לח:
אחד
דיני ממונות פרק רביעי סנהדרין
רבינו חננאל
מסורת הש"ס
גופו מבבל.
נעשה מצולה: וראשו מארץ ישראל. שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות:
על שם שהיתה ע) עמוקה נראה שמשם לוקח ולכך
שעה ראשונה הוצבר
א)
ב)
עפרו שניה נעשה גולם
ואיבריו. ידיו ורגליו: משאר ארצות. מכל העולם כדיליף לעיל : מאקרא דאגמא. בבבל הוה והוא עמוק מאד: בל ילין. לינת לילה:
ג)
כו'. חמשה עלו למטה
עד זקנה. כל ימיו [אסבלנו]: מסוף העולם ועד סופו היה. ארכו: ברא אדם (א) מקצה הארץ. מקצה עד קצה: אחור וקדם. שני צורות דו
ד)
שנים וירדו ארבעה כו'.
פרצופין : על הארץ ולמקצה השמים. כלומר עומד בארץ וראשו מגיע השמימה: ולי מה יקרו רעיך אל. בתר גלמי ראו עיניך
ה)
אמר רב יהודה אמר רב
ו)
אדם הראשון מין היה
כתיב אותו מזמור וביצירת אדם
ז) ח)
שנאמר ויקרא ה' אלהים
וירדו
ארבעה. אדם וחוה וקין
מדבר: צדוקי פ) היה. נוטה לעבודת
גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו
ט) י)
אל האדם ויאמר לו איכה.
כוכבים: שקוד. מהיר וזריז: כדי
ותיומתו אבל הבל לא נולד
כ)
לאן לבך נוטה. ר' יצחק
משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא
ל)
אמר מושך בערלתו היה
שתדע להשיב לאפיקורוס. הבא להביא
באותו פעם כדכתיב
דאגמא א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה
מ)
כו'. פי' רב ור' יצחק
ראיה מן התורה לדברי הצדוקים צ):
ותוסף ללדת ושני תיומות נולדו
נ)
ורב נחמן באו להודיע
דדריש בבראשית רבה מדכתיב שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר
ס)
כל שכן דפקר טפי. שהרי הכיר וכפר
עמו
כי המינים אומרים כי
עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו
ע)
אדם הראשון מין היה
את אחיו את הבל ר):
ומתוך כך מדקדק ולא תוכל להשיבו
פ)
כמותינו ומושך ערלתו
אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית
דבר המקובל לו: שפקרו הצדוקים ק).
דהורמיז
צ)
היה וכופר בעיקר השכינה
עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית
ק)
שמביאין ראיה מן התורה להפקירן:
היה. ומביאין ראיה
ר)
לדבריהם מאלו הפסוקים
ויברא. יחידי: העונה. לשון
נזדווגה
לו חוה שמינית עלו
למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה
הוו זהירין בתשובתם
❖
יחיד: אשר הלכו אלהים לפדות לו.
שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה
ללמד מה שתשיבו להם.
הרי לשון יחיד: עד דכרסוון רמיו.
וכן פירוש כל כיוצא
נטרד והלך לו שנאמר 1 אדם ביקר בל ילין אמר רמי בר חמא אין
באלו. אבל חכמי התלמוד
נתיישבו הכסאות דמשמע שנים:
חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר 1 נמשל
חס שאומר' על אדם
הגהות הב"ח
כתיב ביה ועתיק יומין יתיב. יחידי:
הראשון ועל כיוצא בו
כבהמות נדמו: (שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה
(א) רש"י
פגם. והמפרש זולתי זה
הנך למה לי. למה נכתב בלשון
ולמקצה השמים
שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת
אחת של מלאכי השרת
הפירוש עתיד ליתן את
רבים: כדרבי יוחנן. שהכל בעצת
❖
ועד
הדין. אמר רב כשביקש
אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו
פמליא שלו: שכינה חול. שאתה
2
הקב"ה לבראות את עולמו
ברא כת של מלאכי השרת
אמר להן כך וכך מעשיו אמרו לפניו רבש"ע 3 מה אנוש כי תזכרנו ובן
מושיב בשר ודם אצלו: זהו מטטרון.
אמר נעשה אדם אמרו
מוסף רש"י
הוא אמר עלה אל ה': ששמו כשם
אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת
לפניו מה אנוש כי תזכרנו
רבו. ה'. לפיכך לא הזכיר שמו וכתב
נמשל כבהמות נדמו.
הושיט אצבעו ביניהם
שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל
ושרפן. וכן כת שניה. וכן
סתם: אם כן לא ישא לפשעכם.
העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה כיון
(שבת
כת שלישית כו'. אמר
לא יכול לסלוח לפשעכם ומה יתרון
קנא:) מסוף העולם ועד
רב זה ספר תולדות אדם
שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו
בו: אמר ליה הימנותא בידן.
סופו היה.
מלמד שהראהו הקב"ה
לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן ועד זקנה אני הוא
לאדם הראשון דור דור
4
שאין בו כח לשאת פשעינו ואנו
(חגיגה יב.) על
וחכמיו ודורשיו ופרנסיו
ועד שיבה אני אסבול וגו' אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף
נמי מאסנוהו ומיאנו לקבלו אפילו
הארץ
ולמקצה
וכיון שהגיע לדורו של
העולם ועד סופו היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ
השמים.
לפרוונקא שליח מוציא ומביא: שמיע
ר' עקיבא שמח בתורתו
5
(שם) אחור
ונעצב במיתתו שנאמר
לי. שהמקרא הזה תשובה לזה:
ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו
וקדם צרתני.
