אחד דיני ממונות
פרק רביעי סנהדרין
לט.
מסורת הש"ס
תורה אור
אבות יאכלו בוסר. משל הוא שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בע"ש ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת וכשבא
א)
1. מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים
ב)
ליכנס חברו עליו במקלות בא להרוג את השועל אמר לא הלקוך אלא בשביל אביך שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל
אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל
ג)
אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
נתח טוב אמר לו ובשביל אבא אני לוקה אמר לו כ) הן האבות יאכלו בוסר וגו' אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע בא לו על
ד)
אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי
הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה
ה)
הַבָּנִים תִקְהֶינָה:
יחזקאל יח ב
ודלי התחתון עלה אמר לו הזאב
2. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק
דהורמיז.
בקונטרס גרס קמא
למה אתה נכנס לשם אמר לו יש
אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה
1
אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק
בלא אל"ף ובתרא
כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע
ו)
מאזני צדק אבני צדק צדיק מצרה נחלץ
יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
2
3
ז)
אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם
באל"ף ור"ת גריס תרוייהו בלא
והראה לו דמות הלבנה במים כדמות
ויבא רשע תחתיו א"ל כופר לרבן גמליאל
ח)
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
אל"ף אלא קמא הורמיז בזי"ן כמו
עגול כמין גבינה עגולה אמר לו
ויקרא יט לו
אלהיכם גנב הוא דכתיב 4 ויפל ה' אלהים
ט)
איפרא הורמיז שהוא
אני היאך ארד א"ל הכנס אתה
3. צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ
תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה ברתיה
י)
וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו:
לשון חן מאת המקום איפרא כמו
בדלי העליון נכנס והכביד וירד ודלי
כ)
משלי יא ח
שבקיה דאנא מהדרנא ליה אמרה ליה תנו
אפריון נמטייה ובתרא
שהשועל עליו עלה א"ל היאך אני
ל)
4. וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים
לי דוכוס אחד א"ל למה ליך ליסטין באו
מ)
הורמין בנו"ן כמו הורמין בר לילתא
עולה אמר לו צדיק מצרה נחלץ ויבא
תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן
❖
נ)
וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו
עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף
רשע תחתיו לא כך כתיב מאזני צדק
:
וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:
במאי
טביל. הא לא קשה ליה
וגו': בוסר. ענבים קודם בישולם
והניחו לנו קיתון של זהב אמר לה ולוואי
בראשית ב כא
5. מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים
ומקהין את השינים: אמרה לו תנו
היאך נטמא דישראל נקראו
הגהות הב"ח
שיבא עלינו בכל יום (א) ולא יפה היה לו לאדם
לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא:
לי דוכוס אחד. שופט לנקום נקמה:
בנים למקום:
(א) גמ' א"ל
הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו
תהלים קמז ד
❖
אותביה תותיה בחשא. תחת הרמץ
6. כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים
הדרן עלך אחד דיני ממונות
שפחה לשמשו אמר לה הכי קאמינא אלא
קלינ"י בלע"ז וכן דרך צלייתה ומתוך
וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם
לשקליה בהדיא אמרה ליה אייתו לי אומצא
מַה שֵּׂחוֹ עֹשֵׂה שַׁחַר
שראה אותה בגנותה נמאסת עליו:
עֵיפָה וְדֹרֵךְ עַל בָּמ¢ תֵי
רבינו חננאל
דבישרא אייתו לה אותבה תותי בחשא אפיקתה אמרה ליה אכול מהאי אמר
הוה מאיס' ליה. שיראה בחתוכה
אָרֶץ יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת
שועלים היו לו לר' מאיר
עמוס ד יג
לה מאיסא לי אמרה ליה ואדם הראשון נמי אי הות שקילה בהדיא הוה מאיסא
קודם גמר תקונה: אלהייכו מאי
שְׁמוֹ:
7. הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע
ואנו לא באת לידינו אלא
עביד. מכחש ל) הוה וכסבור אין הוא
ליה א"ל כופר לרבן גמליאל ידענא אלהייכו מאי קא עביד (והיכן יתיב) איתנגד
