כז:
זה
בורר פרק
שלישי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואלו
הן הקרובין וכו' ובניהם וחתניהם. ובניהם וחתניהם לא
קתא דבורטיא. בית יד של רומח: כר' מאיר. דכיון דחשידי אממון
מו א ב
א)
ב)
חשידי אעדות נפשות: כל הראוי לדון כו'. ומוקמא לה בחשודין:
קאי רק אהנך קרובים דמפרש במתני' בהדיא כגון אחי אביו
מז ג
אלא לאו רבי מאיר. דאמר כיון שהוחשד לממון פסול לעדות נפשות
ואמו אבל אהנך דנפקי מכללא לא קאי כגון בניו וחתניו דידיה אינם
ג)
לנפשות דליהוי פסול לממון: בפסול
הלכך לא משכחת לה כשר
פסולים להנך אי לאו הוו בכלל הנך קרובים דמפרש ותדע דהא בנו
ד)
ה)
יוחסין. דלנפשות בית דין מיוחסין
כשר הוא לאחי אביו לתנא דמתני'
מח ד
ו)
בעינן כדתני רב יוסף
דהא הוי שלישי בראשון כדאיתא
קתא דבורטיא א"ל
מאי דעתיך כר' מאיר
ז) ח)
בגמרא והקשה בקונטרס
כשם שבית דין מנוקים בצדק שנאמר
ט)
רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ורבי
בצדק תשפוט כ) כך ב"ד מנוקין מכל
אמאי תנא חורגו הא נפיק מבעל
יוסי האמר הוזם בדיני ממונות כשר לדיני
מט ה
מום שנאמרל) כולך יפה רעיתי ומום
אמו ואי לאשמועינן לבדו הא נמי
י) כ)
נפשות אמר ליה רב פפי הני מילי היכא
ל)
אין בך: דאי לא תימא הכי. דגבי
פשיטא כדפ"ל דבניהם וחתניהם לא
דלא סתם לן תנא כרבי מאיר הכא סתם
נ ו
מ) נ)
יוחסין קאי אלא בחשודין אוקמת
קאי אהנך דנפקו מכללא ותירץ דאין
ס) ע)
לן תנא כרבי מאיר ממאי אילימא מהא
❖
ליה: ראוי לדון דיני ממונות. בתמיה
התנא חושש בזה דאכתי איכא ע) שש
פ)
דתנן כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי
צ) ק)
והא דברי הכל פסול הוא: אלא בפסול
קרובים דאתו מכללא ואפ"ה תני להו
א
❖
יוחסין קאי. כגון גר וממזר דכשרין
לדון דיני ממונות מני אילימא רבי יוסי היא
בהדיא כגון אחי אביו נפיק מכללא
רבינו חננאל
דאחיו ובנו וכו' וקשה ליתני נמי בן
לדון דיני ממונות ופסולין לדון דיני
הא איכא עד זומם דממון דכשר לדיני
נפשות: ונשקיה לכרעיה דרב פפי.
