נגמר הדין פרק
ששי סנהדרין
מד.
מסורת הש"ס
תורה אור
עכן מ"ט איענוש. ישראל עליה הלא מן הנסתרות היא: חטא ישראל.
דנסתרות משעברו ונגלות לעולם אמר ליה רבי נחמיה וכי ענש על
א) ב)
1. חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם
ג)
מדלא אמר חטא העם עדיין שם קדושתם עליהם: חילפי.
הנסתרות והלא כבר נאמר עד עולם ואי קאי עד עולם אנסתרות
עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר
ד) ה)
צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן
אורטייא"ש: מושך בערלה. משך את עור אמתו תמיד עד שנשתרבבה
ע"כ יש להשוותן דבאותו ענין דקאי אנגלות קאי אנסתרות דמסתמא
ו)
הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם
❖
וכיסתה את ראש הגיד כדי שלא יראה מהול: פשיטא. הא ר'
קאי בשוה אם איתא דקאי
אתרוייהו אלא ודאי לא קאי אנסתרות
ז)
כִּחֲשׁוּ וְגַם
שָׂמוּ
בִכְלֵיהֶם: יהושע ז יא
אילעא גופיה אמר דעבר על כל
כלל שזו היא הסברא דלא מיענשי
2. וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא
התורה: לא פקר. לא הפקיר עצמו
אחריני עלייהו לעולם ולא כתיב
עכן מאי טעמא איענוש משום דהוו ידעי
יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ
לעזי רש"י
כל כך: בנערה המאורסה כתיב
נסתרות אלא להקיש להו נגלות דכשם
ביה אשתו ובניו 1 חטא ישראל אמר רבי
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
אורטייא"ש [אורטיא"ש].
מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:
כי עשתה נבלה בישראל: כולי האי.
שלא ענש על הנסתרות קודם שעברו
אבא בר זבדא אע"פ שחטא ישראל הוא
בראשית יז יד
סרפדים.
אלו"ם. אלום. רע לשמים ורע לבריות לבייש את
שזהו הסברא כך לא ענש על הנגלות
❖
3. וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם
אמר ר' אבא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי
משפחתה ולאוסרה על בעלה: דיניה
ולהכי אתיא היקש ונקודה דאי לאו
יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל
ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה וגם
1
אֲשֶׁר לוֹ כִּי עָבַר אֶת
כנערה המאורסה. נצטוו לסקלו:
נקודה ה"א דאהני היקש דלא מיענשי
בְּרִית יְיָ וְכִי עָשָׂה נְבָלָה
עברו את בריתי אשר צויתי אותם גם לקחו
מוסף רש"י
לרדותן. שיראו את קלקולו ויזהרו
עונשא רבא אבל זוטא מיענשי לפי
בְּיִשְׂרָאֵל: יהושע ז טו
❖
מן החרם גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם
פלילות. (לקמן פב:)
4. וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל
בעצמן ולא יוסיפו למעול בחרם:
שהיה להם למחות קמ"ל נקודה דלא
פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ
הראוי לשריפה. כסף וזהב ובגדים:
אמר ר' אילעא משום ר' יהודה בר מספרתא
מיענשי כלל ולפי' נקודה דעי"ן לא
אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים
הראוי לסקילה. הוא שורו ובהמותיו.
יתישב לר' נחמיה:
מלמד שעבר עכן על חמשה חומשי תורה
וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה
רבינו חננאל
ואתם ריחקתם ששים מילין.
וקנס היה לרדות את האחרים:
בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית
שנאמר חמשה גם ואמר רבי אילעא משום
מלשון חטא ישראל אע"פ
אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע
איצטלא דמילתא. טלית של צמר נקי
דהר גרזים והר עיבל
רבי יהודה בר מספרתא עכן מושך בערלתו
מִקִּרְבֶּךָ: דברים כב כא
שחטא ישראל קרי להו
היו רחוקים ששים מיל מן הירדן
בן יומו שמכבנין אותו למילת
ו)
5. וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן
רחמנא. ביני חלפי מין
היה כתיב הכא וגם עברו את בריתי וכתיב
הדס רע כדגרסינן בפרק
כדאיתא בפרק אלו נאמרין
מלבישים לבוש שלא יתלכלך צמרו:
בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת
התם 2 את בריתי הפר פשיטא מהו דתימא
לולב הגזול. וגם עברו
הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב
סרבלא דצריפא. צבוע בצריף שקורין
ויש לתמוה והלא כדין עשה
את בריתי וגם לקחו
וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת
במצוה גופיה לא פקר קמ"ל וכי עשה
אלו"ם: זה משה. כשהיה צריך
דהא כתיב והיה בעברכם את הירדן
3
מן החרם וגם גנבו וגם
שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת
כחשו וגם שמו בכליהם
נבלה בישראל א"ר אבא בר זבדא מלמד
צֹאנוֹ וְאֶת אָה¢ לוֹ וְאֶת כָּל
תקימו את האבנים האלה אשר אנכי
לבקש רחמים על ישראל היה מדבר
ה' גם. מלמד שעבר על
אֲשֶׁר לוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ
בלשון רכה: פלילות. דין: ולו
מצוה אתכם היום בהר עיבל ומה
שבעל עכן נערה המאורסה כתיב הכא וכי
חמשה חומשי תורה. א"ל
וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר:
הואלנו. ולואי שהואלנו לישב ולא
היה יכול לעשות שלא מצא הר גרזים
יהושע ז כד
ריש גלותא לרב הונא
עשה נבלה וכתיב התם כי עשתה נבלה
4
6. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה
עכן חטא בניו ובנותיו
והר עיבל עד שם ובפרק אלו
לעבור את הירדן משמע שטוב היה
בישראל פשיטא מהו דתימא כולי האי לא
מה עשו שלקחן יהושע.
