אחד
דיני ממונות פרק רביעי
סנהדרין
לח.
מסורת הש"ס
תורה אור
והיא נתעברה מעומד. שהיה בית האסורין צר ואין מקום לשכב ושילשלו שם אשה ובאגדה דויקרא רבה כ) אמרה
לה: על אלתו. להתיר
א)
1. בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ
ב) ג)
לו גזירה שנשבע שלא יהא לו בן והתירו לו פמליא ש"מ ושבועה כתיבה בההיא פרשה דכתבו את האיש הזה בס' ירמיה : והיה. מושיען
הַמֶּלֶך בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיֹום
ד)
אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְיָ
של ישראל למקדש של ישראל: ולאבן נגף. ממהר הגלות ל) שמנגפת את הרגלים: ולצור מכשול. סלע מכשלה יהיה לשני בתי ישראל:
ה) ו)
בְּיַד חַגַי הַנָּבִיא אֶל
בשבעים אותיות. בגימטריא: וישקד.
וימהר כמו שוקד אני ומתרגמינן מוחי : שהקדים.
ומיהר גלות צדקיהו שהיא באחרונה
ז) ח)
זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל
ט) י)
בעוד שגלות יכניה קיימת שעדיין
פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהֹושֻׁע
כ)
נכנס יין יצא סוד. היינו דאמר
בֶּן יְהֹוצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדֹול
לא מתו אותן שגלו לבבל עם יכניה
והיא נתעברה מעומד
דבר אחר שלתיאל
ל)
חגי א א
לֵאמֹר:
בפ' הדר
שהיו חכמים בתורה ולמדו' לבני
2. וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן
שנשאל על אלתו 1 אל
זרובבל שנזרע בבבל
❖
מ)
נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי
גולה האחרונה: פותחין. בתורה:
המתיישב ביינו הרי יש בו מדעת
ומה שמו נחמיה בן
חכליה שמו יהודה
בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח
כחרשים. קרי ביה החרש: כיון
שבעים זקנים שהסוד מתגבר על היין
וּלְמוֹקֵשׁ
לְיוֹשֵׁב
וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא
דסוגרין. דבר הלכה הנעלמת מהן
ואין כח ביין להוציא:
יְרוּשָׁלִָם: ישעיהו ח יד
גליון הש"ס
קמי רבי ולא הוו קא אמרי ולא מידי אמר
3. וַיִּשְׁקֹד יְיָ עַל הָרָעָה
אין לה פותחין אחרים: עולא אמר.
חצבה עמודיה שבעה. דבשבעה
גמ' וכתיב כי ה' עיניו
וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק יְיָ
להו אגברו חמרא אדרדקי כי היכי
צדקה של שקידה היינו הקדים
משוטטות.
אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשָׂיו
ימים נברא העולם שאע"פ
❖
דלימרו מילתא כיון דאיבסום פתחו ואמרו
חורבן שתי שנים לגימטריא דונושנתם
אֲשֶׁר עָשָׂה וְלֹא שָׁמַעְנוּ
שבששה ימים נברא העולם מ"מ
דניאל ט יד
בְּקֹלוֹ:
אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות
דהיינו תמני מאה וחמשים ותרתין
4. וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל
היה חסר מנוחה עד שבא שבת בא
והם גלו לסוף שמנה מאות וחמשים
מישראל ואלו הן ראש גולה שבבבל
שִׁבְעַת אֲלָפִים וְהֶחָרָשׁ
מוסף רש"י
מנוחה והיינו דכתיב ויכל
שנכנסו לארץ דכתיב
וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף הַכֹּל
ונשיא שבארץ ישראל שנאמר והיה
2
אלהים ביום השביעי:
יין ניתן בשבעים
גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה
ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה
אותיות.
למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני
וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה
בתחלה על גפי. פ"ה מקום
וגו' וימי בית הראשון ד' מאות ועשר
(ערובין סה.)
בָּבֶלָה: מלכים ב כד טז
בתי ישראל אמר להם בניי קוצים אתם
גלות צדקיהו.
5. כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי
הרי ח' מאות ותשעים צא מהם מ'
גבוה ולבסוף כשסרח
(גיטין
מטילין לי בעיניי א"ל רבי חייא רבי אל
בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ
שנה שנשתהו במדבר הרי שמנה מאות
נטרד על כסא וקשה דבספ"ק דמס'
פח.) גלות יכניה.
וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל
ירע בעיניך יין ניתן בשבעים אותיות
וחמשים ואילמלי היה ממתין עד
ע"ז משמע דכסא עדיף
תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע
וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא
בְּעֵינֵי יְיָ
אֱלֹהֶיךָ
ונושנתם היה מתקיים בהם כי אבד
מגפי דדריש גבי תלמיד שבתחילה
לְהַכְעִיסוֹ: דברים ד כה
תאבדון מהר והשמד תשמדון דכתיב
סוד א"ר חסדא אמר מר עוקבא ואמרי
על גפי גולה ממקום למקום ולבסוף
6. תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם
בההיא פרשתא : מהרה
כשנעשה ראש ישיבה על כסא וכאן
וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ:
לה א"ר חסדא דרש מרי בר מר מאי דכתיב
איוב לח יד
דמרי עלמא כו'. דהוא גימטריא
נמי יש לדרוש כן קודם שנזדווגה לו
וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק
7. וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם
3
דונושנתם וקרי ליה אבד תאבדון
חוה על גפי כמו אם
וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר:
ה' אלהינו משום דצדיק ה' וישקד ה' על
מהר והקדמה דשתי שנים צדקה
איוב לח טו
בגפו יבא ולבסוף על כסא:
הרעה ויביאה עלינו אין צדקה עשה הקב"ה
8. חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ
היתה: אנו בני צדיק. אבינו צדיק
וירדו
(שם) כיון שסוגרין
חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה:
עם ישראל שהקדים גלות צדקיהו ועוד גלות
נברא לפיכך אנו צדיקים ואין אנו
בהלכה.
משלי ט א
יכניה קיימת דכתיב ביה בגלות יכניה החרש והמסגר אלף חרש כיון
9. טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה
צריכין להתרחק מן העבירה כי לא
4
יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ:
נכשל בה: אנו בני רשע. ואין אנו
שפותחין הכל נעשו כחרשין מסגר כיון שסוגרין בהלכה שוב אין פותחין
(שם)
משלי ט ב
זקוקין בתשובה ולהצטדק כי לא
וכמה היו אלף עולא אמר שהקדים שתי שנים 5 לונושנתם א"ר אחא בר
01. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ
עולא אמר.
יועיל: אם נבראו שנים. יאמרו זה
תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי
יעקב שמע מינה מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתין הוו:
משלי ט ג
קָרֶת:
לזה אבא גדול מאביך: הגזלנים
11. וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ
נברא ומפני מה שלא יהו המינים
לפיכך כו': תנו רבנן אדם יחידי
והחמסנים. שיאמרו קרקע זה לבני
עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת:
אומרין הרבה רשויות בשמים דבר אחר מפני הצדיקים ומפני הרשעים
משלי ט יד
אבינו הראשון היתה ולא לבני אביכם:
21. מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר
שלא יהו הצדיקים אומרים אנו בני
צדיק ורשעים אומרים אנו בני רשע
תתהפך כחומר חותם. לאחר מיתתו
(שם,
לֵב אָמְרָה לּוֹ:
דבר אחר מפני המשפחות שלא יהו משפחות מתגרות זו בזו ומה עכשיו
של אדם מתהפך חותם שלו לחומר
וכעי"ז דברים ד כה) כתיב
משלי ט ד
על גפי.
31. נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב
שנברא יחיד מתגרות נבראו שנים על אחת כמה וכמה דבר אחר מפני
ויתיצבו כמו לבוש בתחיית המתים.
מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא
ומדקרי ליה חותם שמע מינה בחותם
הגזלנין ומפני החמסנין ומה עכשיו שנברא יחידי גוזלין וחומסין נבראו
משלי ו לב
יַעֲשֶׂנָּה:
הן טבועין: ויאמר שלי היא. ואין
41. גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל
שנים על אחת כמה וכמה: ולהגיד גדולתו כו': תנו רבנן להגיד גדולתו
וכתיב.
סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים
אדם מכחישו הואיל ואין היכר
של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות
על כסא.
יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם:
ביניהן: וימנע מרשעים אורם.
תהלים קלט טז
בחותם אחד וכולן דומין זה לזה אבל הקדוש ברוך הוא טובע כל אדם
51. כִּי יְיָ עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת
קלסתר פניו ומתוך כך שלא יהא
בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו שנא' תתהפך כחומר
בְּכָל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם
6
קלסתר פנים דומה לשל חביריהם
לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ
חותם ויתיצבו כמו לבוש ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה שלא יראה
וזרוע רמה תשבר שאינו יכול לומר
עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ
אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא שנאמר וימנע מרשעים אורם
(ע"ז יט.)
