אחד
דיני ממונות פרק רביעי סנהדרין
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
שעשה עשוי וישלם מביתו. וא"ת טיהר את הטמא אמאי מה
מיכן שפותחין כו'. ומדיליף פתיחת הזכות מהכא היינו אי לא
יב א
א)
ב)
קטלת לא תידחל כאביי ורבא: מה שעשה עשוי. אלמא לא הדר:
שעשה עשוי ועוד אי מה שעשה עשוי אמאי משלם דאכתי
ג)
במומחה. יש בו כח לחזור ולא מצי למימר ליה בעל דין אנא כי
לא מיתוקמא דעירבן עם פירותיו עד לבסוף וי"ל דהשתא סבירא
ד) ה)
יג ב ג ד ה
טעמא קמא דידך עבדינא אבל בשאינו מומחה מצי אמר ליה מי יימר
ליה כשעירבן בעל הבית ולבסוף ס"ל כשעירבן חכם והשתא מה שעשה
ו)
ז) ח)
דטעמא בתרא דידך עיקר דילמא קמא
עשוי שעירבן ברוב פירותיו טהורים
❖
ט)
עיקר ובהאי הוא דטעית: פטור מלשלם.
דבטלי ברובא וישלם מביתו שעירבן
$ מיכן שפותחין בדיני
נפשות תחלה לזכות:
יד ו ז
אלמא מה שעשה עשוי ומיהו פטור
א בפירות מועטים וא"ת למאי דס"ד בפ'
דיני ממונות מחזירין כו': ורמינהו דן
❖
מלשלם דכיון דמומחה הוא מזלא בישא
עד כמה דאתיא כר"מ
גליון הש"ס
את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי
דההוא גברא גרם ליה למיטעי: יש
הא שמעינן ליה בפרק הניזקין
גמ' מיכן שפותחין בדיני
טימא את הטהור טיהר את הטמא מה
גדול הימנו.
אותו גדול מחזירט) דבריו
גבי נפלו ונתפצעו דאפי' שגג
נפשות תחלה לזכות.
רבינו חננאל
שעשה עשוי וישלם מביתו אמר רב יוסף
של זה דיש בו כח לבטל: אין גדול ממנו.
לא יעלו דקנסינן שוגג אטו מזיד ואם
❖
מיכן שפותחין בתחלה
לא קשיא כאן במומחה כאן בשאינו מומחה
כן היכי בטלי ברובא וי"ל כיון דעל
לא ציית ליה בעל דין לאהדורי עובדא
לזכות בדיני נפשות: דיני
ובמומחה מחזירין והקתני אם היה מומחה
פי חכם עביד לא קניס האי שוגג אי
ואפי' זה אומר טעיתי לאו כל כמיניה:
ממונות מחזירין בין לזכות
בין לחובה. איני והתנן
טועה בדבר משנה. שטעותו מצוי בדבר
הגהות הב"ח
לב"ד פטור מלשלם א"ר נחמן כאן שיש
נמי לענין דינא דגרמי מוקי לה
בבכורות פרק ד' דן את
המשנה אין דינו דין לגמרי וחוזר: שיקול
כר' מאיר בפ' עד כמה
(א) גמ'
גדול הימנו בחכמה ובמנין כאן שאין גדול
הדין זיכה את החייב חייב
הדעת. לקמן מפורש: ואפי' טעה בר'
את הזכאי טימא הטהור
ולא כוותיה לכל מילי:
הימנו בחכמה ובמנין רב ששת אמר כאן
ב
כאן במומחה. כולי סוגיא בטעה
רב המנונא לרב
טיהר הטמא מה שעשה
חייא. האי דבר משנה דקאמר מי אמרי'
ששת (ב) שם
שטעה בדבר משנה כאן שטעה בשיקול
עשוי וישלם מביתו.
בשיקול הדעת דאי בדבר
דאפי' טעה בדבר המשנה בתוספתא
מפני
ופרקי' מתניתין במומחה
הדעת דאמר רב ששת אמר רב אסי טעה
(ג) שם
לפיכך תני מחזירין. והא
משנה הא רב נחמן ורב יוסף גופייהו
דבי רבי חייא ורבי אושעיא שהם
לב"ד (ד) שם
בדבר משנה חוזר טעה בשיקול הדעת אינו
דתנן ישלם מביתו בשאינו
שמעינן להו בכתובות בפרק אלמנה
סידרו התוספתא וסתמו בה מה
לב"ד
מומחה והא מדקתני סיפא
חוזר א"ל רבינא לרב אשי אפילו טעה בר'
שסתמו ולא הוי עיקר כל כך כמשנתנו
דאמרי ב"ד שמכרו בלא הכרזה
(א)
לב"ד
ואם היה מומחה לרבים
(ה) תוס'
פטור מלשלם מכלל
חייא ורבי אושעיא א"ל אין אפילו בדרב
שסתמה רבי שהיה גדול מהם וכל
נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרים
ג
❖
דדן
שעמד הדין ואין מחזירין
הישיבה מצויה אצלו על ידי שהוא נשיא
וא"ת בפ"ק דמכילתין דמר
ושמואל אמר ליה אין אפילו בדידי ודידך
אפילו מומחה לרבים
ודקדקו עמו בדברים והעמידום על
זוטרא בריה דרב נחמן דן דינא וטעה
ופריק רב נחמן במומחה
א"ל אטו אנן קטלי קני באגמא אנן היכי דמי
שיש גדול ממנו עמד הדין
בוריים: ואפי' בדרב ושמואל. במימרא
אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה אי
לעזי רש"י
שיקול הדעת אמר רב פפא כגון תרי תנאי
וישלם מביתו ומומחה
ד
❖
דידהו שפסקו מסברא שלהם ולא הויא
קבלוך עלייהו כו' כי טעה נמי בשיקול
שאין גדול ממנו פטור
מטריצ"ה [מדרי"ץ]. ∆רח∆ ם.
או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר
מתני' אלא סברא: אטו אנן קטלי קני
הדעת אמאי לא היה חוזר הא מומחה
מלשלם. רב ששת אמר
הלכתא לא כמר ולא כמר ואיקרי ועבד
מתניתין טעה בדבר משנה
באגמא אנן. אחרי שאמרתי לך שאף
הוה וי"מ דמומחה דהכא היינו
לפיכך חוזר. הא דבכורות
השתא
כחד מינייהו וסוגיא דשמעת' אזלי כאידך
מוסף רש"י
נמי
הטועה בדברי האמוראים האחרונים
במומחה דסמיכא:
טעה בשיקול הדעת לפיכך
היינו שיקול הדעת איתיבי' רב המנונא לרב
טעה בדבר משנה.
לא כלום עבדת. בלא נטל ונתן ביד
חוזר מאי גריעותנן מדאחריני: קטלי
ישלם מביתו ומותבינן
עליה מהא דתנן בבכורות
קני. קוצצים קנים ומלקטי עצים: סוגיין
ששת מעשה בפרה (של בית מנחם)
איירי דאי האכילה ר' טרפון לכלבים
חוזר.
פ"ד מעשה בפרה שניטלה
דעלמא כאידך. רוב הדיינין נראין להם
א"כ טובא עבד ותימה דבפ' עד כמה
שניטלה האם שלה והאכילה רבי טרפון
האם שלה והאכילה ר'
טרפון לכלבים ואמרו
דברי השני: לרב ששת. דאמר טעה
בההיא (ה) דן את
לכלבים ובא מעשה לפני חכמים ביבנה
(לעיל ו.)
חכמים כשרה היתה וא"ל
בדבר משנה חוזר: האם שלה. בית
הדין בעי לאוקומי כר"מ מקמי דאוקי
והתירוה (ב) שאמר תודוס הרופא אין פרה
ר' עקיבא לר' טרפון
הריון ונקראת טרפחת ושלפוחית
כשנטל ונתן ביד אמאי חייב חכם
מומחה לרבים אתה וכל
וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים
המומחה לרבים פטור
ובלע"ז מטריצ"ה: והתירוה. מפני
כשטיהר את הטמא במה שעירבן בעל
מלשלם. והנה ר' טרפון
אלא אם כן חותכין האם שלה כדי שלא
שאמר תודוס הרופא: אין פרה וחזירה
הבית בפירותיו נימא כיון דאילו לא
(כתובות ק.) קטלי
בדבר משנה טעה דתנן
תלד א"ר טרפון הלכה חמורך טרפון אמר
כו'. לפי שטובות הן ואין רוצין שיהיו
עירבן הוה הדר השתא נמי לאו כלום
קני באגמא.
