מב:
נגמר הדין פרק
ששי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בית
נגמר
הסקילה היתה חוץ לשלש מחנות. היינו בירושלים דאיכא
הדין. לחובה: מוציאין אותו לסקלו. איידי דסקילה רישא
א א
א) ב)
ג)
שלש מחנות ובתי דינין שבכל עיר ועיר היתה בית הסקילה
דכולהו ארבע מיתות היא מפרש מילי דידה ברישא והדר
ד)
מפרש שארא בפירקין דלקמן כסדר: חוץ לבית דין. רחוק מבית
חוץ לעיר כדפי' הקונטרס והיינו משום דכל עיירות המוקפות חומה
ב ב
ה) ו)
כי
קמא דכלים: היכי דלא
דין קצת: שנאמר הוצא. אלמא לאו במקום הועד קטלוהו: והסודרין
יש להן דין מחנה ישראל כדתנן בפרק
ז)
ג
לתחזו בית דין רוצחים. אמאי
בידו. לקמיה מפרש למאי מיבעי:
ח)
נגמר הדין מוציאין אותו לסוקלו בית
והסוס רחוק ממנו כדי שיהא. אדם
דמרחיקין רחוק מב"ד בית הסקילה
❖
א
ב
ד
❖
יהיב טעמא כדפ"ה אבל חוץ לב"ד
רוכב על סוס ונמשך על צד בית
הסקילה היה חוץ לבית דין (א)
קרא קא דריש במתני' הוצא את
הסקילה שיהא קרוב לרדוף אחר
שנאמר הוצא את המקלל אחד עומד על
1
תורה אור השלם
המקלל והא דאמר בפ' נערה
הנסקלין ומציל ומתרחק מזה שהסודרין
פתח בית דין והסודרין בידו וסוס רחוק
רבינו חננאל
שנתפתתה
בידו מלא עיניו ובלבד שיוכל לראותו
1. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל
ח)
ממנו כדי שיהא רואהו אומר אחד יש
פ"ו נגמר הדין מוציאין
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל
אם יניף בסודרין: אמר אחד.
נערה המאורסה שאין לה פתח בית
אותו לסקלו כו'. ואקשי'
הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל
ללמד עליו זכות הלה מניף בסודרין והסוס
אב ועובד ע"ז בעיר שרובה נכרים
מב"ד יש לי ללמד עליו זכות:
וכי בית הסקילה חוץ
רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל
רץ ומעמידן ואפילו הוא אומר יש לי ללמד
הלה. העומד על הפתח ורוכב הסוס
סוקלין אותם על פתח בית
הָעֵדָה: ויקרא כד יד
לב"ד הוה והתניא בית
2. וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר
הסקילה היה חוץ לשלש
על עצמי זכות מחזירין אותו אפילו ארבע
דין שאני התם דכתיב שעריך וכיון
היה מכיר בו והוא רץ אחר המנהיגים
מחנות ושנינן אי מזדמנא
אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל
דלא אפשר מוקמינן אשער ב"ד והאי
ומעמידן עד שיחקרו ב"ד אם יהא טעם
וחמש פעמים ובלבד שיש ממש בדבריו:
מילתא ונפק בי דינא חוץ
מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ
גמ'
בדבריו של זה: ובלבד שיהא ממש
לג' מחנות מרחקינן לבית
דלא יליף שאר נסקלין מהתם
הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל
ובית הסקילה חוץ לב"ד הוה ותו לא
הסקילה טפי חוץ
עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ
בדבריו. קצת ראיה הדומה לזכות.
