זה בורר פרק שלישי סנהדרין
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קרובים ונתרחקו הוו. שמתה אחותם אשת מר עוקבא: בקבא דקירא אידבקי בכו. בקב של שעוה נדבקתי בכם בתמיה. כלומר איני דבוק
סה א
א)
ב)
בכם כלל אלא אתון לא צייתיתון דינא: מיום ראשון ואילך. בטלה שושבינות וכשר להעיד: והוא לא אויב לו יעידנו. דהאי והוא אעד קאי
ג)
דמעיד שהוא חייב גלות והעד לא אויב לו לרוצח דאי ברוצח הא כתיב והוא לא שונא לו וקראי אחריני טובא: ולא מבקש רעתו
ד)
סו ב
ידיננו. דסמיך ליה ושפטו העדה וקאמר ר' יהודה דהאי לא מבקש רעתו אשופטים קאי. ולשון זה מצאתי בברייתא דסיפרי ולא בסיפרי
שלנו והוא לא אויב לו העד ולא מבקש
סז ג
דברי הרב ודברי התלמיד. וא"ת
רעתו השופט: חד לדיין. דבדיין
קרובים ונתרחקו הוו אתו לקמיה לדינא
ה)
מודו רבנן דשונא לא ידון דלא מצי
אם כן כל מסית יפטר עצמו
ו) ז)
אמר להו פסילנא לכו לדינא אמרו ליה
ח) ט)
חזי ליה זכותא: ואידך. לפסול בדין
באותה טענה ויש לומר דדוקא נחש
מאי דעתיך כר' יהודה אנן מייתינן איגרתא
סח ד
י)
אחד שני דיינין ששונאין זה את זה:
שלא נצטוה שלא להסית ולא נענש
ממערבא דאין הלכה כרבי יהודה אמר להו
מתני' מאיימין עליהם. מפרש
אלא לפי שבאת תקלה על ידו אבל
אטו בקבא דקירא אידבקנא בכו דלא
בגמרא: הוא אמר לי. הלוה אמר
מסית שנצטוה שלא להסית נמצא
סט ה
כ)
קאמינא פסילנא לכו לדינא אלא משום דלא
לי: לא אמר כלום. דעביד איניש
כשמסית עובר:
ל) מ)
צייתיתו דינא: אוהב זה שושבינו וכו': וכמה
דאמר פלוני נושה בי כדי שלא
כך
נ)
יחזיקוהו עשיר: הודה לו. שהיו
אמר ר' אבא אמר רבי ירמיה אמר רב כל שבעת ימי המשתה ורבנן משמיה
ע ו
ס)
שניהם בפנינו להודות נתכוון להיות
דרבא אמרי אפילו מיום ראשון ואילך: השונא כל שלא דבר כו':
ע)
לו עדים בדבר: שנים אומרים זכאי
ת"ר והוא לא אויב לו יעידנו ולא מבקש רעתו ידיננו אשכחן שונא אוהב
1
1
פ)
ואחד אומר חייב זכאי. דכתיב
❖
עא ז ח
מנלן קרי ביה הכי והוא לא אויב לו ולא אוהב לו יעידנו ולא מבקש רעתו
אחרי רבים להטות: אפילו שנים
ולא טובתו ידיננו מידי אוהב כתיב אלא סברא הוא אויב מאי טעמא משום
מחייבין או מזכין והשלישי אומר איני
דמרחקא דעתיה אוהב נמי מקרבא דעתיה ורבנן האי לא אויב לו ולא מבקש
תורה אור השלם
יודע יוסיפו הדיינין. ואע"ג דאי
עב ט י כ
רעתו מאי דרשי ביה חד לדיין אידך כדתניא אמר רבי יוסי ברבי יהודה
הוה פליג עלייהו הוי בטל במיעוטא
א
1. אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר
והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו מכאן לשני תלמידי חכמים ששונאין זה
יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל
כי אמר איני יודע הוי כמי שלא ישב
ב
את זה שאין יושבין בדין כאחד: מתני' כיצד בודקים את העדים היו מכניסין
עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב
בדין ונמצא הדין בשנים ואנן תלתא
עג ל
ג
לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ:
בעינן: מכניסין אותן. לבעלי דינין.
במדבר לה כג
אותן לחדר ומאיימין עליהן ומוציאין את כל האדם לחוץ ומשיירין את הגדול
2. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ
ובגמרא פריך הא לא אפקינהו:
שבהן ואומרים לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמר הוא אמר
עד מ
לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ
גמ' היכי א"ל. לעדים כשמאיימין
אֲנִי יְיָ: ויקרא יט טז
לי שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום ד עד
עליהם: נשיאים ורוח וגשם וגו'.
3. הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד
שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז ואחר כך מכניסין את השני
ה
וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר:
בשביל מתהלל במתת שקר דהיינו
עה נ
משלי יא יג
ובודקין אותו אם נמצאו דבריהן מכוונין נושאין ונותנין בדבר שנים ו אומרים
מעידי שקר גשמים נעצרים ואפילו
4. נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם
עו ס
זכאי ואחד אומר חייב זכאי שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי חייב אחד
כשהשמים מתקשרים בעבים ורוח
אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת
משלי כה יד
שָׁקֶר:
להוריד גשמים אין הגשם בא: אמר
אומר חייב ואחד אומר זכאי אפילו שנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר
עז ע
5. מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן
רבא. מאי איכפת להו אם לא ירדו
איני יודע יוסיפו הדיינין גמרו את הדבר היו מכניסין אותן הגדול שבדיינין
אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד
ז
עח פ
משלי כה יח
גשמים אמרי בלבם משל הדיוט שב
שָׁקֶר:
אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ומניין לכשיצא לא יאמר
❖
ח
6. וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים
שני הוה כפנא ואבבא אומנא לא
אני מזכה וחביריי מחייבים אבל מה אעשה שחביריי רבו עלי על זה נאמר
בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ
חליף על פתח מי שיודע אומנות
( לא תלך רכיל בעמך ואומר) הולך רכיל מגלה סוד: גמ' היכי אמרי' להו
לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים
2
[א] 3
ובעל מלאכה לא עבר הרעב: מפץ
וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ
מוסף רש"י
וְיָמֹת: מלכים א כא י
אמר רב יהודה ט הכי אמרינן להו 4 נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל
וחרב וגו' איש עונה וגו'. בעון עדות
7. לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא
הוא אמר לי שאני חייב
במתת שקר אמר (ליה) רבא יכלי למימר שב שני הוה כפנא ואבבא אומנא
שקר דבר בא ויתייראו שלא ימותו:
לו.
תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס
לא חליף אלא אמר רבא אמרינן להו מפץ וחרב וחץ שנון איש עונה
עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל
אאוגרייהו זילי. השוכרים אותם
י
5
איש פלוני
וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו:
(לקמן לז:)
מבזים אותם וקלים הם בעיניו:
ברעהו עד שקר אמר (ליה) רב אשי יכלי למימר שב שני הוה מותנא
אמר לי.
דברים יג ט
והושיבו שנים אנשים בני בליעל. גבי
8. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר
ואיניש בלא שניה לא שכיב אלא אמר רב אשי אמר לי נתן בר מר זוטרא
(שם) ואחד
בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים
נבות היזרעאלי כתיב שיועצי המלך
אמרינן להו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי דכתיב והושיבו שנים אנשים בני
אומר איני יודע יוסיפו
כ
6
לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא
תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: היו יועצים לשוכרם והיו קורין אותם
הדיינין.
בליעל נגדו ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך: אם אמר הוא אמר לי
בני בליעל: בפנינו. משמע שעשאונו
בראשית ג ג
כו' עד שיאמרו בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז: מסייע ליה לרב
9. וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים
עדים(א): פטור. ואע"פ ששמעו עדים
אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה
יהודה דאמר רב יהודה אמר רב ל צריך שיאמר אתם עדיי איתמר נמי א"ר חייא
אתמול שהודה לו הואיל ולא אמר
וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי
❖
בר אבא א"ר יוחנן ( מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי אמר
(לעיל ה:)
אתם עדיי: משטה אני בך. שוחק
שמות כה י
קֹמָתוֹ:
מ
01. וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים
משטה אני בך פטור) תניא נמי הכי מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר
הייתי בך בשביל שהיית שואלני מה
לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן עַשְׁתֵּי
שלא היה: הכמין. החביא כמו וארב
לו תנהו לי אמר לו משטה אני בך פטור ולא עוד אלא נ אפילו הכמין לו
עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה
רבינו חננאל
❖
שמות כו ז
לו ויכמון ליה: ואין טוענין
אֹתָם:
עדים אחורי גדר ואמר לו מנה לי בידך אמר לו הן רצונך שתודה בפני פלוני
כל המוסיף גורע עשתי
למסית. המסית חבירו לעבודת
ופלוני אמר לו מתיירא אני שמא תכפיני לדין למחר אמר לו תניהו לי
עשרה אוסיף ע' ופחת
כוכבים אין טוענין אותו ב"ד בשבילו
אמה:
הגהות הב"ח
אמר לו משטה אני בך פטור ואין טוענין למסית מסית מאן דכר שמיה
טענת זכות אלא אם כן טוענה הוא:
(א) רש"י
חסורי מיחסרא והכי קתני ס אם לא טען אין טוענין לו ע ובדיני נפשות אע"ג
ואם לא טען. משטה הייתי בך
מדלא קתני
דלא טען טוענין לו ואין טוענין למסית מאי שנא מסית אמר ר' חמא בר
כשהודיתי אלא אמר לא אתן לך הבא
שמענו שהודה לו
פ
❖
חנינא מפירקיה דרבי חייא בר אבא שמיע לי שאני מסית דרחמנא אמר לא
עדים שהלוית לי אין טוענין בשבילו
7
אלא אומרין לו אחרי שהודיתה לך
תחמול ולא תכסה עליו אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מניין שאין
שלם: ובדיני נפשות. אם יש טענת
טוענין למסית מנחש הקדמוני דא"ר שמלאי הרבה טענות היה לו לנחש
הגהות הגר"א
זכות והוא אינו יודע לטעון טוענין לו:
לטעון ולא טען ומפני מה לא טען לו הקב"ה לפי שלא טען הוא מאי הוה
[א] במתני'
לפי שלא טען. הנחש לא טען הקב"ה
ליה למימר דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין דברי הרב שומעין
בשבילו: ולא תגעו בו. הקב"ה לא
אמר חזקיה מניין שכל המוסיף גורע שנאמר 8 אמר אלהים לא תאכלו ממנו
הזהירם על הנגיעה ומתוך תוספת
ולא תגעו בו רב משרשיא אמר מהכא 9 אמתים וחצי ארכו רב אשי אמר
גירעו שדחף הנחש את חוה על
עשתי עשרה יריעות אמר אביי לא שנו אלא דאמר משטה אני בך אבל אמר
האילן עד שנגעה בו אמר לה ראי
01
לא
שאין מיתה על הנגיעה אף על
האכילה לא תמותי: אמתים. דל אל"ף מהכא קרי ביה ע) מתים הוי שתי מאות אמה. כל אותיות שבתורה הברתם ככתיבתם
מלא: עשתי
עשרה. דל
כמו ועשית ואמרת
כאלו כתובה בה"א וכן אתה חסר כמו
אותה פ)
עיי"ן מהכא הוו להו שתים עשרה:
לא