כו:
זה
בורר פרק
שלישי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מחשבה
מועלת אפילו לדברי תורה. פירש ריב"א דאגת לב
משרייתך היכא. שכתבת לנו שבנא וסיעתו השלימו: הדרו בי. חזרו
לה א
א) ב)
ג)
ממה שהבטיחוני: בעל הנאה. כמשמעו. וי"א משכב זכור: סוכנת.
האדם על מזונותיו מהניא לשכח ממנו כל שאר
לו ב ג
ד)
מחממתו וחבירו ובוקע עצים יסכן בם : (ואומר) כי השתות
מחשבות אף מחשבת דברי תורה שנאמר מפר מחשבות ערומים וגו'
יהרסון וגו'. בתריה דכי הנה הרשעים ידרכון קשת כתיב: צדיק מה
וקאי אנותן מטר על פני ארץ וגו' י"מ מועלת
משקרת ולא תצלח
ה)
ו)
פעל. הקב"ה מה שכר שהוא משלם.
כלומר אם אדם חושב הן להעשיר הן
לז ד ה ו
ז)
ולקמן מפרש מאי משמע שתות לשון
גם לדברי תורה לא יספיק אלא
❖
אמרו ליה משירייתך
היכא אמר הדרו בי
סיעת צדיקים: אילו בית המקדש
כשעשה לשמה כדמסיק:
אמרו ליה אם כן אחוכי קא מחייכת בן
הלכה כרבי יהודה. דמכשיר
חרב. ע"י סנחריב בעצתו של שבנא
נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו
לח ז ח
תורה אור השלם
בשיש לו אומנות בלא הוא
צדיק מה פעל איה נפלאותיו של
מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנין אמר
הקב"ה: אילו מחשבות של שבנא
וכן הלכה דמשחק בקוביא לאו
1. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים
רבי אלעזר שבנא בעל הנאה היה כתיב
צְבָאוֹת לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן
הרשע אין נהרסות. והכי משמע
אסמכתא היא ודוקא כשמעות שניהם
לט ט
הַזֶּה עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל
הכא 1 לך בא אל הסוכן הזה וכתיב התם
קרא כי השתות יהרסון מחשבותיו של
על הדף שקורין אישקבי"ר בלע"ז
הַבָּיִת: ישעיהו כב טו
ותהי לו סוכנת (ואומר) כי השתות יהרסון
2. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו
אותו רשע הכתוב למעלה כי הנה
שהמקום קנוי למי שהרויח לקנות
2
3
יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ
צדיק מה פעל רב יהודה ורב עינא חד אמר
הרשעים ידרכון קשת ולשון שתות
המעות אבל אותם המשחקים באמנה
מ י
נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה
מחשבות שהוא משית בקירות לבו
אפילו הקנו זה לזה לא קנה דאסמכתא
אילו חזקיה וסיעתו נהרסים צדיק מה פעל
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ
יהרסון ראויות הן ליהרס שאם לא כן
גמורה היא ואין קנין מועיל בה:
סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם
וחד אמר אילו בית המקדש יהרס צדיק מה
מא כ ל
אוכלי דבר אחר פסולין להעיד.
לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
צדיק מה פעל מה פעלו של חזקיהו
❖
פעל ועולא אמר אילו מחשבותיו של אותו
מלכים א א ב
והיכא שכרו. כי השתות לשון ולא שת
ליכא לפרושי אוכלי דבר
3. כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן
רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל בשלמא
לבו גם לזאת : אבן היתה
אחר דהיינו אוכלי חזיר דאי באוכלי
צַדִּיק מַה פָּעָל:
למאן דאמר אילו מחשבותיו של אותו רשע
תהלים יא ג
רבינו חננאל
שם. תחת הארון: ושתייה היא
חזיר היכי מפליג בין צינעא לפרהסיא
4. מֵקִים מֵעָפָר דָּל
היינו דכתיב כי השתות יהרסון ולמ"ד בית
נקראת. שממנה נשתת עולם שנאמר
וכי גרע מאוכל נבלות לתיאבון
תיראו כלומר הני דעם
מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן
שבנא קשר רשעים הוא
המקדש נמי דתנן אבן היתה שם מימות
לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים
דאמרינן לקמן דפסול לעדות
דיבר ויקרא ארץ ואומר
א
וקשר רשעים אינו מן
וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיְיָ
בכל ענין אלא נראה כפי' הקונטרס
מציון מכלל יופי וגו' במסכת יומא
נביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת
המנין ואין שם מנין
מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם
דהיינו מקבלי צדקה מן הנכרים:
אומר עולם מציון נברא:
תֵּבֵל: שמואל א ב ח
שאתה הולך אחר הרוב:
אלא למ"ד חזקיה וסיעתו היכא אשכחן צדיקי
החשוד על העריות כשר לעדות.
א"ר אלעזר שבנא בעל
5. גַּם זֹאת מֵעִם יְיָ
תושיה. על שם שהעולם משותת על
דאיקרו שתות דכתיב כי לה' מצוקי ארץ
הנאה היה שנאמר לך בא
4
צְבָאוֹת יָצָאָה הִפְלִיא
התורה ולומדיה נקראת תושיה:
תימה מאי שנא מאוכל
אל הסוכן הזה מלשון
עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה:
וישת עליהם תבל ואיבעית אימא מהכא
מפני השטן. שהיה מקטרג ואמר
נבלות לתיאבון ומפלוני רבעני לרצוני
ותהי לו סוכנת: פי'
ישעיהו כח כט
הפליא עצה הגדיל תושיה א"ר חנן למה
6. מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת
השתות צדיקים כדכתיב
5
דפסולין לעדות וי"ל דמיירי (א) הכא
תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות
כי לה' מצוקי ארץ וישת
עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה
נקרא שמה תושיה מפני שהיא מתשת כחו
ביד משה: דברים של תוהו. דיבור
בחשוד בעלמא בלא עדים דאין כאן
עליהם תבל. למה נקרא
יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה:
של אדם דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי
כי אם שמועה ומ"מ הא דאמרינן
וקרייה בעלמא וכל דיבור אין בו
התורה תושיה שמתשת
איוב ה יב
7. רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב
כחו של אדם ד"א
מפני השטן דבר אחר תושיה דברים של
ארבעים בכתפיה ניחא כדאמרינן
גשישה ממש כתוהו הזה ואעפ"כ עולם
תושיה דברים של תוהו
אִישׁ וַעֲצַת יְיָ הִיא
ו)מלקין על לא טובה השמועה אי נמי
משותת עליהם. ונוטריקון הוא תי"ו
תוהו שהעולם משותת עליהם אמר עולא
עולם משותת עליהן. אמר
משלי יט כא
תָקוּם:
8. מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ
עולא מחשבה מועלת
תוהו שייה משותת: מחשבה. דאגת
הכא משום דיצרו תוקפו ולא דמי
מחשבה מועלת אפילו לד"ת שנאמר מפר
6
אפי' לבטל דברי תורה
וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:
הלב על מזונותיו של אדם: מועלת.
לנבלה וגם לרביעה דליכא יצרו
❖
מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה
שנאמר מפר מחשבות
משלי ט יז
מהניא לשכח למודו: מפר מחשבות
תוקפו כל כך כמו בערוה ז):
ערומים ולא תעשינה
רבא אמר רבה אם עסוקין לשמה אינה מועלת
ידיהם תושיה אמר רבא
ערומים. נותן להם מזונות ומבטל
אם עסוקין לשמה אינה
שנאמר 7 רבות מחשבות בלב איש ועצת ה'
גליון הש"ס
מחשבות מלבם שלא היו מניחין אותן
מועלת מחשבת אחרים
היא תקום עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם: אמר ר' יהודה אימתי:
לעשות תושיה. ל"א מחשבה שאדם
גמ' ואכשרינהו ר"ה בריה
לבטלה. שנאמר רבות
דר"י ברי"ף הגי' סבר ר"ה
מחשבות בלב איש ועצת
א"ר אבהו א"ר אלעזר הלכה כרבי יהודה וא"ר אבהו אמר רבי אלעזר כולן
מחשב כך וכך אעשה כך וכך תעלה
ב
ה' היא תקום: א"ר אבהו
בריה דר"י לאכשרינהו.
