זה
בורר
פרק
שלישי סנהדרין
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכל לישני דבי דינא.
כל דבריהם היו כתובין בלשון ב"ד ולא היו חתומין אלא שנים: ולא הוה כתיב ביה במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי.
פו
א)
א ב
ב)
כדמצרכינן בכתובות בשלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם: היינו דריש לקיש. דאמר חזקה אין ב"ד כותבין שטר אלא
ג)
כדת וכהלכה והני וודאי תלתא הוו: לבית דין טועין. סבורין שיהו שנים כשרים לדון: בי דינא. הכל יודעין שאין שנים קרוים ב"ד: בי דינא
ד)
פז ג
דרבנא אשי. דאינהו ודאי ידעי שאין ב"ד קרויין בשנים: ואמר לן רבנא אשי. לכתוב כך דכיון דהוא היה שם מסתמא לא צוה לפחות
ה)
ו)
משלשה לכתוב. והאי דנקט רב אשי
ז)
ודילמא רבנן דבי רב אשי
לפי שבית דינו היה ראש בימי רבינא
וכל לישני דבי דינא ולא הוה כתב בה
ח) ט)
כשמואל ס"ל. כשמואל
ושניהם סידרו גמרא של תלמוד בבלי
י)
במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי סבר
פח ד
קי"ל כדפיר' בריש מכילתין פ)
כדאמרינן התם בהשוכר את הפועלים
רבינא למימר היינו דריש לקיש א"ל רב
רב אשי ורבינא סוף הוראה
וה"פ כשמואל בעלמא ס"ל באודיתא
כ) ל)
נתן בר אמי הכי אמרינן משמיה דרבא א כל
מ)
ובימיו נאמרו דברים הללו והוקבעו
שכתבו בהודאה בשנים בלא קנין
כי האי גוונא חיישינן לב"ד טועין אמר רב
פט ה
נ)
בגמרא: בבית לא אמר כלום. אינו
ובזה אין הלכה כמותו כדאמר לעיל
ס)
נחמן בר יצחק אי כתב בה בי דינא תו לא
נאמן לפי שאין בידו ליטלן: בשדה
הודה בפני שנים קנו מידו כותבין
ע)
ואם לאו אין כותבין: כל שאין
צריך ודילמא בית דין חצוף הוא דאמר
פ)
דבריו קיימין. דמה לו לשקר אם רוצה
❖
צ ו
בידו. ליכא למימר דלהמניה במיגו
שמואל שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו
נוטלן ונותנן לאותו שהוא מעיד עליו:
אם כמוסר. אם נראה להם כמוסר
דאי בעי שתיק דאין זה מיגו דאי שתיק
ב"ד חצוף דכתב ביה בי דינא דרבנא אשי
צא ז
מנחי התם ולא יבא ליד פלוני:
דבריו לבניו באמת בלשון צוואה:
תורה אור השלם
ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא
ואם
כמוסר דבריו קיימין. אין
כמערים. שהוא מתיירא שלא יטלם נ)
1. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ
להו ב דכתיב בו (ואמרנא ליה לרבנא אשי)
שייך כאן שלא להשביע את
בחייו או שלא יחזיקוהו כעשיר להוסיף
לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ
ואמר לן רבנא אשי ת"ר אמר להן אחד
בניו: משום דמחזי כשיקרא.
צב ח
ג
אֲנִי יְיָ: ויקרא יט טז
על יציאותיו: שהניח לו אביו. ולא
2. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
אני ראיתי אביכם שהטמין מעות בשידה
אמר להו היכן הם: בעל החלום. שר
ומשום לא תלך רכיל אין כאן:
וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא
תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר
המראה חלומות בלילה: כך וכך הם.
בעדות
עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם
צג ט
שני הן בבית לא אמר כלום בשדה דבריו
מגיד לו כמה יש: לא מעלין כו'.
לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
ויקרא ה א
ויכול להוציאם במקומןס): מיכתב היכי
קיימין כללו של דבר כל שבידו ליטלן דבריו קיימין אין בידו ליטלן לא
צד י
3. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד
כתבינן. פסק דין במקום שיש מחלוקת
בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל
אמר כלום ד הרי שראו את אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר
חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר
ונטו אחרי הרבים: זכאי. פלוני:
❖
של פלוני הן של מעשר שני הן אם כמוסר דבריו קיימין אם כמערים לא
יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ
מדבריהם נזדכה. משמע שהיה
עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם
אמר כלום הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום
❖
מחלוקת ביניהם ומתוך דבריהם
דברים יט טו
דָּבָר:
ואמר לו כך וכך הן במקום פלוני הן של מעשר שני הן זה היה מעשה
נזדכה: לשלומי איהו מנתא בהדייהו.
רבינו חננאל
$ ואמרו ה דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין: שנים אומרים זכאי כו':
אם טעו השנים וחייבין לשלם מביתם
דכל אודיתא צריך למימר
גליון הש"ס
מיכתב היכי כתבי ר' יוחנן אמר זכאי ריש לקיש אמר פלוני ופלוני מזכין
פליגי הנך רבנן בדיין השלישי אם
להו לסהדי כתובו ההוא
גמ' ואמרו דברי חלומות.
אודיתא דהוה כתיבה
ישלם חלקו עמהם: מאן דאמר זכאי.
(ופלוני ופלוני מחייבין) רבי (אליעזר) אמר מדבריהן נזדכה פלוני מאי
דוכרן פתגמי וכל לישני
כתבינן ולא כתבינן פלוגתייהו דקסבר
שם כי אתי
בינייהו איכא בינייהו לשלומי איהו מנתא בהדייהו דלמאן דאמר זכאי משלם
דבי דינא ולא הוה כתיב
לשבועה אתי.
במותב תלתא כו' ואסיק'
כולם שוין ואף השלישי ישלם עמהם
ולמאן דאמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני ופלוני מחייבין לא משלם ולמ"ד
כל כי האי גוונא חיישינן
דאי לא הוה איהו בהדייהו בתרי לא
❖
זכאי משלם לימא להו אי לדידי צייתיתון אתון נמי לא שלמיתון אלא איכא
לב"ד טועין ואי כתיב בה
הוה מיפסיק דינא: לשלומי אינהו.
אמר לן פלוני או אמרנו
בינייהו לשלומי אינהו מנתא דידיה למ"ד זכאי משלמי למ"ד פלוני ופלוני
לפלוני דברים מוכיחין
לבעל הדין חלקו של דיין שלישי:
כי ג' היו לא חיישינן
מזכין ופלוני ופלוני מחייבין ו לא משלמי ולמאן דאמר זכאי משלמי ולימרו
הגהות הב"ח
למאן דאמר פלוני ופלוני מזכין כו'
לב"ד טועין. אמר אחד
ליה אי לאו את בהדן לא הוה סליק דינא מידי אלא איכא בינייהו משום
לא משלמי. דלהכי כתבינן פלוגתא
(א) רש"י
ראיתי אביכם שהטמין
❖
ב"ק
מעו' בשידה תיבה ומגדל
לא תלך רכיל בעמך רבי יוחנן אמר זכאי משום לא תלך רכיל ריש לקיש
בהדיא לאודועי דבתרי נגמר דינא
1
ואמר של פלוני הן של
ולא קיבלו עלייהו כולי דינא: התם
אמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני פלוני מחייבין משום דמיחזי כשיקרא ור'
מעשר שני הן בבית לא
קיימי. דהא לא קתני מתני' שיוציאום
אמר כלום בשדה דבריו
אלעזר אית ליה דמר ואית ליה דמר הלכך כתבי הכי מדבריהם נזדכה
מוסף רש"י
ז
קיימין. כללו של דבר
לאחר ששמעו דבריהם: עד שיראו
פלוני: גמרו את הדבר היו מכניסין כו': למאן אילימא לבעלי דינין התם
בית דין חצוף.
