אחד דיני ממונות פרק רביעי סנהדרין
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אחד
אחד
דיני ממונות. מה בין דיני ממונות לדיני נפשות אף על גב
דיני ממונות. בדרישה וחקירה. חקירות ודרישות שחוקרים
א
א) ב)
א
את העדים שנאמר משפט אחד יהיה לכם ובדיני נפשות
דשוים בחקירה ודרישה מדכתיב משפט אחד יהיה לכם
ג) ד)
כתיב ודרשת וחקרת : דיני ממונות בשלשה. הא ילפינן
לענין מילי דתלו בזכות וחובה אין להשוותם דלא שייך בדיני ממונות:
ה)
ב
חיישינן
שמא איחרוהו. פ"ה איחרוהו מלכתוב עד אחד בניסן
בפרק קמא : פותחין. תחלה במשאו ומתנו של דין: בין
ב ג
לזכות בין לחובה. באיזה שירצו אבל
וכתבוהו במקום שאומרים המזימין
אחד דיני ממונות
בדיני נפשות פותחין לזכות. ובגמרא
ועל חנם דחק אלא י"ל כי ההיא דגט
$ ואחד דיני נפשות
ו)
יליף להו: מטין על פי אחד. מטין
פשוט שטר שזמנו
בדרישה ובחקירה שנאמר 1 משפט
ג ד
ז)
את הדין אחר המרובין על פי דיין
כתוב בו בשבת או בעשרה בתשרי
אחד יהיה לכם מה בין דיני ממונות לדיני
ח)
א
אחד כגון שנים אומרים זכאי ואחד
שטר מאוחר הוא וכשר וה"נ שטר
ט) י)
נפשות דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות
כ)
חייב או איפכא: ודיני נפשות מטין
זה נכתב לפני אחד בניסן של שמיטה
בעשרים ושלשה דיני ממונות פותחין בין
ד ה
ל)
ע"פ אחד לזכות. שנים עשר מזכים
במקום הכתוב בשטר ונמצא כשהגיע
מ) נ)
לזכות בין לחובה ודיני נפשות פותחין
ואחד עשר מחייבים זכאי אבל לחובה
אחד בניסן של שמיטה שהוא זמנו של
ס)
ו
לזכות ואין פותחין לחובה דיני ממונות מטין
ע)
אין מטין אחר הרוב אלא אם כן רבו
שטר לא היו באותו מקום שהלכו
❖
על פי אחד בין לזכות בין לחובה ודיני
המחייבין על המזכין שנים כדאמרינן
למקום אחר וא"ת מאי איריא משום
ה ז ח
דאיחרוהו כי לא איחרוהו נמי יש
בפרק קמא לא תהיה אחרי
נפשות מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים
רבים לרעות ובדיני ממונות ליכא
להכשיר כדאמר אי ידעיתו יומא
ח)
ע)
גליון הש"ס
לחובה דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין
❖
לאוקמה כדאמר לקמן לא
דאקניתו ביה כתובו יומא דאקניתו
מתני' אחד דיני ממונות.
לחובה דיני נפשות מחזירין לזכות ואין
ביה ושמא לא באחד בניסן נכתב
תטה משפט אביונך אבל אתה מטה
ט)
מחזירין לחובה דיני ממונות הכל מלמדין
❖
אלא אחרי כן במקום הכתוב בו וי"ל
משפט שור הנסקל וכל שכן שאר
תורה אור השלם
זכות וחובה דיני נפשות הכל מלמדין זכות
דיני ממונות: מחזירין. סותרין את
דהכא בשטר מלוה איירי דאין לכתוב
1. מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה
ואין הכל מלמדין חובה דיני ממונות המלמד
אלא יום שנכתב השטר דלא ליגבי
הדין לאחר שגמרוהו וידעו שטעו
לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי
מוסף רש"י
חובה מלמד זכות והמלמד זכות מלמד חובה
אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
ממשעבדי שלא כדין ומיהו משמע
מחזירין את הדבר בין לזכות בין
❖
מתחילין מן הגדול.
ויקרא כד כב
לחובה: ואין מחזירין לחובה. בגמראי)
מהכא דתלינן מספק להכשיר את
דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל
יליף לה: הכל מלמדין. ואפי' תלמידים
השטר וקשה לפ"ה דריש פ"ק דר"ה
המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה
(גיטין נט.) מן
ואין להאריך כאן:
היושבין לפני הדיינין ולא נתמנו בית
רבינו חננאל
דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דיני
הצד.