בידי מועלת להשבית הדבר שאין
צריכין הכרזה בבית דין רועה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעי הכרזה
אמר ר' אלעזר הלכה כרבי
מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה
יהודה דמתניתין דאמר אם
וחד אמר לא בעי הכרזה בשלמא למ"ד לא בעי הכרזה היינו דאמר רב יהודה
יש לו אומנות אחרת כשר
כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך
אמר רב סתם רועה פסול אלא למ"ד בעי הכרזה מאי סתם רועה פסול
ואמר עוד כולן צריכין
וכך מסכתות בגירסא: מפר מחשבות
הכרזה בב"ד רועה פליגו
דבסתמא מכרזינן עליה ההיא מתנה דהוו חתימי עלה תרין גזלנין סבר רב
ערומים. שאין מחשבותיו עולה בידו
בה רב אחא ורבינא חד
פפא בר שמואל לאכשורה דהא לא אכרזינן עלייהו אמר ליה רבא נהי דבעינן
אמר בעי הכרזה וחד אמר
ג
ואפילו לתושיה: הכרזה בב"ד. ואינן
❖
לא בעי הכרזה וקיי"ל
הכרזה בגזלן דרבנן בגזלן דאורייתא מי בעינן הכרזה: סימן דב"ר ועריו"ת
נפסלין לעדות עד שיכריזו בב"ד
כמאן דמיקל ומאן דאמר
גנ"ב: אמר רב נחמן אוכלי דבר אחר פסולין לעדות הני מילי בפרהסיא אבל
להודיע פסולן: לא בעי הכרזה.
בעי הכרזה הוא דמיקל:
ד
ה
תניא אלו הן הפסולין
הגהות הב"ח
שעבירה שלו מפורסמת לכל: דבסתמא
בצינעה לא ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה וקא
ו
כו'. במה דברים אמורים
מכרזינן עליה. אע"פ שלא באו עדים
(א) תוס'
מבזי נפשיה בפרהסיא אבל לא אפשר ליה חיותיה הוא אמר רב נחמן החשוד
בקידוש החודש ובעיבור
ז
שנה בדיני ממונות ובדיני
שהכניס עדרו לשדה אחר: גזלן דרבנן.
על העריות כשר לעדות אמר רב ששת עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר אמר
❖
נפשות אבל בעדות
הנך דמתני': גזלן דאורייתא. החוטף
רבא ח ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול אמר רבינא ואיתימא
שהאשה כשרה לה אף
ממש כגון בניהו בן יהוידע דכתיב
הן כשרין לה והא דאמר
רב פפא לא אמרן אלא לאפוקה אבל לעיולה לית לן בה פשיטא מהו דתימא
ר' יהודה סתם רועה
ויגזול את החנית מיד
מוסף רש"י
פסול דמסתמא מכרזינן
הא עדיפא ליה דכתיב 8 מים גנובים ימתקו וגו' קמ"ל דכמה דקיימא הכי
המצרי הכי מפרש במרובה
עליה דהוא פסול: ההיא
עני מרי. (מנחות
שכיחא ליה ואמר רב נחמן גנב ניסן וגנב תשרי לא שמיה גנב הני מילי באריסא
: אוכלי דבר אחר. מקבלי צדקה
ט
פא. מכת"י)
מתנתא דהוו חתימי עליה
תרי גזלני כו'. ואסיקנא
ודבר מועט ובדבר שנגמרה מלאכתו איכריה דרב זביד חד גנב קבא דשערי
מן הנכרים דהוי חילול השם מחמת
פסלה רבא אע"ג דלא
ממון והוה ליה כרשע דחמס: כשר
ופסליה וחד גנב קיבורא דאהיני ופסליה הנהו קבוראי דקבור נפשא ביום
אכריזו אמר נהי דבעינן
לעדות. דבעינן רשע דחמס כדכתיב
הכרזה בגזלן דרבנן אבל
טוב ראשון של עצרת שמתינהו רב פפא ופסלינהו לעדות $ ואכשרינהו רב
י
גזלן דאורייתא לא בעי
אל תשת וגו' עד חמס: עני
הונא בריה דרב יהושע אמר ליה רב פפא והא רשעים נינהו כ סברי מצוה קא
הכרזה. אר"נ אוכלי דבר
מרי. ענני אדוני: ארבעין בכתפיה.