עֲכַרְתָּנוּ יַעְכּ¢ רְךָ יְיָ בַּיּוֹם
נאמרין ז) פליגי תנאי דתניא הלא
לנו שלא לקיים מצוותך שאמרת לנו
א"ל וליטעמיך כל ישראל
הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל
פקר נפשיה קמ"ל רבינא אמר דיניה כנערה
קום עבור את הירדן: קום לך.
המה בעבר הירדן מעבר הירדן
מה חטאו. אלא לרדותם.
יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם
המאורסה דבסקילה אמר ליה ריש גלותא
כלומר לייסרם כדכתיב
בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם
משלך ומידך היתה זאת להם שאף
ואילך דברי ר' יהודה פירוש ברחוק
וכל ישראל ישמעו וייראו.
בָּאֲבָנִים: יהושע ז כה
לרב הונא כתיב 5 ויקח יהושע את עכן בן
בשבילך נענשו שלא קיימת את
מן הירדן היושב בערבה אלו הר
7. וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת
כתיב וישרפו אותם באש
זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב
דברי: ריחקתם ששים מיל. הר
גרזים והר עיבל שיושבין בהן כותים
ויסקלו אותם באבנים
שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה
תרתי עבד בהו אמר רבינא
וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף
ואת בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו
ר"א אומר הלא המה בעבר הירדן
גרזים והר עיבל רחוקים ששים מיל
כגון בגדים וכלי' בשריפה
וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים
סמוך לירדן דאי מעבר הירדן ואילך
מן הירדן במסכת סוטה ושם
ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו אם
בעלי חיים בסקילה. כתיב
שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ וָאֶחְמְדֵם
ויציקום לפני ה' מלמד
הקימו את האבנים: כן עשה יהושע.
והכתיב והיה בעברכם את הירדן
וָאֶקָּחֵם וְהִנָּם טְמוּנִים
הוא חטא בניו ובנותיו מה חטאו אמר ליה
שחבטן עמד ואמר רבון
בָּאָרֶץ בְּתּוֹךְ הָאָה¢ לִי
וס"ל לר"א דהר גרזים והר עיבל
מקרא כתוב כן ולא יפה דרש רבי
וליטעמיך אם הוא חטא כל ישראל מה
כל העולמים על זה יפלו
וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ:
שילא שיהושע שינה: אתה גרמת
שבסמוך לירדן דבר הכתוב ושנים
יהושע ז כא
רובה של סנהדרין כו'.
חטאו דכתיב וכל ישראל עמו אלא לרדותן
5
8. וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל
אמר רב תחנונים ידבר
להם. שלא היה לך לאסור עליהם
היו ובירושלמי אמר מה מקיים רבי
רש זה משה רבינו ועשיר
ה"נ כדי לרדותן 6 וישרפו אותם באש ויסקלו
וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל
ביזת יריחו: והיינו דקאמר להו בעי.
אליעזר הר גרזים והר עיבל ב'
יענה עזות זה יהושע
כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּצִּקֻם
אותם באבנים בתרתי אמר רבינא הראוי
גבשושית עשו וקראו לאחת הר גרזים
רק שללה ובהמתה תבוזו שלא
שאמר ולו הואלנו ונשב
לִפְנֵי יְיָ: יהושע ז כג
9. וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי
בעבר הירדן ואסיקנא האי
לשריפה לשריפה הראוי לסקילה לסקילה
תחרימם עוד: היכי עביד.
