מד:
נגמר הדין פרק
ששי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר לו אמש ביטלתם כו'. עתה באתי דרשי' מדקאמר ליה עתה
דהאי דהדרי בהו דאמרי מה לנו לחוב בדמו: דיהבי טעמא
יא א ב
א)
ב)
למילתייהו. מפני שנאה פלונית היינו שונאים אותו: דבעיא מכסא.
באתי מכלל דמילתא אחריתי א"ל דמהדר ליה עתה באתי. אמש היום
ס) מעשה במוכס אחד ישראל רשע אחד שמת ובו ביום מת אדם גדול
כשהעריב בין הערביים קרי ליה נמי אמש שאין זה אלא לשון
ג)
יב ג ד
ערבית: ועכשיו ביטלתם ת"ת. וכיון
דביום אי אתם יכולין לעסוק
בעיר ובאו כל בני העיר
ונתעסקו במטתו וקרובי אותו מוכס
ד)
בתורה מחמת עסקי מלחמות צריכים
הוציאו גם את מטת המוכס אחריו
❖
ה)
אתם לעסוק בתורה בלילה והיה לך
וקפצו עליהם אויבים והניחו המטות
א"ל אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים
ו)
לשכב בגלגל ששם המחנה ולא במצור:
וברחו והיה שם תלמיד אחד שישב לו
ז)
ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה על איזה
ח)
עתה באתי. על שם כ) עכשיו באתי
עם מטת רבו לאחר זמן חזרו גדולי
מוסף רש"י
מהן באת א"ל עתה באתי מיד וילן יהושע
ט)
2
1
ליפרע. מיד נזהר יהושע ולא הוסיף
העיר לקבור את החכם ונתחלפ' להם
אמש בטלתם כו'.
בלילה ההוא בתוך העמק ואמר רבי יוחנן
עוד לבא במצור בלילה לכך נאמר
מטתו בשל מוכס והיה אותו תלמיד
מלמד שלן בעומקה של הלכה אמר
בעי וילן יהושע בלילה ההוא בתוך
צועק ולא הועיל וקרובי המוכס קברו
שמואל בר אוניא משמיה דרב גדול תלמוד
העמק שלן בעומקה של תורה: אביך
את החכם ונצטער בה אותו תלמיד
תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה
האמורי. תרח ואבותיו מכנען באו:
מאד מה חטא גרם ליקבר זה בבזיון
1
אמרה רוח פסקונית. [ב] גבריאל: אתה
באתי אמר ליה אביי לרב דימי האי קרא
ומה זכה אותו רשע ליקבר בכבוד
מכלים אותם. שאתה קורא אותם
גדול כזה נראה לו רבו בחלום ואמר
י)
במערבא במאי מוקמיתו ליה אל תצא
3
כ) ל)
אמורי וחיתי: ריבך ריב את רעך.
לו אל תצטער בא ואראך בכבודי
לריב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים
ועכשיו.
בגן עדן בכבוד גדול ובא ואראך אותו
אם יש לך להוכיח את ישראל הוכיחן
אותך רעך ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל
האיש בגיהנם וציר של פתח גיהנם
בעצמם וסוד של אברהם ושרה אל
מ)
תגל בשעה שאמר לו הקב"ה ליחזקאל לך
נ) ס)
(מגילה ג.) עתה באתי.
סובב באזניו אבל פעם אחת שמעתי
תגל לבזותם פן מה תעשה בבואם
(שם)
אמור להם לישראל 4 אביך האמורי ואמך
בגנות תלמידי חכמים ולא מחיתי
אברהם ושרה לפניך ואומרים מה
חתית אמרה רוח פסקונית לפני הקב"ה
חטאנו לך שאתה מכלימנו: ומי
ולכך נענשתי וזה פעם אחת הכין
ע)
רבש"ע אם יבואו אברהם ושרה ויעמדו
אית ליה רשותא. לגבריאל כולי האי
סעודה לשר העיר ולא בא שר העיר
❖
פ)
להטיח דברים כלפי מעלה: כיון
וחילקה לעניים וזה היה שכרו אמר
לפניך אתה אומר להם ומכלים אותם ריבך
שסוגר. שאין לו רשות לבקש רחמים
אותו תלמיד עד מתי יהא אותו האיש
ריב את רעך וסוד אחר אל תגל ומי אית
(א) כיון שגברה חימה: שוב. אין מלאך
נדון בדין קשה אמר לו עד שימות
גליון הש"ס
ליה רשותא כולי האי אין דא"ר יוסי ברבי
שמעון בן שטח ויכנס תחתיו אמר לו
אחר פותח בבקשה כי לא יועיל:
גמ' לעולם יקדים אדם
חנינא שלש שמות יש לו פיסקון איטמון
היערוך שועך לא בצר. כך היו
למה אמר לו מפני נשים מכשפניות
תפלה לצרה.
