נגמר הדין פרק
ששי
סנהדרין
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אהני לרבויי עכו"ם. הך הרחקה שהרחיקם זה מזה למימרא דאין דנין אותו בכלל ופרט אהני לרבויי עכו"ם הואיל ודמיא לפרטא בכל מילי
כז א ב
א)
ב) ג)
שכופר בעיקר כמותו: כי קללת. מיעט
את הרבוי ולימדך שלא תרבה בו את הכל אלא זה והדומה לו וכי דרשינן הכי היכא דמיקרבן
ד)
להדדי אבל היכא דרחקן זה מזה אהני
דלא תמעטיה בהאי מיעוטא כשאר מיעוטין אלא מידי דלא דמי ליה במידי כגון שאר מיתות
כח ג
ה)
ב"ד אבל שאר נסקלין דדמו ליה מיהת
דבסקילה כמותן לא תמעט מיניה ומהכא תיפשוט לך בכל
דוכתא דאיכא כלל ופרט וכלל דמאן
ו)
דדריש ליה בכללי ופרטי אינו מרבה
ז)
השתא דמרחקי מהדדי. והא
אלא כעין הפרט ומאן דדריש ליה
השתא דמרחקי מהדדי אהני לרבויי עבודת
ח) ט)
בריבוי ומיעוט אמרינן ריבה הכל
דאמרי' (ב) מנחות
י)
כוכבים דדמי ליה בכל מילי ור' אליעזר דריש
כט ד ה
כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין
ולא מיעט אלא דבר אחד משום
ריבויי ומיעוטי והומת ותלית רבוי כי קללת
כ) ל)
אותו בכלל ופרט לאו דאין דנין כלל
טעמא דפרישית לעיל נ) הוא דפרט
מ)
מיעוט אי הוו מקרבי להדדי לא הוו מרבינן
ל ו
נ)
אלא דנין בכלל ופרט ואהני לרבויי
לשון פירוש הלכך כלל ופרט וכלל אי
אלא עבודת כוכבי' דדמי לה בכל מילי השתא
ס) ע)
מידי כי הכא דאהני לרבויי עכו"םצ):
אתה דן להביא ע"י הכלל האחרון
פ)
אותו בלא כסותו. ואף על גב
דמרחקי מהדדי אהני לרבויי שאר הנסקלין:
אלא כעין הפרט שאילמלא לא בא
צ)
לא ז
האיש תולין וכו': מ"ט דרבנן אמר קרא
דמשעת סקילה היה ערום
כלל האחרון הייתי אומר הפרט הוא
ותלית אותו אותו ולא אותה ור' אליעזר
ס"ד שילבישוהו בשעת תלייה:
פירושו של כלל ואין בכלל אלא מה
❖
1
שתי
עבירות. ומעשה דשמעון בן
שבפרט ואפי' הדומה לו לא תלמוד
אותו בלא כסותו ורבנן אין הכי נמי אלא
לב ח
ממנו אלא סתם ואח"כ פירש ובא
שטח יש בעלת אוב וידעוני
אמר קרא וכי יהיה באיש חטא איש ולא
1
גליון הש"ס
ללמדך שאין בסתם אלא הפירוש
ויש חובר חבר ושאר מכשפות:
❖
אשה ור' אליעזר האי וכי יהיה באיש מאי
הלכך כי אתא כללא בתרא אהני
תלישה
גמ' או בבת כהן וזוממי
דריש ביה אמר ריש לקיש ההוא למעוטי
זוממיה.
