היו
בודקין פרק
חמישי
סנהדרין
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותרווייהו כר' יוחנן. במלתיה דר' יוחנן פליגי ועד שנתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מלוי פגימתה דקאמר ר' יוחנן למהוי כי יתרא
כד א
א)
דהואי כמו יתר של קשת שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר דהיינו חצי העיגול והאי לסוף שבעה הוא ונהרדעי סברי מלוי פגימה
ב)
דקאמר ר' יוחנן עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה: וליברך הטוב והמטיב. אדרב יהודה פריך נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר
כה ב
מחדש חדשים ליבריך מיהא הטוב והמטיב שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם: אטו כי חסר. מי חשבינן
ג)
ד)
לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת
ה) ו)
דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי
ותרוייהו כר' יוחנן סבירא להו הא למיהוי
פועלי אמת. פי' הקונט' שאין
כו ג
הטוב והמטיב: וניבריך לתרוייהו.
ז)
כי יתרא הא למיהוי כי נפיא אמר ליה רב
משנין את סדרן
ואית
דיין האמת בחסרונה וטוב המטיב כ)
אחא מדיפתי לרבינא וליבריך הטוב והמטיב
דגרס פועל אמת ואהקב"ה
קאי
במילואתה: דהיינו אורחיה. בכל
כז ד
ח)
אמר ליה אטו כי חסר מי מברכינן דיין
שבאמת ובדין מיעטה ולהכי קאמר
ט) י)
חודש בריאת עולם כמנהגו היא ואין
האמת דלבריך הטוב והמטיב וליברכינהו
כ)
בתר הכי וללבנה אמר שתתחדש:
כאן דין פורענות בחסרונה ולא
❖
ורב תבואות. משום דיוסף איקרי
כח ה
ל)
לתרוייהו כיון דהיינו אורחיה לא מברכינן
הטבתה לנו חסד במילואתה: דיין.
בכור שור כדכתיב
וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן כל
אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו
א
ו
בכור שורו הדר לו ובעל שמועות
תורה אור השלם
המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני
שמקבלין פני שכינה פעם אחת
הוא בעל חטין כדאמר
בחדש כדאמרן בג"ש: אמר אביי.
שכינה כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם
1. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ
1
הכל צריכין למרי חיטיא ואמרינן
כט ז ח
הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד
ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם
זה אלי ואנוהו תנא דבי רבי ישמעאל
❖
2
בשילהי הוריות
דרב יוסף סיני:
לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא
אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל
העוסקים
שמות יב ב
ברזו של עולם.
מקבל: תפקידם. מצוה שצויתם
2. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי
פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים
היינו דיני נפשות
(ג)
להתנהג בהילוך תקופותיהם: ששים
לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ
רבינו חננאל
אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד מרימר
אבל לא דיני
ממונות והא דאמר
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:
ב
ושמחים. כדכתיב ישיש
שמות טו ב
מלשון נפה. והיא עגולה
שתה רביעית יין אל
ומר זוטרא מכתפי (אהדדי) ומברכי א"ל
כגבור: פועלי אמת. הן שאינם
3. כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה
במילואה. ואמרי' וליבריך
יורה היינו הוראה דאיסור והיתר:
על הלבנה כשתתמלא
רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך
משנים את סדרם: וללבנה אמר.
לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה
קש דינא. פירוש ואין
בְּרֹב יוֹעֵץ: משלי כד ו
הטוב והמטיב ודחינן אטו
יכול
הקב"ה שתתחדש בכל חדש: עטרת
מחדש חדשים אמר ליה האי נשי דידן נמי
4. בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר
כשיחסר מברך עלה ברוך
לעמוד עליו:
תפארת. היא זו לעמוסי בטן
דיין האמת אלא כיון
וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר:
מברכי אלא כדרב יהודה דאמר רב יהודה
משלי יד ד
דאורחה היא לית בה
סימן הוא להם שאף הם שמונים
הדרן עלך היו בודקין ברכה. א"ר יוחנן כל
ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח
5. אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל
ג
ל) להם עתידים להתחדש (ב) בגלותן
המברך על החודש כאלו
אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן
פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו
וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר: כמותה ולפאר יוצרם: מלחמתה של
מקבל פני שכינה. שנאמר
את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת
משלי לא ד
החודש הזה לכם וכתיב זה
תורה. הוריותיה ולעמוד על בוריה
6. יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ
אלי ואנוהו וכי מברכין אין
וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש
ועל עיקרה לא כאדם המפולפל
מברכין אלא מעומד.
נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ:
❖
כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים
ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות
משלי כז ב
מרימר ומר זוטרא הוו
מכתפי להו ומברכי ברכת
כי בתחבולות תעשה לך מלחמה א"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן
וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה
3
החודש. בא"י אמ"ה אשר
הסוד אלא בבעל משניות הרבה
במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה קרי
במאמרו ברא שחקים
הגהות הב"ח
וברוח פיו כל צבאם חוק
שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו
רב יוסף אנפשיה ורב תבואות בכח שור: אחד אומר בשתי שעות כו': א"ר
4
(א) גמ' בהנץ
וזמן נתן להם שלא ישנו
מתוך משנה אחרת או אם יקשה
שימי בר אשי לא שנו אלא שעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד
את תפקידם ששים
לו דבר על דבר יבין מתוך משניות
(ב) רש"י
ושמחים לעשות רצון
אומר לאחר הנץ החמה עדותן בטילה פשיטא אלא אחד אומר קודם הנץ
ד
בגדולתן
קונם פועלי אמת
הרבה שבידו הא מני פלוני היא
(ג) תוס'
שפעולתם אמת ללבנה
ואחד אומר (א) בתוך הנץ הא נמי פשיטא מהו דתימא הא בגילויא קאי וזהרורי
ששמענוהו במקום אחר אומר כך:
אמר שתתחדש עטרת
בעלמא הוא דחזא קמ"ל: ואחר כך מכניסין כו': אותו היום ותו לא והתניא
לא שנו אלא שעות. דמר סבר
תפארת לעמוסי בטן שהן
עתידים להתחדש כמותה
אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם ואם אין ממש בדבריו אין
טעי אינש הכי ומר סבר לא טעי
ה
ולפאר ליוצרם על כבוד
כולי האי: אבל. הנץ החמה סימן
❖
יורד כל היום כולו כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו אמר אביי תרגומה
מלכותו. בא"י מחדש
חדשים: במי אתה מוצא
מובהק הוא ואין לטעות בהנץ
אאם אין ממש בדבריו: מצאו לו זכות כו': יין מאי טעמא לא אמר רבי
מלחמת התורה במי
החמה בתוך שהיא זורחת: ירידה
אחא בר חנינא אמר קרא 5 ולרוזנים אי שכר העוסקין ברזו של עולם ו אל
שבידו חבילות של משנה
מוסף רש"י
לו. שאם יורידוהו היום לעין כל
רב יוסף הוה קורא
ישתכרו: (מצאו לו זכות כו'): לא ראו מאי א"ר אחא פוטרין אותו וכן א"ר
אשר במאמרו ברא
בושה היא לו: לא ראו. האחד
אנפשיה ורב תבואות בכח
יוחנן פוטרין אותו א"ל רב פפא לאביי וליפטריה מעיקרא א"ל הכי א"ר יוחנן
שחקים.
שור כדכתיב בכור שורו
ז
מאלו את טעמן של אלו והרי הן
הדר לו וכיון ששמו יוסף
כדי שלא יצאו מב"ד מעורבבין איכא דאמרי א"ל רב פפא לאביי ולמה לי
במחלוקתן מהו: וניפטריה מעיקרא.
(מחז"ו סי' רב) שלא ישנו
ובידו הברייתות היה אומר
יוסיפו ליפטריה מבי דינא קמא אמר ליה ר' יוסי קאי כוותך דתניא ר' יוסי
את תפקידם.
אני בכחי מרבה תבואות
משהוסיפו עד שבעים ואחד ונחלקו
כדגרסי' הכל צריכין למרי
אומר כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד כך אין מוסיפין על ב"ד של
למה אנו מאחרים הדבר לדון אלו
חיטיא גמרא: אחד אומר
כנגד אלו מי אית לן לאהדורי בתר
עשרים ושלשה ת"ר אומר בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומר בדיני נפשות
(שם)
בב' שעות ואחד אומר בג'
פועלי אמת.
שעות עדותן קיימת כו' א'
חובה: כדי שלא יצאו מבית דין
נזדקן הדין מאי נזדקן הדין אילימא קש דינא איפכא מיבעיא ליה אמר רב
אמר בה' ואחד אומר בז'
מעורבבים. גנאי לב"ד שיצאו
הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא איפוך רב אשי אמר
עדותן בטלה. שבחמש
במחלוקת ואין יודעין לגמור את
(שם)
חמה במזרח ובז' חמה
לעולם לא תיפוך ומאי נזדקן הדין חכם דינא מיתיבי גדול שבדיינין
ח
תפארת.
במערב. ואין אדם טועה
הדין: וליפטריה מבי דינא קמא.