דין על כך: המלמד חובה. דיין
כאן פ"ד אחד דיני ממונות
נפשות דנין ביום וגומרין ביום דיני ממונות
שהתחיל תחלה להביא ראיות לחובה
ואחד דיני נפשות בדרישה
גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום
ובחקירה כו'. ואקשינן
יכול לחזור בו ולזכות: אינו חוזר
וכי בעינן דרישה וחקירה
שלאחריו לחובה לפיכך ב אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב דיני
ומלמד חובה. סברא היא דבעינן
בדיני ממונות והתניא
ממונות הטמאות והטהרות מתחילין מן הגדול דיני נפשות מתחילין מן הצד
והצילו . ובגמרא מוקים לה
שטר שזמנו באחד בניסן
כ)
(גיטין שם)
בשמיטה פי' וכתב בו
הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא
בשעת משא ומתן הוא דלא יחזור
שטרי חוב המוקדמין.
פרוזבול ובאו עדים ואמרו
כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה: גמ' דיני ממונות מי בעינן
דמתוך שאתה אומר לו שלא לחזור
והלא אלו העדים שבשטר
זה היו עמנו באחד
הוא מחזר אחר ראיות להעמיד
דרישה וחקירה ורמינהו שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה
ג
(רשב"ם ב"ב קנז.)
בניסן בשמיטה במקום
דבריו ושמא ימצא ראיות נכונות אבל
פסולין.
ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידין על שטר זה והלא ביום פלוני
פלוני השטר כשר והעדים
בשעת גמר דין שכבר חיזר על כל
כשרים חיישינן שמא
עמנו הייתם במקום פלוני שטר כשר ועדיו כשרין חיישינן שמא איחרוהו
איחרוהו וכתבוהו ואי
צדדין ונראה לו שאין דבריו נכונים
ס"ד בעינן דרישה וחקירה
וכתבוהו ואי סלקא דעתך בעינן דרישה וחקירה היכי חיישינן שמא
חוזר ומלמד חובה: דנין ביום. משא
היכי אמרינן שמא הנה
איחרוהו וכתבוהו וליטעמיך תיקשי לך מתני' שטרי חוב המוקדמין
ומתן של דין: וגומרין בלילה. אם
ד
בטלתה חקירות דאיזה
יום איזו שעה ומתמהינן
פסולים והמאוחרים כשרין ואי סלקא דעתך בעינן דרישה וחקירה מאוחרין
רצו וכו'ל) יליף בגמראמ): דיני נפשות
ה
עלה ולטעמיך תקשי לך
גומרים בו ביום לזכות וביום של
אמאי כשרין הא לא קשיא דעדיפא מינה קאמרינן דאפי' אחד בניסן בשמיטה
מתניתין דקתני שטרי
אחריו לחובה. אם זיכוהו ביום
חוב המוקדמין פסולין
דלא שכיחי אינשי דמוזפי דליכא למימר שמא איחרוהו וכתבוהו דלא מרע
(ר"ה ב. וכעי"ז
והמאוחרים כשרים ופרקי'
ראשון פוסקין את דינו מיד והולך לו
לשטריה אפ"ה כיון דשביעית סופה משמטת מכשרינן מ"מ קשיא: סימן
הא לא קשיא. הא עדיפא
ו
ב"מ עב.)
אבל אם לא יכלו לזכותו ביום ראשון
מינה לאקשויי דאיכא
חרפ"ש: א"ר חנינא ז דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה
אין פוסקין את דינו לחובה אלא
למימר שטר זה לא
ובחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות לא
יתכן להיות מאוחר דלא
ח
מלינין את דינו עד למחר שמא ימצא
שבק איניש שני דהיתירא
בעינן דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אלא מעתה
בלילה זכות: לא בערב שבת. שאין
וכתב שנת שמיטה דמרע
טעו
ליה לשטריה קמ"ל כיון
יכולין לגומרו למחר אם יתחייב שאין
דשביעית סופה משמטת
מיתת בית דין דוחה שבת ולשהותו אי אפשר מפני עינוי הדין משנגמר הדין: הטהרות והטמאות. אם בא אדם לישאל על דבר
מיקרי אמר אפשר דפרע
טהרות מתחילין מן הגדול שואלין תחלה לגדול שבדיינים מה הוא אומר בדבר: מן הצד. מן הקטנים שמא יחייבנו הגדול ולא ירצו
(רשב"ם ב"ב קנז:)
לי בתחלה או באמצעיתה
לפיכך כתב שנת שמיטה
לחלוק על דבריו משום לא תענה על ריב על דבריו של גדול רב כתיב בלא יו"ד: הכל כשרין. ואפילו ממזר: וישראלים
ושטר מאוחר הוא וכשר.