ולי מה יקרו רעיך אל
אבות
עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך אמר ר"א
מה עצמו ראשיהם. תנן
6
(שם) כלך אצל
התם ר' אליעזר אומר הוי
אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים
אדם על
הארץ ולמקצה
נגעים ואהלות.
שקוד ללמוד מה שתשיב
השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי
לאפיקורוס. אמר ר' יוחנן
אפיקורוס נכרי. אבל
אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר ולי מה יקרו
7
(חגיגה יד.
אפיקורוס ישראל כל שכן
דמפקר טפי. וכל מקום
רעיך אל והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב 8זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו
לגירסת: כלך מדברותיך)
דמיפקרי מינים תשובתן
דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל
בצידם. נעשה אדם
בצלמנו כדמותנו. ויברא
ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר 9 ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה
(לקמן סז: לגירסת:
אלהים את האדם בצלמו.
❖
לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם את בריתי הפר
כלה מדברותיך)
01
11
הבה נרדה. וירד ה'. כי
שם נגלו אליו האלהים.
רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) 21 ואמרו על אשר עזבו (את)
לאל העונה אותי. אשר לו
ברית ה' (אלהי אבותם) תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן
אלהים קרובים אליו. כה'
תורה אור השלם
אלהינו בכל קראנו אליו.
ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים
1. וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין
אשר הלכו אלהים לפדות
תשובתן בצידן נעשה אדם בצלמנו (ואומר) ויברא אלהים את האדם בצלמו הבה נרדה ונבלה שם שפתם
לו. ולא כתיב להם. חזה
נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ:
2
31
41
תהלים מט יג
הות עד די כרסוון רמיו
וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל כי שם נגלו אליו האלהים לאל העונה אותי ביום צרתי כי מי גוי גדול
51
61
71
81
2. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה
ועתיק יומין יתיב. כר'
אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו
דאמר אין הקב"ה עושה
אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ
91
דבר אלא אם כן נמלך
וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף
אלהים לפדות לו לעם עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה
02
בפמליא של מעלה שנאמר
הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל
עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא התינח
בגזירת עירין פתגמא
הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ
12
ומאמר קדישין שאילתא.
הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר'
מאי כרסוון אחד לו ואחד
בראשית א כו
3. מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ
יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה קבלה מיניה או לא קבלה
לדוד ונדחו דבריו. ועוד
חזר ואמר אחד לדין ואחד
וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ:
מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה
תהלים ח ה
לצדקה וא"ל ר' אלעזר
4. וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא
בן עזריה כלך למדברותיך
כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו אמר רב
אצל נגעים ואהלות כלומר
וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי
נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב
דבר בקושיות ובהוראות
עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי
כי בהגדות איניך כך.
אידית כתיב 22 ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו
אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט:
ישעיהו מו ד
מדרשי הפסוקין בהגדות
דכתיב כי שמי בקרבו אי הכי ניפלחו ליה כתיב אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם
5. כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים
הן. אחד לכסא לישיבה
32
32
ואחד לשרפרף להדום.
רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ
למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב 42 ויאמר אליו אם אין פניך
כדכתיב השמים כסאי
לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא
הולכים וגו' אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית
והארץ הדום רגלי. א"ל
52
אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ
ההוא מינא לרב אידית
וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד
ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב 62 ויאמר למך לנשיו
כתיב ואל משה אמר עלה
קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה
עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל
אל ה' עלה אלי מיבעי
כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ
ליה. א"ל חזי לרישא
הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ:
מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא
דעינינא דכתיב הנה אנכי
דברים ד לב
תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש
6. אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי
שולח מלאך וכו' ומלאך
זהו מטטרון וכתיב ביה כי
וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה:
אבות תהלים קלט ה 7. וְלִי
שמי בקרבו מלשון בקרב
מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם: תהלים קלט יז 8. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים
העם הזה בקרבי אתה יושב. והוא אמר עלה אל ה' א"ל אי הכי ששמו בקרבו פלחו ליה. א"ל אל תמר בו כתיב דמשמע אל
עָשָׂה אֹתוֹ: בראשית ה א 9. וַיִּקְרָא יְיָ אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: בראשית ג ט 01. וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית
תמירני בו כי לא ישא לפשעכם ששמי בקרבו כלומר הוא יודע כי שמי אל קנא ונוקם. נוקם ה' ובעל חמה לפיכך לא ישא
שָׁם בָּגְדוּ בִי: הושע ו ז 11. וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:
לפשעכם א"ל הימנותא כלומר בשבועה אפי' כפרוונקא שהוא כתייר לא קיבלנוהו כדכתיב ויאמר אליו אם אין פניך הולכים
בראשית יז יד 21. וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
אל תעלנו מזה. א"ל מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה
דברים כט כד וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם: ירמיהו כב ט 31. וַיִּבְרָא
למימר. א"ל ההוא כובס ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך. נשיי מיבעי ליה למימר אלא משתעי קרא הכי. הכא נמי
אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: בראשית א כז 41. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם
משתעי קרא הכי. א"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפרקא הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי וש' משלות
שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: בראשית יא ז 51. וַיֵּרֶד יְיָ לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
בראשית יא ה 61. וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו:
בראשית לה ז 71. וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי:
בראשית לה ג 81. כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו: דברים ד ז 91. וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ
מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו: שמואל ב ז כג 02. חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק: דניאל ז ט 12. בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא
וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ: דניאל ד יד 22. וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְיָ אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם
מֵרָחֹק: שמות כד א 32. הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: שמות כג כא 42. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה:שמות לג טו 52. וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ
מֵאֵת יְיָ מִן הַשָּׁמָיִם: בראשית יט כד 62. וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי:
בראשית ד כג