זה
בורר פרק שלישי
סנהדרין
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוא
דאמר כי האי תנא. משמע הכא דרב יהודה דאמר במנה
גברא אגברא. דרב חסדא אדרב יהודה: כר' יהושע בן קרחה.
צט א ב ג ד ה
א)
ב)
לו מנה: היכא דלא מכחשו
דמכל מקום שניהם מעידים שחייב
שחור ובמנה לבן אין מצטרפין לית ליה דרשב"א ותימא
ג)
אהדדי. כגון זה מעיד על מנה שביום
שני וזה מעיד על מנה שביום
דבחזקת הבתים גבי עובדא דרב כהנא שקל בידקא
ד)
ק ו
ראשון ושניהן מודין שזה לא ראה
בשל זה אבל היכא דשניהם
בארעיה משמע בהדיא דרב יהודה אית ליה דרשב"א ואין לומר דרב
מעידים על מנה אחד ומכחישין זה
יהודה בכל ענין קאמר ואפילו במנה
ה)
את זה מי אמר: הוא דאמר כי האי
שחור ובמנה לבן והאי דקאמר רבא
גברא אגברא קא רמית נהרדעי אמרי
קא ז ח ט י כ
ו)
תנא. נהרדעי אמרו כי האי תנא
מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד
ז)
א אפילו אחד אומר מנה שחור ואחד אומר
דאמר זה אומר מנה וזה אומר מאתים
אמר כו' רבא טעמא דנפשיה קאמר
מנה לבן מצטרפים כמאן כרבי יהושע בן
ח)
דמכחישין זה את זה מצטרפין למנה
דא"כ הל"ל והאלהים אמר רב יהודה
קב ל מ
ט)
קרחה אימר דשמעת ליה לרבי יהושע בן
❖
שיש בכלל מאתים מנה ולא אמרינן
אפילו במנה שחור ובמנה לבן
קרחה היכא דלא מכחשו אהדדי היכא
שתיהן שקרו אלא הלך אחר הפחות
כדאשכחן בפ"ק דגיטין ח)
דמכחשי אהדדי מי אמר אלא הוא דאמר כי
❖
שבהם: נחלקה עדותן. שכיון שהאחד
מסתברא מילתיה דרב בפקדון כו'
תורה אור השלם
האי תנא דתניא אמר ר' שמעון בן אלעזר
שקרן שוב אין כאן עדות: יש בכלל
דיש לומר דודאי אית ליה דרשב"א
1. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ
מאתים מנה. שניהם מעידין על מנה
לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שתי
אלא שמחלק בין מנה למאתים למנה
לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ
שבית
רבינו חננאל
שמאי
שחור ומנה לבן:
ובאותו מנה אין מכחישין זה את זה:
כיתי עדים שאחת אומרת מאתים ואחת
אֲנִי יְיָ: ויקרא יט טז
2. הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד
אומרים נחלקה עדותן. ואם תאמר
כי האי גוונא. דתרי מיני נינהו וכולי
כלים שחורין וא' אומר
אומרת מנה שיש בכלל מאתים מנה על מה
כלים לבנים הרי זה נכון
וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר:
האי מיכחשי הדדי מי אמר: לדמי.
כיון דבכת אחת בית שמאי אומרים
❖
נחלקו על כת אחת שבית שמאי אומרים
ופרקי' גברא אגברא קא
משלי יא יג
נחלקה עדותן אם כן בשתי כיתי
זה אומר בפני הודה לו דמי חבית של
רמית כלומר מדברי רב
נחלקה עדותן ובית הלל אומרים יש בכלל
ב
חסדא תקשי לרבה רבה
עדים ה"ל נמצא אחד מהן קרוב או
יין וזה אומר בפני הודה דמי חבית
מאתים מנה אחד אומר חבית של יין ואחד
לא סבירא ליה דרב חסדא
גליון הש"ס
של שמן דתרווייהו מסהדי אדמי חבית
פסול ויש לומר דהיינו דווקא כשהפסול
נהרדעאי אמרי אפילו אחד
אומר חבית של שמן הוה עובדא ואתי
יין: בדיוטא עליונה. הלוהו מנה:
ידוע אי נמי כמ"ד תתקיים העדות
תוס' ד"ה חייביה וכו' גבי
אומר מנה שחור וא' אומר
קטן מקבלין.