לרבויי כעין הפרט ותו לא ומאן
❖
בן סורר ומורה והתניא בן סורר ומורה נסקל ונתלה דברי ר' אליעזר
תורה אור השלם
דדריש ליה בריבויי ומיעוטי אמר לך
אלא אמר רב נחמן בר יצחק לרבות בן סורר ומורה מאי טעמא דאמר קרא
המיעוט אינו פירושו של סתם אלא
1. וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא
וכי יהיה באיש חטא איש ולא בן חטא מי שעל חטאו נהרג יצא בן
מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת
מיעט ריבויא שלא יהא הכל במשמע
הגהות הב"ח
וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ:
ואי נמי לא אתא כללא בתרא הייתי
סורר ומורה שעל שום סופו נהרג הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר
(א) גמ'
דברים כא כב
שומע מן המיעוט כל הדומין למיעוט
2. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל
מיעוט אלא לרבות: אמר להן רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים
הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ
שלא בא המיעוט למעט אלא מאי
כו': אמר רב חסדא לא שנו אלא בשתי מיתות אבל במיתה אחת דנין והא
בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת
דלא דמי ליה הלכך כי חזר וריבה
אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא
מעשה דשמעון בן שטח דמיתה אחת הואי וקא אמרו ליה דאין דנין אלא אי
(ב) תוס'
ריבה הכל ולא מתמעט מן המיעוט
אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְיָ
איתמר הכי איתמר לא שנו אלא במיתה אחת כעין שתי מיתות והיכי דמי כגון
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
אלא דבר אחר ס) שלא תראה בו שום
❖
❖
דברים כא כג
שתי עבירות א אבל במיתה אחת ועבירה אחת דנין מתיב רב אדא בר אהבה
רמז דומה ע) לפרט: ורבי אליעזר.
אין דנין שנים ביום אחד ואפילו בנואף ונואפת תרגמא רב חסדא בבת כהן
אמר לך האי אותו דתלייה נמי אותו
ב
מוסף רש"י
רבינו חננאל (המשך)
ובועלה $ או בבת כהן וזוממי זוממיה תניא ר"א בן יעקב אומר שמעתי
בלא כסותו אשמעינן ולא למעוטי
ג
(א)
אשה: למעוטי בן סורר ומורה.
שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי
אלא בשתי מיתות.
שנו שאין דנין שנים ביום
א' אלא במיתה אחת כעין
דאע"ג דבסקילה אתא קרא למעוטי
לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים
שתי מיתות והוא כגון זכר
דכתיב איש ובן סורר ומורה לא הוי
והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה
ונערה מאורסה שהן שתי
איש דאם היה ראוי להוליד לא היה
עבירות ואע"פ ששניהן
לכך שוב מעשה באדם אחד שהטיח את אשתו תחת התאנה והביאוהו לבית
אבל במיתה
במיתה אחת בסקילה כיון
נידון דכתיב בן: מאי
דין והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך: מתני' דכיצד
אחת.
ששתי עבירות הן אין
טעמא. כלומר היכי משמע מיניה
(לעיל לה.) שרכב על
דנין אותן אבל במיתה
תולין אותו משקעין את הקורה בארץ והעץ יוצא ומקיף שתי ידיו זו על גב זו
ריבויא: בן סורר ומורה. לא חטא
סוס בשבת.
אחת ועבירה אחת כגון
עשרה באו על עשרה
ותולה אותו רבי יוסי אומר הקורה מוטה על הכותל ותולה אותו כדרך
כדתנן בפ' בן סורר ומורה
זכרים דנין אותן כולן
וכי מפני שאכל זה תרטימר
שהטבחין עושין ומתירין אותו מיד ואם לן עובר עליו בלא תעשה שנאמר לא
(יבמות צ: ע"פ ביצה לו:)
ה
2
ביום אחד ומותיב עליה
בשר ושתה חצי לוג יין אמרה תורה
וסקלוהו.
רב אדא בר אהבה אין
תלין נבלתו על העץ כי קבר תקברנו כי קללת אלהים תלוי וגו' כלומר מפני
(שם) שהשעה
דנין ביום אחד אפי' נואף
יסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו
מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל אמר
צריכה לכך.
ונואפת ופריק רב חסדא
סופו מגמר נכסי אביו ומבקש
בבת כהן ואשת ישראל
רבי מאיר בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי
(שם) קלני מראשי קלני
לימודו ואינו מוצא ועומד בפרשת
ובועלה שהיא בשריפה
קלני מזרועי אם כן המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך קל וחומר
מזרועי.
