כח:
זה
בורר פרק
שלישי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גיסו
לבדו וכ"ש חורגו. אינם שוים דחורגו לבדו למעוטי בנו וחתנו
גוילי. קלפים: באשת חורגו. על נכסי מלוג שלה בהשפטה עם
נה א ב
א)
ב)
וגיסו לבדו לא למעוטי בנו דהא ברייתא ר' יוסי היא אלמא
אדם מן השוק. ובנשי שאר קרובים לא איבעי להו דכיון דבניהם פסולין
ג)
חשיב בעל אחות אמו והיינו בן גיסו ולא אתא למעוטי אלא חתנו
לו והוא להם פסול אף לנשים לפי שהבנים ראויין לירש את אמן אבל
ד)
נו ג
חורגו דבנו כשר מיבעי' לן באשתו: בעל כאשתו. ואשה כבעלה והרי
כדפי' הקונטרס ומדמסקי' דהלכה כר' יוסי דגיסו לבדו למעוטי חתנו
יש לדקדק כ"ש שנים הנשואים שתי
הוא כאילו חמיה ותנן חמיו
נז ד
ה)
פסול קרוב הוא: אחי האח. בן שיש
בנות אחיות או בנות שני אחים דכשרים:
גוילי בעו מיניה מהו
שיעיד אדם באשת
והא
נח ה
מודו רבי אלעזר במזויף
לבעל אמו מאשה אחרת פסול לו מפני
חורגו בסורא אמרי בעל כאשתו בפומבדיתא
א
ו)
מתוכו. מדמהדר ליה אביי
שהוא אחי אחיו: אבי חתן ואבי כלה.
אמרי אשה כבעלה דאמר רב הונא אמר רב
נט ו
ז)
ב
הכי משמע דס"ל כרבי אלעזר דאמר
בן ראובן שנשא בת שמעון לא
(נחמן) מניין שהאשה כבעלה דכתיב
ח) ט)
עידי מסירה כרתי אלמא קסבר אביי
נתקרבו ראובן ושמעון בכך וכשרין
ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא
י)
1
כתב לאחד ומסר לאחר זה שמסר לו
להעיד זה לזה בכל עדיות ולא אמרינן
תקרב דודתך היא והלא אשת דודו היא
קנה דהכי א"ר אלעזר בסוף מי שהיה
בשביל בנו שנתקרב ראובן לשמעון
כ) ל)
❖
ס ז
מכלל דאשה כבעלה: ובעל אמו הוא ובנו
נפסל ראובן לשמעון: ולא דמו.
נשוי ותימה הא
ראובן ושמעון להדדי: אלא כי אכלא
וחתנו: בנו היינו אחיו אמר רבי ירמיה לא
אביי הוא דאמר בפ"ק דב"מ
לדנא. כמגופה שאינה דומה לחבית:
עדיו בחתומיו זכין לו וי"ל
סא ח
נצרכא אלא לאחי האח רב חסדא אכשר
ג
תורה אור השלם
לאפוקי מינה. לחוב לה ולזכות לבעל
דההיא דכתב לאחר מיירי בב' שטרות
באחי האח אמרו ליה לא שמיע לך הא דר'
1. עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא
דינה דקרוב לא הוי כל זמן שלא נשאה.
היוצאים ביום אחד שזמנם שוה דכיון
סב ט
ירמיה אמר להו לא שמיע לי כלומר לא
תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא
ומיהו לעיולי לה לא מהימן דאדעתא
דלא מוכח מתוך השטר איזה קדם
תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא:
סבירא לי אי הכי היינו אחיו תנא אחיו מן
ויקרא יח יד
דידיה קעביד: מאי דעתיך. דלא
לא שייך למימר עדיו בחתומיו זכין לו
2. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים
האב וקתני אחיו מן האם אמר רב חסדא דאבי
חשבת ליה קרוב: לא אונן. אם מתה
ואזלינן בתר מסירה אבל היכא דמתוך
סג י כ
הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר
חתן ואבי כלה מעידין זה ע"ז ולא דמו להדדי
השטר מוכח איזהו קדם עדיו בחתומיו
אינו נאסר בקדשים מחמת אנינות:
יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ
אלא כי אכלא לדנא אמר רבה בר בר חנה
ואין מטמא לה. אם (א) כהן הוא. ואית
וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר
זכין לו ואפילו נמסר לבסוף ל):
❖
סד ל
הַמִּשְׁפָּט: דברים יז ט
דל"ג אינה מטמאה. וכן היא אינה
דברי מעיד אדם לאשתו ארוסה אמר רבינא לא
נאסרת באנינות מיתתו בקדשים ואינה
אמרן אלא לאפוקי מינה אבל לעיולי לה לא מהימן ולא היא לא שנא לאפוקי
ה
❖
מטמאה אינה מצווה להתעסק בו.
