היו
בודקין פרק
חמישי
סנהדרין
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תניהו
ענין
למלקות. ובגז"ש דרשע רשע ליכא למילף
תניהו ענין. להתראת מלקות דשייך באחותו: וכי יזיד. מנא
יח א
א)
ב)
כיון דרשע בעדים זוממין כתיב ועדים זוממין
ידעינן אלא שהתרו בו ועדיין הוא מזיד. ל"א ואם הזיד לא נאמר אלא
יט ב
ג)
ואי
גופייהו לא בעי התראה נ): כתיב כי יזיד. תימה דהתראה
וכי יזיד משמע תמיד הוא בזדונו זה עיקר: המוצאים אותו מקושש.
שקישש עצים לא נאמר אלא מקושש
לאחר שראוהו ומצאוהו היה
בעיר הנדחת ב] מנ"ל דמהני לא אתיא שכן ממונן פלט ולעיל
❖
כ ג
ד)
משמע דבעינן התראה:
מקושש ומה טעם תלוי בכך אלא
אבל
סקילה דחמורה אימא לא.
שהתרו בו ועדיין היה מקושש: על
תנהו ענין למלקות דבי חזקיה תנא וכי
ה)
1
עסקי דיבור. התראה: הוה אמינא.
בכולה שמעתין הכא ולעיל
ו) ז)
יזיד איש על רעהו
להרגו בערמה שהתרו
תורה אור השלם
אחותו דאינה מיתה אלא מלקות הוא
לא ילפי חייבי מיתות מהדדי ותימה
בו ועדיין הוא מזיד דבי רבי ישמעאל תנא
ח)
1. וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ
דבעינן התראה אבל חייבי מיתות
מנא לן דנסקלין ונשרפין פטורים מן
לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם
2 המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו
ט) י)
דחמירי אימא לא ליבעי: ותרתי
התשלומין דלא יהיה אסון ברוצח
מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת:
ועדיין הוא מקושש דבי רבי תנא על דבר
כ)
שמות כא יד
3
בנסקלין למה לי. מקושש ונערה
כתיב :
ל) מ)
2. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים
באשה חבירה. ולא בעי ר'
אשר ענה על עסקי דיבור וצריכא דאי כתב
המאורסה בסקילה: לר' שמעון.
נ)
אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל
❖
רחמנא אחותו הוה אמינא חייבי מלקות אין
יוסי שיתיר עצמו למיתה
דאמר שריפה חמורה ולא אתו נשרפין
ל)
מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל
הָעֵדָה: במדבר טו לג
חייבי מיתות לא כתב רחמנא כי יזיד ואי
אי נמי חבר כאילו התיר עצמו:
מנסקלין בהתראה משום דאי אמר
3. וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם
לאוסרה
על בועלה שני באנו.
בנסקלין שהן קלין כתב קרא אחרינא
כתב רחמנא וכי יזיד הוה אמינא הני מילי
אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא
גליון הש"ס
לאתויי נשרפין באם אינו ענין: וליתו
הוה מצי למימר דאיירי
וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים
סייף דקיל אבל סקילה דחמורה אימא לא
גמ' ריב"ז מי הוה
אי
וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר
שזינתה ולא ידעי מי הוא: נמי
הנך. מלקות וסייף: המת. משמע
צריכא ותרתי בנסקלין למה לי לר"ש לאתויי
בסנהדרין.
אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר
❖
שזינתה מקרוביה. וא"ת אכתי מצי
כבר הוא כמת קודם שבא לבית דין
וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר
נשרפין לרבנן מילתא דאתיא בק"ו טרח
שחייב עצמו מיתה בפיו: עדי נערה
אמרי לפוסלו בעדות באנו דבא על
עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ
וכתב לה קרא ולכתוב רחמנא בנסקלין
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
המאורסה כו'. לקמיה פריך מאי
הערוה (ב) פסול לעדות וי"ל דא"כ הל"ל
דברים כב כד
הגהות הב"ח
וליתו הנך וליגמרו מיניה הכא נמי מילתא
שנא נערה המאורסה דנקט:
פלוני בא על נערה המאורסה:
4. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ
(א) גמ'
דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא:
לאוסרה על בעלה באנו. ולא
שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת
כמאן
לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד
להורגה: היכי מיקטלא. וכיון
התיר עצמו למיתה: מנא לן אמר רבא ואיתימא חזקיה אמר קרא יומת
4
דברים יז ו
אֶחָד:
(ב) תוס'
דאיהי לא מיקטלא פשיטא דאינהו לא
5. וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ
המת עד שיתיר עצמו למיתה אמר רב חנן עדי נערה המאורסה
א
וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת
מיקטלי כאשר זמם כתיב :
שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו והא אתרו
(א)
נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה
באשה חברה. דאיהי מיקטלא אם
הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ:
בה דלא אתרו בה ואי לא אתרו בה היכי מיקטלא באשה חבירה ואליבא
❖
❖
לא הוזמו אלו ואינהו לא מיקטלי
דברים יג טו
דרבי יוסי בר' יהודה דתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר חבר אין צריך
דיכולין לומר כשבאנו לבית דין לא
התראה לפי שלא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד וכיון
לחייבה מיתה נתכוונו אבל אי אמרו
הגהות מהר"ב
רבינו חננאל
דאינהו לא מיקטלי איהי היכי מיקטלא הויא לה עדות שאי אתה יכול
התרינו אין התראה אלא להמית ותו
רנשבורג
וכי יזיד איש על וגו'
לא מצי למימר לא להורגה באנו: לא
להזימה וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא שמה עדות הכי נמי
ב
ילפינן מינה התראה
שמה עדות. הואיל ואי אפשר לקיים
א] גמ'
קאמר מתוך שאין נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו אף היא
בנהרגין כלומר התרו בו
ועדיין מזיד הוא ובנסקלין
בו ודרשת וחקרת ודרשו השופטים
אינה נהרגת דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה אלא באשה
ממקושש עצים בשבת
והנה עד שקר וגו' : אלא אשה
חבירה דקיימא לן דמיקטלא אליבא דר' יוסי בר' יהודה היכי משכחת
ותוב בארוסה מדכתיב על
חבירה. דקיימא לן לר' יוסי בר
דבר אשר ענה על עסקי
לה כשזינתה וחזרה וזינתה והא יכולין לומר א] לאוסרה על בועלה שני
ב] תוס'
דבור וצריכי כולה פשוטה
יהודה דמיקטלא בלא התראה היכי
היא: מנא לן דבעינן
באנו שזינתה מבועל ראשון אי נמי שזינתה מקרוביה מאי שנא נערה
משכחת לה הא כיון דאינהו לא
עד שיתיר עצמו למיתה
מאורסה דנקט אפילו נשואה נמי אין אלא אפילו האי דלא יתבא תותיה
מיקטלי משום דיכולין לומר לאוסרה
דייק רבא מדכתיב יומת
המת ש"מ מדאוסיף קרא
יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו אמר רב חסדא אחד אומר בסייף
באנו איהי נמי לא מיקטלא: כשזינתה
המת בעינן עד שיתיר
וחזרה וזינתה. דהנך עדי זנות שני
הרגו ואחד אומר בארירן הרגו אין זה נכון אחד אומר כליו שחורין ואחד
עצמו למיתה. א"ר עדי
❖
אין יכולין לומר לאוסרה באנו שהרי
נערה המאורשה שהוזמו
אומר כליו לבנים הרי זה נכון מיתיבי נכון שיהא נכון אחד אומר בסייף
5
אין נהרגין מתוך שיכולין
כבר נאסרה מזנות ראשון ולא באו
הרגו ואחד אומר בארירן הרגו אחד אומר כליו שחורין ואחד אומר כליו
לומר לא באנו להעיד
אלא להורגה: ופרכינן והא יכולין
עליה שתיהרג אלא להגיד
לבנים אין זה נכון תרגמה רב חסדא בסודר שחנקו בו דהיינו סייף
לעזי רש"י
ג
לומר לאוסרה על בועלה שני באנו.
