לז:
אחד דיני ממונות
פרק רביעי
סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאין
דמך מסור בידי. מדמייתי האי עובדא אמתני' דכיצד
מה לנו ולצרה הזאת. להכניס ראשינו בדאגה הזאת אפי' על האמת:
א)
א
ב)
והלא כבר נאמר והוא עד. עליכם מוטל חובה ונשיאות עון אם לא
מאומד משמע דדריש מהאי קרא דמאומד לא מיקטל
סח ב
ג)
תגידו מה שראיתם: ושמא תאמרו מה לנו לחוב. להיות מתחייבים
דמשמע ע"פ שנים עדים שראו את המעשה ואחריני הוו עם ר"ש
❖
ד)
מדמיו של זה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד: והלא כבר נאמר באבוד
בן שטח והאי דלא חשיב להו משום כבודו והאי דקאמר או אני או
ה)
רשעים רנה. אם רשע הוא אין כאן
אתה לאו דוקא לשון יחיד אלא אנו:
ו)
מיום שחרב בית המקדש. תימה
עונש: גמ' או אני או אתה. שמעון
רבינו חננאל
מה לנו ולצרה הזאת והלא כבר נאמר
ז) ח)
בן שטח קא"ל הכי: דין ארבע מיתות.
דהוה מצי למימר דאף בזמן
אומר להן שמא ראיתם
1 והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגו'
ט)
זה רץ אחר חבירו ורצתם
פורענות בידי שמים הדומה למיתה
שבית המקדש קיים כי עובדא דשמעון
ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה
י)
אחריו ומצאתם חרב בידו
שהוא מחוייב בה: נחש מכישו. דקלי
בן שטח א"נ שלא בעדים והתראה
כ)
ודם מטפטף ממנה והרוג
והלא כבר נאמר 2 באבוד רשעים רנה:
ל)
נופל
כאשר יאמר
ליה זיהרא ארס של נחש שורפו:
כדאמר במכות
מפרפר אם כך ראיתם
גמ' ת"ר כיצד מאומד אומר להן שמא
❖
אין בדבריכם כלום. תניא
א
מן הגג. דומיא דסקילה כדתנן לקמן
משל הקדמוני מרשעים יצא רשע בב'
אמר ר"ש בן שטח אראה
כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה
בני אדם שהרגו אחד הרג בשוגג ואחד
בית הסקילה היתה גבוהה
בנחמה אם לא ראיתי
ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו
שתי קומות וקומה שלו הרי כאן שלש:
הרג במזיד הקב"ה מזמינן לפונדק וי"ל
אחד רץ אחר חבירו
תורה אור השלם
כו' עד לא זז משם
ליסטין באין עליו. שדרכן להרגו
מטפטף והרוג מפרפר אם כך ראיתם לא
דנקט משחרב בית המקדש משום דאז
1. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
עד שבא נחש והכישו
בטלי דיני נפשות לגמרי וא"ת והא
בסייף וכן נמסר למלכות שמתיזין
ראיתם כלום תניא א"ר שמעון בן שטח
ומת. ואקשינן וכי ההורג
וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא
ראשו: חטא אחרינא הוה גביה.
בר נחש הוא. והתני ר'
אכתי הוו מצי למינקט מ' שנה קודם
עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם
אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ
חייא מיום שחרב בית
לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
חורבן הבית כדאמר בפרק היו בודקין
שהיה מחוייב שריפה שהיא חמורה
אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי
המקדש אע"פ שבטלה
ויקרא ה א
דאילו רוצח בסייף הוא ומיתת סייף
שגלתה סנהדרי וישבה
2. בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ
סנהדרין דין ד' מיתות לא
סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר
בטלו אלא מי שנתחייב
קלה כדאמרינן בארבע מיתות
לה בחנות ואמר שלא דנו דיני נפשות
קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים
ואמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או
סקילה או נופל מן הגג
משלי יא י
רִנָּה:
: הא בדיני ממונות אמדינן.
וי"ל מ"מ כשהיו רואים צורך שעה היו
3. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ
או חיה דורסתו. מי
אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי
חוזרין ללשכת הגזית כי ההיא עובדא
עדות מאומד מדתנן ליה גבי איום
י)
שנתחייב שריפה או נופל
שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת
בדליקה או נחש מכישו.
שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים יומת
לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד
וכיוצא בו והא דפריך לקמן בפרק היו
עידי נפשות ולא תנן ליה גבי איום
3
דברים יז ו
מי שנתחייב הריגה או
אֶחָד:
בודקין ור' יוחנן בן זכאי מי
עידי ממונות בפרק דיני ממונות
המת היודע מחשבות יפרע מאותו האיש
4. מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת
נמסר למלכות או נהרג
הוה בסנהדרי משום דמה שבדק
דאמרינן להו סהדי שקרי
ע"י לסטים. מי שנתחייב
שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר
שהרג את חבירו אמרו לא זזו משם עד
חנק או נטבע בנהר
רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי
אאוגרייהו זילי: האוחר. נושך שמעתי.