דנבעי שעריך דדלמא הוו להו נערה
והא תניא בית הסקילה היה חוץ לשלש
(למחנות) [לב"ד] כי היכא
הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף:
המאורסה ועובד ע"ז שני כתובים
ובגמראד) פריך מנא ידעי הנך סוקלין
ויקרא ד יב
דלא ליתחזי ב"ד רוצחים
מחנות אין כדקאמרת והא דקתני הכי
3. וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל
ומנא לן דבית הסקילה
הבאים כאחד ועוד הא כתיב הוצא
אם יש ממש בדבריו והלא לא
נפקא מינה דאי נפיק בי דינא ויתיב חוץ
היה חוץ לג' מחנות דת"ר
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ
תלמידים הם: גמ' ובית הסקילה
כדתנן במתניתין:
הוצא את המקלל אל
כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר
ונאמר בפרים הנשרפים.
לשלש מחנות עבדינן בית הסקילה חוץ
חוץ לבית דין. הוא דבעינן אבל חוץ
תימה
מחוץ למחנה וכתיב
הָרִאשׁוֹן חַטַּאת הַקָּהָל
בפרים הנשרפין אל מחוץ
ויקרא ד כא
לב"ד כי היכי דלא מיתחזי ב"ד רוצחין א"נ
לשלש מחנות לא בעינן: חוץ לשלש
הוּא:
והא בקדשים דבר הלמד
4. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ
למחנה מה להלן חוץ לג'
מחנות. בירושלים הוא דשייך למימר
בהיקש אין חוזר ומלמד בגזרה שוה
כי היכי דתיהוי ליה הצלה מנהני מילי
מחנות דכתיב בפר כהן
בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא
דאיכא עזרה מחנה שכינה והר הבית
ואיכא למ"ד בפרק איזהו מקומן
משיח אל מחוץ למחנה
אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ
דת"ר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה
ובפר העדה כתיב אל
לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר:
דבתר המלמד אזלינן
מחנה לוייה וכל העיר מחנה ישראל
חוץ לג' מחנות אתה אומר חוץ לג' מחנות
מחוץ למחנה וכתיב בדשן
ויקרא ו ד
כיון דמלמד קדש אע"ג דלמד חול
ובבתי דינים שבכל עיר ועיר נמי הוי
5. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי
והוציא את הדשן אל
או אינו אלא חוץ למחנה אחת נאמר כאן
והיא גופה תימה בפר העדה מנא
בית הסקילה חוץ לעיר דומיא דירושלים:
מחוץ למחנה הרי שלש
יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת
מחוץ למחנה ונאמר בפרים הנשרפין חוץ
מחנו' ויליף מקלל מפרי'
הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ
ומשני נ"מ. מדתנן חוץ לבית דין: דאי
לן כיון דפר כהן משיח לא גמר
הנשרפים מה להלן חוץ
לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן
למחנה מה להלן ג חוץ לשלש מחנות אף
נפיק בי דינא. וקבעי מקום הוועד
אלא מהיקישא דדשן ולמאן דגמר
לג' מחנות אף כאן חוץ
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר
כאן חוץ לשלש מחנות והתם מנלן דתנו
בסוף איזהו מקומן
שלהם חוץ לעיר כגון שתי סנהדראות
לג' מחנות. ואמרי' ולילף
צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
ד
❖
מקלל משוחט חוץ דכתיב
ויקרא כד כג
רבנן והוציא את כל הפר אל מחוץ
הימנו ודבר אחר א"ש דאגב
קטנות שהיו בירושלים אחת על פתח
2
ביה אשר ישחט אל מחוץ
דגמרינן ההוא מחנה שכתוב בו
העזרה ואחת יושב על פתח הר הבית
למחנה חוץ לשלש מחנות אתה אומר
למחנה ואינו אלא מחוץ
למחנה אחת ואמרינן
בהדיא גמרינן מיניה אחריני:
וכן כל שאר עיירות אי קבעי מקומן
גליון הש"ס
חוץ לשלש מחנות או אינו אלא חוץ
שכן אדם. דחוץ למחנה דשחוטי
מסתברא מפרים הנשרפין
חוץ לחומה עבדינן בית הסקילה חוץ
גמ' מכשיר ממכשיר
למחנה אחת כשהוא אומר 3 אל מחוץ
הוה לי' למילף שכן יש
לב"ד רחוק מהן: כי היכי דלא
חוץ אאדם קאי כדפ"ה מיהו
עדיף ליה.