סיגרון פיסקון שפוסק דברים כלפי מעלה
[א]
ישראליות שיש באשקלון ואינו עושה
אומרים חביריו לאיוב כלום הקדמת
איטמון שאוטם עונותיהן של ישראל סיגרון
בהן דין למחר סיפר אותו תלמיד
שועך לא בצר עד לא באה הצרה אם
כיון שסוגר שוב אינו פותח היערוך שועך
דברים לשמעון בן שטח מה עשה
היית עושה כן היו הכל מאמצים
5
❖
את כחך: כל המאמץ עצמו בתפלה
לא בצר א"ר אלעזר $ לעולם יקדים אדם
כינס שמונים בחורים בעלי קומה
מלמטה אין צרים. יכולים להסטינו
והיה אותו היום יום גשמים ונתן כד
תפלה לצרה שאילמלא (לא) הקדים
מלמעלה: לעולם יבקש אדם רחמים
גדולה ביד כל אחד ואחד וקיפל טלית
הגהות הב"ח
אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי
שיהו הכל מאמצים את כחו.
בתוכם ואמר להן הזהרו בהן שהן
(א) רש"י
(ערובין סג:) מיד וילן
לא נשתייר מרשעי ישראל שריד ופליט
שמונים ובשעה שתכנסו יגביה איש
שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש
יהושע כו'.
ריש לקיש אמר כל המאמץ עצמו בתפלה
❖
כגון
אחת מהן מן הארץ ושוב אין מכשפות
רחמים ושלא יהו לו מסטינים
מלמטה אין לו צרים מלמעלה ר' יוחנן אמר
שולטות בכם ואם לאו לא נוכל להם
מלמעלה. והכי משמע היערוך שועך
לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין
הלך לו שמעון בן שטח לטרקלין שלהם
אם באתה לערוך שועך כזאת
הגהות הגר"א
(מגילה ג.) כיון
את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה: מנין
והניח הבחורים מבחוץ אמרו לו מי
תערכהו לא בצר שלא יהו לך צרים
[א] שפוסק
שהגיד שוב אינו חוזר
ושהכל יהו במאמצי כחך: זמרי.
אתה אמר להן מכשף אני ולנסותכם
שכיפר לו וידויו וכו': תנו רבנן מנין שכיפר
ומגיד.
[ב] רש"י
בכשפים באתי אמרו לו ומה כשפים
הוא עכן כדמפרש לקמיה וכוללו
לו וידויו שנאמר ויאמר לו יהושע מה
❖
❖
6
(כתובות יח:)
בידך אמר להן יכולני להביא לכם
הכתוב עם שאר ל)אחיו שהיו צדיקים:
עכרתנו יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה
כתיב זמרי וכתיב עכן. הכא קחשיב
שמונים בחורים עטופי טליתות נגובות
עכור ואי אתה עכור לעולם הבא וכתיב
לבני זרח ולא כתיב עכן וביהושע
ואע"פ שהוא יום גשמים אמרו לו
רבינו חננאל
תורה אור השלם
7 ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע
כתיב ויקח יהושע את עכן בן זרח
הנראה יצא לחוץ ורמז להם הוציאו
1. וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר
משתחוה לו ומסקנא
כולם חמשה מאי כולם חמשה כולן חמשה
אלמא בריה הוא: רב ושמואל.
הטליתות מן הכדים ונתעטפו בהן
דשמעתא דתלמוד תורה
צְבָא יְיָ עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל
הן לעוה"ב כתיב זמרי וכתיב עכן רב ושמואל
גדול מהקרבת תמידין:
ונכנסו ואחז כל אחד את אחת
דאמרי תרוייהו הוא עכן הוא זמרי
יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה
8
פי' רוח פסקונית מלאך
וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה
חד אמר עכן שמו כו': מעשה
חד אמר עכן שמו ולמה נקרא שמו זמרי
מהן והגביה ויכלו להם והוציאום
הוא כדכתיב עושה
אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ:
זמרי. נואף כדאמרן לעיל בא על
ותלאום כולם ונתקנאו קרוביהם בדבר
שעשה מעשה זמרי וחד אמר זמרי שמו
מלאכיו רוחות ואמר ר'
יהושע ה יד
2. וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ
יוסי ב"ר חנינא שלש
נערה המאורסה ועוד שנענשו ונגפו
ובאו שנים מהם וכוונו דבריהם
ולמה נקרא שמו עכן שעיכן עונותיהן של
שמות יש לו. פסקון
אֶל הַמַּאְרָב וַיֵּשְׁבוּ בֵּין
ישראל בעוונו כמו שנענשו על ידי
והעידו על בנו של שמעון בן שטח
ישראל: אם אינו יודע להתוודות כו' רבי
שנתנה לו רשות לפסוק
בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם
זמרי דמתו עשרים וארבעה אלף
חיוב מיתה ונגמר דינו וכשהיה יוצא
מ)
דברים. אטמון שאוטם
לָעָי וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה
יהודה אומר כו' לנקות עצמן: וינקו עצמן
עוונותיהן של ישראל.
הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם: וַיָּשִׂימוּ
וכאן רובה של סנהדרין : עיכן. גלגל
ליסקל אמר אם יש בי עון זה לא
סגרון כיון שסוגר שוב
כדי שלא להוציא לעז על בתי דינין ועל
הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה
עליהם פקודות עוונותיהם כעכנא זו
תהא מיתתי כפרה לי ואם אינו כן
אינו פותח. א"ר אלעזר
אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר וְאֶת
העדים ת"ר מעשה באדם אחד שיצא ליהרג
שמתגלגלת בהיקף עגול: וינקו.
תהא מיתתי כפרה על כל עונותי
לעולם יקדים אדם תפלה
עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר וַיֵּלֶךְ
לצרה שנאמר היערוך
אמר אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי
יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא
וקולר תלוי בצואר עדים ושמעו אלו
ומאי איכפת לן דקאמרו רבנן דא"כ
שועך לא בצר שאילמלא
בְּתוֹךְ הָעֵמֶק:
וחזרו בהם ונתנו טעם לדבריהם
כל אדם אומר כן. ומשני שלא להוציא
כפרה לכל עונותי ואם אין בי עון זה תהא
יהושע ח יג
לא הקדים אברהם אבינו
לעז כו': אי אפשר. שכבר נגמר
3. אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר פֶּן
מחמת שנאת הנשים ואעפ"כ לא
תפלה [לצרה] בין בית אל
ע)
מיתתי כפרה לכל עונותי וב"ד וכל ישראל
נפטר: מתני' מפשיטין אותו את
ובין העי לא נשתייר
מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ
הדין: וכי כל כמיניה. וכי נאמן
מנוקין והעדים לא תהא להם מחילה לעולם
משונאיהם של ישראל
בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ: רִיבְךָ
בגדיו. כדאמר אותו פ) בלא כסותו:
הוא דחשדינן ליהנ) לסהדי למימר יהא
שריד ופליט: אמר ר'
רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר
וכששמעו חכמים בדבר אמרו להחזירו אי
קולר תלוי בצואר עדים: כיון שהגיד
מלפניו. ערותו בחתיכת בגד:
יוחנן [לעולם] יבקש אדם
אַל תְּגָל:
אפשר שכבר נגזרה גזירה אלא יהרג ויהא
משלי כה ח-ט
רחמים שיהא הכל
שוב אינו חוזר ומגיד. דבר המכחיש
גמ'
4. וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי
מאמצין כחו שנאמר וכל
קולר תלוי בצואר עדים פשיטא כל כמיניה לא צריכא דקא הדרי בהו סהדי
את הראשון דכתיב אם לא
מאמיצי כח ומניין שכיפר
אֱלֹהִים
לִירוּשָׁלִַם
וכי הדרי בהו מאי הוי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לא צריכא דאע"ג
לו וידויו שנאמר יעכרך ה'
יגיד אהגדה קמייתא קפיד קרא ואפי'
מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ
א
ב
דקא יהבי טעמא למילתייהו (כי ההוא מעשה דבעיא מיכסא): מתני' היה
ביום הזה היום הזה אתה
הַכְּנַעֲנִי אָבִיךְ הָאֱמֹרִי
מיחשדינהו נמי לא מיבעי דאיכא למימר
ג
עכור ואינך עכור לעוה"ב
וְאִמֵּךְ חִתִּית:
רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו האיש מכסין אותו
יחזקאל טז ג
כו': [גרסינן בירושלמי]
5. הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר
שור היוצא ליסקל ונמצאו
מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי רבי יהודה וחכ"א האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה:
ד
עדיו זוממין ר' יוחנן אמר
וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ:
גמ'
איוב לו יט
כל הקודם בו זכה וריש
6. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה
לקיש אמר הפקר טעות
הוא וכן עבד היוצא ליסקל והקדישוהו בעלים ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר זכה לעצמו ריש לקיש אמר יאוש טעות
יהושע ז כה
עֲכַרְתָּנוּ יַעְכּ¢ רְךָ יְיָ בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים:
הוא ואם אינו יודע להתוודות אומרים לו תהא מיתתי זו כפרה על כל עונותי כו': ת"ר מעשה באחד שיצא ליהרג אמר אם 7. וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה: דברי הימים א ב ו 8. וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת
יש לי עון זה לא תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ואם אין בי עון זה כו'. ירושלמי שמעון בן שטח היו ידיו חמומות. אתת
הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָה¢ לוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ
סיעת ליצנין ואסהידו על בריה עידות מכוונת ונגמר דינו מי נפק למיתקטל אמרי ליה מרי שקרין אנן בעי אבוה מחזריה א"ל
וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר: יהושע ז כד
אבא אם בקשת להיות תשועה על ידיך עשה אותי כאיסקופא. מעשה בחסיד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין
לכלבא. אמרין אנן ידעין בהאי חסיד אזל ומסהיד עלן ומרן דוד קטיל לן אלא נקדמיה ונסהיד עליה נגמר דינו ליהרג. הוא שאמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי מחרבו של אוריה ומכלבו של חסיד: ר' יהודה בן פזי סלק לעיליתא דבי מדרשא
וראה ב' בני אדם נזקקין זה לזה. אמרו לו ר' הב דעתך דאת חד ואנן תרי: