נגמר הדין פרק
ששי סנהדרין
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
גמ'
אותה בכסותה. לאו מקרא דריש דהא ליכא מיעוט להכי
א) פרק אחד. כלומר מעט ממנו מלפניו. ויש אומרים פרק חתיכת
יג א
ב)
בגד. ולשון פרק בתרוייהו לישני טורנצי"ן: ולא אותה. דאין אשה
דאותו איצטריך למידרש בלא כסותו אלא היינו טעמא כדמפרש
משום הרהורא או משום בזיונא: אלא במה שעיניו רואות.
ג)
נסקלת ערומה: ור' יהודה. אמר לך אותו לאו למעוטי אשה אתא
יד ב
ד) ה)
אלא לאורויי לן דנסקל ערום דמאותו נפקא לן בלא כסותו: לא שנא
והא דאמר סוף פ"ק דמגילה כל האומר רחב רחב מיד
ו)
הוא ולא שנא היא. שהרי אין כאן
נקרי האמר התם ביודעה ומכירה:
טו ג
ז)
גמ' תנו רבנן האיש מכסין אותו פרק אחד
ברור
לו מיתה יפה. י"מ משום
מיעוט והשוה הכתוב ל) איש לאשה
לכל מיתות שבתורה מ): להרהורא.
דלרעך כמוך לא שייך מחיים
ח)
מלפניו ואשה שני פרקים בין מלפניה בין
ט)
שמא יתנו בה עיניהם ויבואו לידי
דחייך קודמין נ) וי"מ משום דכתיב
מלאחריה מפני שכולה ערוה דברי ר' יהודה
טז ד
י)
הרהור דאי לאו האי טעמא נהי
ברישיה דקרא לא תקום ולא תטור
כ)
וחכמים אומרים האיש נסקל ערום ואין
❖
ל)
דלרבנן לא אצרכה קרא להפשיטה
ולשון נקימה היינו מיתה כדאמרינן
האשה נסקלת ערומה מאי טעמייהו דרבנן
מ) נ)
נעביד לה אנן כדי שתמות מהר:
לקמן בפ' ארבע מיתות
ס)
אמר קרא 1 ורגמו אותו מאי אותו אילימא
בבגדיה. של סוטה: נקרעו. כדרך
גבי נקום ינקם כשהוא אומר
תורה אור השלם
אותו ולא אותה והכתיב והוצאת את האיש
ע)
כל הנקרעים: נפרמו.
קרע משונה
והבאתי עליכם חרב כו':
2
❖
ורמינהי מה בור. הא דפריך
פ)
1. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל
ההוא או את האשה ההיא אלא מאי אותו
לכאן ולכאן ולחתיכות קטנות:
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל
וסותר את שערה. קלעי שערה:
משור אאדם משום
אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה רבי
הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל
ונוסרו כל הנשים. ואם לא היו
דהתם נמי דרשינן שור ולא אדם:
רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל
גליון הש"ס
יהודה אומר אותו בלא כסותו לא שנא איש
מה
הָעֵדָה: ויקרא כד יד
בור שיש בו כדי להמית.
מקלקלין אותה אין כאן ייסור אם
רש"י ד"ה הפכו וכו'
2. וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ
ולא שנא אשה למימרא דרבנן חיישי
תצא זכאה ואנו מתכוונים לביישה
בב"ק פ"ה משום
כשהוא מושכב.
הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה
להרהורא ורבי יהודה לא חייש להרהורא
ואפילו היא זכאה שלא נטמאה מכל
דסתם בור עשרה וקשה לר"ת
הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת
❖
והא איפכא שמענא להו דתנן א הכהן אוחז
הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל
מקום פרוצה היתה שהרי קינא לה
אדרבה סתם בור יותר מעשרה
שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת
בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו
ונסתרה: הכא. דמיקטלא אין ייסור
כדאשכחן ביוסף וירמיה שהושלכו
הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים
דברים יז ה
עד שמגלה את לבה וסותר את שערה רבי
וָמֵתוּ:
לבור וכדאשכחן בבור שמילא ישמעאל
גדול מזה וטעמא לאו משום הרהור
מוסף רש"י
3. וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּה מִן
היא: מיתה יפה. ולא תבזהו:
בן נתניה חללים וכאן פירש דסתם
יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה
פרק אחד.
הָאָרֶץ וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים
בזיוני דאינש עדיף ליה. כלומר גדול
בור אינו פחות מי' מיהו קשה דפריך
וְלֹא
תַעֲשֶׂינָה
מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו
(סוטה ח.) שכולה ערוה.
כְּזִמַּתְכֶנָה:
בריש ב"ק אילימא אב
בעיניו טפי מניחא דגופיה הלכך נוח
אמר רבה התם היינו טעמא שמא תצא
יחזקאל כג מח
י' ותולדה ט' לא ט' כתיבי ולא עשרה
לה שתיסקל בלבושה ותשהא למות
4. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת
מב"ד זכאה ויתגרו בה פירחי כהונה הכא
(שם) אלא מאי אותו
כתיבי ומשני והמת יהיה לו אמר
ואע"ג דאיכא צערא דגופא ולא
בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ
הא מקטלא וכי תימא אתי לאיתגרויי
אותו בלא כסותו.
