ה: דיני ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
לז א גמיר למה ליה רשותא למשקל. הא דלא משני לענין ליפטר
על שם חכמתו. שהיה רב חכם ביותר קרי ליה בן אחותו: הא קאמר
א) ב)
ג)
דחכים טובא. דהא תרצת דעל שם חכמתו קריה בן אחותו: לחלק
דבפר' אחד דיני ממונות מוכח שצריך רשות ליפטר
לח ב
ד)
כבוד לרבה. כדי שינהגו בו בני בבל כבוד שבק ליה האי חשיבותא
באיסור והיתר משום דאי ליפטר גרידא לא היה צריך למשקל רשותא
ה)
יקר בלאו הכי: אי בעית אימא. הא
בתרתי בהוראות ודין דבחד מינייהו סגי דהוי בכלל כל דבר שמתחייב
דאילו לרב הוו נהגי ביה
ו)
לשלם: ואינהו סבור מי בצעים.
לט ג ד
ז) ח)
דקאמר אל יתיר: משום היא גופא.
ט)
תימה היאך טעו בין ביצים לבצעים
משום הא מילתא דקאמר שמונה עשר
על שם חכמתו דכתיב אמור לחכמה אחותי
י)
1
מ ה ו
חדשים גדלתי וכו': דלא ידעי אינשי.
ואר"ת דאינהו סבור דמי ביצים
כ) ל)
את יתיר בכורות אל יתיר מאי טעמא אילימא
אינו ניכר לרבים שהוא מום:
דקאמר דהיינו מי בצים דכתיב
משום דלא חכים הא קא אמרינן דחכים
מ)
בטומאה. לא הוו מקפידין לטהר
היגאה גמא בלי בצה וטעו בין
❖
טובא אלא משום דלא בקיע במומי והאמר
פסולין
למי
כליהם: מי בצעים. אגם מריש"ק
בצים לביצים:
ז
רב שמונה עשר חדשים גדלתי אצל רועה
חטאת. וא"ת דבפרק המוכר את
בלע"ז: אין מכשירין. וממימי בצעים
ח
בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום
תורה אור השלם
אנו לשין הלכך לא מקבלה עיסה
הספינה משמע שהם
מא ט
עובר אלא לחלק לו כבוד לרבה בר חנה
1. אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי
טומאה: מי ביצים. הלש עיסה
נהרות דדרשינן ועל נהרות יכוננה אלו
אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא:
בביצים של תרנגולת ואווז: קרמיון
ואיבעית אימא משום הא גופיה דרב בקיע
ד' נהרות ירדן ירמוך קרמיון ופיגה
❖
א
משלי ז ד
❖
ופיגה. נהרות של אגמים: פסולין.
ואר"ת דודאי נהרות הן ולפי שאין
במומי טפי ושרי מומי דלא ידעי אינשי
המים צוללין ועפר וטיט מעורב בהן
למי חטאת מפני שהן מי בצעים
ואמרי כי האי גוונא שרא רב ואתו למשרי
גליון הש"ס
ואנו מים חיים אל כלי י) בעינן: נוטל
פסולין למי חטאת דהוי חציצה בין
מום עובר יורה יורה אי גמיר רשותא למה לי
רבינו חננאל
רשות מרבו. וכי יהיב ליה רבו
מים לכלים וכתיב מים חיים אל
תוס' ד"ה יפה כו' תימה.
למישקל משום מעשה שהיה דתניא פעם
כלי ל) : אלא אם כן
ואקשינן למה לי למשקל
רשותא מידק דייק ביה שיהא לשונו
❖
אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם
רשותא בהוראה אי גמיר
רחוק ממנו כו'. והא דאמר בפרק
פתוח ולא יטעו השומעין את דבריו:
יורה ואי לא גמיר רשותא
שמגבלין עיסותיהם בטומאה אמר להם
לחתר. מקום: מותר ללתות. לשרות
הדר דאפילו
למה ליה ואסיק' אע"ג
דגמיר בעי רשותא משום
מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה
ביעתא בכותחא בעא מיניה מרב
מעט במים ולכותשן במכתשת ולא
הגהות הב"ח
אותו תלמיד שהורה מי
חסדא כולי שני דרב הונא ולא אורי
חיישינן לחימוץ הואיל וכותשן מיד:
אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו
(א) רש"י
ביצים אין מכשירין ולא
❖
כנגד מחנה ישראל. דכל מאן דבעי
התם בפניו ממש איירי דהא קאמר
בקצה
פירש כי מי ביצים החלמון
מי בצעים אין מכשירין והוא מי ביצים
ב
שלהן הוא והשומעין
התם רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב
מילתא אזיל לגבי משה דכתיב
דרש להו ואינהו סבור מי בצעים קאמר וטעו
חשבו כי מי בצים הן
הונא ומיהו קשה מהא דקאמר התם
והיה כל מבקש ה' וגו' אע"ג
כדכתיב היגאה גמא בלא
נמי בהא מי קרמיון ומי פיגה פסולין מפני
לעזי רש"י
ג
שהמחנה ג' פרסאות ואתו לגבי משה
דרב המנונא לא אורי
בצה וגו'. וטעו בהא
שהן מי (בצעים) ואינהו סבור מדלגבי
דתנן בפרה פרק ח' מי
מריש"ק. בƒ יצה, מקווה מים
רבותא דמשה שאני. מחנה ישראל ג'
בחרתא דארגיז בשני דרב הונא לפי
❖
קרמיון ומי פיגה פסולין
רדודים.
