לו:
אחד דיני ממונות פרק רביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאתויי
ממזר. לאו אאין הכל כשרין לדון דיני נפשות קאי דאם
כי קאמר רב. דתלמידו נמנה לא אמר אלא כגון רב כהנא ורב אסי
נד א
א)
ב)
כן הוה ליה למימר לאתויי חלל דהוי רבותא טפי דאפי'
דלגמריה הוו צריכי למה ששמע מרבו אבל לסבריה למצוא ראיות
ג)
חלל דכשר לבא בקהל פסול לדון דיני נפשות משום דכתיב אתך
וליישב הטעמים אינן צריכין הלכך גברא באפי נפשיה הוא דאי משום
ד)
נה ב
בדומה לך ועוד הא בהדיא קתני לה
אלא כהנים לוים וישראלים
גמרא דשמע מיניה כל ישראל נמי ממשה קבלו ואין אלו טעמים
נו ג
ה)
המשיאין לכהונה אלא אהכל כשירין
הבנת לבו דנימא אם היתה חכמתו
נז ד
ו)
לדון דיני ממונות קאי וכן מוכח
מפי רב אחר הוי אומר טעם אחר:
כי קאמר רב כגון רב כהנא ורב אסי
נח ה
ז) ח)
א
עשרה דברים. תנן במתני' :
הצריכותא דעביד אדיני ממונות ואע"ג
ט)
דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה דרב לא
וכולן אינן נוהגין בדין שור הנסקל.
דבפרק בא סימן
הוו צריכי א"ר אבהו עשרה דברים יש בין
נט ו ז
קעביד צריכותא איפכא אדיני נפשות
להיות שוה לדיני נפשות אף על פי
דיני ממונות לדיני נפשות ב וכולן אין נוהגין
לענין עשרים
מ"מ נקט עיקר מילתא משום דיני
שאמרנו בפ"ק
בשור הנסקל חוץ מעשרים ושלשה מנא
ס ח
ושלשה כמיתת בעלים כך מיתת השור:
ממונות וא"ת לימא לאתויי סומא
י)
הני מילי אמר רב אחא בר פפא דאמר קרא
חוץ מעשרים ושלשה. שצריך כ"ג כדיני
דכשר לדון דיני ממונות לתנא דמתני'
כ)
סא ט י
לא תטה
משפט אביונך בריבו משפט
נפשות: לא תטה. לרעה ע"פ אחד
כדאמרינן לעיל ופסול לדיני
1
ל) מ)
אביונך אי אתה מטה אבל אתה מטה
נפשות כדאי' בריש מצות חליצה
אבל אתה מטה לחובה דין השור ע"פ
סב כ
אחד. ומהכא גמיר לכולהו מעלות דלא
דממעט סומין מדתני רב
נ)
משפט של
שור הנסקל עשרה הא ט' הוו
❖
סג ל
ס)
נהיגי חוץ מכ"ג ומסתברא דהיקש
יוסף כשם שב"ד מנוקין בצדק כך
הא עשרה קתני משום דאין הכל כשרין
להכי אתי שהוא עיקר הדין ותחילתו
מנוקין מכל מום ומהאי טעמא נמי
ע)
ועשרים ושלשה חדא היא הא איכא אחריתי
אבל כולהו אינך להצלה אתי ומה לנו
יש לפסול כל מומין כיון דקאמר קראל)
רבינו חננאל
דתניא ג אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס
❖
לחוס על שור המועד מוטב לקיים בו
דמום אין בך במום ממש איירי וי"ל
ומי שאין לו בנים ר' יהודה מוסיף אף אכזרי
לתלמידו ודן עמו בדיני
ובערת הרע : הא תשעה
דמשמע ליה מתני' בפסול יוחסין
נפשות ומונין אותן לשנים
וחילופיהן במסית דרחמנא אמר לא
הוו. והדר פרקינן אאתקפתין והא י'
כדאמרי' בזה בורר
ד
2
י)
בתלמיד כגון רב כהנא
תורה אור השלם
ורב אסי דלגמריה דרב הוו
תחמול ולא תכסה עליו: הכל כשרין לדון
אמתניתין דבא סימן תדע דקתני סיפא
תנן במתני' ואמר האי דקשיא לן ט'
ה
1. לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט
צריכי לסבריה דרב לא
אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין
הוו משום דאין הכל כשירין ועשרים
דיני ממונות: הכל לאתויי מאי אמר רב יהודה
הוו צריכי. יש מי שאומר
אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ:
לכהונה: תנינא חדא זימנא.