אחת. אבות יאכלו בוסר
אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט:
יכול להכחישני: חבושי. קדוני"ץ
ושיני בנים תקהינה וידועה
תהלים צד ט
ואיתנח א"ל מאי האי א"ל בן אחד יש לי בכרכי הים ויש לי גיעגועים עליו
8. וְאַתָּה שְׁכַב עַל צִדְּךָ
היא. א"ל קיסר לרב"ג
בלע"ז: ארבילא. קרובי"ל בלע"ז:
בעינא דמחוית ליה ניהלי אמר מי ידענא היכא ניהו א"ל דאיכא בארעא לא
שתי רשויות הן א' יוצר
הַשְּׂמָאלִי וְשַׂמְתָּ אֶת עֲוֹן
וקא מהדר ליה. סביב סביב
וא' בורא. א' ברא הרוח
בֵּית יִשְׂרָאֵל עָלָיו מִסְפַּר
ידעת דאיכא בשמיא ידעת אמר ליה כופר לרבן גמליאל כתיב 5 מונה מספר
בארבילא: מני לי כוכבי. מנויין לי
וא' יצר הרים שנאמר כי
הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו
לכוכבים מאי רבותיה אנא מצינא למימנא כוכבי אייתי חבושי שדינהו
הנה יוצר הרים ובורא
תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָם:
הכוכבים כלומר יודע אני מספרם:
רוח. א"ל אי הכי גבי
יחזקאל ד ד
בארבילא וקא מהדר להו אמר ליה מנינהו א"ל אוקמינהו א"ל רקיע נמי הכי
לא ידעת. שצריך אתה למנותם: דאיכא
9. וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה
אדם דכתיב ויברא וייצר
הדרא איכא דאמרי הכי א"ל מני לי כוכבי א"ל אימא לי ככיך ושיניך כמה
ברקיע ידעת. בלא מנין ולמנותם
הכי נמי דשתי רשויות
וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָנִי
בראוהו. הנה בטפח אחד
שֵׁנִית וְנָשָׂאתָ אֶת עֲוֹן בֵּית
אינך יכול: מי שברא הרים לא ברא
הוה שדא ידיה לפומיה וקא מני להו א"ל דאיכא בפומיך לא ידעת דאיכא
בפניו של אדם כתוב
יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם
רוח. שזה נקרא יוצר וזה נקרא
ברקיעא ידעת א"ל כופר לרבן גמליאל מי שברא הרים לא ברא רוח
נוטע ויוצר דכתיב הנוטע
לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו
יחזקאל ד ו
אוזן הלא ישמע אם יוצר
בורא ושני שמות הם: הכי נמי. מי
לָךְ:
שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אלא מעתה גבי אדם דכתיב
6
01. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
עין הלא יביט. א' נטע
שברא אבר זה לא ברא אבר זה ואם
ויברא וייצר הכי נמי מי שברא זה לא ברא זה טפח על טפח יש בו
האוזן וא' יצר העין.
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל
תאמר כן הוא הא תינח באברים
א"ל אין. א"ל ובשעת
אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ
באדם ושני נקבים יש בו מי שברא זה לא ברא זה שנאמר הנוטע אוזן הלא
7
מיתה כולן נתפייסו כלומר
המרוחקים מיהו טפח על טפח יש
תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:
שמות כה ב
וכי הסכימו כולן בשעת
ישמע ואם יוצר עין הלא יביט א"ל אין א"ל ובשעת מיתה כולן נתפייסו א"ל
בו באדם ובאותו טפח יש בו שני
11. מִי מָדַד בְּשָׁע¢ לוֹ מַיִם
מיתה שימית זה האוזן
ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורמיז מפלגך לתתאי דאהורמיז
נקבים האוזן והעין קרי להאי נוטע
וזה העין כל אחד
וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל
מה שעשה שנמצאו כל
א"ל א"כ היכי שביק ליה אהורמיז להורמיז לעבורי מיא בארעיה אמר ליה
בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל
אוזן ולהאי יוצר עין תאמר שנתעסקו
אבריו מתים ביחד. א"ל
בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת
שנים באותו טפח אמר לו הן: וכי
קיסר לר' תנחום תא ליהוו כולן לעמא חד אמר לחיי אנן דמהלינן לא
בְּמֹאזְנָיִם: ישעיהו מ יב
אמגושא לאמימר מפלגך
בשעת מיתה שניהם נתפייסו. הבעלים
21. כִּי הִנֵּה יְיָ בָּאֵשׁ יָבוֹא
לעילא דהורמיז ומפלגך
מצינן מיהוי כוותייכו אתון מהליתו והוו כוותן א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו
לתתא דאורמיז. כלומר
וְכַסּוּפָה מַרְכְּבֹתָיו לְהָשִׁיב
הנוטע והיוצר מסכימין להמיתו:
כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר שדיוה לביבר ולא אכלוה א"ל ההוא
הורמיז ברא הפה שמכניס
בְּחֵמָה אַפּוֹ וְגַעֲרָתוֹ
אמגושא. מכשף. ויודע אני על ידי
הטעמים היפי' והמשקים
בְּלַהֲבֵי אֵשׁ:
מינא האי דלא אכלוה משום דלא כפין הוא שדיוה ליה לדידיה ואכלוה א"ל
כישוף דמחצייך ולמעלה: דהורמיז.