ולאחת הר עיבל על דעתיה דר'
דנפל יהושע קמי המלאך
כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ
יהודה ששים מיל הלכו באותו היום
דמשתחוה לאדם בלילה דכיון דאמר
וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה
7
בלילה משום דאמר ליה
וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד
על דעתיה דר' אליעזר לא זזו
לו הלנו אתה אם לצרינו
אני שר צבא ה' עתה
הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד
ומאתים שקלים כסף רב אמר איצטלא
באתי. וגמירי דלא מפקי
וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי
ממקומן והשתא ר' שילא דהכא סבר
מכלל דלילה הוא דאי ביממא וכי לא
דמילתא ושמואל אמר סרבלא דצריפא
יהושע ז ה
השדים שם שמים לבטלה
לְמָיִם:
דקראי כר' אליעזר והיה לו ליהושע
היה מכיר בין שרי ישראל לשרי אומות
01. תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ
שאילולי כך אסור לאדם
8 ויציקום לפני ה' אמר רב נחמן בא וחבטם
העולם: שמא שד הוא. ואין מוציאין
לעשות כן והוא הלך להר גרזים והר
לתת שלום לחבירו בליל'
וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת:
לפני המקום אמר לפניו רבש"ע על אלו
משלי יח כג
שמא שד הוא ונמצא
עיבל שבין הכותים ורב דאמר הכא
שם שמים על המזיק ושלום שם
11. וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל
תיהרג רובה של סנהדרין דכתיב 9 ויכו מהם
דיהושע שפיר עבד מצי סבר כרבי
שמים הוא שנאמר ויקרא
וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:
אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא
תהלים קו ל
יהודה או כר' אליעזר:
לו ה' שלום וכ"ש שאין משתחוה
21. וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה
חיישינן
שמא שד הוא. דוקא
שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה אמר
דדומה כמשתחוה לשעירים:
אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף:
בשדות ובהרים מקום
אמר
לו ר' נחמיה וכי שלשים וששה היו והלא
במדבר כה ט
31. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ
שאין בני אדם מצויין דשכיחי שם שדים
לא נאמר אלא כשלשים וששה איש אלא זה יאיר בן מנשה ששקול
אֲדֹנָי אֱלֹהִים לָמָה
אפי' ביום כדההיא דפ' בתרא דיבמות
כנגד רובה של סנהדרין אמר רב נחמן אמר רב מאי דכתיב 01 תחנונים ידבר
הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם
שעלה להר אבל
הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת
רש ועשיר יענה עזות תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה
אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי
בעיר אפילו בלילה לא חיישינן דאי
יהושע מאי טעמא אילימא משום דכתיב ויציקום לפני ה' ואמר רב נחמן
לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הוֹאַלְנוּ
לאו הכי היאך אדם נותן שלום
וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
בא וחבטן לפני המקום אטו פנחס לא עביד הכי (דכתיב) ויעמד פנחס
לחבירו בלילה והיאך אשה מתגרשת
11
יהושע ז ז
41. וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְיָ
ויפלל ותעצר המגפה ואמר ר' אלעזר ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל
בלילה והא דלא משני הכא דחזו לה
וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה
בבואה דבבואה כדמשני
מלמד שעשה פלילות עם קונו בא וחבטן לפני המקום אמר לפניו רבונו
הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה
משום דאין בבואה ניכרת בלילה:
זֶּה שְׁלַחְתָּנִי:
של עולם על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל דכתיב ויהיו
21
שמות ה כב
הא
המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף ואלא מהכא למה העברת העביר
51. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ
31
קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל
את העם הזה את הירדן משה נמי מימר אמר 41 למה הרעתה לעם הזה אלא מהכא 31 ולו הואלנו ונשב
עַל פָּנֶיךָ: יהושע ז י
בעבר הירדן ויאמר ה' אל יהושע קום לך דריש ר' שילא א"ל הקב"ה שלך קשה משלהם אני אמרתי והיה
61. וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת
51
61
הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת
בעברכם את הירדן תקימו ואתם ריחקתם ס' מיל בתר דנפק אוקים רב אמורא עליה ודרש 71כאשר צוה ה' את
הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר
משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה א"כ מה ת"ל
אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם
בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם
קום לך א"ל אתה גרמת להם והיינו דקאמר ליה בעי ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה וגו'
81
דברים כז ד
בַּשִּׂיד:
71. כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת
91ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו' 02ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי [ויפול יהושע אל פניו
מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה
ארצה וישתחו] היכי עביד הכי והאמר רבי יוחנן אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא
אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה
שאני התם דקאמר ליה אני שר צבא ה' עתה באתי וגו' ודילמא משקרי גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה
יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר
מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת
א"ל מֹשֶׁה: יהושע יא טו
81. וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ
כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִּירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ: יהושע ח ב 91. וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו
יג 02. וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא
יְיָ עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ: יהושע ה יד
וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: יהושע ה