ושלשה חדא היא דמאי טעמא ממזר
שמות כג ו
הואיל ולא חישב קיום
לאתויי ממזר הא תנינא חדא זימנא כל
ו
2. לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא
שטרות בהדייהו מכלל
אמילתיה דרב יהודה קשה ליה אמאי
פסול מדיני נפשות משום דבעינן כ"ג
הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני
דקיום שטרות בקרובים
תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס
איצטריך ליה למימר אתרתי מתניתין
דהיינו סנהדרי ובסנהדרי כתיב
כשר. ולא היא אלא כיון
עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל
ממונות ויש ראוי לדון דיני ממונות ואין ראוי
לאיתויי ממזר דאי אמתניתין מאי
ונשאו אתך בדומין לך
דקתני דיני ממונות אף
וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו:
לדון דיני נפשות והוינן בה לאתויי מאי
דברים יג ט
קיום שטרות בכללן הוא.
מיוחסין כמותך: זקן. ששכח כבר
פריך הא קתני התם טובא כה"ג
3. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם
ואין קרוב כשר אלא לומר
ואמר רב יהודה לאתויי ממזר חדא ז לאתויי
אע"ג דתני להו בשאר דוכתי וכה"ג
צער גדול בנים ואינו רחמני וכן
זה כתב ידו של אבי.
אֵין בָּךְ:
גר וחדא לאתויי ממזר וצריכ' דאי אשמעינן
סריס: מטיפה כשירה. מזרע ישראל:
אשכחן בפרק אלו דברים בפסחים
שיר השירים ד ז
א"ר אבהו עשרה דברים
4. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
ששנינו במשנתנו בין דיני
מכל מום. פגם משפחה: משום
גר דראוי לבא בקהל אבל ממזר אימא לא
גבי כלל גדול א"ר עקיבא
נפשות לדיני ממונות כולן
אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ
שכינה. הנך דבימי משה הוא דבעינן
כל מלאכה שאפשר לעשותה: ואי אשמעינן ממזר דבא מטיפה כשרה
אין נוהגין בשור הנסקל
מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
חדא לאתויי גר. השתא משמע
חוץ מכ"ג ותניא אין
מיוחסין שיהו ראוי שתשרה שכינה
יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם
אבל גר דלא בא מטיפה כשרה אימא לא
מושיבין בסנהדרין זקן
וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל
עליהן (א): שכינה. דכתיב ואצלתי
דסתם גר כשר לדיני ממונות
צריכא: ח ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות:
וסריס ומי שאין לו בנים
אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם
מן הרוח: ונשאו אתך. בסנהדראות
וק' דבפרק החולץ
במדבר יא טז
ר' יהודה מוסיף אף
עִמָּךְ:
מאי טעמא דתני רב יוסף כשם שב"ד
ט
5. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל
אכזרי משום דלא מרחמי
אכשריה רבא לרב מרי בר רחל
שחילק לו יתרו לשפוט את העם דאין
וכיון דאין להן חנינה לא
מנוקין בצדק כך מנוקין מכל מום
אמר
עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל
ומני' מ) אפורסי דבבל דכיון דאמו
כאן משום שכינה דכתיב והקל מעליך
חזו ליה זכותא. וחילופא
יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר
אמימר מאי קרא כולך יפה רעיתי ומום
מישראל מקרב אחיך קרינא ביה
ונשאו אתך ולא מן ונשאו אתך במשא
3
(במזיד) [במסית] דרחמנא
הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל
אמר לא תחמול ולא
אחא
אין בך ודילמא מום ממש אמר רב
מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:
העם יליף דההוא בשבעים
אלמא בעיא אמו מישראל וי"ל דהכא
י
❖
תכסה עליו: ירושלמי
שמות יח כב
זקנים שהלכו עמו לאהל מועד כתיב
מיירי לדון גר חבירו כדאמרי' בפ'
בר יעקב אמר קרא והתיצבו שם עמך
4
משמא דר' יוחנן אף
ומשום שכינה : מתני' סנהדרין.
מצות חליצה גר
(ב)
פחות מבן עשרים ולא
עמך בדומין לך ודילמא התם משום
הביא שתי שערות כשר
אף של כ"ג: כחצי גורן עגולה.
דן חבירו דבר תורה ואם היתה אמו
הגהות הב"ח
שכינה אלא אמר רב נחמן בר יצחק אמר
בדיני ממונות ואינו כשר
בעגולה היו יושבין כדי שיהו כולן
מישראל דן אפילו ישראל ולא כמו
(א) רש"י
בדיני נפשות ויושב בדינו
קרא 5 ונשאו אתך אתך בדומין לך ליהוי:
רואין זה את זה לפי שאם היו יושבין
שפ"ה דלענין דיני נפשות איירי דדן
של שור. ר' יוסי מוסיף
מתני' סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה
דנין שני דיני ממונות
כ
בשורה אין פני הראשונים רואין זה
חבירו ולא ישראל אבל לדיני ממונות
(ב) ד"ה
ביום אחד. ואין דנין שני
כדי שיהו רואין זה את זה ל ושני
סופרי
את זה ובעגולה שלימה אין יושבין לפי
כשר ועוד דהתם מייתי קרא דמקרב
דיני נפשות ביום אחד.
