לג:
אחד דיני ממונות
פרק רביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שעירבן
עם פירותיו. הקשה רבינו אפרים לא יהא אלא
זכות גרידתא. שהיא זכות לו ואינה חובה לבעל דינו כגון חלול
טו א
א) ב)
שבת או אשת איש: ואין מחזירין לחובה לזכות שהיא חובה. דהא
כמטמא בידים דתנן בפ' הניזקין המטמא
ג)
והמדמע והמנסך בשוגג פטור והא נמי בשוגג הוא ובשלמא לחזקיה
לחובה ממש לא מצית לפרושא דהא בדיני ממונות נמי ליתא:
ד) ה)
טז ב
חובתיה דגואל הדם. שקשה
בעיניו שזה ניצול: בין בין. קתני
דאמר התם אחד שוגג ואחד
מזיד חייב ומה טעם אמרו
ו) ז)
ח)
בשוגג פטור כדי שיודיעו וגבי חכם
ברישא בין לזכות בין לחובה אלמא
יז ג ד
בעל הוראה אין לפטור מטעם כדי
תרתי מילי קתני וליכא לפרושה
ואין מחזירין לחובה
מחזירין לזכות זכות
יח ה ו
ט)
לזכות שהיא חובה: רבינא. מהדר
שיודיעו דכי נמי מחייבת ליה מודע
י) כ)
גרידתא ואין מחזירין לחובה לזכות שהיא
❖
יט ז
ליה אלא לר' יוחנן דאמר דבר תורה
לאוקומי לתירוציה דרב חסדאט) דמתני'
חובה חובתיה דמאן הא לא קשיא חובתיה
כשלא נשא ונתן ביד ודן את הדין
אחד שוגג ואחד מזיד פטור ומה טעם
דגואל הדם משום חובתיה דגואל הדם
כ ח
כשנשא ונתן ביד ודקשיא לך זיכה את
אמרו במזיד חייב שלא יהיה כל אחד
תורה אור השלם
קטלינן ליה להאי ועוד מאי בין בין קשיא
החייב מאי נשא ונתן ביד איכא כגון
ואחד מטמא טהרותיו של חבירו
כא ט
1. מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
רבינא אמר כגון שהיה לו בידו משכון
❖
שהיה לו משכון לתובע מן הנתבע
ואומר פטור אני הכא לא שייך לחייב
וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי
ונטלו ממנו טימא את הטהור דאגעי ביה
וזיכה הדיין את הלוה ואמר לו פטור
מהאי טעמא מיהו למאי דמוקי
לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע:
שמות כג ז
שרץ טיהר את הטמא שעירבן בין פירותיו:
אתה ונטל המשכון מיד המלוה
במסקנא שנטל ונתן ביד יש לחייב
2. לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא
רבינו חננאל
והחזירו ללוה: טימא את הטהור.
כמו מזיד דלמה לו לאדם ליטול וליתן
דיני נפשות כו': ת"ר מניין ליוצא מבית
תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס
א
ואין מחזירין לחובה
ביד אבל למאי דסבירא ליה מעיקרא
נמי משכחת לה כשנשא ונתן ביד
עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל
דין חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות
חובתו דמאן הא היכי
וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו:
שעירבן בעה"ב קשה וי"ל דמכל מקום
דנגע (א) בהו שרץ כשבא לישאל לפניו
מניין שמחזירין אותו ת"ל נקי אל תהרג
דברים יג ט
משכחת לה ואמרינן הא
1
חשיב כמו מזיד שהיה לו לחכם
על דבר הספק דנולד לו בטהרותיו
3. כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ
נמי משכחת לה זכות
ומניין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי
דרוצח וחובה לגואל הדם
ואמר לו הדיין טמאות הן ונטל שרץ
לדקדק בהוראתו ולידע שבעה"ב יערב:
תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה
ללמד עליו חובה מניין שאין מחזירין אותו
שכיון שאמרו לו פטור
אתיא
לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם
רשע רשע תניא נמי הכי.
והשליך עליהם שלא יהא עוד ספק
בָּאַחֲרֹנָה: דברים יג י
אתה נמצאו מחייבין
ת"ל צדיק אל תהרג א"ר שימי בר אשי
בדבר והן לא היו אלא טהורות:
תימה תקשה לרבא מבריי'
4. וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים
1
לגואל הדם אם יהרגנו
הריגה ואקשינן ומשום
וחילופא למסית דכתיב לא תחמול ולא
טיהר את הטמא.
עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם
ונטלו הדיין עצמו
דהכא דקאמר בפרק קמא
ב
2
חובתו דגואל הדם אין
וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ
ועירבן עם שאר פירות של נשאל
דמלקות תחת מיתה עומדת ולית
תכסה עליו רב כהנא מתני מכי הרג
3
בִּשְׁגָגָה: במדבר לה יא
מחזירין בזמן שטעו אלא
ונמצא שטעה והרי הכל טמא: נקי.
ליה ג"ש דרשע וכן בפרק קמא דמכות
5. וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ
קטלינן להאי ועוד
תהרגנו בעא מניה רבי זירא מרב ששת
מתניתין בין לזכות בין
וַיָּמֹת רֹצֵח הוּא מֹות יוּמַת
גבי משלשין בממון ואין
משמע מן החטא ואע"פ שנתחייב
חייבי גליות (מניין) אתיא רוצח רוצח
הָרֹצֵחַ: במדבר לה טז
לחובה קתני תרי בין בין
ג
4
5
בדין: צדיק. משמע שנצטדק בדין
משלשין במכות אביי אמר אתיא רשע
6. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
מניין לך לימא מתניתין
חייבי מלקיות (מניין) אתיא רשע רשע
ד
6
7
ואע"פ שאינו נקי: חייבי גלות מאי.
רשע ורבא אמר בעינן כאשר זמם
חדא קתני לזכות שהיא
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
תניא נמי הכי חייבי גליות מניין אתיא רוצח
חובה ועלתה בקושיא.
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
וליכא ועוד אטו סתמא דהש"ס בפ"ק
מי הוו כדיני נפשות אי לא: כתיב
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
רבינא אמר זיכה את
רוצח חייבי מלקות מניין אתיא רשע רשע:
דמכות כאביי גבי אין העדים
בחייבי מיתות יומת
7. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ
החייב נמי משכחת לה
ואין מחזירין לחובה: אמר ר' חייא בר אבא
זוממין נהרגין עד שיגמר הדין ואמר
הרוצח וכתיב בחייבי גלות לנוס
שנשא ונתן ביד כגון שהיה
רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע
ביד המלוה משכון ואמר
לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת:
שמה רוצח: רשע רשע. כתיב בדיני
אמר רבי יוחנן והוא שטעה בדבר שאין
חייבי מלקות מניין אתיא רשע רשע
ה
במדבר לה לא
ללוה פטור אתה ונטל
ויש לומר דרבא אית ליה ג"ש אלא
נפשות אשר הוא רשע למות
הצדוקין מודין בו אבל טעה בדבר שהצדוקין
8. כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי
המשכון מיד המלוה ונתנו
ללוה. טימא הטהור דאגע
דלהנך מילי קאמר דלא צריך מיהו
וכתיב בחייבי מלקות והיה
עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ
מודין בו זיל קרי בי רב הוא בעא מיניה
בהו שרץ. טיהר הטמא
וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ
אם בן הכות הרשע: תניא נמי הכי.
קשה דבפ' אלו נערות
❖
רבי חייא בר אבא מרבי יוחנן טעה בנואף
לָמוּת: במדבר לה ל
שעירבן עם פירותיו. נמצא
גבי חייבי מלקות שוגגין דפטורין
בתוספתא תניא גבי הא מילתא
בכולן שעשה מעשה בידו.
ונואפת מהו א"ל אדמוקדך יקיד זיל קוץ
תוספתא. מכל אלה נתברר
דמחזירין לזכות: דבר שאין הצדוקין
מן ממון קאמר אביי אתיא רשע
לדברי הכל כי מי שאינו
קרך וצלי איתמר נמי א"ר אמי א"ר יוחנן
הגהות הב"ח
מודין בו. שאין טעותו מפורש בתורה
רשע ורבא אמר אתיא מכה מכה
מומחה שטעה בדבר
טעה בנואף חוזר אלא היכי דמי אין חוזרין
בהדיא אלא במשנה או בדברי
ולרבי יוחנן קשה נמי אמאי מחייב
(א) רש"י
משנה ולא נשא ונתן ביד
דאגע
חוזר והטועה בשיקול
א"ר אבהו אמר רבי יוחנן כגון שטעה שלא
האמוראים: זיל קרי בי רב הוא.