חטאת פסילי אכשורי נמי לא מכשרי ולא
פרסאות דכתיב ויחנו על
שתלמידו היה והכא משמע דחוץ
לגבי חטאת מפני שהן מי
היא התם לענין חטאת בעינן מים חיים
הירדן מבית הישימות עד אבל השטים
לשלש פרסאות יכול להורות וליכא
בצים אינהו סבור מדלגבי
ד
חטאת פסולין אכשורי נמי
מוסף רש"י
הכא אכשורי כל דהו מכשרי תנא באותה
ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי
למימר דהכא איירי בתלמיד חבר
לא מכשרי והוו מגבלי
לי ההוא אתרא והוה תלתא פרסי
ולכך שרי נמי חוץ לשלש פרסאות
שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא אם כן
לאו אדעתאי.
עיסותיהן בטומאה ואמר
ה
(ברכות כו.)
להן ר' מפני מה אתם
כמו רב חסדא דהתם דהא כיון
בעירובין וביומא :
נוטל רשות מרבו תנחום בריה דרבי אמי
(מנחות לה:) בית דין
מגבלין בטומאה אמרו לו
רבי חייא חזייה כו'. לא איתפרש לן
דממשה גמרינן כדפירש בקונטרס
חצוף.
איקלע לחתר דרש להו ו מותר ללתות חיטין
תלמיד אחד בא לכאן
מאי בעיא הכא ונראה בעיני דהא
משמע דבתלמיד גמור איירי ודוחק
(לעיל ג.) ואחד
והורה לנו מי בצים אין
בפסח אמרו לו לאו ר' מני דמן צור איכא
אומר איני יודע יוסיפו
מכשירין. ואסיק' ולא היא
אתא לאשמעינן אף על גב דרבי
לומר דחרתא דארגיז תוך ג' פרסאות
הדיינין.
התם לענין חטאת בעינן
הכא ותניא ז תלמיד אל יורה הלכה במקום
חייא תלמידו דרבי הוה ובמקומו דר'
היה ועוד דאמרינן התם בפניו
מים חיים אבל להכשיר
רבו אלא אם כן היה רחוק ממנו שלש
אסור וחייב מיתה ושלא בפניו אסור
הוה לא חלק לו כבוד לרבי מלהפריש
כל מים מכשרי באותה
שעה גזרו תלמיד אל
פרסאות כנגד מחנה ישראל אמר להו לאו
ואין חייב מיתה משמע התם מתוך
זה מן האיסור דלענין אפרושי
יורה הלכה אלא אם כן
הסוגיא דתוך שלש פרסאות חשוב
מאיסורא אין כאן מורה הלכה לפני רבו
אדעתאי רבי חייא חזייה לההוא גברא דהוה
(לקמן כט.)
