מג:
נגמר הדין פרק
ששי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אל
תוציא לעז. אף על גב דבחלוקת הארץ היו אורים ותומים:
זובח את יצרו. לאחר שהסיתו לחטוא הוא זובחו והורגו ושב בתשובה
י א ב
א)
כזאת וכזאת. הא דלא מרבינן חרמים הרבה כדדריש
ב)
ומתוודה עליו. שני נוני"ן דריש לשני כבודים: זבחי אלהים. לשון רבים
❖
ג)
לא תבזה. אין דרכך לבזותו: מתני' כזאת וכזאת עשיתי.
משמע:
גבי כהנה וכהנה לפי שלא היו כ"כ מלחמות במדבר
ד)
מלמד
שלא ענש על הנסתרות
בגמרא מפרש שמעל בחרמים אחרים: שהוא מזומם. שהעדים
שנוכל לרבות שמעל בחרמים:
ה)
עד שעברו את הירדן. כך כתוב
שקרים ובמחשבתם הרעה הרגוהו:
רבינו חננאל
❖
יהו כל אדם. אף החוטאים יהו
ברוב ספרים וקשה דהא אי לאו
אריב"ל כל הזובח את יצרו
ומתודה עליו
למימר הכרוז ביום פלוני
הנקודה ה"א דלא נענש אפילו אחר
אומרים כן לנקות את עצמן מן
בשעה פלונית במקום
מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב"ה
פלוני . אמר ר'
שעברו דהכי משמע פשטיה דקרא
הבריות ויוציא לעז על העדים
תורה אור השלם
בשני עולמים העולם הזה והעולם הבא
יהושע בן לוי כל
והדיינין: גמ' שים נא כבוד. נא
הנסתרות לה' אלהינו ולא לנו עונש
1. זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי
המתודה וזובח יצרו מעלה
דכתיב 1 זובח תודה יכבדנני ואריב"ל בזמן
בקשה: דילטור. רכיל: אמר לו.
לדבר וא"כ באתה נקודה לדרוש
עליו כאילו כיבד הקב"ה
וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע
שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר
בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר
אֱלֹהִים: תהלים נ כג
עכן: יהושע בגורל אתה בא.
דמשעברו ענש ולכך גריס בקונטרס
2. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ
זובח תודה יכבדנני
עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי
להורגני שלא בעדים: בבקשה ממך.
מלמד שענש הקב"ה על הנסתרות
[ואמר ריב"ל] בזמן שבית
נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה
שדעתו
שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו
היינו דקאמר ליה נא: שחדיה במילי.
משעברו ונקודה דעי"ן שבעד פ"ה
המקדש קיים אדם מקריב
אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה:
עולה שכר עולה בידו
תהלים נא יט
הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר זבחי
דלחלק באתה דלא תימא מעולם המה
השחידו בשוחד דברים עד שהודה
2
3. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן
מנחה שכר מנחה בידו
לנו ולבנינו אלא מעתה מתחלת מדה
שכשאמר לו תן לו תודה סבור שאין
אלהים
רוח נשברה ולא עוד אלא שאין
אבל מי שדעתו שפלה
בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיְיָ
מעלה עליו הכתוב כאילו
זו ותנהג עד עולם וקשה דבלאו
מבקשין ממנו אלא הודאה ולא
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ
תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה
2
הקריב הקרבנות כולן
תוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה
יהרגוהו: אנכי חטאתי. במעל זה:
נקודה דעי"ן הייתי יכול לומר כן דא"כ
אלהים לא תבזה: מתני' אהיה רחוק מבית
שנאמר זבחי אלהים רוח
עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי:
וכזאת וכזאת עשיתי. הרי שלשה:
לא נכתוב אלא הנסתרות והנגלות לנו
נשברה ולא עוד אלא
יהושע ז יט
הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה
4. וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ
שאין תפלתו נמאסת שנא'
שנים בימי משה. אותה של כנעני
ולבנינו עד עולם וע"כ מדכתיב לה'
שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה
לב נשבר ונדכה אלהים
וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי
מלך ערד דכתיב וידר
אלהינו וכתיב נמי נקודה יש לי לדרוש
לא תבזה: [מתני'] [היה]
חָטָאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
יש לו חלק לעוה"ב שכן מצינו בעכן שאמר
ישראל נדר וגו' והחרמתי את עריהם
שתיהם וי"ל לפי שיטתו דעי"ן שבעד
רחוק מבית הסקילה ד'
וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי:
יהושע ז כ
אמות אומרים לו התוודה
לו יהושע בני שים נא כבוד [לה'] אלהי
אסרום עליהם בהנאה וכיוצא בזו
נקוד כדי לנקד י"א אותיות כנגד י"א
3
5. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה
שכן דרך כל המומתין
עשה בעיירות אחרות ולא נתפרסמו:
אותיות שבשם לאשמועינן שהנקודה
ישראל ותן לו תודה ויען עכן את יהושע
4
מתוודין שכל המתוודה
עֲכַרְתָּנוּ יַעְכּ¢ רְךָ יְיָ בַּיּוֹם
מאי טעמא לא איענוש. ישראל על
ראויה להיות על השם למעט משום
יש לו חלק לעוה"ב שכן
הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל
ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וכזאת וגו'
מצינו בעכן כו': ת"ר אין
יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם
דמעתה גם הנסתרות לנו ולבנינו
מעילתו כי היכי דאיענוש השתא:
ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר ויאמר
נא אלא לשון בקשה כו'.