שזנתה ואסורה היא על
❖
וארירן ת"ש אחד אומר סנדליו שחורין ואחד אומר סנדליו לבנים אין זה
בעלה ואקשינן היאך
יושרמ"א. גרזן קרב.
דקיימא לן במסכת סוטה
יכולין לומר כי לאוסרה
נכון התם נמי כגון שבעט בו בסנדלו והרגו ת"ש מעשה ובדק בן זכאי
מונטמאה ונטמאהמ) שתי פעמים כשם
על בעלה באנו והנה
בעוקצי תאנה אמר רמי בר חמא כגון שעקץ תאנה בשבת דעלה קא
הן העידו שהתרו בה
שאסורה לבעלה כך אסורה לבועל:
מוסף רש"י
למיתה. ופרקינן בשלא
שזינתה מבועל ראשון. וכבר נאסרה
מיקטיל והא תניא אמרו לו תחת תאנה הרגו אלא אמר רמי בר חמא כגון
אלא להבחין בין שוגג
התרו בה מפני שהיא
עליו: אי נמי שזינתה מקרוביה.
למזיד.
ששפדו בייחור של תאנה ת"ש אמר להן תאנה זו עוקציה דקין עוקציה גסין
חבירה. וכר' יוסי בר'
(לעיל
יהודה דתני חבר אינו צריך
שהיא אסורה להם משום ערוה:
תאנים שחורות תאנים לבנות אלא אמר רב יוסף מבן זכאי לותיב איניש
ח:) עדות שאי אתה
התראה שלא נתנה התראה
אפילו הא דלא יתבא תותיה. ואיכא
יכול להזימה.
שאני בן זכאי דבדיקות כחקירות משוי ליה מאן בן זכאי אילימא $ רבי יוחנן
אלא להבחין בין שוגג
למימר דלא אסקו אדעתייהו לאוסרה
למזיד כלומר שלא יאמר
בן זכאי מי הוה בסנהדרי והתניא כל שנותיו של רבי יוחנן בן זכאי
ההורג לא הייתי יודע כי
עליו שהרי לא היו רואים אותה יושבת
ההורג נהרג אלו ידעתי
מאה ועשרים שנה ארבעים שנה עסק בפרקמטיא מ' שנה למד ארבעים
תחתיו אפילו הכי יכולין לומר:
לא הייתי הורגו והחבר
שנה לימד ותניא ארבעים שנה קודם חורבן הבית גלתה סנהדרי וישבה
ארירן. יושרמ"א בלע"ז: אין זה
אינו יכול לומר לא הייתי
יודע וכיון שיכולין העדים
לה בחנות ואמר ר' יצחק בר אבודימי לומר שלא דנו דיני קנסות דיני קנסות
נכון. ועדותן בטלה והוא והם
(פסחים יב.) אין זה
לדחות ולומר לאוסרה
פטורים מיד: הרי זה נכון. דלא
ס"ד אלא שלא דנו דיני נפשות ותנן משחרב בית המקדש התקין רבן
נכון.
על בעלה באנו נמצאת
שייכי בדיקות להכחיש אלא בגופה
עדותן מתחלה עדות שאי
יוחנן בן זכאי אלא בן זכאי דעלמא הכי נמי מסתברא דאי ס"ד רבן יוחנן בן
אתה יכול להזימה שנאמר
של עדות: בסודר שחנקו בה.
זכאי קרי ליה ר' בן זכאי והתניא מעשה ובדק רבן יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים
ועשיתם לו כאשר זמם
שהעידו שחנק את חבירו בסודרו
(לעיל ל:) שלא
לעשות ומאחר שיכולין
אלא תלמיד היושב לפני רבו הוה ואמר מילתא ומסתבר להו טעמיה
דנו דיני קנסות.