נטל רשות מרבו: רשותא
בפניו וחוץ של ג' שלא בפניו ונראה
כדאמרינן פרק הדר עם הנכרי
לפלגא מהני מר' דיהב
קאי בבית הקברות אמר ליה לאו בן איש
רשותא לרב להורות ולדין
דהתם מיירי בלא נטל רשות מרבו:
ובמס' שביעית ירושלמי בפרק
פלוני כהן אתה אמר ליה אין אבוה דההוא
ולא נתן לו רשות להתיר
רבי
חזייה גרסינן. ולא רבי חייא
שלש ארצות מצאתי בההוא
בכורות הנה רשות במקצת
גברא גבה עינים הוה נתן עיניו בגרושה
כדפי' בקונטרס שאלו מעשים
עובדא דההוא דקאי בבית הקברות
מהני על תנאי נמי מהני
וחיללו פשיטא לפלגא הא קאמר דמהני על
מהא דא"ל ר' יוחנן לרב
ח
מביא בירושלמימ) על רבי שראה אותם
דלא גרסינן ביה רבי חייא אלא רבי
שמן בר אבא הרי אתה
תנאי מאי תא שמע דאמר ליה רבי יוחנן
בעכו ודייק מיניה דעכו יש בה
הוה ושני דברים הללו ראה רבי
ברשותנו להורות ולדין
לרב שמן הרי אתה ברשותינו עד שתבא
על תנאי שתבוא אצלנו:
מארץ ישראל מדבעי למיכל בה
בעכו דמי ביצים אין מכשירין והאי
אמר שמואל שנים
אצלנו גופא אמר שמואל ב' שדנו דיניהם
טהרות ויש בה מחוצה לארץ מדכעס
ולא גרסינן דהוה קאי בבית הקברות
שדנו דיניהם דין אלא
על אותו כהן שהיה עומד בצד דבחוצה
אלא בעכו שבה ארץ ישראל ויש בה
דין אלא שנקרא ב"ד חצוף יתיב רב נחמן
שנקראו בית דין חצוף:
לארץ וגרס התם דרבי חזייה לההוא
ארץ העמים וראה אותן העומדים
וקאמר להא שמעתא איתיביה רבא לרב
גברא דהוה קאי בארץ העמים ולעיל
בגבול ארץ ישראל שהיו מגבלין
נחמן אפילו שנים מזכין או שנים מחייבין
נמי גרס ואינהו סבור מי שלק בצים
עיסותיהן בטומאה ותמה עד שאמרו
ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין ואי
קאמר: שנים שדנו כו'. הא
לו תלמיד אחד בא לכאן כו' וחזר
איתא להוו כשנים שדנו שאני התם
וראה אותו כהן עומד (א) בקצת העיר
דנקט שנים משום דאפילו שנים הוו
דמעיקרא אדעתא דתלתא יתיבי הכא לאו
שחוץ לגבול ארץ ישראל אמר לו
ב"ד חצוף אבל ה"ה דחד נמי דיניה
אדעתא דתלתא יתיבי איתיביה רבן שמעון
והרי הוא זה ארץ העמים שגזרו
דין מדפריך בסמוך לר' אבהו
עליה טומאה כבית הקברות ואמר
מדן הדין ולשמואל לא פריך ועוד יש
בן גמליאל אומר הדין בשלשה ופשרה
ליה לאו בן איש כהן פלוני אתה
לדקדק מדתניא לקמן וחכמים
בשנים ויפה כח פשרה מכח הדין ששנים
כו' ולכך נשנו מעשים הללו זה אצל
אומרים פשרה ביחיד ובעי לפרושי
שדנו בעלי דינין יכולין לחזור בהן ט ושנים
זה: גבה עינים. הלך אחר עיניו:
טעמא דרבנן משום דמקשי פשרה
שעשו פשרה אין בעלי דינין יכולין לחזור בהן
יפה
לדין: כח פשרה כו'. $תימה
נתן עיניו בגרושה. ונשאה וממנה
וכי
נולדתי והריני חלל: לפלגא. כגון
במאי יפה כח דין נמי דומיא דפשרה
שהיה מדעת שנים שדנו אין בעלי דינין יכולין לחזור בהן כיון דקיבלו רב דיהיבי כ)להו רשותא למידן ולא להתיר בכורות : על תנאי.
כגון עד שנה או עד שנתים ולא יותר: מאי. מהני בתוך הזמן או
עלייהו ונראה דמיירי כגון דאתו לבי תרי ואמרי להו דונו אותנו כמו
לא: לרב שמן. כשהיה פורש ממנו וירד לבבל: ברשותינו.
שרגילים לעשות הדין או עשו לנו פשרה כמו שרגילין לעשותה דבכה"ג יפה:
רשות נתונה לך לדון: אפילו שנים מזכין כו'. משנה היא [בזה
וכי
בורר] : יוסיפו הדיינין.
דהוה ליה כמאן דלא הוה
התם ואישתכח דתרי הוא דהוי ואנן בעינן מעיקרא תלתא דאי נמי
דמי: שנים שעשו פשרה
אין בעלי דינין יכולין לחזור
בהן. שהרי נתרצו
גמר דינא בתרי
דהוי רובא שפיר
ועל פיהן עשו:
גברא