מנה לבן מצטרפי ואמרינן
לקמיה דרבי אמי חייביה רבי אמי לשלומי
דיוטא. עלייה הבולטת לרשות הרבים
בשאר אי נמי לא אמרינן נמצא אחד
ג
❖
כמאן כר' יהושע בן קרחה
על פני רוחב הבית ובני רשות הרבים
מהם קרוב או פסול אלא בבאו בבת
ליה חביתא דחמרא מיגו חביתא דמשחא
הא לא דייקא כוותייהו
עוברים תחתיה: וצירף עדותן. כר'
אחת תוך כדי דיבור דאז חשיבי עדות
אלא אינהו דאמור כי האי
כמאן כר"ש בן אלעזר אימר דאמר ר"ש
תנא דתניא אמר ר' שמעון
אחת והכא שבאו שני כיתי עדים זו
יהושע בן קרחה דתרווייהו מנה
הגהות הב"ח
[ב"א] היכא דיש בכלל מאתים מנה כי האי
בן אלעזר לא נחלקו בית
אחר זו ועי"ל דכי אמר נמצא אחד
מחייבי ואע"ג דמתכחשי בבדיקות
(א) במשנה
שמאי ובית הלל על (מנה
גוונא מי אמר לא צריכא ד לדמי אחד אומר
כדרב יהודה: בתר עשרין ותרתין
הביא
מהם קרוב או פסול ה"מ כי מסייעי
שחור) שתי כתי עדים
בדיוטא העליונה ואחד אומר בדיוטא
אחת אומרת מאתים וא'
שנין. דאיתמר בי מדרשא אפקיה
אהדדי אבל הכא דמכחשי אהדדי
❖
אמרו לו
אומרת מנה שיש בכלל
חייביה
התחתונה אמר רבי חנינא מעשה בא לפני
רב נחמן. לית
ההוא תלמידא. ודבר לשון הרע היה:
לא ט):
מאתים מנה על מה נחלקו
מתני' כל זמן שמביא ראיה.
רבי וצירף עדותן: ומניין לכשיצא כו':
ליה לרב נחמן הא דאמרינן אין
על כת אחת שבית שמאי
ה
אומרים נחלקה עדותן
מוסף רש"י
תנו רבנן מניין לכשיצא לא יאמר הריני
הבא לבית דין ולא היה שטר זכותו
נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית
ובית הלל אומרים יש
בידו ויצא מבית דין חייב ולאחר זמן
אוכלת בהן דאמר רב נחמן בפרק
מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה
שאחת אומרת מאתים.
בכלל מאתים מנה הנה
אע"ג שמכחישין זה לזה
מצא שטר זכותו והביאו: סותר את
שום היתומים מריש
שחבירי רבו עלי תלמוד לומר לא תלך
1
(רשב"ם
עדותן קיימת וקי"ל
הדין. בית דינו סותרין לו דינו שפסקו
לא הוה מזקיקין לנכסי יתומים כיון
ב"ב מא:) שיש בכלל
רכיל בעמך ואומר 2 הולך רכיל מגלה סוד
כנהרדעי ואליבא דבית
ומחייבין את שכנגדו: הבא ראיה.
דשמענא להא דאמר רב דיתמי דאכלי
מאתים מנה.
הלל א' אומר חבית יין וא'
ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא דגלי
ו
אומר חבית שמן אוקימ'
שטר זכותך: הרי זה אין כלום.
