לט:
אחד דיני ממונות
פרק רביעי סנהדרין
תורה אור
מסורת הש"ס
ובגוים לא יתחשב. כל מקום שהוזכרו שם נכרים לא הוזכרו ישראל
המיוחסין שבישראל ז) כדכתיב להיות
לך לאלהים ולזרעך
א) ב)
1. כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים
ג)
בכלל: כשהוא משקה. אינו מונע המים לילך
אחריך: מאי שנא חמשים. ולא החביא כולן במערה אחת: אין
לטובים ולרעים
אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ
הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם
מערה מחזקת. מערות שלו לא היו מחזיקות יותר: מאי שנא
לפי שאינו אלא טורח אחד וכשהוא עודר דהוי
טורח לכל אחד
לֹא יִתְחַשָּׁב:
ואחד אינו עודר אלא הטובים: עודר. חופר. כך הקב"ה זן
עובדיה לאדום. ולא נתנבא
נבואה אחרת למה נבחר לו לזו משאר
ד)
במדבר כג ט
ה) ו)
2. טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל
הנביאים: שני רשעים. אחאב
טובים ורעים הכל בדבור אחד ממלא
ז)
כָּל מַעֲשָׂיו:
ואיזבל: שני צדיקים. יצחק ורבקה:
את כל העולם כולו טובה שהכל שלו
❖
ובגוים לא יתחשב רבי אלעזר רמי כתיב
1
תהלים קמה ט
מיניה וביה אבא ניזול ביה נרגא.
אבל כשבא להגין מן הפורעניות
3. טוֹב יְיָ לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ
2 טוב ה' לכל וכתיב 3 טוב ה' לקוויו משל
איכה ג כה
תִּדְרְשֶׁנּוּ:
ולשלם שכר אינו אלא לקוויו: ויעבר
אבא יער. מעצמו של יער יכנס
לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה
4. וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה
מוסף רש"י
הרנה. מדלא כתיב רנה משמע
בתוך הגרזן להיות בית יד ויקצצו בו
כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר אִישׁ
את כולו כשהוא עודר אינו עודר אלא טובים
את היער. וכן עובדיה לאדום ודוד
הרינה המיוחדת שהיתה עתידה לבא
כי טוב.
אֶל עִירוֹ וְאִישׁ אֶל
שבהם: לפיכך כל א' וא' כו': ויעבר הרנה
אַרְצוֹ: מלכים א כב לו
4
שכבר הוזכרה. והיכן הוזכרה: באבוד
למואב והוא יצא מרות המואביה:
5. בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ
(מגילה י:)
במחנה א"ר אחא בר חנינא 5 באבוד רשעים
רשעים רנה. והיה העולם מצפה
מתוכה מסרחת. מגופה ומתוך
הדרן עלך אחד דיני
קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים
❖
רנה באבוד אחאב בן עמרי רנה ומי חדי
ממונות
עוביה מתחיל הסרחון: כמתוקנים
מתי תבא הרנה איבודו של אחאב
משלי יא י
רִנָּה:
6. וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד
שבהם לא עשיתם. כמו עגלון מלך
קודשא
בריך הוא במפלתן של רשעים
וכשנהרג עברה והוזכרה הרנה בפי
מְשֹׁרֲרִים לַיְיָ וּמְהַלְלִים
הכל: בצאת לפני החלוץ. ביהושפט
מואב שהיה מכבד את השם כשאמר
הכתיב
בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו
לְהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי
6
רבינו חננאל
לו אהוד דבר אלהים לי אליך המלך
כתיב כשיצא להלחם בעמונים שבאו
הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַיְיָ
לה' כי
לעולם חסדו ואמר רבי יונתן מפני
אשר לא יבא באש תעבירו
כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
עליו: כי טוב. משמע כי טוב
מיד ויקם מעל הכסא :
מה לא
נאמר בהודאה זו כי טוב לפי שאין
דברי הימים ב כ כא
במים. ועוד א"ל כל הגוים
בעיניו הודאה ושמחה: כן ישיש ה'
כמקולקלין שבהם. כגון מישע מלך
7. וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם
כאין נגדו. אתון נמי
הקדוש
ברוך הוא שמח במפלתן של
איקריתו גוי שנאמר
עליכם להאביד וגו'. ישיש אחרים
מואב שהקריב בנו לע"ז כך היו
וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי
רשעים דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר
ישראל גוי אחד בארץ.
הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת
שונאיכם: והזונות רחצו. באחאב
ישראל עושין ובאותה שעה נזכר
א"ל בלעם דהוא מדידכו
הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל
ר' יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה
כתיב במיתתו: למרק. ללטוש
להם אותו עון שהיו רגילים גם הם
7
אשהיד עלן ובגוים לא
זֶה כָּל הַלָּיְלָה:
שמות יד כ
יתחשב. ויעבר הרנה
כל הלילה באותה שעה בקשו מלאכי
בו: לארץ. מדלא כתיב לארצם הכי
ולהאיר. כלומר רחצו והובררו השתי
8. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְיָ
במחנה. באבוד רשעים
חזיונות שנאמרו עליו: מצונן היה.
קאמר לשפלות ולתחתית שבו שנגזר
השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להן
רנה. באבוד אחאב [בן
עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם
עליהם פורענות: ולא מאד בכלל.
לא היה אוהב תשמיש: דמות שתי
עמרי] (דינו) רינה. א"ר
וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ
הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים
יוחנן מפני מה לא נאמר כי
יְיָ עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם
זונות כו'. והיינו רחצו אותן שתי
ובשרה כתיב כי יפה
שירה לפני אמר ר' יוסי בר חנינא הוא
טוב בפרשה זו שנא'
וּלְהַשְׁמִיד
אֶתְכֶם
צורות נרחצו מדמו: לתמם. להשלים:
היא מאד. והאי קרא דאבישג נקט
בצאתו לפני החלוץ אומר
וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה
אינו שש אבל אחרים משיש דיקא נמי דכתיב
מאי קאמר קרא. מאי ענין עובדיה
למדרש הכא משום דרשה דלעיל
הודו לה' כי לעולם חסדו
אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה
ישיש ולא כתיב ישוש שמע מינה והזונות
לְרִשְׁתָּהּ: דברים כח סג
ועוד כתיב ולא קרב זה אל
8
9
דדרש מאד דכתיב בעובדיהו:
היה ירא אצל ויקרא אחאב:
9. וַיִּשְׁטֹף אֶת הָרֶכֶב עַל
זה כל הלילה. ביקשו
רחצו וגו' אמר רבי (אליעזר) למרק שתי
באברהם כתיב ירא
מלאכי השרת לומר שירה
הדרן עלך אחד דיני ממונות
בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ
חזיונות אחת של מיכיהו ואחת של אליהו
אלהים אתה ולא כתיב מאד:
א"ל הקב"ה מעשה ידי
הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת
טובעין בים ואתם אומרים
רָחָצוּ כִּדְבַר יְיָ אֲשֶׁר
מפני מה זכה לנביאות. שהרי גר
במיכיהו כתיב אם שוב תשוב בשלום לא
01
דִּבֵּר: מלכים א כב לח
שירה לפני ללמדך שאין
היה ואין השכינה שורה אלא על
דיבר ה' בי באליהו כתיב 11 במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות רבא אמר
01. וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם
הקב"ה שמח במפלתן של
רשעי' ואע"פ שהוא אינו
שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא
זונות ממש אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו כדי שיראה אותן ויתחמם
שמח אחרים משמח
דִבֶּר יְיָ בִּי וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ
21 ואיש משך בקשת לתומו ויכה ר' אלעזר אמר לפי תומו רבא אמר לתמם שתי חזיונות אחת של
שנאמר ישיש ה' ולא כתיב
עַמִּים כֻּלָּם:
שש ש"מ: והזונות
מלכים א כב כח
מיכיהו ואחת של אליהו: סימן קר"א וזכ"ה באדו"ם: כתיב ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית
31
11. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר
פירוש חזיונות [כתיב]
(כדכתיב) ואיש משך
ועובדיה היה ירא ה' מאד מאי קאמר קרא א"ר יצחק א"ל ביעקב כתיב 41 נחשתי ויברכני ה' בגללך
כֹּה אָמַר יְיָ הֲרָצַחְתָּ וְגַם
בקשת לתמו. אמר רבא
יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו
ביוסף כתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ביתא דההוא גברא לא הוה מיבריך שמא לא
51
לתמם שני חזיונות אחת
לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ בִּמְקוֹם
של מיכיהו שנא' אם שוב
ירא אלהים אתה יצתה בת קול ואמרה ועובדיה היה ירא את ה' מאד אבל ביתו של אחאב אינו
אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת
תשוב בשלום לא דבר ה'
דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים
מזומן לברכה א"ר אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב
בי ואחת של אליהו שנא'
אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה:
במקום אשר לקקו
מלכים א כא יט
מאד ובעובדיהו כתיב מאד א"ר יצחק מפני מה זכה עובדיהו לנביאות מפני שהחביא מאה נביאים
21. וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת
הכלבים את דם נבות
במערה שנאמר ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש
ילוקו הכלבים את דמך.
61
לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ
ויקרא אחאב אל עובדיהו
יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין
במערה וגו' מאי שנא חמשים איש א"ר אלעזר מיעקב למד שנאמר 71 והיה המחנה הנשאר לפליטה רבי
אשר על הבית ועובדיהו
הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ
אבהו אמר לפי שאין מערה מחזקת יותר מחמשים חזון עובדיהו כה אמר ה' אלהים לאדום וגו' מאי
היה ירא את ה' מאד
הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן
81
כשקרא אחאב לעובדיהו
הַמַּחֲנֶה כִּי הָח¢ לֵיתִי:
שנא עובדיה לאדום אמר רבי יצחק אמר הקדוש ברוך הוא יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא
מלכים א כב לד
מה אמר לו ביעקב כתיב
למד ממעשיהם וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם אמר אפרים
31. וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל
נחשתי ויברכני ה' בגללך
ביוסף כתיב ויברך ה' את
עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת
מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מיניה
בית המצרי בגלל יוסף.
וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת יְיָ
וביה אבא ניזיל ביה נרגא ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה אמר רבי יוחנן משום
ביתא דההוא גברא אמאי
מְאֹד: מלכים א יח ג
91
41. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם
לא מבריך דילמא לאו ירא
רבי שמעון בן יוחי היינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא כי אתא רב דימי אמר ירך
שמים אתה יצתה בת קול
נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ
מתוכה מסרחת 02 ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה רב ושמואל חד
ואמרה ועובדיהו היה ירא
נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יְיָ
בִּגְלָלֶךָ: בראשית ל כז
את ה' מאד וביתו של
אמר לשם שמים וחד אמר לשם ע"ז בשלמא למאן דאמר לשם שמים היינו דכתיב ויהי קצף גדול
02
51. וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ
אחאב הוא שאינו מזומן
לברכה. גדול שנאמר
על ישראל אלא למאן דאמר לשם ע"ז אמאי ויהי קצף כדר' יהושע בן לוי דריב"ל רמי כתיב
בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ
בעובדיהו ממה שנאמר
לוֹ וַיְבָרֶךְ יְיָ אֶת בֵּית
וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם וכתיב וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם כמתוקנין
12
22
באברהם דבאברהם כתיב
הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי
ביה ירא את ה' ובעובדיהו
רבי חנינא בר פפא
שבהם לא עשיתם כמקולקלין שבהם עשיתם 02 ויסעו מעליו וישובו לארץ אמר
בִּרְכַּת יְיָ בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ
כתיב ירא את ה' מאד.
בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה:
באותה שעה
ירדו רשעיהן של ישראל למדריגה התחתונה והנערה יפה עד
מאד א"ר חנינא בר
בראשית לט ה
חזון עובדיהו כה אמר ה'
32
61. וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל
אלהים לאדום. מאי שנא
פפא עדיין לא
הגיעה לחצי יופי של שרה דכתיב עד מאד ולא מאד
בכלל:
לאדום אמר ר' יצחק יבא
אֵת נְבִיאֵי יְיָ וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ
עובדיה שדר בין שני
מֵאָה נְבִאִים וַיַּחְבִּיאֵם
הדרן עלך אחד דיני ממונות
רשעים אחאב ואיזבל ולא
חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה
עשה כמעשיהם ויפרע
וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם:
מלכים א יח ד
מעשו שדר עם יצחק
71. וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו
ורבקה ולא עשה
אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה: בראשית לב ט 81. חֲזוֹן עֹבַדְיָה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים
כמעשיהם ויפרע ממנו. עובדיה גר אדומי היה היינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא. איכא דאמרי ירך מתוכה
לֶאֱדוֹם שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ מֵאֵת יְיָ וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה: עובדיה א א 91. וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם
מסרחת. ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד ב' חבלים להמית ומלא החבל להחיות: ויקח את בנו הבכור
אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה. רב ושמואל חד אמר לשם שמים שנאמר ויהי קצף גדול על ישראל וחד אמר
בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה:
שמואל ב ח ב 02. וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ
לשם ע"ז והאי דכתיב ויהי קצף גדול כדכתיב וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם קרא אחרינא כתיב עשיתם. הא
מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ: מלכים ב ג כז 12. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים יַעַן הֲמָנְכֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם בְּחֻקּוֹתַי
כיצד כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהן עשיתן. ויסעו מעליו וישובו לארץ באותה שעה ירדו [שונאיהן של]
לֹא הֲלַכְתֶּם וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם: יחזקאל ה ז 22. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי
ישראל למדרגה התחתונה: מפני מה זכה עובדיה לנביאות מפני שהחביא חמשים חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים:
יְיָ אֲשֶׁר בְּחֻקַּי לֹא הֲלַכְתֶּם וּמִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם: יחזקאל יא יב 32. וְהַנַּעֲרָה
הדרן עלך אחד דיני ממונות
יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ: מלכים א א ד