בפרק ואלו טרפות אלו
(שבת צה. עי"ש)
כשרות בבהמה ניקבה
לו רבי עקיבא פטור אתה שכל המומחה
מצויות במקומות אחרות וקא חזינן
עבד וי"ל דסוגיא דהכא אתיא כרבנן
ה
וסוגיא דשמעתא.
הגרגרת או שנסדקה כו'
דמתקיימות: הלכה חמורך טרפון.
אבל לר"מ דדן דינא דגרמי חייב
לרבים פטור מלשלם ואי איתא לימא ליה
(ג)
עד ניטלה האם שלה. ואם
כלומר צריך אני למכור את חמורי
אע"ג דאילו לא עירבן הוה הדר
איתא לימא ליה טועה
טועה בדבר משנה אתה וטועה בדבר
בדבר משנה אתה חזור בך
ולהחזיר פרה לבעלים: טועה בדבר
דהא מראה דינר לשולחני ונמצא רע
משנה חוזר חדא ועוד קאמר חדא דטועה
דטועה בדבר משנה חוזר.
משנה אתה. סתם משנה היא באלו
מחייב לר"מ בהגוזל קמא
ופרקי' חדא ועוד קאמר
בדבר משנה אתה וטועה בדבר משנה
טריפות ניטלה האם שלה
אע"ג דאילו הוה קמן הוה הדר:
ליה ופשוטה היא. וא"ת
חוזר ועוד אי נמי בשיקול הדעת טעית
פרה הרי האכילה לכלבים
ו
כשירה: וטועה בדבר משנה חוזר.
שעירבן
וליתא דתיהדר הכי קאמר
מומחה (ד) לרבים אתה וכל המומחה לרבים
פטור מלשלם אמר רב נחמן
ולקמן פריך הכא מאי חזרה איכא הרי
(לעיל ו.) שניטלה
ליה לימא ליה אילו הות
בר יצחק לרבא מאי קא מותיב רב המנונא לרב ששת מפרה פרה
האם שלה.
האכילה לכלבים: הכי קאמר ליה. רב
פרה הות הדרא לך דינך
(בכורות כח:) והאכילה
לאו דינא הוא ולא מידי
המנונא אי אמרת בשלמא כו': אלמא
הרי האכילה לכלבים וליתא דתהדר הכי קאמר ליה אי אמרת בשלמא
רבי טרפון לכלבים.
עבדת כו'. א"ל רב המנונא
קם דינא. כלומר מה שהורה הורה ואי
טעה בדבר משנה אינו חוזר אלמא קם דינא היינו דקא מפחיד ר"ט
לרב אסי הא דאמרת
טעה בשיקול הדעת ישלם
נמי איתא קמן לא הדרא מיתכשרא:
וקאמר ליה איהו מומחה לב"ד אתה ואתה פטור מלשלם אלא אי אמרת טעה
(שם) כדי שלא
מביתו אפי' טעה בדר'
היינו. דאמר ליה דאי לאו דמומחה הוא
תלד.
בדבר משנה חוזר לימא ליה כיון דאילו הואי פרה דינך לאו דינא ולא כלום
חייא ור' הושעיא א"ל אין.
הוה בעי שלומי: לאו כלום עבדת.
ואפילו טעו בדרב ושמואל
עבדת השתא נמי לא כלום עבדת רב חסדא אמר כאן שנטל ונתן ביד כאן
ז
כלומר אם טעה ועשה
דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שהשליכה
באיסורי כשמואל ובממון
שלא נטל ונתן ביד בשלמא חייב את הזכאי כגון שנטל ונתן ביד אלא זיכה
לכלבים ואת לא אפסדת ליה מידי
כרב א"ל אין. ואפי' בדידי
את החייב היכי משכחת לה דאמר ליה פטור אתה והא לא נטל ונתן ביד
במאי דפסקת עלה שם טרפות דהא
ובדידך א"ל וכי אנן קטלי
קני באגמא אנן. כלומר
כיון דאמר פטור אתה כמו שנטל ונתן ביד דמי אלא מתניתין דקתני דיני
אי בעית למהדר הדרת: רב חסדא.