כָּמוֹךָ אֲנִי יְיָ:
רחמנא וקים להו לרבנן דעשרה
תבזה אותה להפשיטה הלכך זו היא
ויקרא יט יח
באחרנייתא אמר רבה גמירי אין יצר הרע
ברירת מיתה יפה: ניחא דגופא
מיתה עבדי תשעה ניזקין עבדי
5. יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ
שולט אלא במי שעיניו רואות אמר רבא
עדיף ליה. גדול בעיניו טפי מבזיוני
מיתה לא עבדי אלמא מהתם ילפינן
בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל
הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ
דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן
ומפר"ת דסתם בור הוי יותר מעשרה
הלכך כשתפשיטנה זו היא יפה לה:
הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
מתני'
היה גבוה שתי קומות.
ותרווייהו צריכי דאי כתב רחמנא
לא קשיא אלא אמר רבא דרבי יהודה אדר'
דברים יז ז
6. לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל
(שם כג:)
ומפילו משם לארץ: הופכו על
והמת יהיה לו ה"א בכל ענין שימות
יהודה לא קשיא כדשנין דרבנן אדרבנן נמי
חייש להרהורא.
יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם
מתניו. $ כשהוא מושכב פרקדן הוא
אפילו בפחות מי' כתב רחמנא בור
לא קשיא אמר קרא 3 ונוסרו כל הנשים ולא
בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה
מגונה יותר: גמ' תנא וקומה שלו.
ואי כתב רחמנא בור ה"א בעמוק כ"כ
(שם ח.) אוחז בבגדיה.
בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ
תעשינה כזמתכינה הכא אין לך ייסור גדול
❖
אם
שמות יט יג
שהיה מפילו מעומד ולא מיושב: ומי
דאי אפשר שלא ימות בו כתב רחמנא
בָהָר:
נקרעו. ואם
מזה וכ"ת ליעביד בה תרתי אמר רב נחמן
בעינן כולי האי. דבלאו הכי ליכא
והמת יהיה לו בראוי למות בו דהיינו
נפרמו.
אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך
שיעור מיתה: מה בור שהוא כדי
עשרה דקים להו לרבנן דעבדי מיתה
4
לעזי רש"י
כמוך ברור לו מיתה יפה לימא דרב נחמן
להמית. משנה היא בבבא קמא
והא דפריך התם סוף סוף זה אב
טורנצי"ן [טרונצו"ן].
למיתה וזה אב לניזקין אע"ג דט' לא
אחד החופר בור ואחד החופר שיח
❖
תנאי היא לא דכולי עלמא אית להו דרב
(שם) וסותר
ק∆ טע.
כתיבי כלל סברא הוא כי היכי
ומערה חייב בנפילת שור וחמור אם
את שערה.
נחמן והכא בהא קמיפלגי מר סבר בזיוני
(שם) שמא תצא מב"ד
דעשרה אב למיתה משום דיש בו כדי
כן למה נאמר בור מה בור שיש בו
דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה ומר
זכאה.
רבינו חננאל
להמית תשעה נמי אב לניזקין דיש
כדי להמית והיינו עשרה טפחים
סבר ניחא דגופיה עדיף מבזיוני: מתני' בבית
ויתגרו בה.
האיש מכסין אותו
בו כדי להזיק אי נמי משום דכתיב
דסתם בור אינו פחות מעשרה טפחים
הסקילה היה גובה שתי קומות אחד מן
פרחי כהונה.
מלפניו והאשה מלפניה
תרי זימני בור כי יפתח איש בור או
אף כל שיש בו כדי להמית ומאי ניהו
ומאחריה דברי ר' יהודה
העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו
עשרה טפחים היו פחותין מכאן ונפל
כי יכרה איש בור דדריש
(שם)
וחכ"א אין האשה נסקלת
הופכו על מתניו ואם מת בה יצא ואם לאו
אתי
לאיתגרויי
ערומה ואקשי' למימרא
לתוכן שור וחמור ומת פטור. אלמא
בירושלמי אחד בור למיתה ואחד בור
לניזקין: מניין שבדחיה. סקילה
באחרנייתא.
מאי דר' יהודה לא חייש
עשרה הוי שיעור להמית: מיתה
השני נוטל את האבן ונותנו על לבו אם מת
להרהורא ורבנן חיישי
יפה. שימות מהר: מינוול. אם
נאמר תחילה בפסוק ואפילו הכי
בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר
(שם)
להרהורא והא בענין סוטה
גמירי.