מוסף רש"י
ולא שנא לעיולי לא מהימן מאי דעתיך כדאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא
ואיידי דתניא לא אוננת תנא ולא
כי אכלא. (בכורות
אשתו ו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו
מג:) לא אונן.
מיטמאת (ב) ולאו דווקא דנשים דכהונה
הגהות הב"ח
מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה התם בשארו תלה רחמנא
ז
ח
לא הוזהרו על הטומאה: גובה
(א) רש"י
(ב"מ יח.) ולא
אכתי לאו שארו היא הכא משום איקרובי דעתא הוא והא איקרבא
כתובתה. בדכתב לה מן האירוסין
מטמא לה.
וכן היא
דעתיה לגבה: חורגו לבדו: ת"ר חורגו לבדו רבי יוסי אומר גיסו ותניא
וכו' על הטומאה
מוקמינן לה בשנים אוחזין
ט
אידך גיסו לבדו ר' יהודה אומר חורגו מאי קאמר אילימא הכי קאמר חורגו
ואהא דקתני לא מטמא לה קא סמכת
(ב) בא"ד
ואמרת לאו קרוב הוא: התם. גבי
לבדו והוא הדין לגיסו ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו והוא הדין לחורגו
(שם) וכן היא אינה
אוננת.
טומאה וירושה: בשארו תלה רחמנא.
אלא מתני' דקתני גיסו הוא ובנו וחתנו מני לא ר' יהודה ולא ר' יוסי ואלא
(יבמות כט:) ולא
כדכתיב כי אם לשארו
מטמאה לו.
הכי קאמר חורגו לבדו אבל גיסו הוא ובנו וחתנו ואתא ר' יוסי למימר
הקרוב ואמר מר
גיסו לבדו אבל חורגו הוא ובנו וחתנו ואלא הא דתני ר' חייא שמונה אבות
(ג) ד"ה
שארו זו אשתו וכן בירושת הבעל
שהן עשרים וארבעה כמאן לא כר' יוסי ולא כר' יהודה אלא הכי קאמר
לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש
וה"ה לגיסו
חורגו לבדו אבל גיסו הוא ובנו וחתנו ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו וכ"ש
אותהח) מיכן שהבעל יורש את אשתו
והיינו וכו' וה"ה
לחורגו
חורגו ומתני' ר' יהודה ברייתא ר' יוסי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי
ביש נוחלין (ג): גיסו לבדו.
י
ומאי
אבל בנו וחתנו כשרים לגיסו ורבי
יוסי ההיא מתנתא דהוי חתימי עלה תרי גיסי סבר רב יוסף לאכשורה דאמר
יוסי פליג אמתני' בתרתי חדא
רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אמר ליה אביי ממאי דרבי יוסי
דקתני מתני' בגיסו בן וחתן ופליג
דמתניתין דמכשר בגיסו דילמא רבי יוסי דברייתא כ דפסיל בגיסו לא ס"ד
נמי אבעל אחות אמו דקתני מתני'
(ב"מ יח. וכעי"ז כתובות נג.
דאמר שמואל כגון אנא ופנחס דהוינן אחי וגיסי אבל גיסי דעלמא שפיר דמי
❖
פט:)
דהוה קרוב וכן גם הוא קרוב לו דהוי
ודילמא כגון אנא ופנחס משום דגיסו קאמר אמר ליה זיל קניה בעדי מסירה
לו בן גיסו פסול הוא לו משום דאיהו
כר' אלעזר והאמר רבי אבא ל מודה רבי אלעזר במזויף מתוכו שהוא פסול
לדידיה בעל אחות אמו אבל משום
רבינו חננאל
א"ל זיל לא שבקי לי דאותביניה לך: ר' יהודה אומר כו': א"ר תנחום א"ר
קורבה דבן גיסו לא מיפסיל ונפקא
אחי אביו בן אחות
טבלא אמר ר' ברונא אמר רב הלכה כרבי יהודה רבא אמר ר"נ אין הלכה
מינה דחתן גיסו כשר להעיד לו
חמיו וכו': רב איקלע
ט) (והוא הדין לגיסו והיינו דקתני
כרבי יהודה וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אין הלכה כר' יהודה
למיזבן גוילי בעי מיניה
מהו שיעיד אדם לאשת
בברייתא בתרייתא ר' יהודה אומר
איכא דמתני לה להא דרבה בר בר חנה אהא את זו דרש רבי יוסי הגלילי
חורגו א"ל בסורא אמרי
חורגו אף חורגו דמודה נמי בגיסו
2 ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על
בעל כאשתו. בפומבדי'
ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו והוא
(יבמות כט:) מתה
אמרי אשה כבעלה כלומר
דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו אלא זה שהיה קרוב ונתרחק
אינו יורשה.