סהדי חד אמר קמאי דידי
אחי אשתו כמו אינך ומיהו מחתנו
תורה אור השלם
נפשות ופסול לדיני ממונות אלא לאו רבי
גנב קבא דחושלא וחד
שהיפך בזכותו: וקבליה לכרגיה
איכא למימר דשפיר הוה (תני) [את]פ)
1. לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל
מאיר היא ממאי דילמא בפסולי יוחסין קאי
אמר קמאי דידי גנב קתא
דכוליה שניה. להצילו כל ימיו ממנת
מוחתניהם דכ"ש דפסול לחמיו אבל
דכורעיא אמר רב אחא בר
בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל
דאי לא תימא הכי סיפא דקתני יש ראוי
המלך: מתני' אחיו ואחי אביו
ב
יעקב הא ר' יוסי דאמר
מ"מ בן אחי אשתו קשה אלא נראה
אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ
לדון דיני ממונות ואין ראוי לדון דיני נפשות
הוזם בדיני ממונות כשר
יוּמָתוּ: דברים כד טז
ואחי אמו. הן ובניהן ילפינן מקראי
דכולהו איצטריכו אי משום אינהו
2. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים
בדיני נפשות וקיי"ל ר'
אמאי אינו ראוי דאיתזם בדיני נפשות ראוי
בגמרא: בעל אחותו. כאחיו הוא
גופייהו או משום בניהם וחתניהם
מאיר ור' יוסי הלכה כר'
נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה
יוסי. א"ל רב פפי הני
לדון דיני ממונות והא דברי הכל פסול הוא
וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן
והשתא הא ק"ל מחורגו וי"ל דתנייה
דילפינן בעל כאשתו. ובנו דהוה ליה
מילי היכא דלא סתם לן
אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי
לאשמועינן דהוי לבדו ולא בנו וחתנו
בן אחותו כבן אחיו. וילפינן בגמראמ)
אלא בפסול יוחסין קאי ה"נ בפסול יוחסין
תנא כר"מ הכא סתם לן
בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל
קרובי האם כקרובי האב: בעל אחות
ואע"ג דבניהם וחתניהם לא קאי
תנא כוותיה דתנן בראש
שמות לד ז
רִבֵּעִים:
קאי אלא הכא קא סתם לן תנא דתנן אלו
3. וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ
השנה [בספ"ק] אלו הן
אביו. כאחי אביו: בעל אחות אמו.
אהנך דאתו מכללא כדפרישית מ"מ
הן הפסולים המשחק בקוביא ומלוי ברבית
הפסולין המשחק בקוביא
בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם
כאחי אמו: ובעל אמו גרסי' בהדייהו:
בחורגו איצטריך דסד"א כיון דחורגו
ומלוי ברבית ומפריחי
וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם
ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ג והעבדים
וגיסו. בעל אחות אשתו: וחורגו.
כבנו ובן הבן פסול כדאיתא פרק יש
יונים וסוחרי שביעית
ויקרא כו לט
יִמָּקּוּ:
זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה
4. וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו
ועבדים זה הכלל עדות
בן אשתו: לבדו. ולא בנו וחתנו. ואי
נוחלין אימא דה"ה בן
שאין האשה כשרה לה
כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא
לה אף הן אין כשרין לה מני אילימא רבי
חורגו קמ"ל ואפי' למר בר רב אשי
קשיא לך כיון דתנא בעל אמו פסול לו
אף הן אינן כשרין לה.
תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי
❖
יוסי והאיכא עדות בדיני נפשות שאין
דמכשר באבא דאבא דהיינו בן הבן
ממילא ידענא דהוא נמי פסול לבעל
מני הא אילימא ר' יוסי
אֹיְבֵיכֶם: ויקרא כו לז
והא איכא עדות דדיני
האשה כשרה לה והן כשרין לה אלא לאו
איכא למימר דמהכא הוא דיליף לה
אמו למה לי למיתני חורגו אי משום
נפשות שאין האשה כשר'
אבל בן אחי אשתו לא צריך למהדר
דאתא לאשמעינן לבדו לישתוק מיניה
רבי מאיר היא קם בר חמא נשקיה אכרעיה
לה ואלו כולן כשרין
מוסף רש"י
מתני'
לה דהא ר' יוסי [אמר]
ולמיתנייה כלל כיון דמפיק הוא מכללא
וכל כמה דלא תני ליה מכללא דבעל
וקבליה לכרגיה דכולי שניה:
ואלו
ד
כל הראוי לדון דיני
כל מי שפסול מחמת
דאי לאשמועינן דהוא לבדו פסול ולא
אמו לא משתמע אלא הוא לבדו לא
נפשות.