בזה. אמר רב שימי בר
אומר נזדקן הדין אי אמרת בשלמא חכם דינא היינו דאמר גדול אלא אי
למה מוסיפין משנחלקו הראשונים
אשי לא שנו אלא שעות
אמרת קש דינא לא סגיא דלא אמר גדול כסופי הוא דקא מיכסיף
ידונו אלו כנגד אלו אם ראה א'
(ישעיה כד)
אבל אחד אומר קודם הנץ
החמה ואחד אומר
נפשיה אין אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים איכא
מאלו את דברי אלו הרי טוב ואם
אחר הנץ החמה עדותן
לאו יפטרוהו: קש דינא. זקן דין
דאמרי אי אמרת בשלמא קש דינא היינו דאינו דומה מתבייש מעצמו
(שם) שהן
בטלה ולא אמרי' בגלויא
עתידין
להתחדש
זה ועמוק וקשה וצריך להמתין בו:
הוה קאי וזהרורי בעלמא
למתבייש מאחרים אלא אי אמרת חכם דינא גדול אשבוחי משבח נפשיה
הוא דחזא: היו מכניסין
כמותה.
איפכא מיבעי ליה. בדיני נפשות
והכתיב 6 יהללך זר ולא פיך שאני מילתא דבי דינא דאגדול רמיא
השני ובודקין אותו נמצאו
צריך לעיין יותר: חכם דינא. יפה
דבריהם מכוונים פותחין
גמרו את הדבר היו מכניסין אותן גדול שבדיינין
אומר
איש
כדתנן
העמדנו על בורייו ואין אחד ממנו
בזכות. אמר אחד מן
פלוני
אתה זכאי איש פלוני אתה
חייב:
העדים יש לי ללמד עליו
צריך להפך ולדקדק בו ואין אומרים
(מחז"ו שם) לא שנו אלא
זכות או א' מן התלמידים
הדרן עלך היו בודקין
כן בדיני נפשות שאף משגמרוהו אם
שעות.
אמר יש לי ללמד עליו
חובה משתקין אותו. אמר
ידקדק האחד וימצא לו זכות מחזירין
אחד מן התלמידים יש לי
את הדין: אינו דומה כו'. טוב
(פסחים יב:)
ללמד עליו זכות מעלין
אגדול רמיא.
ואפי'
דברים
של
שבח הוא אומרן:
הוא לו שיהא הוא מבייש עצמו ואל
יאמר אחד
מחביריו קש דינא
ויתבייש מאחרים:
בתוך הנץ.
ומושיבין אותו עמהן ולא
(שם) היו מכניסין אותן.
היה יורד משם כל היום
הדרן עלך
היו בודקין
(לעיל כט.)
אם אין ממש בדבריו אבל
הדרן עלך היו בודקין
אם יש ממש בדבריו לא
היה יורד משם לעולם.
אפילו אם הוא עצמו הנידון אמר יש לי ללמד זכות לעצמי שומעין לו ובלבד שיהא ממש בדבריו: מתניתין מצאו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר ומזדווגין זוגות וממעטין במאכל כו' ולמה אין שותין יין כל היום שנאמר ולרוזנים אי שכר
העוסקים ברזי העולם אל ישתכרו. אם טעו סופרי הדיינין מזכירין אותן אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו עומדין על המנין י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי. י"ב מחייבין וי"א מזכין ואפילו כ"ב מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין כמה
מוסיפין שנים שנים עד ע"א. ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי. ל"ו מחייבין ול"ה מזכין. דנין אלו כנגד אלו עד שיראה א' מן המחייבין דברי המזכין. לא ראו מאי. א"ר חייא פוטרין שאין הורגין ע"פ א' כדקיימא לן לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה.
הטייתך לטובה ע"פ אחד. לרעה ע"פ ב' ומפני מה אין פוטרין אותו מעיקרא אלא מוסיפין כדי שלא יצאו מב"ד מעורבבין כלומר שלא יאמרו מחויב יצא מחזירין אולי יזדמן להיות הרוב מזכין ואם לא נזדמן פוטרין אותו. תניא א"ר יוסי כשם שאין
מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה ומבי דינא קמא פוטרין אותו: ת"ר אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומרים בד"נ נזדקן הדין. מאי נזדקן הדין קש דינא פי' כחש כמו זקן גדול נשאנו ונתננו בזה הדין
כמה ימים עד שנעשה זקן דיי כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו. אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות אלא כל מה שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח. פי' חכם דינא נזדקן כלומר נשאנו בו ונתננו בו עד שנתברר כאור כדכתיב
בישישים חכמה. ואסיק' מאי נזדקן הדין חכם דינא. הגדול שבדיינים אומר נזדקן הדין. אע"ג דמשבח נפשיה כל מילי עליה רמי: הדרן עלך היו בודקין