עדותו פסולה. מנא לך
הדין לחורגו). זה"ו נוס"ח אח"ר בפי'
דכתיב ערות אחי אביך לא
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי הגלילי בני חמוה דמר עוקבא
ונראה גיסו לבדו ורבי יוסי פליג
תגלה אל אשתו לא תקרב
קרובים
אמתניתין בחדא דקתני מתני' גיסו
(כתובות
דודתך היא מיכן שהאשה
נג:)
כבעלה. רב נפק למתרי
ובנו וחתנו י) (כשרים לגיסו) דאבעל אחות אמו דקתני מתניתין דהוי קרוב וכן גם הוא קרוב
לו דהוי ליה בן גיסו לא פליג רבי
משכון לר' חייא רבה
יוסי עלה ומודה הוא דבן גיסו פסול לו משום דאיהו לדידיה בעל אחות אמו אבל משום קורבה דבן גיסו לא מפסיל ונפקא מינה
עבר בחד אתר ואשכח
דחתן גיסו כשר וכו': מאי גיסו דקאמר רבי יוסי אף גיסו. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: הכי גרסינן אלא הכי קאמר חורגו
ר' יוחנן יתיב מקשי
(שם פט:)
תנינן חורגו לבדו אשת
לבדו אבל גיסו הוא ובנו וחתנו ואתא רבי יוסי למימר גיסו לבדו אבל חורגו הוא ובנו וחתנו: אלא הא דתני רבי חייא כו' לא רבי יהודה ולא
מת
(ב"מ יח.)
חורגו מהו בעל חורגתו
ר' יוסי. דלר' יהודה ט' אבות הוויין במתני' בר מחורגו וכן לר' יוסי תשעה הווין: אלא חורגו לבדו אבל גיסו הוא ובנו וחתנו ואתא
הוא. גובה
מהו אשה כבעלה הבעל
כתובתה.
ר' יוסי למימר גיסו לבדו וכל שכן חורגו: ומתני' רבי יהודה. דקתני בן וחתן בגיסו: ברייתא ר' יוסי. אפיק גיסו וחורגו הוי ח' אבות ובנים
כאשה. וקמת אשת חורגו
כחורגו. והבעל כאשה. רב
וחתנים. ואית דמוקמי להאי בן גיסו דקא מכשר ר' יוסי בבן שיש לו לגיסו מאשה אחרת כי היכי דלא לפלוג ר' יוסי אבעל אחות אמו ולא מיתוקמ'
חסדא בעי משה שיהא
(כתובות נג.)
שפיר דכל בניהם דמתני' מאותה אשה קאמר ועוד אי מאשה אחרת מכשיר ר' יוסי מכלל דתנא דידן מאשה אחרת נמי פסול משום קרוב מחמת
(יבמות
כשר באשת פנחס
כט:)
קרוב תיקשי לרב חסדא דאכשר באחי האח דהשתא בן גיסו פסול משום אחי בן אחות אשתו אחי האחכ) מיבעיא: הלכה כר' יוסי. קס"ד כר' יוסי
דמתני' דלא פסול אלא קרוב הראוי לירש וגיסו אינו ראוי ליורשו: דפסיל בגיסו. דקתני גיסו לבדו: לא ס"ד. דהא בהדיא פריש שמואל
לפסולא דגיסו כגון אנא ופנחס שהיה אחיו וגיסו מכלל דגיסו דעלמא כשרין: משום גיסו. ושמואל פירושא דגיסו אתא לאשמעי': א"ל. למקבל
מתנה: זיל קנייה בעדי מסירה. אם יש לך עדים אחרים שמסר לך שטר זה בפניהם הביאם ויעידו ותהיה שלך. דסבר כרבי אלעזר דאמרי'
במסכת גיטין אפי' לא חתמו בו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים
משועבדים שאין העדים חותמים על הגט אלא
במזויף מתוכו. שחתמו בו עדים פסולים שהוא
פסול דבמאי קני ליה
בהאי
שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא:
מפני תקון העולם:
קרובים