הן הקרובין אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל
ממון כגון אלו הגזלנין
בנו וחתנו כמו בחורגו הא פשיטא
תיקשי דכל הנך דמשתמע מכללא
(נדה מט:)
והחמסנין וכיוצא בהן
אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו
אלו הן הפסולים.
כשר הוא בדיני נפשות
דמהיכא תיתי ועוד דלא עדיף בן
מיתני במתניתין בהדיא. כגון אחי
(לעיל כד:)
אלא לאו משנה זו ר' מאיר
ובעל אמו וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן
אחי אשתו מבן אחיו ובן אחיו ובניוצ)
פסול לי ואני לו דאנא נמי אחיו ובנו
דאמר אפילו מי שפסילותו
וחורגו לבדו א"ר יוסי זו משנת רבי עקיבא
פסול לי ואני לו דאנא אחי אביו
וחתניו כשרין לו כדתני גבי כולהו
מחמת ממון פסול הוא
(ערובין פב.)
בכל התורה כולה וזו
אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכל
ובמתני' תני לה אחי אבי פסול לי ואני
ובניהם משמע ולא בני בניהם:
אלו הן הקרובים וחורגו לבדו.
ששנינו במסכת נדה פרק
לו שאני בן אחיו והא תנא ליה אחיו
הראוי ליורשו וכל הקרוב לו באותה שעה
בא סימן כל הראוי לדון
ובנו בן אחי אבי פסול לי ואני לו שאני
פי' לא בנו ולא חתנו והקשה
(לעיל כד:)
דיני נפשות ראוי לדון דיני
היה קרוב ונתרחק ה"ז כשר רבי יהודה
ה
המשחק בקוביא.
ממונות ויש ראוי לדון
בן אחי אביו. אחי אמי פסול לי ואני לו
רש"י אמאי נקט חורגו הא נפיק
אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה
דיני ממונות ואין ראוי
שאני בן אחותו ותנן במתניתין בעל
מכלל דבעל אמו ואין לומר דנקטיה
לדון דיני נפשות. אוקימנא
הרי זה קרוב האוהב והשונא אוהב זה
אחותו הוא ובנו דהיינו בן אחותו. בן
משום לבדו דאשמועינן דבנו כשר
בפסול יוחסין כגון ממזר
שושבינו שונא כל שלא דבר עמו שלשה
וגר שכשירין לדון דיני
אחותנ) אמי פסול לי ואני לו שאני בן
ולא נהירא דמהיכא תיתי טפי והא
ממונות ואין ראוי לדון
ימים באיבה ו א"ל לא נחשדו ישראל על
אמרינן דבניהם וחתניהם לא קאי
אחות ס)אמו ותנן במתני' בעל אחות
דיני נפשות דבעינן ונשאו
כך: גמ' מנהני מילי דת"ר לא יומתו
אתך בדומין לך: מתני'
אלא למבוארים דכתיבי במתני' ולא
אביו ובנו דהיינו בן אחות אביו. בעל
1
(ר"ה כב.) והמלוה
אלו הן הקרובין אחיו
אבות על בנים מה ת"ל אם ללמד שלא
קאי אהני דנפקי מכללא שהרי בנו
אחותי פסול לי ואני לו שאני בן חמיו
ברבית.
ואחי אביו ואחי אמו
לאחי אביו כשר לתנא דמתני' דהוי
ותנן במתני' חמיו ובנו. וכן כולהו כי
יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות
ובעל אחותו ובעל אחות
אביו ובעל אחות אמו
שלישי בראשון כדאיתא בגמ' ותירץ
מעיינת להו משכחת להו בהדיא בר
הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא
1
(שם)
כו'. א"ר יוסי זו משנת
רש"י דכולהו נמי אתיא מכללא כגון
מבן אחי אשתו דמפיק מכלל בעל
ומפריחי יונים.
לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים
ר' עקיבא אבל משנה
אחי אביו מכללא דאחיו ובנו בר מבן
אחות אביו וחתנו דמפיק מכלל דחמיו
ראשונה דודו ובן דודו וכל
ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות
(שם) וסוחרי
הראוי ליורשו וכל הקרוב
דלא מיתניא בהדיא: וכל הראוי
אחי אשתו דמפיק מכלל דבעל אחות
שביעית.
לו באותה שעה כו'. מנא
ובנים בעון אבות לא והכתיב 2 פוקד עון
ליורשו. דהיינו קרובי האב אבל
אביו וחתנו נפקא מכלל דחמיו ואפ"ה
הני מילי דת"ר לא יומתו
אבות על בנים התם כשאוחזין מעשה
תני להו שאינו מקפיד בזה ולא נהירא
קרובי האם כגון אחי אמו כשר לו
אבות על בנים מה ת"ל
אם ללמד שלא יומתו
אבותיהן בידיהן כדתניא ואף בעונות
דא"כ אמאי לא הדר ותני הנך דאתו
שהרי אינו ראוי ליורשו דתנן
3
אבות בעון בנים הרי כבר
מכלל דבעל אחות אביו על כן נראה
אחי האם מנחילין ולא נוחלין אבל
אבותם אתם ימקו כשאוחזין מעשה אבותיהם
נאמר איש בחטאו יומתו
לומר דכולהו איצטריכא דאחי אביו
הוא פסול לאחי אמו שהרי מעיד זה
(שם)
אלא מה ת"ל לא יומתו
בידיהם אתה אומר כשאוחזין או אינו אלא
אבות על בנים לא יומתו
אע"ג דאיהו גופיה אתי מכללא דבן
ראוי ליורשו וגיסו נמי כשר להעיד לו
כשאין אוחזין כשהוא אומר איש בחטאו
אבות בעדות בנים ובנים
שאינו ראוי ליורשו: באותה שעה.
אחיו מ"מ בנו וחתנו לא נפקי מכללא
לא יומתו בעדות אבות
יומתו הרי כשאוחזין מעשה אבותיהן
וכן אחי אמו ובעל אחותו אף ע"ג
שהוא בא להעיד או שראה העדות:
כגון עשו ויעקב לא יומתו
בידיהן ולא והכתיב וכשלו איש באחיו
(ערובין פב.)
בעדות אליפז וראובן
4
היה קרוב. כגון חתנו שראוי ליורשו:
דבנו אתי מכללא ק)(דבעל) אחי אמו
ולא ראובן ואליפז בעדות
איש בעון אחיו מלמד שכולן ערבים זה
ונתרחק. שמתה אשתו קודם שראה
מ"מ איהו גופיה לאו מכללא אתי
עשו ויעקב אשכחן עדות
בזה התם שהיה בידם למחות ולא מיחו
אבות לבנים ועדות בנים
עדות זו: שושבינו. פסול לו בימי
ואתא לאשמועינן דבעל כאשתו וכן
לאבות וכ"ש יעקב ועשו
אשכחן
חופתו: לא נחשדו ישראל על כך.
כולם איצטריכו אי משום אינהו
(לעיל כד:) והעבדים.
להדדי שעדותן בטלה.
גופייהו אי משום בניהם וחתניהם: (ז"ה הדבו"ר נראה לי מיות"ר) להעיד שקר משום איבה
ואהבה. ודווקא בעדות פליגי אבל
(פח.
בדין מודו ליה רבנן דפסול לו לדון דכיון דסני ליה לא
מאי
ר"ה כב.)
מצי להפוכי בזכותיה: גמ' לא יומתו. שני אבות בעדות בניהם ועל כרחיך הני שני אבות באחין קא מישתעי שהן קרובין
מן הכל דבאב ובנו לא מצי למימר דאם כן לא הוה קרי להו אבות דחד אב וחד בן סגי ולקמן מפרש כוליה
מיניה: כשאוחזין
מעשה אבותיהם
בידיהם. ונפרעין מהן
איש באחיו. איש בשביל אחיו:
עונותיהן ועון אבותיהם:
אשכחן