(ג) ד"ה
הדיינין עומדים לפניהם אחד מימין ואחד
ואפילו נואף ונואפת: ר'
שצריכין בעלי הדין והעדים ליכנס
אחיך ואילו דיני נפשות מימעטי
חזקיה ור' אחי בשם ר'
משמאל וכותבין דברי (מחייבין
ודברי
לדבר בפני כולם שיהו כולן רואין את
בסמוך מונשאו אתך וא"ת והא דאמר
(ד) ד"ה
אבהו אמר אסור לדון דיני
בפ' עשרה יוחסין
העדים ומדקדקין (ג) בדברים ולא שיהא
מזכין) ר' יהודה אומר שלשה אחד כותב
ממונות בע"ש מתניתין
❖
פליגא עליה דתנן לפיכך
גבי מי שהוחזקו אבותיו משוטרי
פני העדים לשורה זו ואחוריהם לזו:
דברי המזכין ואחד כותב דברי המחייבין
אין דנין לא בע"ש ולא
וכותבין דברי המזכין והמחייבין. שניהם
הרבים למימרא דלא מוקמינן פסולין
והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין
בערב יו"ט דיני נפשות.
כותבין דברי המזכין ושניהם כותבין
ורמינהו הכל כשרין לדון ואמר רב
הא דיני ממונות דנין ותני
מוסף רש"י
ושלש
נמי ר' חייא דאין דיני
דברי המחייבים שאם יטעה האחד
יהודה לאתויי ממזר ומאי קושיא
כל הראוי לדון דיני
ממונות בע"ש ואין דנין
יוכיח כתבו (ד) על של חבירו: שלשה. הוו שמתוך טורח הטעמים שירבה
היינו לדון חבירו וי"ל דשאני ממזר הואיל ואביו ואמו מישראל מקרב
נפשות.
דיני נפשות בע"ש אומר
עליהן יטעו בדבר אלא א' כותב דברי המזכין וא' כותב דברי המחייבין
אחיך קרינא ביה והאי דקאמר צריכא אע"ג דגר וממזר חלוקין מ"מ
(נדה מט:)
כאן להלכה כאן למעשה:
הכל כשרין לדון דיני
כשם שב"ד מנוקין
והג' כותב דברי כולם ומתוך שאין טורח רב עליהם לא יקצרו בדבר
נקט צריכותא דשייכא לפי המשנה השנויה סתם ואין חילוק זה
בצדק.
ממונות כו'. אוקימנא
ואם יטעה אחד מהם יוכיח כתב של שלישי: כ)יושבין לפניהן. אף הן
מפורש בה וא"ת בריש מצות חליצה דא"ל נ)שמואל בר
(לעיל כז:) כך
אפילו ממזר. והא דתנן
מנוקין מכל מום.
יהודה לרב יהודה תנינא בישראל בב"ד של ישראל ולא בב"ד של
כעגולה אלא שהגדולים יושבין על הספסלין והתלמידים על הקרקע:
במס' נדה יש ראוי לדון
דיני ממונות אוקימ' אפילו
גרים ורגיל ר"ת לומר דאותו (רב) שמואל בר [רב] יהודה היה בנו של
ושלש
גר וקיי"ל בין ממזר בין גר
רב יהודה הינדוואה דאמרי' בפ"ק דקידושין דגר שאין לו
יורשים הוה ונתגייר ס) הוא ובנו ואינו נראה דא"כ בלא ישראל נמי
(קדושין
כשרין לדון דיני ממונות
עו:)
מיפסיל אפי' בשאר דינין כיון דלאו אמו מישראל ואין לומר דאיצטריך לפסול אפי' לחליצת בני גרים דבני גרים כיון שהורתן ולידתן
ואין כשרין לדין דיני
נפשות שנאמר ונשאו אתך
בקדושה ישראל מעליא נינהו כדאמרי' בפ' נערה לענין נערה המאורסה דהורתה ולידתה בקדושה ישראלית מעליתא
במשא העם אתך בדומין
(יבמות קא.)
היא וצריך לומר דאיצטריך בישראל לפסול גר לחליצה אפילו אמו מישראל ורב שמואל בר יהודה אמו מישראל הוה:
לך: סנהדרין היתה
עמך.
אתך בדומין לך. אף על גב דמאתך נמי הוי שייך למעוטי בעל מום דמשה לאו בעל מום הוה כדאמרינן בפרק אלו מומין
(קדושין עו:) התם משום
כחצי גורן עגולה וכו'.
ע)
שכינה.
אם כן עשיתו למשה בעל מום מכל מקום לא הוה מסתבר למידרש אתך להכי אי לאו משום דכתיב ומום אין בך:
התורה
(שם) ונשאו אתך. (שם) כדי שיהו רואין זה את זה.
(חולין ה.) דברי
מחייבין ודברי מזכין. (לעיל לד.)