5
בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם
לפי שלא ענש. המקום את צדיקים
אלא שאין דרך לנקוד את השם:
אמר רבינא שחודי שחדיה
בָּאֲבָנִים: יהושע ז כה
יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה
אמר
ה) ליה ר' נחמיה וכי ענש על
שבישראל: על הנסתרות. שביד
6. חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם
יהושע לעכן בדברים בני
ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם
שים נא כבוד לה' אלהי
עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר
הנסתרות את האחרים
עוברי עבירה אלא על העבירות
ישראל ותן לו תודה תן
צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן
הבא ואם אינו יודע להתוודות אומרים לו
לעולם והלא כבר נאמר עד עולם.
הידועות: עד שעברו את הירדן.
לו תודה והיפטר מיד ויען
הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם
אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ר'
אפטורא דנסתרות קאי דעד עולם
ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות
עכן את יהושע ויאמר
כִּחֲשׁוּ וְגַם
שָׂמוּ
בִכְלֵיהֶם: יהושע ז יא
אמנה אנכי חטאתי לה'
יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם
תנהוג מדה זו דלחיובא דנגלות לא
בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים
7. אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת
אלהי ישראל וכזאת וכזאת
איצטריך דעונש הנוהג עתה פשיטא
זה בזה כדאמרינן במסכת סוטה
אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ
עשיתי ואמר ר' יוחנן
הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת
משום ר' אלעזר בר'
שינהוג עד עולם אלא הנקודה למדתך
מיד נענשו זה על זה ואפי'
אֲבֹתָם יִנְחָלוּ:
מעון זה אמרו לו א"כ יהו כל אדם אומר
ב
במדבר כו נה
שמעון בה' חרמים מעל
דחיוב דנגלות לא נהגה אלא מכאן
לא ידע זה בעבירות שביד חבירו
כן כדי לנקות עצמו: גמ' ת"ר נא אין נא
8. הַנִּסְתָּרֹת לַיְיָ אֱלֹהֵינוּ
ד' בימי משה וא' בימי
ואילך ולכך ניקדה י"א אותיות כמנין
ובימי עכן כבר עברו את הירדן:
יהושע. פי' בחרם מדין.
וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד
אלא לשון בקשה בשעה שאמר הקב"ה
ובחרם כנעני מלך ערד.
ד) מלמד שלא ענש על הנסתרות עד
אותיות של השם לומר לך שאף הנגלות
עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל
ובחרם סיחון. ובחרם עוג.
ליהושע 6 חטא ישראל אמר לפניו רבש"ע
דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
שעברו כו'. נראה לי דה"ג מלמד
לשם דהיינו קודם שעברו את הירדן
דברים כט כח
אלו בימי משה. ובחרם
מי חטא אמר ליה וכי דילטור אני לך הפל
שענש על הנסתרות משעברו. ולמאי
עד שלא קיבלו ערבות ור"ת מקיים
יריחו בימי יהושע הרי ה'
וכן פירשם ר' תנחומא
גורלות הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על
דגרס נמי שלא ענש עד שעברו היא
גירסת הספרים והנסתרות לה'
בתלמוד ארץ ישראל ואמר
היא והכי קאמר מלמד שמה שלא
אלהינו לאו היינו פשטיה דקרא דאין
עכן אמר לו יהושע בגורל אתה בא עלי
ד' וחשב סיחון ועוג
ענש על הנסתרות לא נהג אלא עד
לך עונש בדבר אלא כלומר הנסתרות
א' ואקשי' וכיון שעבר
אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם
בכל אלה בימי משה
שעברו אבל משעברו ענש. והכי
שאין מכיר בהן אלא השם והנגלות
אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם
רבינו מאי טעמא לא
דרשינן לקרא הנסתרות לה' אלהינו
שניהם לנו ולבנינו ליענש עליהם
איענש עד השתא א"ר
הוא נופל אמר לו בבקשה ממך אל תוציא
משמע עליו לבקש עלבון העבירה
ונקוד על לנו ולבנינו למימר שאין
יוחנן מפני שלא ענש
לעז על הגורלות שעתידה ארץ ישראל
על הנסתרות עד שעברו
וליפרע מן העוברים ואין עלינו
גזירת מדה זו נוהגת לעולם אלא
הירדן. כתנאי הנסתרות
שתתחלק בגורל שנאמר 7 אך בגורל יחלק
עונש בדבר: והנגלות לנו. קולר
משיעברו את הירדן ולא קודם ואם
לה' אלהינו והנגלות לנו
את הארץ תן תודה אמר רבינא שחודי
הוא ולבנינו וגו' וא"ר
היה נקוד על כל עד או לא היה
תלוי בצואר כולנו. ואי לאו נקודה
יוסי לעולם [לא] נענשו
שחדיה במילי כלום נבקש ממך אלא הודאה
נקוד על עד כלל ה"א דבין נסתרות
הוה אמינא כך היא המדה לעולם
ישראל על הנסתרות ולא
ובין נגלות כך דינם לכך ניקד עי"ן
באתה הנקודה לדרוש דאין מדה זו
תן לו תודה והיפטר מיד ויען עכן את יהושע
[על] עונשין שבגלוי ואלו
שעבר בימי משה גלויים
שבעד חצי התיבה לומר לך חציין
נוהגת לפוטרנו מן הנסתרות אלא
ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל
היו לרבים לפיכך לא
לעולם וחציין משעברו ומסתברא
עד שעברו את הירדן והיה לו לנקוד
וכזאת וכזאת עשיתי אמר רב אסי אמר רבי
נענשו בהן. ובימי יהושע
את הנקודה הזאת על לה' אלהינו
דנסתרות
לא ידעו אלא אשתו בלבד
חנינא מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים
אינן נסתרות דהא ידעא
ללמד שלא עד עולם הן לה' אלהינו
אשתו וגלויין נמי אינן
שנים בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר כזאת וכזאת עשיתי רבי יוחנן אמר
אבל לאו אורח ארעא לנקוד את
דהא לא ידעו בו רבים:
משום ר' אלעזר בר' שמעון חמשה ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע
השם ונקוד על לנו ולבנינו לומר
פי' דילטור בלשון יון
שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי ועד השתא מאי טעמא לא איענוש
שאין כאן מקומו ממש אלא למעלה
מן הנגלות נמי ניתן לדרוש כך
א"ר יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו
הנסתרות לה' אלהינו ולנו ולבנינו
ישראל את הירדן כתנאי הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד
8
שאף אנו נענשים ומיהו אי הוה
עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד מלמד שלא ענש על הנסתרות
כתיב ליה הכי הוה משמע דאף
עד שעברו ישראל את הירדן דברי ר' יהודה א"ל ר' נחמיה וכי ענש על
קודם שעברו את הירדן נמי להכי
הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות
פלגינהו ונקד לומר דלכאן ולכאן הוא
כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן אלא
נדרש ולומר לך דעד השתא בסוף
עכן
ארבעים שנה שנאמר להם מקרא זה
בערבות מואב לא היו הנסתרות אלא לה' אלהינו אבל מכאן ואילך הם אף לנו ולבנינו ונקודה דעי"ן שבעד לחלק באתה דלא
תימא מעולם ועד עולם אלא מעתה מתחלת מדה זו ותנהוג עד עולם: וכי ענש על הנסתרות. האחרים לעולם: והרי
כבר נאמר עד עולם. ואי לאו אפטורא דנסתרות קאי לאשמועינן דעד עולם תנהוג מדה זו דלא תימא משיעברו את הירדן
ויקבלו עליהם ערבות יענשו זה על זה למה לי דכתביה אי משום חיובא דנגלות פשיטא דעונש הנוהג עכשיו ינהוג לעולם דלמה
יפסוק: אלא. הנקודה לימדתך דהאי
דכתיב הנגלות לנו ולבנינו לאו
עד הנה נהגה מדה זו אלא מכאן ואילך דכל נקודה למעט
אלא.
דכך לא ענש את
אחרים על עונשין
שבגלוי עד
שעברו את הירדן:
לרבי נחמיה כיון דאף משעברו לא ענש על הנסתרות:
עכן