המשיאין לכהונה. המיוחסין וראויין להשיא בנותיהם לכהנים: גמ' נ) באחד בניסן בשמיטה. לקמן מפרש אמאי נקט שמיטה:
מ"מ הקושיא עומדת
שזמנו כתוב. זמנו הוכיח שנכתב באחד בניסן בשמיטה והוציא בעל חוב על חבירו על ידי משכון או על ידי פרוזבול שלא משמטתו
ושני ר' חנינא לעולם
אפילו דיני ממונות
שביעית או שהגיע זמנו לגבות קודם ראש השנה של שמינית ושביעית בניסן ס) אינה משמטת אלא בסופה דכתיב מקץ
בדרישה וחקירה ומה
שבע שנים לסוף שביעית וזה קדם ותבעו: חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו. וקודם לכן ראו המלוה במקום הכתוב בשטר והוטל
(שם ע"פ ב"ב קעב.) דבר
טעם אמרו [דלא בעיני']
עליהם לכתוב שטר ואיחרוהו מלכותבו עד אחד בניסן וכתבוהו במקום שאומרים המזימין ולא כתבו שם המקום שנכתב בו השטר
תורה כו' בדרישה
ובחקירה.
אלא שם המקום שראו המלוה שם. ואע"ג דאמרינן בגיטין כי יתביתו בהיני כתובו בהיני ואע"ג דמימסרן לכו מילי
בשילי מיהו אם כתבו בשילי לא מיפסיל בהכי וההיא עצה טובה קמ"ל שלא יביאוהו לידי הזמה דלא לימרו והלא ביום פלוני עמנו
(לעיל ב.)
הייתם בהיני: היכי. אמר שמא איחרוהו מכדי דרישה וחקירה לאכחושי קא אתיא והיכא דקא מיתכחשו קמן ניקו אנן מתרצינן
שנאמר משפט אחד
יהיה לכם.
למילתייהו בשמא: וליטעמיך. דמותבת מברייתא אותיב ממתניתין דאלימא ומצויה בפי כל: שטרי חוב המוקדמין. ליכתב קודם
המלוה: פסולין. דקא בעי למיטרף לקוחות מזמן הכתוב שלא כדין וקנסינן היתרא אטו איסורא ופסול אפי' מזמן שני כדאמרינן באיזהו
נשך : והמאוחרין. שבאו עדים ואמרו אנו יודעים במלוה זו שקדמה לזמן הכתוב כאן: כשרין. דמעליותא היא דקא מחיל ליה לשיעבודא עד
השתא. אלמא לא בעינן דרישה וחקירה דא"כ היכי מתרצינן למילתא דשטרא נימא זיופא הוא ולא ראו עדים החתומים בו את המלוה הזאת
(לעיל ג.)
ואי משום הנך סהדי אחריני תהוי כמלוה על פה ולא יטרוף לקוחות דמלוה על פה לא טרפא ממשעבדי דלית לה קלא: הא. דמקשת לי
שלא תנעול דלת בפני
לוין.
לותביה ממתניתין לא קשיא לי דעדיפא מינה קאמרינן מתניתא דאותיבנא מינה העדיפה והחזיקה כח בדבר יותר מאותה משנה דאשמעינן
רבותא דאפילו שמיטה דאי לאו דווקא קאמרי בו ביום לא הוו מרעי למילתייהו לכתוב שטר המלוה הנעשית קודם לכן באותו זמן:
(שם) דלא שכיחי אינשי דמוזפי. משום דמתייראין מן השמיטה שלא תשמט מעותיהם דליכא למימר איחרוהו וכתבוהו דלא מרעי לשטרייהו שהכל
מרננין אחריו לומר מזוייף הוא שאין דרך להלוות בזמן שמיטה: אפ"ה כיון דשביעית. אינה משמטת אלא בסופה דכתיב מקץ תלינן באיחרוהו
ומכשרינן: מכל מקום. מתני' קשיין
אהדדי: אמר רבי חנינא וכו'.
ומתניתין דאורייתא קמי
תקנתא וברייתא דרבנן בתר תקנתא:
טעו