כל שבידו ליטלן כגון
שניהם כאחת. את העדות. ולקמן
(לעיל ג.) עד
השדה שאלו רצה ליטלם
קיימי אלא לעדים כמאן דלא כרבי נתן דתניא לעולם אין עדותן מצטרפת
שיראו שניהם כאחד.
יליף טעמא: אין עדותן מתקיימת
היה יכול ליטלן דבריו
עד שיראו שניהן כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה
קיימין כל שאין בידו
ח
בב"ד. לפסוק הדין על פיהם: עד
ליטלן לא אמר כלום.
ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהן כאחד רבי נתן אומר
שיעידו שניהם כאחת. וסתמא היא
ירושלמי ר' אסי בשם
שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו לא
(כתובות כו:) אפילו בזה
ר' יוחנן אם היה מתכוין
ולא ר' יהושע בן קרחה קאמר לה:
ט
אחר זה.
למסור להן עדות עדותן
לימא דלא כר' נתן. דהא מתני' קתני
לעולם לבעלי דינין ורבי נחמיה היא דתניא רבי נחמיה אומר כך היה
י
קיימת. הרי שראו אביהן
דלעיילינהו לסהדי משום דמתחילה
מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהן
שהטמין מעות בשידה
תיבה ומגדל. אמר של
כשבדקום שמעו דבריו של זה בלא זה:
ומכניסין את העדים ושומעין דבריהם ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין
פלוני הן של מעשר שני
ור' נחמיה היא. דאמר בשעת משא
בדבר (גמרו את הדבר מכניסין אותן כו') והתניא גמרו את הדבר מכניסין
הן אם כמוסר דבריו א"ל
ומתן הוו מפקי להו לבעלי דינים: במאי
חייבין ליתנן למי שאמר
את העדים ההיא דלא כרבי נתן גופא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו
אביהן. כי של פלוני הן.
קמיפלגי. ת"ק ור' יהושע (א): אמנה
(רשב"ם ב"ב
ואם כמערים הרי הן שלהן
שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה במאי קמיפלגי
דקא מסהיד האי כו'. זה אומר בפני
לב.) ואין עדותן
וכן הלכה. הרי שהיה
איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא איבעית אימא סברא אמנה
הלוהו מנה וזה אומר בפני הלוהו מנה
מתקיימת.
מצטער על מעות מעשר
שני שהניח לו אביו. בא
דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי ומנה דקא מסהיד האי לא קמסהיד האי
זה לא ראה של זה נמצא שאין כאן
בעל החלום וא"ל כך
עדות שלם במנה אחד: ואידך. מ"מ
ואידך אמנה בעלמא תרוייהו קמסהדי ואיבעית אימא קרא דכתיב והוא
וכך הן ובמקום פלוני
2
(כתובות כו:) עד
תרווייהו מסהדי דמנה קא רשי ביה:
הן. זה היה מעשה ואמרו
עד או ראה או ידע ותניא ממשמע שנאמר לא יקום עד איני יודע
3
שיעידו שניהם כאחד.
דברי חלומות לא מעלין
והוא עד. והאי קרא בשני עדים
שהוא אחד מה תלמוד לומר אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן
ולא מורידין: מתני'
(רשב"ם ב"ב לב.)
היו
משתעי לגבי קרבן שבועת העדות
ממשמע שנאמר לא
מכניסין את השני ובודקין
שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד ואפקיה רחמנא בלשון חד למימר עד
יקום עד.
דאילו השביע עד אחד ולא העידו
אותו נמצאו דבריהן
ע)
דחזו תרווייהו כחד ואידך והוא עד או ראה או ידע מ"מ: ואין עדותן
מכוונים נושאין ונותנין
פטור: דתניא ממשמע שנאמר כו'. עד
בדבר. שנים אומרים זכאי
מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהן כאחד ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה
אחד משמע: ואפקיה רחמנא בלשון חד.