דלאו דידהו ליזלו בתר שיבקייהו
אחד אומר דמי חבית יין
מילתא דאיתמר בי מדרשא בתר עשרין
שהרי אמר אין לי וחיישינן שמא זייף
מזקיקין ומהאי טעמא נמי אע"ג
ד' זוזים ואחד אומר דמי
ותרתין שנין אפקיה רב אמי מבי מדרשא
או שכר עדים: קרבו פלוני ופלוני
דבעלמא אין מקבלים עדים אלא בפני
חבית שמן ח' זוזי. הוה
אמר דין גלי רזיא: מתני' כל זמן שמביא
עובדא וחייביה ר' אמי
כו'. אפילו רבן שמעון בן גמליאל
בעל דין $ גבי קטן מקבלין א"נ לא
ז
לנתבע לשלם ע"פ אלו
מודה שכיון שהיה יודע בהן ואמר אין
קאמר נזקקין אלא כשיש שטר
ראיה סותר את הדין אמר לו כל ראיות
השנים ד' זוזי דמי חביתא
לי ודאי שקרנים הן: פונדתו. חגורתו:
דמקיימין את השטר שלא בפני בעל
דחמרא מגו ח' זוזי דמי
שיש לך הבא מיכן עד שלשים יום מצא
(א)
(שם) נחלקה
גמ' הלכה כרבן שמעון. אקמייתא
חביתא דמשחא כר'
דין וכאן היה שטר:
בתוך שלשים יום סותר לאחר שלשים יום
עדותן.
שמעון בן אלעזר דאמר
קאי כיון דלא אמר אין לי אע"ג דלא
וכיון
(שם)
יש בכלל מאתים מנה.
אינו סותר אמר רשב"ג ח מה יעשה זה שלא
יש בכלל מאתים מנה.
מצא בתוך שלשים יום: דאי עבד.
אבל אם מעידין יין ממש
מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים אמר לו הבא עדים ואמר אין לי
(שם) וראיה
ושמן ממש נחלקה עדותן.
כרבנן מהדר עובדא: ממילא ידעינן
אחרונה.
א' אומר בדיוטא העליונה
עדים אמר הבא ראיה ואמר אין לי ראיה ולאחר זמן הביא ראיה ומצא עדים
דאין הלכה כרבן שמעון. והכא ליכא
וא' אומר בדיוטא
הרי זה אינו כלום אמר רשב"ג מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים
התחתונה הלווהו הוה
למימר כדלעיל מיניה דאי עבד כו'
ט
עובדא וצירף ר' עדותן
ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה ראה שמתחייב בדין
דבשלמא התם אי לאו דהדר ואמר אין
י
וחייב הנתבע לשלם: ת"ר
(ב"מ לח:)
הלכה כחכמים הוה אמינא אי עביד לא
אותיות. נקנות
ואמר קרבו פלוני ופלוני ויעידוני או שהוציא ראיה מתחת פונדתו הרי זה אינו
מניין שכשיצא לא יאמר
במסירה.
כלום: גמ' אמר רבה בר רב הונא הלכה כרשב"ג ואמר רבה בר רב הונא
אני מזכה וחביריי מחייבין
מהדרינן דאלים כח דברי המרובין אבל
(יבמות קטז.)