ובועלה בחנק או בת כהן
דרכים ומלסטם את הבריות כו':
וזוממי זוממיה פי' כגון
על דמן של צדיקים ולא זו בלבד אמרו אלא ו כל המלין את מתו עובר בלא
ואין מיעוט אחר מיעוט כו'.
שהעידו שזינתה ונתחייבה
תעשה הלינהו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים אינו עובר עליו ולא היו
כלומר מדה היא בתורה: מיתה
שריפה באו עדים והזימום
ז
נהרגין הזוממין והיא
אחת דנין. דטעמא משום דלא
קוברין אותו בקברות אבותיו אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין
(חגיגה טו:)
ניצולת באו אחרים
אפשר לעיוני בתרווייהו הוא: מיתה
אחת לנהרגין ולנחנקין.
אחת לנהרגין ולנחנקין ואחת לנסקלין ולנשרפין נתעכל הבשר מלקטין את
והעידו המזימין ונמצאו
הראשונים שהעידו כי
אחת כעין שתי מיתות. כגון שתי
העצמות וקוברין אותן במקומן והקרובים באים ושואלים בשלום
ח
ואחת
זינתה עדי אמת ונתחייבה
עבירות שאין דומות והן מיתה אחת
לנסקלין ולנשרפין.
הדיינין ובשלום העדים כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם
היא והמזימין לראשונים
כגון שבת וע"ז וכ"ש שתי מיתות
מיתה היא בשריפה
ולא והן בחנק: תניא א"ר
❖
(יבמות מז:)
ממש: אבל מיתה אחת ועבירה
אלעזר שמעתי שב"ד
אחת. כגון שתיהן בחילול שבת שתיהן בנערה המאורסה דנין. ושמונים נשים לאו
עבירה אחת היו דאיכא באוב ואיכא בידעוני והכתוב
מכין ועונשין שלא מן
חלקן בשתים ושמעון בן שטח לצורך שעה עשה: ואפי' נואף ונואפת. דמיתה ועבירה אחת: תרגמא רב חסדא. להא דרב אדא:
התורה לעשות סייג לתורה
רבינו חננאל
ומעשה באחד שרכב על
בבת כהן. ארוסה או נשואה: ובועלה. דהיא בשריפה אבל בועלה נידון כשאר בועל בת ישראל דבועל ארוסה בסקילה ובועל נשואה
סוס בשבת וסקלוהו ב"ד
שבפרט מקלל לבדו אין
בחנק דכתיב היא באש תשרף היא ולא בועלה היא ולא זוממיה: או בבת כהן וזוממי זוממיה. שהיא והן נהרגין ולא
זולתו לא וכיון דמרחקי
לא מפני שראוי לסוקלו
במיתה אחת דהיא בשריפה והן במיתת הבועל כגון באו עדים והזימו את הראשונים וחייבום מיתת הבועל ולא מיתתה דכתיב
אלא לעשות סייג שהשעה
הפרט מן הכלל אהני
היתה צריכה לכך. ותקח
לרבוי עובד עבודה זרה
כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו כדאמר באלו הן הנחנקין ובאו שנים אחרים והזימו המזימים נמצאת היא חייבת
את (הבגד) [השק] ותטהו
כי נתלה דדמי ליה
שריפה ע"פ הראשונים והמזימים את הראשונים בחנק שהיו באין לחייבן בה והיינו מיתת הבועל: שמעתי. מרבותי: שב"ד. מותרין להיות
לה אל הצור (ש"ב כא)
למקלל בכל דבר ששניהן
מכין מלקות ועונשין עונש של מיתה שלא מן התורה: ולא. שיתכוונו לעבור על ד"ת לבוד מלבם חיוב מיתה לשאינו חייב אלא מפני
מלמד שהיתה מצדקת
כופרין הן בעיקר ושניהן
בסקילה ור' אליעזר היה
הדין ואומרת הצור תמים
