ל:
זה בורר פרק
שלישי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ודכולי עלמא. תנא קמא ור' נתן: כרבנן דפליגי אדר' יהושע בן קרחה. סבירא להו דאמרי בעינן שיראו שנים כאחד וילפינן טעמא מוהוא
צה א ב
א)
ב)
עד דליחזי כחד. וגבי הגדה פליגי תנאי דסיפא באקושיה הגדה לראיה כדכתיב או ראה אם לא יגיד בחד קרא: משתקיד. מצפה
ג)
ומחזר ושוקד לסומכו: דין ידע. זה יודע ורבי יוסי בר' חנינא היה: שמודה ר' יהושע לר' נתן. דכי היכי דלא בעי ר' יהושע ראיה כי
צו ג
הדדי הגדה נמי כי הדדי לא בעי: בין
בקרקעות. זה אומר בפני הודה לו שקרקע זה שלו וזה אומר
אף בפני הודה לו: בין במטלטלין. זה
ד)
אומר בפני הלווהו מנה וזה אומר בפני
ה)
בעדות בכור. פי' ששמעו מאביו
הלווהו מנה ואע"פ דאמנה דקמסהיד
ודכולי
עלמא כרבנן דפליגי עליה דרבי
צז ד
ו)
זה אחר זה איש פלוני בן
האי לא מסהיד האי מ"מ תרווייהו
ז)
יהושע
בן קרחה והכא באקושי הגדה
מסהדי שחייב לו מנה: הלכה כמותו
בכור הוא ודלא כפי' הקונטרס דפירש
לראיה
קא מיפלגי מר סבר מקשינן הגדה
צח ה
בקרקעות. שמוטל הקרקע בפנינו
לענין מום הראוי לבא בידי אדם
❖
לראיה ומר סבר לא מקשינן רבי שמעון בן
ח) ט)
ושניהם מעידין עליה: אבל לא
שנחשדו הכהנים דנאמן זה לומר
אליקים הוה משתקיד עליה דר' יוסי ברבי
במטלטלין. דאין עדות שלימה לא
מעצמו נפל מום זה וחבירו על מום
חנינא למסמכיה ולא קא מיסתייע מילתא
רבינו חננאל
❖
על זה ולא על זה: מכלל דפליגי.
אחר דא"כ למה לי ב' עדים אפי' יחיד
י)
יומא חד הוה יתיב קמיה דר' יוחנן אמר להו
עליה רבנן בקרקעות: בעדות בכור.
נאמן ואפי' עד מפי עד כדאי' בפ' כל
עד כיון דאינון תרי
ואסקינהו רחמנא בלשון
מי איכא דידע הלכה כרבי יהושע בן קרחה
פסולי המוקדשים
תנן בבכורות כל מומין
יחיד ש"מ דחזו תרווייהו
לעזי רש"י
הראויין לבא בידי אדם רועים כהנים
ובפרק חבית :
או לא א"ל רבי שמעון בן אליקים דין ידע
ביחד. ור' יהושע בן
❖
קרחה סבר מדכתיב או
יושרמ"א. גרזן קרב.
אין נאמנין לומר מאליו נפל בו מום
הוא
אמר ליה לימא איזו אמר ליה ליסמכיה מר
ראה או ידע לרבות
זה לפי שנחשדו כהנים להטיל מומין
ברישא סמכיה אמר ליה בני אמור לי כיצד שמעת א"ל כך שמעתי שמודה
אפילו ראו זה אחר זה
בבכורות בזמן הזה כדי להתירן
ותנא קמא ור' נתן במאי
מוסף רש"י
ר' יהושע בן קרחה לרבי נתן אמר לזה הוצרכתי השתא ומה עיקר ראיה
פליגי. איבעית אימא קרא
בשחיטה ואם הביא בכור להראותו
אחד בגבה.
בהדי הדדי אמר ר' יהושע בן קרחה לא בעינן הגדה מיבעיא א"ל הואיל
איבעית אימא סברא. ת"ק
לחכם צריך שני עדים עמו שמאליו
(ב"ק ע:)
סבר כי אתא עד אחד
ועלית לא תרד אמר ר' זירא שמע מינה גברא רבה כיון דסמיך סמיך א"ר
נפל בו מום זה אם הביא עד אחד
(נדה
לשבועה אתא ולא לממון
נב:)
הלכך בעינן עד שיעידו
חייא בר אבין אמר רב הלכה כר' יהושע בן קרחה בין בקרקעות בין
על מום זה ועד אחד על מום אחר
שניהן כאחד. ור' נתן
בבכור זה מצטרפין. ואית דאמרי
במטלטלין עולא אמר הלכה כרבי יהושע בן קרחה בקרקעות אבל לא
(ב"ק שם)
סבר וכי אתו ביחד בחד
בעדות בכור להעיד שהתירו חכם
בכריסה.
פומא מסהדי אלא זה
במטלטלין א"ל אביי הלכה מכלל דפליגי והאמר ר' אבא א"ר הונא אמר
(רשב"ם ב"ב נו:) חצי
אחר זה ומצטרפי הלכך
ולאו מילתא היא דהא חד נאמן דעד
רב מודים חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעדות קרקע ותני רב אידי בר
דבר. וחצי
הכא נמי לא שנא. קרא
אחד נאמן באיסורין ואפילו כהן שהוא
עדות.
כולי עלמא זהו תנא קמא
אבין בנזיקין דבי קרנא מודין חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעדות בכור
בעליו נאמן דתנן
נאמן
ור' נתן תרווייהו אית
ובעדות קרקע ובעדות חזקה וכן שבבן ושבבת גברא אגברא קא רמית מר
(ב"ק שם)
להו דבעינן עד שיראו
הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל
שניהם כאחד. וכתיב והוא
סבר פליגי ומר סבר לא פליגי מאי וכן שבבן ושבבת אילימא אחד אומר
מום הוא דמילתא דעבידא לאיגלויי
עד או ראה או ידע
אחת בגבה ואחד אומר אחת בכריסה האי חצי דבר וחצי עדות הוא
לא משקר: ובעדות חזקה. זה אומר
אם לא יגיד. תנא קמא
א
סבר מקשינן הגדה לראיה
אלא אחד אומר שתים בגבה ואחד אומר שתים בכריסה אמר רב יוסף אנא
בפני אכלה שלש שנים ראשונות של
ב
מה לראיה כחד אף
שמיטה וזה אומר בפני אכלה שלש
אמינא משמיה דעולא הלכה כרבי יהושע בן קרחה בין בקרקעות בין
להגדה כחד. ור' נתן
סבר לא מקשינן הגדה
שנים אחרונות מצטרפי דאחד קרקע
במטלטלין ורבנן דאתו ממחוזא אמרי אמר ר' זירא משמיה דרב בקרקעות
(ב"ב שם) אין זה נכון.
לראיה. נמצא ר' יהושע
מסהדי חזקה מעלייתא: וכן. לענין
אין אבל לא במטלטלין רב לטעמיה דאמר רב הודאה אחר הודאה
בן קרחה חולק על התנא
שתי שערות שבבן ושבבת. וכי פליגי
(לקמן מא.)
קמא בראייה ור' נתן
הודאה אחר הלואה מצטרפי הלואה אחר הלואה הלואה אחר הודאה לא
על ההגדה. א"ר יוחנן
בהלוואת מנה פליגי משום דלאו אחד
איכא דשמע הלכתא כר'
מצטרפי אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהושע א"ל מאי
מנה קמסהדי: גברא אגברא. רבי
יהושע בן קרחה אי
שנא הלואה אחר הלואה דלא דמנה דקא חזי האי לא קא חזי האי הודאה
אבא ור' אידי אדעולא: בגבה. בין
לא. א"ל ר' יוסי ב"ר
חנינא שמעתי שמודה ר'
אחר הודאה נמי אמנה דקא מודה קמי האי לא מודי קמי האי דא"ל להאי
קישרי אצבעותיה: חצי דבר וחצי
יהושע לר' נתן דאפילו
עדות. עד א' הוא חצי עדות שיער
בתרא בהאי מנה דאודיי ליה קמך אודיי ליה נמי קמי פלוני אכתי בתרא
בזה אחר זה. א"ר יוחנן
אחת הוא חצי דבר: אלא אחד אומר
לזו הוצרכנו השתא ומה
ידע קמא לא ידע דהדר אזיל א"ל לקמא האי מנה דאודיי ליה קמך אודיי
עיקר ראייה שיתכן שיראו
שתים בגבה. דתרווייהו מסהדי
ליה נמי קמי פלוני א"ל תנוח דעתך שהתנחת את דעתי א"ל מאי ניחותא
העדות שניהן בבת אחת
דגדולה היא: בקרקעות אבל לא
מכשיר ר' יהושע בזה
דרבא ואיתימא רב ששת שדא בה נרגא לאו היינו הודאה אחר הלואה
במטלטלין. הלכה כמותו דלא בעינן
אחר זה הגדה דליכא
אמר ליה היינו דשמיע לי עלייכו דרמיתו דיקלי וזקפיתו להו נהרדעי אמרי
בבת אחת לעולם דלאו
ג
דחזו תרווייהו כחד בקרקעות משום
בחד פומא מסהדי מיבעיא
בין הודאה אחר הודאה בין הודאה אחר הלואה בין הלואה אחר הלואה בין
דכי מסהדי בבי דינא תרווייהו ידעי
דמכשיר ר' יהושע אפילו
הלואה אחר הודאה מצטרפות כמאן כר' יהושע בן קרחה אמר רב יהודה עדות
בזה אחר זה. ואסיק'
דאחדא מילתא מסהדי וקרינא ביה
ד
משמיה דרב הלכ' כר'
המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות אמר רבא מסתברא מילתיה
והוא עד י) ואע"ג דבשעתא דחזי לא
יהושע בן קרחה בקרקעות
ידע [חד] בחבריה אבל לא במטלטלין דכי
דרב יהודה באחד אומר בארנקי שחורה ואחד אומר בארנקי לבנה אבל אחד
ובמטלטלין דאפי' זה אחר
זה בין בהגדה בין בראייה
מסהדי קמן לאו אחד מנה מסהדי:
אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן אין מצטרפין וארנקי שחורה בדיני
עדותן כשרה ר' יוחנן
רב. דאמר אבל לא במטלטלין משום
דאמר לזו הוצרכנו: פי'
נפשות לא והאמר רב חסדא ה אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן
דלאו בחד מנה מסהדי: לטעמיה
נזיקין דבי קרנא מסכתא
הרגו אין זה נכון אחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כליו לבנים הרי זה נכון
נזיקין משנה חיצונה
דאמר רב הודאה אחר הודאה. זה
שהיה שונה אותה קרנא
גברא
אומר בפני הודה לו על מנה באחד
שם חכם ידוע ומפורש
בשבת וזה אומר בפני הודה לו עליו בשני בשבת: הודאה אחר הלואה. זה אומר בפני הלוהו מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו
בשני דייני גזלות. תני
בנזיקין דבי קרנא מודים
מנה בשני בשבת: מצטרפי. דאיכא למימר בחד מנה קמסהדי וכדמוקי לקמן: הלואה אחר הודאה. מנה אחרינא הוא ולא מצטרפי אע"ג
חכמים לר' יהושע בן
דתרווייהו אמרי שחייב לו מנה: הודאה אחר הודאה נמי. דילמא מנה דאודי ליה קמי האי לאו היינו מנה דאודי ליה קמי האי: ואכתי
קרחה בעדי בכור ובעדי
בתרא ידע. דאמנה דקא מסהיד איהו מסהיד אידך אבל קמא לא ידע דאחד מנה קמסהדי הלכך לא קרינא ביה והוא עד דמשמע
חזקה ובעדי הבן והבת
שמעידין בהן שהביאו
תרווייהו כחד: לאו היינו הודאה אחר הלואה. כיון דבעינן דידע סהדא בחבריה על כרחיך הודאה אחר הלואה נמי הכי מוקמת לה:
סימנים שאפילו זה בלא
דאמר ליה לבתרא מנה דמודינא קמך. יזיפי קמי פלניא והדר אמר ליה לקמא מנה דיזיפי קמך אודאי ליה קמי פלניא ותרתי למה לי
זה כשרין ואוקימנא בזמן
לרב למימר: היינו דשמיע לי. על בני עירך: דרמיתו דיקלי וזקפיתו ליה. שאתם משונים קוצצין דקלים וחוזרין ונוטעין אותן כלומר בונים
ששנים מעידין אחד אומר
שיש בה שתי שערות
וסותרים שפירשתם לי קושיא וחזרתם וסתרתם: מצטרפין. דמ"מ הן מעידין שחייב לו מנה: בבדיקות. שאינה משבע חקירות באיזו יום
בגבה ואחד אומר שתים
באיזו שעה שהזמה תלויה בהן אבל בכליו שחורין וכליו לבנים שאין דין הזמה תלויה בהן: מנה שחור. סלע ישנה: אין מצטרפין. הואיל
בכריסה. נהרדעאי אמרי
בין הודאה אחר הלואה
ובעיקר גוף העדות מתכחשי: וארנקי שחורה. דלאו בעיקר גוף העדות מתכחשי דכוותיה בדיני נפשות לא בתמיה: בארירן. יושרמ"א
בין הלואה אחר הודאה.
בלע"ז: אין זה נכון. אין עדות זו מכוונת. ולישנא דקרא נקט והנה אמת נכון הדבר דמהאי קרא נפקא לן בדיקות :
ובין הלואה אחר הלואה
גברא
ובין הודאה אחר הודאה
מצטרפין כר' יהושע בן
קרחה וקי"ל בהא כנהרדעאי. פי' כגון דמסהיד חד דיזיף פלוני מפלוני בחד בניסן מנה ואחד מסהיד דבתרי בניסן חזא דפלוני יזיף מפלוני מנה אע"ג דאיכא למימר אמנה דמסהיד האי דבחד בניסן לאו בההוא מנה
מסהיד ההיא דבתרי בניסן דאי אמרת ההיא מנה הוא מיהו אהדריה לוה למלוה והדר יזפיה ליה קמי האי כיון דאהדריה כבר בטלה עדות ראשונה מיהו כל האי לא חייש ר' יהושע בן קרחה. אלא אמר לך כיון
דתרווייהו מסהדי דהאי נושה מנה בהאי עדות מעליא היא: אמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרין הן בדיני ממונות. ואע"פ שמכחישין זה לזה עדותן. פי' זולתי שבע חקירות השנויות במשנתנו נקראות
בדיקות. ובא רבא לפרש דברי רב יהודה ואמר מסתברא מילתיה במכחישין זה לזה עדותן עדות בזמן שא' אומר בארנקי שחורה הלווהו מנה וא' אומר לא כי אלא בארנקי לבנה הלווהו אבל במנה שניהן שוין אבל אם נחלקו
במנה עצמו זה אומר מנה לבן וזה אומר מנה שחור כלומר ישן אין מצטרפין. ומקשינן עליה דרבא הכחשה בכלים כי האי גוונא בדיני ממונות מצטרפין מכלל דבדיני נפשות לא והאמר רב חסדא אחד אומר