היו
בודקין פרק
חמישי
סנהדרין
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שבחמש
היו בודקין
חמה במזרח. בפ"ק דפסחים פריך בו'
אותן. אסידרא דמתניתין דסליק מיניה קאי
א א
א) ב)
ג)
אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן: בשבע
נמי ניכול ומשני שית יומא בי קרנתא קאי וקשה
ל)
ב ב
ד)
חקירות. בגמרא יליף להו מקראי: באיזה שבוע. של יובל:
כיון שאין היכר בין ו' לז' לאביי דאמר התם לר' יהודה אדם טועה
ה)
ג ג
באיזה שנה. של שבוע: בכמה בחודש. בעשרים או בעשרים
חצי שעה ומשהו ותלינן טעות בשניהם א"כ א' אומר בה' וא' אומר
ו) ז)
וחמשה: באיזה יום. של שבת. אע"פ
בז' אמאי עדותן בטילה נימא האי
ד ד ה
היו בודקין אותן בשבע חקירות באיזו
שאמרו בכך וכך בחודש אעפ"כ
דקאמר ה' סוף ה' והאי דקאמר
ה ו
ח)
א
ו ז
שואלין להן באיזה יום בשבת היה
ז' תחלת ז' ומעשה כי הוה בפלגא
ט)
שבוע באיזו שנה באיזו חודש בכמה
י) כ)
לפי שכל השבע הללו באות להביאן
דשית והאי טעה פלגא שעתא
בחדש באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום
ל) מ)
לידי הזמה ושמא יש עדים
קמיה והאי טעי פלגא לאחוריה וי"ל
ז ח
נ) ס)
ר' יוסי אומר באיזה יום באיזה שעה באיזה
להזימן ואין מעלין על לבן חשבון
דהא דקאמר דשית יומא בי קרנתא
❖
מקום מכירין אתם אותו התרתם בו העובד
ח ט י
ב
ג
של חודש אם היו אלו עמהן אותו
קאי דטעו בין תחלת ו' לז' היינו
ט כ
ע"ז את מי עבד ובמה עבד ד כל המרבה
היום במקום אחר וכששואלין אותן
דוקא לענין חמץ דלכל מסור אבל
י ל
בבדיקות הרי זה משובח מעשה ובדק בן
באיזה יום והם אומרים ביום פלוני
עדות מסורה לזריזין:
ה
הגהות הב"ח
נזכרים עדי הזמה להזימם: באיזו
זכאי בעוקצי תאנים מה בין חקירות לבדיקות
שכן
ו
יא מ נ
(א) רש"י
שעה. של יום שמא אין עדים
חקירות אחד אומר איני יודע עדותן בטילה בדיקות אחד אומר איני יודע
ככל
❖
יב ס
שאינן
להזימן לכל היום ויש עדים להזימן
ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת אחד חקירות ואחד בדיקות
ז
יג ע
אותה שעה: באיזה מקום. שזו היא
יד פ
בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטילה ח אחד אומר בשנים בחדש
טו צ
המועלת להביא את כל החקירות
מוסף רש"י
ואחד אומר בשלשה בחדש עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חדש
❖
להזמה דבלאו הכי לא מתזמי: רבי
היו בודקין אותן.
וזה אינו יודע בעיבורו של חדש ט זה אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה
יוסי אומר כו'. טעמיה קאמר
(פסחים יב.) באיזו
עדותן בטילה אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש שעות עדותן
בברייתא בגמרא : מכירים אתם
שבוע.
תורה אור השלם
קיימת אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטילה רבי יהודה
אותו. את ההרוג שמא נכרי הוא.
י
1. וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ
(שם) באיזו שנה.
וזו אינה מן החקירות של הזמה
אומר קיימת אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע עדותן בטילה שבחמש
(שם) באיזה
וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת
אלא (א) כל שאר בדיקות אינו אלא
חודש. (שם)
נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה
חמה במזרח ובשבע חמה במערב כ ואח"כ מכניסין את השני ובודקין אותו
בכמה בחודש.
הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ:
להכחיש שמא לא יאמר כדברי חבירו
אם נמצאו דבריהם מכוונים פותחין בזכות אמר אחד מן העדים יש לי ללמד
(שם) באיזה
דברים יג טו
ל
ותבטל עדותם והוא והם פטורין
יום.
2. וְהֻגַד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ
עליו זכות או מ אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו
אבל מן החקירות של הזמה אי אתה
וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת
אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו ומושיבין
נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה
מוצא יותר משבעה כדאמרי' בגמ' :
(שם) בעוקצי תאנים.
הַתּוֹעֵבָה
הַזֹּאת
אותו ביניהם ולא היה יורד משם כל היום כולו אם יש ממש בדבריו
העובד ע"ז. אם מעידין בכך שואלין
בְּישְׂרָאֵל: דברים יז ד
שומעין לו ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ובלבד
3. וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב
את מי עבד פעור או מרקוליס:
נ
וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר
ובמה עבד. למרקוליס בשחיטה או
שיש ממש בדבריו ואם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין אותו למחר
ס
עָנָה בְאָחִיו:
❖
בהשתחואה: בעוקצי תאנים. שהיו
ומזדווגין זוגות זוגות היו ממעטין ממאכל ולא היו שותין יין כל היום ונושאין
דברים יט יח
(לעיל ט:) מה בין
מעידים עליו שהרגו תחת תאנה
ונותנין כל הלילה ולמחרת משכימין ובאין לב"ד המזכה אומר אני מזכה
חקירות לבדיקות.
ובדק בן זכאי תאנה זו עוקציה גסין
ומזכה אני במקומי והמחייב אומר אני מחייב ומחייב אני במקומי
רבינו חננאל
או דקין. עוקץ זנב הפרי מקום
המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד
פ"ה היו בודקין אותו
ע
(פסחים יב.) חקירות
חיבורו לאילן: חקירות אמר אחד
אחד אומר איני יודע.
בשבע חקירות באיזה
חובה פ טעו בדבר שני סופרי הדיינין מזכירין אותו אם מצאו לו זכות פטרוהו
איני יודע עדותן בטלה. דשבע
שבוע כו' מנא הני מילי
ואם לאו עומדים למנין שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי שנים
חקירות מקראי נפקי לן ובעינן
צ
ואמרינן כדכתיב בעיר
(שם) אחד אומר בשנים
הנדחת ודרשת וחקרת
עשר מחייבין ואחד עשר מזכין ואפילו אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין
בכולהו שתהא יכול להזימן דהזמה
בחודש.
ושאלת היטב ובעובדי ע"ז
כתיבא בהו וכיון דאמר איני יודע
ואחד אומר איני יודע ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר
ואחד אומר
כתיב והוגד לך ושמעת
אי אתה יכול להזימו באותה חקירה
בשלשה בחודש עדותן
ודרשת היטב ובעדים
איני יודע יוסיפו הדיינין וכמה מוסיפין שנים שנים עד שבעים ואחד שלשים
קיימת.
זוממין כתיב ודרשו
וכיון דאי אפשר לקיים בה מצות
וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין זכאי שלשים וששה מחייבין ושלשים
השופטים היטב הרי שבע
הזמה באותו העד בטלה כל העדות
חקירות ואימא בעובד
וחמשה מזכין דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין:
ואפילו הן מאה דאין עדים נעשין
ע"ז שלש ובעיר הנדחת
גמ' מנא הני מילי אמר רב יהודה דאמר קרא ודרשת וחקרת ושאלת
שלש ובעדים זוממין אחת
1
זוממין עד שיזומו כולן כדאמרינן
כמו החשבון שכתב בכל
היטב ואומר 2 והוגד לך ושמעת ודרשת היטב ואומר 3 ודרשו השופטים היטב
במס' מכות מניין שאפילו
שזה
ואימא
יודע בעיבורו של
הן מאה תלמוד לומר עדים : בדיקות.