ומה אעשה והן רבו עלי
הכא כיון דאמר הלכה כחכמים פשיטא
אין הלכה כדברי חכמים פשיטא כיון דאמר הלכה כרשב"ג ממילא ידענא
ת"ל לא תלך רכיל [בעמך]
דאי עביד כיחיד מהדרינן להו: הא
ואומר הולך רכיל מגלה
דאין הלכה כחכמים מהו דתימא הני מילי לכתחילה אבל דיעבד שפיר דמי
סוד. ההוא תלמיד דנפיק
קא משמע לן דבהא. לחודא הוא
ליה מלתא דאתאמרא בבי
קמ"ל דאי עביד מהדרינן ליה: אמר לו הבא עדים כו' אמר רשב"ג כו': אמר
דאין הלכה כרבן שמעון הא בכל
מדרשא בסוד בתר כ"ב
רבה בר רב הונא א"ר יוחנן הלכה כדברי חכמים ואמר רבה בר רב הונא
מקום הלכה כמותו אפילו בערב וצידן:
(קדושין מז:)
שנין ואפקיה ר' אמי
לההוא תלמיד מבי
אמר רבי יוחנן אין הלכה כרשב"ג פשיטא כיון דאמר הלכה כדברי חכמים
ערב. בגט פשוט :
מדרשא אמר דין גליא
צידן. במסכת גיטין במי שאחזו
ממילא ידענא דאין הלכה כרשב"ג הא קמ"ל דבההיא אין הלכה כרשב"ג הא
רזיא: מתני' כל זמן
קורדייקוס : ראיה אחרונה.
(רשב"ם ב"ב קסט:)
שמביא ראיה סותר את
בכולהו הלכה כרשב"ג לאפוקי מהא דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל
הדין אמרו לו כל ראיה
הך בתרייתא דמתני' דאילו בקמייתא
מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה
שיש לך הבא מיכן ועד ל'
הילכתא כוותיה: דנפק שטרא מתותי
יום הביא בתוך ל' יום
ההוא ינוקא דתבעוהו לדינא קמיה דרב נחמן א"ל אית לך סהדי א"ל לא אית
ידה. שהאמינוה הלוה והמלוה לשומרו:
סותר לאחר ל' יום אינו
לך ראיה א"ל לא חייביה רב נחמן הוה קא בכי ואזיל שמעוהו הנך אינשי אמרו
(שם עו.)
סותר. אמר רשב"ג מה
אותיות ניקנות במסירה. המוכר
יעשה [זה שלא] מצא
ליה אנן ידעינן במילי דאבוך אמר רב נחמן בהא אפילו רבנן מודו דינוקא
כ
שט"ח לחבירו קנה החוב במסירת
(שם עז.)
בתוך ל' ומצא לאחר
במילי דאבוה לא ידע ההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה אמרה ליה
שלשים אמר רבה בר רב
אותיות ומילתיה דרבי בהמוכר את
הונא הלכתא כרשב"ג
ידענא בהאי שטרא דפריע הוה הימנה רב נחמן אמר ליה רבא לרב נחמן
הספינה והכא נמי קנאתו
ל
ולית הלכתא כחכמים
והוי כדידה ונאמנת לומר פרוע:
כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה אמר ליה שאני הכא דאי בעיא
אפילו דיעבד אלא מאן
מ
דעבד כחכמים מהדרינן
קלתיה
קלתיה איכא דאמרי לא הימנה רב נחמן אמר ליה רבא לרב נחמן והא אי בעיא
ליה: אמרו לו הבא עדים
קלתיה
או ראיה ואמר אין לי עדים
ולא ראיה ואחר [כך] מצא
עדים ומצא ראיה אינה כלום. אמר רשב"ג מה יעשה [זה שלא] היה יודע שיש לו עדים ומצא עכשיו כו'. אמר רבה בר רב הונא הלכה כחכמים ואין הלכה כרשב"ג בהא מכלל דהלכתא כוותיה בערב וצידן ולאפוקי ממ"ד
חוץ מערב וצידן. ההוא ינוקא דתבעיה בדינא קמי דרב נחמן ואיתחייב וא"ל רב נחמן אית לך שהדי או ראייה ואמר לאו ושמעוה אינשי דהוו בכי ואמרו ליה אנן ידעינן לך זכותא. ואמר רב נחמן בהא אפילו רבנן מודו
דמקבלין ראיותיו דינוקא
במילי דאבוהא לא
הוה
ידע: ההיא
איתתא דנפק שטרא
מתותי ידיה
ואמר
ידענא ביה דפריעא
הוא ולא הימנא רב
נחמן דאמר בתר דאתחזק
בבי דינא לא אמרינן