(שם) הלכה חמורך
חוטבי עצים אנן. רב
מהדר לעיל לשנויי מתניתא דן את
ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה בשלמא לזכות משכחת לה דא"ל מעיקרא
טרפון.
חסדא אמר הא דתנן ישלם
הדין: נשא ונתן ביד. מה שעשה
בשנשא ונתן ביד ומתניתין
חייב אתה ולא נטל ולא נתן ביד אלא לחובה היכי משכחת לה דאמר ליה
(שם) לימא ליה טועה
לא נשא ונתן ביד לפיכך
עשוי: לא נשא ונתן ביד. אלא צוה
פטור אתה והאמרת כיון דא"ל פטור אתה כמו שנטל ונתן ביד דמי חדא קתני
בדבר משנה אתה.
מחזירין. ואמרי' בשלמא
לבעל דין והוא עושה מעצמו מחזיר
חייב הזכאי משכחת לה
דיני ממונות מחזירין לזכות שהיא חובה דכוותה גבי נפשות מחזירין לזכות
הממון מזה שקיבלו לזה שנתנו: נשא
בשנשא ונתן ביד שנטל
ואין
מן הנתבע ונתן לתובע.
ונתן. הוא עצמו גבה מזה ונתן לזה:
אלא זיכה החייב היכי
בשלמא חייב את הזכאי. שפיר מצי
לאוקמי מה שעשה עשוי כדקתני בה שנטל מן הזכאי ממש מידו שלא כדין ונתן לתובע: אלא
משכחת לה בשנשא ונתן
ביד דליחייב ופשטינן כיון
זיכה את החייב. על כרחיך לא שייך האי לישנא אלא במזכה את הנתבע שהיה חייב לשלם ואמר לו פטור אתה דאין לשון זכאי
דאמר ליה לחייב פטור
אלא לשון נקי ופטור: כיון דא"ל פטור אתה. וזה היה מוחזק ועכבוהו על פיו כמי שנתן ביד דמי: אלא. מחזיר לחובה ע"כ
אתה כאלו נשא ונתן
משמע מתחלה זכהו וא"ל פטור אתה וקאמר מחזירין: ומשני חדא קתני. דלעולם לחובה אין מחזירין מאחר שזיכהו אלא משלם
ביד הוא. ואקשינן עליה
ממתניתין דאוקמה בשלא
מביתו ומתני' חדא קתני מחזירין הדבר לזכותו של זה אם חייבוהו תחלה ולא נשאו ונתנו ביד מחזירין לזכותו שהוא חובתו של
(שם) אי נמי
נשא ונתן ביד לפיכך
חבירו שמחייבין אותו להחזיר מה שגבה: דכוותה גבי נפשות. על כרחיך הכי בעי לפרושה ולתת חילוק בין דיני ממונות לדיני נפשות:
בשיקול הדעת טעית.
מחזירין בשלמא לזכות
זכות משכחת לה כגון דאמר
ליה חייב אתה ועדיין לא
פרעו כלום ונמצא שטעה אע"פ שאמרו (פרעו) שיפרע מחזירין. אלא לחובה היכי משכחת לה כלומר שהיא עכשיו על דין האמת לחובה היכי משכחת לה כגון דא"ל פטור אתה וזיכה
החייב ונמצא שטעה ודן על החייב שזכאי
כיון שלא נשא ונתן ביד מחזירין הדין. והא אמרת למעלה
דכיון דא"ל לחייב פטור אתה כאלו נשא ונתן ביד הוא וחייב לשלם. ופרקינן מתניתין
חדא קתני והכי קתני
מחזירין לזכות כגון
דאמר ליה לזכאי חייב
אתה שהיא
חובה
לו ואקשינן אי
הכי
גבי דיני
נפשות נמי נימא חדא
קתני וכי תימא הכי
נמי דקתני מחזירין לזכות
(שם)