איפכא שמענא להו דתנן
עבדינן לה לבסוף משום דאשכחן
גבוה יותר מדאי מתפזר גופו ואבריו
יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו
5
(שם) דרבנן
וכהן אוחז בבגדיה אם
מתפרקין וכריסו נבקעת: מניין
קראי דסמוך סקילה למיתה דכתיב
ויד כל העם באחרונה: גמ' תנא וקומה
אדרבנן לא קשיא.
נקרעו נקרעו אם נפרמו
שבדחייה. נידונו הנוגעים בהר סיני
וסקלתם באבנים ומתו ס):
נפרמו עד שהוא מגלה את
שלו הרי כאן שלש ומי בעינן כולי האי
מניין שאף לדורות כו'. אפילו
(שם)
לבה כולה ר' יהודה אומר
ת"ל ירה לא תגע וגו': יירה. לשון
אמר קרא ונוסרו כל
אם היה לבה נאה לא היה
ורמינהו ג מה בור שהוא כדי להמית עשרה
השלכה כמו ירה בים
לרב דיליף דורות משעה
הנשים.
מגלהו כו' ושני רבא התם
טפחים אף כל כדי להמית עשרה טפחים
ומשמעות דריש ולא ריבוייא: מניין.
בריש הקומץ רבה
בענין סוטה חיישי' שמא
תצא מב"ד זכאה ויתגרו
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא
שסקילת אבנים הוזכרה שם ת"ל סקול
איצטריך קרא לרבויי הכא לדורות
בה פרחי כהונה כו' שאר
דהוא לשון אבנים כדכתיב
דה"א סיני שאני והא דאמרינן בפ'
ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה
השמועה פשוטה היא:
4
[מתני'] בית הסקילה היה
(שם ח:) הכא.
וסקלוה (כל) אנשי עירה באבנים:
טבול יום דאמר ליה
אי הכי ליגבהיה טפי משום דמינוול: אחד
גבוה שתי קומות כו' תנא
ומנין שבסקילה ובדחייה. אם הוצרך
אהרן למשה שמא לא שמעת שהותרה
מן העדים דוחפו: תנו רבנן מניין שבדחייה
ליעביד
(שם)
וקומה שלו הרי כאן שלש
לשתיהן כגון שדחפוהו ולא מת: ת"ל
אנינות אלא בקדשי שעה ולא בקדשי
בה תרתי.
איני והא תנן בפרק שור
ת"ל 6 ירה ומנין שבסקילה ת"ל סקל ומנין
(שם) מר סבר בזיוני
כי סקול יסקל או ירה יירה.
דורות ה"ק שמא כך נאמר לך בפירוש
שנגח מה בור שהוא כדי
שבסקילה ובדחייה ת"ל סקל יסקל או ירה
דאיניש עדיפא ליה.
להמית עד עשרה טפחים
6
וא"ת למאן דלא יליף בריש הקומץ
ריבוייא הוא דאי חדא מינייהו דווקא
אף כל שהוא כדי להמית
יירה ומנין שאם מת בדחייה יצא תלמוד
ד
קאמר או הא או הא ליכתוב כי
רבה (שעה מדורות) האמר בזבחים
ע)
עד עשרה טפחים הנה י'
לומר או ירה יירה מניין שאף לדורות כן
טפחים דיי כדי להמית
סקול או ירה מדכתיב הני לרבויי
בפ' קדשי קדשים מזבח
ופירק רב נחמן בעינן
ת"ל
כתבינהו: שאם מת בדחייה יצא. לכך
שנפגם אין אוכלים בגינו שירי מנחה
להמיתו במהרה כדי שלא
נאמר או לחלק: ומניין שאף לדורות. כל חייבי סקילה תהא דחייה שם: שנאמר ואכלוה מצות אצל
המזבח וכי אצל המזבח אוכלים אלא
יצטער לפיכך מגביהין
אותו ג' קומות ואם תאמר
בזמן שהוא שלם ולא כשהוא חסר וההוא קרא במילואים כתיב וי"ל
תלמוד
אי הכי ליגבהיה טפי
התם יליף טפי משום דאשכחן גבי הקרבה לדורות כיוצא בהן דדרשינן התם לעיל מיניהפ) מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו עליו פסולין
חיישינן שמא תיבקע כרסו
שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכי עליו זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא פגום:
ויצאו בני מעיו לחוץ ויבא
(שם)
לידי ניוול. ירושלמי פריקי
משום
בין הנסקל לנופל הכי אינו
דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת משמיה דר' יאשיה אמרי אינון דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק אברים קומי ר' פינחס חבטו תורא בחייליה אמר לון בחייכון שרוני שרוניה וקם וערק אמר ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם שאמרו אילין
דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק אברים: ומניין שטעון סקילה שנאמר סקול יסקל ומניין שטעון דחייה שנאמר ירה יירה סקול יסקל זו סקילה ירה יירה זו דחייה ומניין שטעון ב' דחיות ת"ל יירה. ת"ר מניין שאף לדורות כן שנאמר כי סקול
יסקל או ירה יירה ואם לאו נוטל האבן