חייבי מלקות שוגגין בתשלומין ולא
ו
(ב) ד"ה
הדעת ונשא ונתן ביד מה
יליף ג"ש דרשע ועוד בההוא פירקא
תינוקות של בית רבן יודעין שאינו
כדרכה: דיני ממונות הכל כו': הכל
מהו
שעשה עשוי ומשלם.
❖
כלום והדר: טעה בנואף ונואפת .
קאמר והא מהכא נפקא
(ב)
ומומחה שאין מי שגדול
ואפילו עדים נימא מתניתין ר' יוסי ברבי
ז
ממנו מה שעשה עשוי
זיכה מהן י) מי אמרינן מהדרינן ליה
מהתם נפקא כדי רשעתו ומסיק
יהודה היא ולא רבנן דתניא ועד אחד לא
ואין משלם ונמצאו ששה
8
לחובה דבשלמא ברוצח איכא למיטעי
חדא במיתה וממון וחדא במלקות
שערים אחרים שצריכין
יענה בנפש בין לזכות בין לחובה ר' יוסי בר'
מוסף רש"י
ח
במילי טובא דלא מיפרשי בהדיא כגון
וממון והשתא במלקות וממון למ"ל
מחקר ויש בהן לפנים
יהודה אומר עונה לזכות ואין עונה לחובה
שהיה לו בידו משכון.
ולפני לפנים. לידע
באומר כ) אבן שהרגו בה לא היה בה
קרא תיפוק ליה מג"ש דרשע רשע
משפטיהן. ואלה הן טעה
אמר רב פפא טבאחד מן התלמידים ודברי הכל
כדי מיתה או במותרה מפי ההרוג ולא
ויש לומר דרבא ורבי יוחנן לא דרשי
בשיקול הדעת ולא נשא
מאי
(בכורות כח:) דאגעי
ונתן ביד ומומחה שנשא
מפי עדים או באומר הוא היה רודפני
התם גזירה שוה דרשע משום דלא
ביה שרץ.
ונתן ביד וטעה בדבר
ויכול להציל באחד מאבריו ולא הציל אלא הרגו אבל בנואף
הוי בגוף המלקות אלא לפטור ממון דבהדי מלקות וקרא דרשע
משנה. ומומחה שטעה
ונואפת ליכא טעותא לזכותא: עד דמוקדך יקיד קוץ קרך וצלי.
בגוף המלקות כתיב והיה אם בן הכות הרשע והא דדריש רבא
בדבר משנה ולא נשא ונתן
ביד ושאינו מומחה שטעה
מכה מכה משום דגבי תשלומים כתיב מכה נפש בהמה ישלמנה
בעוד שהאש דולקת קצוץ דלועין שלך וצלה אותן. כלומר בעוד
בשיקול הדעת ולא נשא
אבל אביי דריש ג"ש דרשע רשע בכל מקום וסוגין דההוא פירקין
שאתה עוסק בשמעתך תן לב להבין ולהוסיף לקח הרי שמעת ממני
(שם) שעירבן בין
ונתן ביד. או שטעה בדבר
גבי כדי רשעתו אליבא דרבא אתיא דלאביי למלקות ולממון לא
טעה בדבר שהצדוקין מודין בו חוזר והאי דבר שהצדוקין מודין בו
פירותיו.
משנה ונשא ונתן ביד או
טעה בשיקול הדעת ונשא
הוא: אלא היכי דמי אין חוזרין. דקתני מתניתין סתם דיני נפשות
צריך קרא דאתיא ג"ש דרשע רשע ומוקי חדא למיתה ומלקות כר"מ:
טעה בנואף ונואפת מהו. פירש הקונטרס דבנואף ליכא טעות
ונתן ביד כי חייבין
אין מחזירין לחובה ועריות נמי במשמע: כגון שטעה. הדיין וזיכה
ופטורין וחזרה והעמדה
לזכות ותימה דהא איכא מילי טובא כי ההיא דפליגי
בנואף ונואפת שלא כדרכה דלא מפרש חיוביה בהדיא דרבנן ילפי
פוגעין זה בזה וצריכין
להשים עיקרים לכללות
בשילהי פ"ק דמכות אי אמרינן במנאפין עד שיראו דרך
לה ממשכבי אשה שני משכבות ואין הצדוקין מודין בו:
שפוגעין זה בזה מי
הכל ואפילו עדים. שהעידו עליו יכולין ללמד עליו ראיות של זכות:
מנאפין או עד שיראו כמכחול בשפופרת או חבר בעי התראה או
(שם) ת"ל נקי אל
שיתברר דינן. אילו כולן
דברי גאון זצ"ל הן: דיני
אמר רב פפא. הכל דמתניתין לאיתויי תלמידים היושבין שורות
תהרג.