בהן הוציא אל מחוץ
למחנה בפר העדה שאין ת"ל שהרי כבר
❖
למחנה כשם שכתיב
ליתחזי בית דין רוצחין. דגנאי הדבר
אע"ג דהיינו ודאי פשטיה דקרא מ"מ
במקלל ובשוחט חוץ אין
נאמר 3 ושרף אותו כאשר שרף את הפר
אם עמד בחוץ והכניס ידו לפנים
דתנן סנהדרין ההורגת
כתיב בו הוצא ועוד פר
הראשון ליתן לו מחנה שניה וכשהוא אומר
ושחט או ששחט בסכין ארוכה
פעם אחת בשבוע נקראת חבלנית
כהן משיח מכשירו
הגהות הב"ח
לעבודה שאין חוטא
אל מחוץ למחנה בדשן שאין ת"ל שהרי
שחיטתו כשירה כדאמרינן פרק שני
וכל שכן אם יהיה קרוב למקומן
4
(א) במשנה
מקריב לכפר הלא תראה
מיחזי מקום איבוד נפשות: אי נמי.
דזבחים ובריש חולין
כבר נאמר על שפך הדשן ישרף ליתן לו
רחוק מב"ד
2
ביום הכפורים חטאתו
❖
ואם עמד בפנים והושיט ידו בחוץ
לכך היו מרחיקין בית הסקילה כדי
אמר
ואחר כך חטאת העם
מחנה שלישית ולילף משחוטי חוץ מה
ומכפר חטאתו ומקלל
ושחט בחוץ חייב דלאו בשוחט תליא
שתהא שהות לסקילה באורך הדרך
להלן חוץ למחנה אחת אף כאן חוץ
מיתתו מכפרת כדכתיב
מילתא אלא בבהמה דקדשים דקיימא
ובתוך כך ימצא אחד ראיה של זכות
ולארץ לא יכופר בדם
למחנה אחת מסתברא מפרים הנשרפין
הגהות מהר"ב
בחוץ: פיגול. הא דלא נקט
ויצילהו ויחזירוהו ותיהוי ליה הצלה:
אשר שופך בה כי אם בדם
ה"ל למילף שכן הוצא אל מחוץ למחנה
רנשבורג
שופכו ומכשירו וי"א
מנא הני מילי. דבית הסקילה חוץ
נותר וטמא דלא חשיב אלא מידי
מדכתיב בפר העדה
מכשיר ומכפר אדרבה משחוטי חוץ ה"ל
לשלש מחנות: פרים הנשרפים. פר
דשייך בהוצאת מחנה מיהו קשה דלא
א] רש"י
וסמכו זקני העדה את
למילף שכן אדם חוטא בנשמה פיגול
ידיהם ובמקלל כתיב
העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח
חשוב פסול יוצא:
❖
משה היכא הוה יתיב. וא"ת
וסמכו כל השומעים את
$ מכשיר ממכשיר עדיף ליה רב פפא אמר
שאינן נאכלין אלא נשרפין כדכתיב
ידיהם הנה זה מכשיר וזה
כל הני דפרים למה לי
והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה
משה
היכא הוה יתיב במחנה לוייה ואמר
מכשיר והיא הסמיכ' וכן
פר העדה מכפר וחיוב
וגו': שאין ת"ל. אין אנו למידים
וי"ל דלא תימא נילף משחוטי חוץ
מוסף רש"י
ליה רחמנא הוצא את המקלל אל
1
מיתת ב"ד מכפרין ודחינן
דקדשים מקדשים:
ממנו כלום שהרי כבר נאמר כאשר
וכשהוא אומר אל
מחוץ
למחנה חוץ למחנה לוייה 5 ויוציאו
אדרבה משוחט חוץ הוה
שרף את הפר הראשון של משיח
לא
מחוץ למחנה בדשן.
ליה למילף שכן המקלל
את המקלל אל מחוץ למחנה חוץ
אדם והשוחט חוץ אדם
ובההוא כבר נאמרה) אל מחוץ למחנה
כמותו לאפוקי פרים
למחנה ישראל האי מיבעי ליה לעשייה עשייה בהדיא כתיבא
ומה בא זה ללמדנו אלא ליתן להם
שאין ת"ל.
דבהמות נינהו וזה חוטא
ובני
מחנה שניה: וכשהוא אומר אל מחוץ
וזה חוטא והפרים לא
חטאו. וזה נשמתו ניטלת
למחנה. בצו את אהרן בהוצאת הדשן של תפוח שעל המזבח החיצון שאין מלמדנו כלום שהרי כבר נאמר בפר כהן המשיח אל ו) שפך
המקלל וזה נשמתו ניטלת
הדשן ישרף וכתיב בדידהו חוץ למחנה ממילא שמעינן דשפך הדשן חוץ למחנה הוא ולמה נאמר כאן ליתן לכולם מחנה שלישית דעל
השוחט חוץ שהוא בכרת
כרחיך כולהו בחד דוכתא עביד להו: ולילף. מקלל מחוץ למחנה דשחוטי חוץ דהוי חוץ למחנה אחת כדכתיב ואל פתח
(יומא סח. וזבחים
לאפוקי פרים שבשרם
קה:)
נשרף. וכן המקלל ושוחט
אהל מועד לא הביאו: שכן הוצא אל מחוץ מכשיר ומכפר. סימן הוא שדומה מקלל לפרים נשרפין בכל אלה ולא לשחוטי חוץ:
חוץ אין בהן פיגול.
הוצא. במקלל ופרים נאמר הוצאה ולא בשחוטי חוץ. ונאמר בהן אל מחוץ למחנה ובשחוטי חוץ לא כתיב אלא אשר ז) ישחט מחוץ.
ואסיק' מכשיר ממכשיר
ומחוץ למחנה האמור בשניהם הכשר מצותן בכך ומחוץ למחנה האמור בשחוטי חוץ אין הכשירן אלא עבירה היא. ובמקלל ופרים
עדיף ליה ושאר השמועה
מכפר הוצאתן כדאמרינן במתני' היום הזה אתה עכור כו' אבל שחוטי חוץ אינה כפרה אלא חטא: שכן אדם.
מחוץ למחנה דמקלל באדם כתיב וכן האמור בשחוטי חוץ אאדם השוחט קאי שלא ישחט מחוץ למחנה ומחוץ למחנה האמור בפרים
אפר קאי ולאו אאדם דלא כתיב יצא אלא והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה: חוטא. מקלל חוטא הוא ושוחט חוץ חוטא לאפוקי
פר דלאו חוטא הוא: בנשמה. מחוץ למחנה של שניהם נטילת נשמה נאמר זה נסקל וזה שוחט אבל פר א] שוחט ועומד: לישנא
אחרינא נטילת נשמה דשוחט חוץ היינו חיוב כרת שמתחייב בשחיטה זו: פיגול. מחוץ למחנה דשחוטי חוץ ומקלל אי אתה מוצא
פיגול על יד אותו חוץ למחנה אבל פרים ראויין להתפגל על יד אותו חוץ למחנה שאם שחטו על מנת להקטיר אימוריהן בחוץ מתפגלין. ולישנא
דקרא נקט דקרי חוץ למקומו פיגול כדאמרי' בזבחים ואע"ג דלישנא דרבנן לא קרי פיגול אלא חוץ לזמנו: מכשיר עדיף ליה. למילף חוץ
למחנה האמור בשני אלו כך היא חובתו וראויין ללמוד זה מזה ולא מחוץ למחנה דשחוטי חוץ שהוא שלא כדת וכמצוה: רב פפא אמר. מהכא
נפקא לן בית סקילה חוץ לג' מחנות: משה. לוי היה ושרוי במחנה לויה
ואמר ליה רחמנא הוצא כו': לעשייה. לומר שכמו שנצטוו כך עשו:
ובני