בעוקצי תאנים בדין רוצח הוא והא
שבא נחש והכישו ומת והאי בר נחש הוא
או מת בסרונכי. ופרקי'
בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים
ולי נראה כשהגמל הזכר מזדווג עם
דגלו משום דנפישי רוצחים הוו ומשום
בָּגָדוּ: ישעיהו כד טז
האי עבירה אחריתי נמי
והאמר רב יוסף וכן תני דבי חזקיה מיום
5. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת
הנקבה קרי לי' אוחר דאמר בבכורות
רציחה לא היו חוזרין כ)וא"ת והא חזינא
עבר. וקי"ל מי שנתחייב
שחרב בית המקדש אף על פי שבטלה
שתי מיתו' נידון בחמורה
פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת
גמל אחור כנגד אחור: שזה
כמה כופרים בעיקרל) דמתים כדרכם
ואקשינן תוב וכי מאומד
בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם
סנהדרי ארבע מיתות לא בטלו לא בטלו
הורגו. שדרך סוסים מזוייניםט) להכות
וי"ל דזכות מילה תולה ושכר מצות
בדיני נפשות הוא דלא
אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל
והא בטלו אלא דין ארבע מיתות לא בטלו
סוסים שבצידו והיינו מאומד: וליטעמיך
שעשו משתלמין בעולם הזה כדכתיב
הָרֲכוּשׁ: במדבר טז לב
הא בדיני ממונות כשרין
6. הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם
כמאן כר' אחא דתניא גמל
עד מפי עד. דתנן הכא ולא תנא לה
מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה
ומשלם לשונאיו ועובדא
האוחר בין הגמלים ונמצא
מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ
אאיום בעידי ממון הכי נמי כו': הוא
דריש הפועלים דאפקוה
דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל
גמל הרוג בצידו בידוע
אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד
שזה הרגו. ולטעמיך
אמר לנו. המחוייב אמר לנו שאני
לגברא וזקפוה דהוא ובנו בעלו נערה
בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי
בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה
יַהַרְגֵנִי: בראשית ד יד
דדייקת הכי עד מפי עד
המאורסה התם נמי זכות תולה לו
חייב לו אבל לא בפני התובע אמר
7. וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ
או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו מי
פסול בד"נ מכלל דבדיני
לנו כן לא הויא הודאה: איש פלוני
שלא נענש בסקילה ונידון בקלה א"נ
ממונות כשר והתנן הוא
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת
שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת
בראשית ד טז
אמר לי. פי' הלווה אמר
אמר לנו. שזה חייב לזה שהוא ראה
הוא ובנו לאו דוקא אלא בנו תחלה
עֵדֶן:
8. הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת
לי שאני חייב לו איש
בסרונכי אמרי ההוא חטא אחריתי הוה ביה
בהלואה היינו עד מפי עד: הודה
ואחר כך הוא דמיתתו בחנק וי"מ
פלוני אמר לי שהוא חייב
יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב
דאמר מר מי שנתחייב שתי מיתות ב"ד
לו. שניהם היו שם: אמרינן ליה
דנקט משחרב בית המקדש משום
ב
לו לא אמר כלום ופרקי'
וּבַדָּבֶר וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל
אלא אע"ג דפסיל נמי
נידון בחמורה: מאומד וכו': בדיני נפשות
הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם
בדיני נפשות. להרבות הדברים ולפרש
דבזמן בית המקדש בגדי כהונה היו
בדיני ממונו' אמרינן להו
וְחָיָה וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ
לאיים ובדיני ממונות לא איכפת לן
מכפרין מיהו ה"מ כשעשו תשובה:
הוא דלא אמדינן הא בדיני ממונות אמדינן
לְשָׁלָל: ירמיהו כא ט
בד"נ: שמא לא הייתם
כמאן כר' אחא. משמע דרבי
לאיים עליהם כל כך: פצעים. מכת
יודעים שסופינו לבדוק
כֹּה אָמַר יְיָ הַיֹּשֵׁב בָּעִיר
כמאן כר' אחא דתניא ר' אחא אומר גמל
אתכם: מיום שפתחה
הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָרָעָב
חרב קרי פצעים: חבורות חבורות.
אחא לית ליה אומד בדיני
האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג
הארץ את פיה וקיבלה
וּבַדָּבֶר וְהַיּוֹצֵא אֶל
לכך נאמר דמי: בארץ נוד. ולא
נפשות ותימה דבפרק שבועת העדות
דמו של הבל שוב
הַכַּשְׂדִּים וְחָיָה וְהָיְתָה לּוֹ
בצידו בידוע שזה הרגו וליטעמיך עד מפי
כתיב נע שכיפרה לו גלותו דכתיב
משמע דאית לי'
לא פתחה שנאמר מכנף
נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי:
עד דקתני בדיני נפשות הוא דלא אמרינן
ירמיהו לח ב
הארץ זמירות שמענו וגו'
ויצא קין: שלשה דברים.