ואחד אומר חייב זכאי
היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו. במאי קמיפלגי איבעית אימא סברא
כיצד כותבין ר' יוחנן
דכתיב והוא עד: לשבועה אתי. עד
אמר יצא פלוני זכאי ריש
איבעית אימא קרא אב"א סברא מר סבר עד אחד $ כי אתי לשבועה אתי
אחד אינו מחייבו ממון אלא שבועה
(סוטה ב:)
לקיש אמר פלוני ופלוני
הלכך כשהעיד זה יחידי וזה יחידי לא
לממונא לא אתי ואידך אטו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא קא מסהדי אלא
מזכין ופלוני מחייבין ר'
אלעזר אומר סתם כותב
שייכא תורת ממון בעדותן ולא מצרפינן
מצרפינן להו הכא נמי ליצרפינהו ואיבעית אימא קרא אם לא יגיד ונשא עונו
2
מדבריהן נזדכה פלוני.
להו דהא לאו לחיוביה ממונא אתו:
ודכולי
ואמרינן [מאי] בינייהו
ודכולי
ואתו למימר איכא בינייהו
הא כי אם נמצא שטעו וחייבין לשלם לדברי ר' יוחנן משלם גם הוא עמהן. לריש לקיש כו'. ואסיק' לר' יוחנן משום לא תלך רכיל כלומר שלא יבא הבעל דין לשמור איבה לזה המחייב. ריש לקיש סבר אם לא תפרש המחייב אלא סתם מתראה
כי כולן מזכין וזהו שקר ר' אלעזר חייש משום לא תלך רכיל ומשום מדבר שקר תרחק הלכך כותב מדבריהן נזדכה פלוני. ירושלמי כיצד דנין הדיינין יושבין והנידונין עומדין והתובע פותח דבריו שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם. ר' יוחנן
בשם ר' ינאי התובע תובע והנתבע משיב. והדיין מכריע. א"ר סימון וצריך לשנות טענותיהן שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וזאת אומרת וגו' רב הונא מיקל בדיינא דאמר מקבלין עליכון חד כבי תרי אלא יימרון אינון
וכד הוה ידע זכו לבר נש ולא הוה ידע ליה הוה פתח ליה על שם פתח פיך לאלם. סוגיא דשמעתא הרי למדנו שהאשה לא דנה ולא מעידה וצריכין העדים והדיינין שלא יהו קרובין זה לזה ולא קרובין לנידונין וכן צריכין ב' עדים על כל סימן
וסימן. וכן ב' עדים על כל חתימה וחתימה מעדי השטר (וכל) [וכן] ב' עדים על כל שנה ושנה בשני חזקה. אדם ששלחו ב"ד אחריו ג' פעמים ולא בא ר' יהושע אומר מקבלין עדים שלא בפני בעל דין ועבדין ליה פסק דין כהדא כהנא דמך
ושבק ירתי לר' יאשיה וקביל ר' אלעזר סהדי בלא אפוי וזכי לר' יאשיה ולא עוד אלא דשבק ספרין וכתב ר' אלעזר לירתו ספרין שזכתה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותן חוצה לארץ. גמרו את הדין מכניסין אותן גדול שבדיינין אומר איש
פלוני אתה זכאי. למי מכניסין ואסיק' לבעלי הדין. כדתניא אמר ר' נחמיה כך היה מנהג אנשי ירושלים מכניסין בעלי הדין ושומעין דבריהן ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין בדין. גמרו הדין. מכניסין בעלי הדין. גדול שבדיינין אומר איש
פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב. ואקשינן והא תניא גמרו הדין מכניסין את העדים ושנינן ההיא דלא כר' נתן דאמר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו דתניא אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד. ר'
יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה ואין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהן כאחד אתאן לת"ק ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו במאי פליגי איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא. איבעית אימא
סברא תנא קמא סבר אי מסהיד האי דחזא דאוזיף פלוני מנה מפלוני בחד בניסן ואידך מסהיד בתרי בניסן אשתכח דאמנה דמסהיד האי לא מסהיד האי. ור' יהושע בן קרחה סבר תרווייהו מסהדי דהאי דאוזיף מינאי מנה. קרא דכתיב