ישעיהו סו טו
הנקיים וכיוצא בהן.
כופר לר"ג אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא איכא
31. כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא
ואורמיז ברא מלמטה
שד כדאמר הורמיז בר לילתא בבבא
הנקבים שמשמשין הרעי
בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר
קרייה לשמעיה מחא ביה באפתקא א"ל אמאי על שמשא בביתיה דכופר
בתרא : דאהורמיז. הקדוש
והשתן וכיוצא בהן. א"ל
אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל
א"ל שמשא אכולי עלמא ניחא ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי
ברוך הוא קרי הכי: והיכי שביק
ההוא מינא לר' אבהו
אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ
אלהיכם גחכן הוא שאמר
תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
ליה. (אמר לו היאך שביק) אהורמיז
דקמי קודשא בריך הוא ניחא לכולי עלמא שכינתא דקב"ה על אחת כמה
במדבר לא כג
ליחזקאל שכב על צדך
להורמיז לאעברא מיא סרוחים
41. וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל
וכמה א"ל ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל
השמאלי כלומר דרך
שחוק דבר זה. א"ל
בארעיה א"כ היאך מניח אהורמיז
גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר
שכב על צדך השמאלי וכתיב ושכבת על צדך הימני אתא ההוא תלמידא
8
9
הקב"ה ייסרו מפני שהוא
הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ
להעביר מים בארצו שכל מה שאדם
א"ל מ"ט דשביעתא א"ל השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייהו אמר
גדול שבדור כדי למרק
לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם
מכניס דרך פיו מוציא דרך הנקבים
עונותיהן של ישראל.
וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה
הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא והן
ותוב אמר אלהיכם כהן
התחתונים: לא מצינן למיהוי כוותייכו.
וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי
הוא דכתיב ויקחו לי
לא עשו כן אלא חטאו וגלו מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו
עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ
שאי אפשר להיות לנו ערלה: דזכי
תרומה. כד קבריה למשה
מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו:
מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולן אם רחמן הוא הורג חצים אם רחמן מלא
למלכא. נוצחו ומשתיקו בדבריו
שמואל ב ז כג
שנאמר ויקבור אותו בגי
51. כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ
במאי טביל הלא כתי'
רחמים הוא מייסר הגדולים שבהן ביסורין אף כך הקב"ה מייסר את יחזקאל
ומביישו: לביבר. מקום חיות רעות
מי מדד בשעלו מים
מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ:
❖
של מלכות: קרייה. רבן גמליאל
כדי למרק עונותיהם של ישראל א"ל ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם כהן
ישעיהו מ יז
אנה [נמצא] מים [כ"כ]
לשמעיה דכופר : מחייה באפתקיה.
שיטבול בהן א"ל באש
מ)
הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל וכי תימא במיא
01
דעיקר טבילה באש היא
הכהו על צוארו: א"ל. כופר נ):
והכתיב מי מדד בשעלו מים א"ל בנורא טביל דכתיב כי הנה ה' באש יבא לעזי רש"י
כי כל דבר שהאש
11
21
שמשא אכולא עלמא ניחא. שמשא
אוכלתו הוא שצריך
ומי סלקא טבילותא בנורא א"ל אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב
חמה: גחכן. חוכא דמשחק בנביאיו:
קלינ"י. אפר חם
טבילה במים. שנאמר כל
וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים אמר ליה ההוא מינא לרבי אבינא
דבר אשר יבא באש
(באיטלקית).
31
מ"ט דשביעית. למה צוה הקב"ה על
קדוני"ץ [קודוינ"ץ]
תעבירו באש וטהר וכל
כתיב 41 מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ מאי רבותייהו אתון נמי ערביתו
השמיטה: דשויא לתרוייהו. שתהא
חבושים (פירות).
בהדן דכתיב כל הגוים כאין נגדו אמר ליה מדידכו אסהידו עלן דכתיב
קרובי"ל.
מועלת לשניהם כמו אין שווה
51
מסננת (בפרובנסאלית).
ובגוים
להניחם: כדי שתדעו וכו'. ולא ירום
לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו: וכל אשר לא יבא וכו'. דחייה דחייה ודרש להו הכי כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף תעבירו במים:
כל הגוים כאין נגדו.
גם אתכם לא הוציא מן הכלל: מדידכו. נביאים שיצאו מכם דהיינו בלעם שהיה נכרי והעיד עלינו שאין אנו באותו כלל:
ובגוים