גבי שבועת העדות דאינו חייב אלא
9. כֹּה אָמַר יְיָ כִּתְבוּ אֶת
מכנפה ולא מפיה ואע"ג
הא בדיני ממונות אמרינן והתנן אם אמר
חרב ורעב ודבר: לא יצלח. שום
בתביעת ממון ודריש ר' יוסי הגלילי
דכתיב ותפתח הארץ את
הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר
הוא אמר לי שאני חייב לו איש פלוני אמר
פיה וגו' לטובה לא
הצלחה. וביכניה מלך יהודה כתיב:
מדכתיב או ידע בעדות המתקיים
לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא
פתחה. גלות מכפרת עון
יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב
לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר
בידיעה בלא ראייה אמר רב פפא
והיא
מחצה שנא' וישב בארץ
עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד
לימא ר' יוסי הגלילי לית ליה דרבי
בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז אלמא אף על גב דפסילי
נוד. ועוד אמר גלות
בִּיהוּדָה: ירמיהו כב ל
01. וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר
מכפרת ג' דברים חרב
אחא דאי אית ליה בדיני נפשות
בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות הכא נמי אף על גב דפסילי
ורעב ודבר שנאמר כה
שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ:
משכחת לה כר"ש בן שטח ויש לומר
❖
בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות: הוו יודעים כו': אמר רב יהודה
דברי הימים א ג יז
אמר ה' היושב בעיר הזאת
דלמסקנא דהכא דמשני מתני' אפילו
ימות בחרב. וגו'. ר' יוחנן
בריה דר' חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו חבורות חבורות פציעות
אמר גלות מכפרת על
כרבנן אין צריך לאוקמי דרב אחא
הכל שנאמר כה אמר ה'
פציעות שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאה עד שהגיע לצוארו וא"ר יהודה
מוסף רש"י
בדיני ממונות דווקא מיהו בדוחק יש
כתבו את האיש הזה ערירי
בריה דר' חייא מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלתו לדמו של הבל שוב
למצוא דלחייב רבי אחא בההיא דר'
דין ארבע מיתות.
ובתר דגלה כתיב ובני
(כתובות ל:)
יכניה אסיר בנו שלתיאל
לא פתחה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק מכנף הארץ
שמעון בן שטח דמנא ידעו עדים
4
(סוטה
בנו שלתיאל שנשתל שלא
שהרגו בתוך כדי דיבור של התראה
ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה
ח:) נופל מן הגג.
כדרך הנשתלין שנתעברה
5
כיון שלא ראו אלא מאומד ואי איירי
מעומד:
פתחה לטובה לא פתחה וא"ר יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת עון
בחבר ניחא וכר' יוסי דאמר לא בעי
מחצה מעיקרא כתיב והייתי נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד אמר
6
7
(כתובות שם
התראה :
וכעי"ז סוטה שם) חיה
רב יהודה גלות מכפרת שלשה דברים שנאמר 8 (כה אמר ה' וגו') היושב
מיום שפתחה כו'. כל דמים נבלעים
דורסתו.
בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר והיוצא ונפל אל הכשדים הצרים
(כתובות
בארץ אלא שרישומן ניכר
שם)
עליכם יחיה והיתה לו נפשו לשלל ר' יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שנאמר
ושל הבל אין רישומן ניכר כלל:
(סוטה שם) נחש מכישו.
מכנף הארץ זמירות שמענו.
(כה אמר ה') כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח
(שם ושם)
9
נמסר למלכות.
מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה ובתר דגלה כתיב ובני
כתוב בתשובת הגאונים
01
שאין בני א"י אומרים קדושה אלא
יכניה אסיר (בנו) שלתיאל בנו אסיר שעיברתו אמו בבית האסורין שלתיאל
בשבת דכתיב גבי חיות שש
(סוטה שם וכעי"ז כתובות
ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי שאין האשה מתעברת מעומד
שם) סרונכי.
כנפים לאחד וכל כנף הוא אומר שירה
(שם)
והיא
אחת ביום בששת ימי החול וכשיגיע
(סוטה שם)
גמל האוחר בין
שבת אומרים החיות לפני המקום רבש"ע אין לנו עוד כנף והקב"ה משיב להם יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה שנאמר
הגמלים.
מכנף הארץ זמירות שמענו: לטובה לא פתחה. וא"ת והא כתיב
תבלעמו ארץ טובת המצרים אינה קרויה טובה:
נכנס
(שבועות לד. וכעי"ז ברשב"ם ב"ב צג. בשם רבינו זקני מ"כ) (רשב"ם שם) בידוע שזה הרגו.
(שם) הוא אמר לי. (לעיל כט.) לא אמר כלום.
(שם) בפנינו הודה לו. (שם)