מ)
חודש.
אפילו אמרו כולם אין אנו יודעין מצות הזמה ראויה להתקיים בהן דאין הזמה תלויה אלא בחקירות לומר עמנו הייתם באותה שעה במקום אחר.
כל עדותן בטלה שבגמרא הוא והן פטורין: שזה יודע בעיבורו של חודש. זה שאמר בשנים יודע שהחדש שעבר מלא היה ויום ראשון של חדש
שהוא יום (של) שלשים מחדש שעבר היה: אחד אומר בשתי שעות כו'. דטעי איניש בהכי: רבי יהודה אומר עדותן קיימת. דכולי
האי טעי איניש: נמצאו דבריהם מכוונים. ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר: פותחין לזכות. אי לא קטלת לא תדחול כדאמרן
בפירקא דלעיל : אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות משתקין אותו. וכ"ש אם היה בא ללמד עליו חובה. וטעמא
אמר בפירקא דלעיל דעד אחד לא יענה בנפש בין לזכות בין לחובה משום דמיחזי כנוגע בעדות: אמר אחד מן התלמידים.
היושבים לפני הדיינים יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו כדאמרן לעיל דעד אחד לא יענה בנפש למות למות הוא דאינו
עונה הא לזכות עונה: מעבירין אותו למחר. מעבירין את הדין עד למחר משום הלנת דין כדאמרינן בפירקא דלעיל : היו
(שם) זה אומר
בשלשה, ואחד אומר
מזדווגין. ביום ראשון לאחר שהעבירוהו לדון נ) ממקום הישיבה היו מזדווגין בבתיהן או בשוק ונושאין ונותנין בדבר: כל הלילה. איש
בחמשה עדותן בטלה.
איש לעצמו: המזכה. אתמול אומר אני הוא המזכה אתמול ועדיין מזכה אני על כרחו שאינו יכול לחזור בו והמחייב אומר אם לא
מצאו הלילה זכות אני המחייב ומחייב אני במקומי: המלמד. אתמול חובה אם מצא לו הלילה זכות מלמד זכות אבל המלמד זכות כו':
שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין. והטייתך ע"פ אחד לרעה ליתא הלכך יוסיפו הדיינין. אפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד
אומר איני יודע יוסיפו הדיינין דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות מעשרים ושלשה: שנים
שנים. אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן דאכתי ליכא הטייה לא לטובה ע"פ אחד ולא לרעה ע"פ שנים צריך להוסיף עוד שנים וכן
(שם) אחד אומר
עד שבעים ואחד: עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין. דאיכא הטייה לטובה ע"פ עדס) אחד וה"ה אם יראה אחד מן המזכין את דברי
בשתי שעות כו'.
המחייבין דהוו להו שלשים ושבעה מחייבין ואיכא הטייה לרעה ע"פ שלשה. ובשעת גמר דין הא אוקימנא דאף המלמד זכות יכול לחזור וללמד
(שם) ואחד
חובה והא דתנן הכי משום לישנא מעליא דאזכות קא מהדר והכי תריצנא בפירקא דלעיל : גמ' מנא הני מילי. דעבדינן שבע
אומר בשבע עדותן
בטלה.
חקירות: ודרשת וחקרת. משמע יפה יפה (יפה) ושאלת לא משמע חקירה אלא עד דכתב היטב בהדיה הא תלתא ובעיר הנדחת
שבחמש חמה במזרח.
כתיבי וביחיד העובד ע"ז כתיב ודרשת היטב הא תרי דאילו ודרשת בלא היטב משמע דרישה מעליא ובעדים זוממין כתיב ודרשו
השופטים היטב והנה עד שקר העד מזהירך הכתוב לדרוש היטב את עדים האחרונים המזימין את הראשונים הרי שבע חקירות:
ואימא
ובשבע חמה
במערב, (שם) דנין אלו כנגד אלו.
(לעיל לד.)