אחר פי' [מקבלי] צדקה
עבדי והא קא משמתינא להו ל סברי כפרה קא עבדי לן רבנן: איתמר
חייב מלקות הוא אע"פ שאין שם
מן העובדי כוכבים פסולין
עד
לעדות וה"מ דאפשר ליה
התראה דאמר מר
לאיתזוני בצנעא אבל אי
מלקין על לא טובה השמועה שנאמר אל בני כי לא טובה השמועה: וכשר. בתמיה: לאפוקה. לומר מת בעלה או גירשה דניחא ליה
לא אפשר ליה חיותיה.
אמר רב [נחמן] החשוד
לשוויה פנויה דתיהוי שכיחא ליה: לעיולה. לומר פלוני קידשה: הא עדיפא ליה. דתיהוי אסורה עליה ולא תיהוי שכיחא ליה: דכתיב
על העריות כשר לעדות
מים גנובים ימתקו. ושקורי משקר: ניסן. זמן קציר. תשרי זמן בציר ואסיף: לא שמיה גנב. כדמפרש ואזיל: באריסא. דטרח בה ומורה
אמר רב ששת עני מרי
היתירא ליטול דבר מועט יותר על חלקו מפני טרחו: ודבר שנגמרה מלאכתו. דמשויה נפשיה כפועל ומורי בה היתירא וסבר לא קפיד:
ארבעים בכתפיה וכשר
לעדות וקיי"ל כרב ששת
איכר. לאו היינו אריס ואינו חולק בפירות: קיבורא דאהיני. כמין אשכול יש תמרים הרבה בענף אחד: קבוראי. קוברי מתים:
באיסורי אמר רבא ומודי
ופסלינהו לעדות. דמשום שכר ממון עוברים על דת והוו להו כרשע דחמס: והא משמתינן להו. על הראשונה וחוזרין ועוברין ושונין בעבירה:
רב נחמן דלאפוקי אתתא
סברי. האי דשמתינן משום כפרה הוא על שעברנו ולא משום דנהדר בן אלא מותר לחלל יום טוב בשביל המצוה ונשב בנידוי משום כפרה:
מגברא כגון דאסהיד
דגירשה פסול הוא אבל
עד
אי מסהיד לעיולי כגון
דמסהיד בקידושיה לית לן בה אליבא דרב נחמן. אמר ר"נ גנב ניסן וגנב תשרי. כלומר באלו ב' חדשים שהתבואה בשדות והפירות באילנות הלוקח מהן לאו שמיה גנב והני מילי באריסא שיש לו רשות ליכנס בשדה
והוא שלקח דבר מועט ודבר שנגמרה מלאכתו כגון מלילות וענבים העומדות להיבצר: איכרוהי דרב זביד חד גנב כפא פי' אלומה קטנה כדגרסינן בהמוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה מאי היא הכא
תרגימו אבני דאכפי והן האבנים המוכנות לתתם על האלומות שלא תפריחם הרוח וחד גנב קיבורא פי' סנסני תומר ופסלינהו לתרווייהו: הנהו [קבוראי] דקברו מת ביו"ט ראשון שמתינהו רב פפא ופסלינהו ואתא
רב הונא בריה דרב יהושע ואכשרינהו לעדות