צורך השעה: לעשות סייג. גדר: לא שראוי לכך. דשבות בעלמא הוא מדרבנן: אלא שהשעה צריכה לכך. מפני שהיו פרוצים בעבירות
דורש התורה רבויי ומעוטי
פעלו אמר בש"ר אושעיא
שהיו רואין לוחצן של ישראל שהיונים הם גוזרים עליהם גזירות והיו מצות בזויות בעיניהם: הטיח. בא עליה: תחת התאנה. מקום
גדול קדוש השם מחלול
והומת ותלית ריבה כל
גלוי: מתני' משקעין. נועצין: והעץ יוצא. ממנה כמין יתד הוא ענף יוצא מן הקורה סמוך לראשה: ומקיף. סומך לו זו אצל זו כמו
מומת לתלייה כי קללת
השם בחלול השם כתיב
אלהים תלוי מיעט כל
והמה הומתו בימי קציר
שלא מן המוקף סמוך וכמו מקפת וקורא לה שם לשון קירוב: ותולה אותו. בידופ): מוטה על הכותל. לא היתה
בתחילת קציר שעורים
מומת מלהתלות אלא
נעוצה בארץ אלא ראשה אחד על הארץ וראשה אחד סמוך על הכותל: שם שמים מתחלל. שמזכירין שזה בירכו: שאדם מצטער.
וכתיב מתחלת קציר עד
המקלל בלבד ואי הוה
ריבוי בהדי מיעוט בקרוב
נתך מים עליהם מן
שפורענות באה עליו בעונו: מה לשון אומרת. באיזה לשון היא קובלת ומתנודדת עליו: קלני מראשי. כמו שהאדם שיגע ועיף אומר ראשי
השמים וגו' שהוא מתחלת
הוה ממעטי כל מומתין
כבד עלי וזרועי כבד עלי. והיינו קללת קל לית אני איני קל : ולא זו בלבד. בלא תעשה אלא כל מתים הלנתן בלא תעשה הוא כדיליף בברייתא
קציר שעורים מלמד
מתליה זולתי עובד ע"ז
מריבויא דתקברנו: ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו. לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק כך מפרש לה בגמ' : שתי קברות. בגמ' מפרש
דדמי ליה בכל מילי.
שהיו תלויין מט"ז בניסן
עד זמן הרביעה בי"ז
השתא דמרחקי אהני
טעמא דהלכה למשה מסיני שנים ולא ארבעה: נתעכל הבשר. כבר נתכפר במיתתו ובזיונו מלקטין את העצמות וקוברין בקברות אבותיו:
במרחשוון והיו עוברים
ריחוקייהו לרבויי שאר
ולא ושבים אומרים מפני מה
הנסקלין: האיש נתלה
תלויין כל כך והיו אומרים להן מפני שפשטו ידיהם בגרים והלא דברים ק"ו ומה הללו שאינן גרי צדק כך גרי אמת עאכ"ו
ולא האשה נתלית שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ ור' אליעזר דרש הכי כי יהיה באיש
הרבה גרים נתגיירו באותו זמן ובקידוש השם כתיב לא תלין נבלתו תני המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוט
חטא איש ולא בן למעוטי בן סורר ומורה חטא מי שעל חטאו נהרג למעוטי בן סורר ומורה שעל סופו נהרג כמפורש בענין
בן סורר ומורה הוי מיעוט אחר מיעוט לרבות ומרבה בן סורר ומורה להתלות. אמר ר' אליעזר מעשה בשמעון בן שטח
עצמות איזהו ליקוט עצמות המלקט עצם עצם משיתאכל הבשר תני לקוט עצמות אין אומרים עליהם קנים ונהי ולא ברכת
שתלה נשים באשקלון אמרו לו משם ראיה והלא אין דנין שנים ביום אחד והוא דן שמונים ביום אחד אמר רב חסדא לא
אבלים ולא תנחומי אבלים אלו הן ברכת אבלים שאומר בכוסות. תנחומי אבלים הן שאומרים בשורה אבל אומר עליהם