שיתיר עצמו למיתה או שיהיו שני עדיו מתרין בו וי"ל דמבעיא
נפשות מחזירין לזכות.
לפני הדיינין קאמר דמלמדין זכות ואין מלמדין חובה ודברי הכל:
ליה אם יש בנואף ונואפת דבר שאין הצדוקין מודין בו וקאמר
ת"ר מניין ליצא מב"ד
ורבנן
רבי יוחנן אדמוקדך יקיד קוץ כו' בעוד שאתה עוסק בשמועתך
חייב ואחד אמר יש לי
(שמות כג ז) ת"ל צדיק
שאמרתי לך שיש חילוק בין דבר שצדוקין מודין בו לדבר שאין צדוקין מודין בו תן לב להבין מה הן מודין ומה אין הם מודין ועתה
ללמד עליו זכות שמחזירין
מפרש הש"ס ה"ד דבר שאין הצדוקין מודין בו: שטעה שלא כדרכה. פ"ה דלא מפרש חיובא בהדיא דילפינן ממשכבי אשה שתי
אל תהרג.
אותו שנאמר ונקי וצדיק
אל תהרוג. ומניין ליוצא
(שם)
משכבות באשה ואין הצדוקין מודין וקשה דבדבר זה מודין כדמוכח בפ"ק דהוריות דאמר שמואל אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר
למסית.
זכאי ואמר אחד יש לי
(לעיל כט.)
ללמד עליו שהוא חייב
שאין הצדוקין מודין בו ומסיק בגמ' דאמרי' (שלא) בכדרכה וכו' ופריך והא משכבי אשה כתיב ופי' דהצדוקין מודין בו וי"ל דהכא מיירי
שאין מחזירין אותו
בהעראה דאמר בכדרכה אפי' בהעראה אסור שלא כדרכה בגמר ביאה אסור העראה שריא אע"ג דפריך התם אההיא שינויא מכל מקום
שנאמר וצדיק אל תהרוג
לפי המסקנא דהתם איתוקם ההיא שינויא שפיר: אחד מן התלמידים.
תימה הא אמר בספ"ק דאי אמר איני יודע והדר אמר
וחילופה במסית. ואין
מחזירין לחובה. א"ר יוחנן
טעמא (למילתיה) לא שמעינן ליה ולא יהא אלא כאחד מן התלמידים וי"ל דהתם באומר טעמא לחובה והכא באומר טעמא לזכות:
היכא אמרינן אם טעו
אלא
ופטרו החייב שאין
מחזירין אותו לחייבו בשטעו בדבר שאין הצדוקין מודין בו כגון אם חמיו וכיוצא בהן דאתיין מדרשא. אבל טעו בדבר שהצדוקין מודין בו מחזירין. מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא: בעא מיניה ר' חייא מר' יוחנן טעו בנואף
ונואפת כגון שאמרו על הנואף הזהירה התורה שנאמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך. לנואפת לא הזהירה תורה מהו. א"ל אדמוקדך יקד קוץ קרך וצלי פי' עד שהאש יוקדת לצליית קרי ראה כמו שצולין אותן ורוץ חתוך
וצלה גם אתה. כלומר אם אינך יודע צליית קרי הנה מוקדה לצליית רוץ ראה ולמוד. כך אם אינו יודע דין נואף ונואפת הא מקרא מלא מות יומת הנואף והנואפת. ילך וילמד. ואסקי' א"ר יוחנן טעו בנואף ונואפת מחזירין
והיכי דמי שאין מחזירין כגון שטעה בהעראה שלא כדרכה: דיני נפשות הכל
מלמדין עליו לזכות ואין הכל מלמדין
עליו חובה. ואתינן לאוקומה בעד ואליבא דר' יוסי דתני עד עונה לזכות ולא לחובה