייתא אמר להו ברישא הא נמי לימרו
זירא סתם גבאי הוה י"ג
: ימכרו לכהנים בדמי
דאישתרו תרומה וקדשי קדשים לגבייהו
שנין כי הוה אתי ריש
הגהות הב"ח
אגיסטון אני בתוכו אלא הא אמר ליה
נהרא למתא הוה אמר
תרומה. וא"ת והא אסור לעשות
והשביעית נמי קדושת הארץ היא:
(א) רש"י
לרבנן לך עמי בא בחדריך
ברישא והדר אמר להו הך מאי שנא כהן
אמרי. ר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון
סחורה בפירות שביעית כדאמרינן
נאמנין
וגו' כי קא ניחא נפשיה
❖
משום דחשידי אשביעית (דתנן) סאה
עליה דריש לקיש: טרודא הוא דין.
במסכת ע"ז לאכלה ולא
ג
ב
אינן נאמנין
אמר י"ג מעי דציירין לי
בסדיני אהדרינהו לפלוני
תרומה שנפלה למאה סאין של שביעית
קנתרן הוא זה ומטריח בדבריו: כי
לסחורה וי"ל דסחורה היינו כשמוכרה
דשקלתינהו מיניה ולא
מטי התם. לעלייה שמעברין בה שנה
בשוק כעין חנות דדמי לסחורה אבל
תעלה פחות מיכן ירקבו והוינן בה אמאי
אצטריכו לי: אמר ר"ש
לעזי רש"י
כדאמרינן בפ"ק : החשודין
פעם א' כעין אקראי בעלמא ליכא
בתחלה היו קורין אותן
ירקבו ימכרנו לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי
משום סחורה: כדור אל ארץ
את אוספי שביעית סוחרי
דדורת"א [רידורט"א].
על השביעית. שנעשו סניגורין
אותה סאה ואמר רב חייא משמיה דעולא
שביעית והיו אומרים
סורג המחזיק את הזיתים
❖
רחבת ידים. פ"ה כדור כשורה
לרשעים: שלשה רועי בקר. בפרק
אוספין כשרין סוחרין
תחת הקורה בבית-הבד.
זאת אומרת נחשדו כהנים אשביעית אמרו
: קשר רשעים
כהן גדול
יסובבוה חיילות פ"א כגר שהוא גולה
פסולין משרבו ממצי
טרודא הוא דין כי מטו להתם סליקו לאיגרא
מעות לעניים ועניים אספי
הוא. והיאך אנן סומכין על מנין זה
ל' דירה כמו מדור באהלי רשע
ומייתי להו בהני מעות
מוסף רש"י
שלפוה לדרגא מתותיה אתא לקמיה דרבי
לעשות כדבריהם ואפילו אי הן עושין
ל"א ככדור פלוט"ה בלע"ז כמו
אמרו אחד זה וא' זה
יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית
לעקל בית הבד.
פסולין משרבו האנסין
עבור כדין וכדת אין השנה מתעברת
הכדור והאמום ואע"ג
ומאן נינהו עובדי כוכבים
כשרין לעבר שנה הדר אמר לא קשיא לי
דלא כתיב ככדור מ"מ אשכחן כי האי
על ידיהן דבעינן (א) ב"ד נימנין וזה אינו
ותובעין ארנונא מינייהו
מנין: דא עקא. שאתה קורא אותן
דרשה דכתיב דברי חכמים
מידי דהוה אשלשה רועי בקר ורבנן
התירו להן לאסוף ולפרוע
להן כדר' ינאי דמכריז
רשעים: שבנא. ממונה על ביתו של
כדרבונות ודרשינן
אחושבנייהו סמוך והדר אמר לא דמי התם
(ע"ז עה.)
זרעו בשביעית משום
חזקיהו מלך יהודה: השלימו. לעובדך:
ככדור של בנות שזורקין זו ליד
הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא
ארנונא חזרו לומר אוספין
ידרכון קשת כוננו חצם וגו'. על שם
חבירתה כך אדם מוסר דברי תורה
כשרין זורעין פסולין. ר'
הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו
חייא בר זרנוקי ור' יהושע
לחבירו ולתלמידיו זה לזה ומתפקחין
שע"י החץ הוא מבקש להמית את
בן יהוצדק הוו אזלי לעבר
מן המנין אמר רבי יוחנן דא עקא כי אתו
אדוניו בלשון הרע הכתוב שם: לא
זה מזה ולא כתיב ככדרבונות ו):
שנה באסיא בשביעית
לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה קרי לן רועי
תאמרון קשר. אל תחשוב בדעתך
מחשבה
פגע בהו ריש לקיש אזל
בהדייהו חזיוה לההוא
בקר ולא אמר ליה מר ולא מידי $ אמר להו ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא
חזקיהו שיהא מניינו של שבנא מנין
גברא דכריב בשביעית
ליחשב רוב: בקברי בית דוד. שהיה
ליה מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקיה הוה
אמר להו כהן וחורש.
מתגאה למרוד במלכות וליקבר במותו
כלומר כמדומה אני שזה
דריש בחד סר רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא
החורש בשביעית כהן הוא
בקבורת המלכים: צנוף יצנפך צנפה
פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר
כי הכהנים הם חשודים
כדור. סבב יסבבוך חיילות כדור
על השביעית א"ל יכול
1 כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר הוה קא מסתפי חזקיה
כשורה להגלותך אל ארץ רחבת ידים.
לומר אגיסטוון אני בתוכה
אמר דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי
כלומר יכול הוא שיאמר
סיפיה דקרא שמה תמות ושם מרכבות
שדה זו שלו היא ואני
אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו 2 לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר
כבודך קלון בית אדונך: כי הוה.
אריס בתוכה חזו גברא
העם הזה קשר כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין הלך
אחרינא דהוה כסח א"ל
שבנא נפיק עם סיעתו לצאת
כהן וזמר אמרו לו יכול
לחצוב לו קבר בקברי בית דוד בא נביא ואמר לו מה לך פה ומי לך פה
מירושלים ולהשלים עם סנחריב:
3
לומר איני זומר שהיא
משרייתך
כי חצבת לך פה קבר הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר אמר רב טלטולא
עבודת האילן אלא זמורות
לעקל בית הבד אני צריך
דגברא קשי מדאיתתא ועטך עטה אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב הכא
4
לקשור לפיכך אני חותך
אלו הזמורות ומדתנן סאה
ועטך עטה וכתיב התם 5 ועל שפם יעטה 6 צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים וגו' תנא הוא ביקש
תרומה שנפלה למאה
קלון בית אדניו לפיכך נהפך כבודו לקלון כי הוה נפיק איהו אתא גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה
סאה שביעית תעלה פחות
ממאה ירקבו ומפני מה
אמרו
אין מוכרין אותה לכהן
בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה ואמרינן זאת אומרת נחשדו הכהנים על השביעית כי מטו לאסיא סליקו לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה אמרו טרודא הוא דין.
אתא ריש לקיש לקמיה דר' יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר השנה. וא"ת חשבינהו כרועי בקר דעברי שתא אפומייהו לא הני קשר רשעים אינון. וקשר רשעים אינו מן המנין א"ר יוחנן דא
עקא כלומר זו צרה: שבנא הוה דריש בתלת סרי רבבותא וחזקיה בחד סר והוה חזקיה מסתפי דלמא משגח קוב"ה בתר רובא. בא הנביא ואמר לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו אל