שלי היא: משום ערוה. שלא
עִמְּךָ מִלְחָמוֹת:
7
דברי הימים ב טז ט
וזרוע רמה תשבר תניא היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה
יתחלף לאשה בבעלה לא ביום מפני
כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת
המראה ובלילה מפני הקול: ובדעת
מחבירו בקול במראה ובדעת בקול ובמראה משום ערוה ובדעת מפני הגזלנין
וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן
מפני הגזלנים. אם יודע מה בלב
הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל
והחמסנין ת"ר אדם נברא בערב שבת ומפני מה שלא יהו המינים אומרים
שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יְיָ
חבירו יחפש מצפוניו וידע היכן
שותף היה לו להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית דבר אחר שאם תזוח
הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל
❖
ממונו: שלא יאמרו הצדוקים מ) שותף
זכריה ד י
הָאָרֶץ:
דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במעשה בראשית דבר אחר כדי שיכנס למצוה
היה. אדם במעשה בראשית לפיכך
מיד דבר אחר כדי שיכנס לסעודה מיד משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין
קדמו לו כולם: למצוה. שבת:
רבינו חננאל
ושיכללן והתקין סעודה ואחר כך הכניס אורחין שנא' חכמת בנתה ביתה
שיכנס לסעודה מיד. שימצא הכל
8
בני ר' חייא איבסום פתחו
חצבה עמודיה שבעה טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה
גפי.
מוכן ויאכל מאשר יחפוץ: מקום
9
ואמרו אין בן דוד בא עד
גבוה: ולבסוף. כשסרח נטרד:
שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת חכמת בנתה ביתה זו מידתו של
שיכלו ראשי גולה שבבבל
01
מי פתי יסור הנה. בתריה דהאי
ונשיא שבארץ ישראל
הקב"ה שברא את כל העולם כולו בחכמה חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת
שנאמר והיה למקדש
קרא כתיב מי פתאו לזה שיסור הנה
ימי בראשית טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה אלו ימים ונהרות
ולאבן נגף ולצור מכשול
לאכול מן העץ: חסר לב אמרה לו.
לשני בתי ישראל לפח
וכל צורכי עולם שלחה נערותיה תקרא זה אדם וחוה על גפי מרומי קרת רבה
האשה שהיא חסר לב אמרה לו: גלמי
ולמכשול. אמר להן בניי
בר בר חנה רמי כתיב על גפי וכתיב על כסא בתחלה על גפי ולבסוף על
קוצים אתם משימין לי בין
11
ראו עיניך. מכל מראה עיניך נגלמתי
עיני אמר לו אביהם רבי
כסא 21 מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו אמר הקדוש ברוך הוא מי
והיינו כל העולם כדכתיב בזכריה
אל ירע בעיניך יין ע' סוד
פתאו לזה אשה אמרה לו דכתיב נואף אשה חסר לב תניא היה ר'
ע' נכנס יין יצא סוד. כתיב
עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ:
31
וישקוד ה' על הרעה
מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו שנאמר גלמי
גופו
41
ויביאה עלינו כי צדיק ה'
ראו עיניך (וכתיב 51 $ כי ה'
עיניו משוטטות בכל הארץ) אמר רב אושעיא משמיה דרב אדם הראשון
אלהינו צדקה עשה
הקב"ה עם ישראל
גופו שהקדים גלות צדקיה
ועדיין גלות יכניה קיימת דכתיב בגלות יכניה והחרש והמסגר אלף. חרש כיון שפותחין נעשו הכל כחרשין. והמסגר כיון שסוגרין אין מי יפתח. עולא אמר צדקה עשה עם ישראל שהקדים שתי שנים לונושנתם ש"מ מהרה
דהקב"ה תתנ"ב שנה הוי וזו השמועה עוד בסוף גיטין: לפיכך נברא אדם יחידי ללמד שכל המאבד נפש כאלו מאבד עולם מלא. וכן המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא כו'. ת"ר לא נברא אדם יחידי שלא
יהיו המינים אומרים רשויות הרבה כו'. ת"ר בע"ש נברא אדם שלא יהיו המינים אומרים שותף היה להקב"ה במעשה בראשית ואם תזוח דעתו עליו יאמרו לו יתוש קדמך כו':