ועל הסודר היו נבדקין שחור היה
לדחות כענין הזה ויש
וקבעוה
לומר שלא העידו להריגה
או לבן היה: שעקץ. דקץ וחתכה
גם אם נמצאו זוממין
מעוקצה: תאינה. הפרי קרי תאינה:
ששיפדו. לשון שפוד: תאינים שחורות תאינים לבנות. דעל כרחך בתאינים עצמן אי אפשר
אינן נהרגין גם היא
אינה נהרגת בעדות זו
להרוג: כחקירות משוי ליה. לבדוק בכל אשר יוכל כדי להכחיש וכי היכי דבחקירות מתכחשי בדבר אחר זה אומר במקום פלוני
שאינו מתקיים בענין הזה
וזה אומר במקום פלוני דהיינו דבר אחר דהמקום לא הרגו הכי נמי בדיקות: מי הוה בסנהדרין. בשעה שהיו דנין דיני
הריגה בזוממין ואליבא
נפשות: ארבעים שנה. ראשונים עסק בפרקמטיא אמצעיים למד אחרונים לימד ונעשה דיין ומורה הוראות: בחנות.
דר' יוסי אשה חבירה כיון
שיכולין העדים לדחות
מקום היה בירושלים וכן שמו: דיני קנסות סלקא דעתך. וכי לשכת הגזית גורמת לדיני קנסות: אלא דיני נפשות. שאין דיני
כענין הזה היא שנהרגת
נפשות בכל מקום אלא בעוד שסנהדרי נוהגת בלשכת הגזית שנאמר וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם וכיון
היכי משכחת לה. ופרשינן
דחזו דנפישי רוצחים ולא היו מספיקין לדון עמדו וגלו משם: ותנן משחרב בית המקדש וכו'. וכיון דרבן יוחנן בן זכאי היה קיים אחר חורבן
(ע"ז ח: עיש בגמ')
כשיעידו עליה כי זנתה
הנה נאסרת בעדות זו
נמצא דארבעים שנותיו האחרונים לא דנו נפשות דהא ארבעים קודם חורבן בטלו: ואמר מילתא. לפני הדיינין רבותיו ואיסתבר להו טעמיה:
לבעל ולבועל דקי"ל כשם
וקבעוה
שאסורה לבעל כך אסורה
לבועל עוד העידו עליה הם הם העדים הראשונים שזינתה פעם שניה מן הבועל הראשון וכיון שעדותן הראשונה זו אסורה על שתיהן עדותם השניה אינן יכולין לדחות ולומר לאוסרה באנו לא לבעל ולא לבועל לפיכך היא נהרגת שהיא חבירה והן
נהרגין שאינן יכולין לומר לאוסרה באנו שכבר אסורה היא מעדותן הראשונה על שניהן. אי נמי בשהעידו שזינתה עם אביה או עם חמיה וכיוצא בהן מן הקרובין: כל המרבה בבדיקות משובח: אמר רב חסדא אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר
בארירן הרגו אין זה נכון. כלומר הוכחשה עדותן. פי' ארירן כגון אזמל. וי"א כמין גרזן הוא. אבל א' אומר כליו לבנים וא' אומר כליו שחורים עדותן קיימת והוא דלא אמרי ברי (לכם) . והני מילי בכלי מלבוש אבל בכלים שהרגו בהן כגון סודר
שחנקו בו שזה אומר שחור וזה אומר לבן וכן בסנדל שבעט בו והרגו זה אומר לבן היה וזה אומר שחור היה עדותן בטילה. שזה כמו סייף וארירן הוא. ת"ש מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים ואמר רמי בר חמא כגון ששפדו שפדו מלשון שפוד.
ופירושו ברזיה בייחור של תאנה זו שהוא כגון סייף וארירן. פי' סרבלא צריפא. טלית לבן נקי כדמתרגמינן ותרבי לך בורית ותסגי צריפא. איני והתניא אמר להן תאנה זו עוקציה גסים או עוקציה דקין תאיניה לבנים או שחורים. ודחי רב יוסף ואמר
וכי מבן זכאי נוקים ונותיב. בן זכאי בדיקות כחקירות משוי ליה נמצא הא דבן זכאי פליגא אדרב חסדא וקיי"ל כרב חסדא ואסיק'