נגמר הדין פרק
ששי סנהדרין
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אכל
חלב והפריש קרבן. כה"ג נראה ונדחה הוא והוי מצי
נבזה בעיניו נמאס. ס)בתהלים כתיב מי יעלה בהר ה' נקי כפים
לז [א]
א) ב)
ג)
ובר לבב וגו' וקחשיב נמי הא: על מטה של חבלים. דרך בזיון
לאשמעינן רבותא טפי דאפי' המיר דת והפריש קרבן דהוי
לח ב ג
ד) ה)
דחוי ואע"ג דדחוי מעיקרא הוי דחוי כדשמעי' ליה לר' יוחנן בפ"ק
מפני שהיה אביו רשע $ וביזהו לעין כל כדי שיתייסרו האחרים
ו)
לט ד ה
ולכבוד עצמו לא חש ומפני כבוד אב נמי ליכא למיחש דנשיא בעמך
דקידושין גבי בהמה של שני שותפין ורבותא הוא טפי
ז)
ח) ט)
כתיב בעושה מעשה עמךע).
מדחוי מעיקרא כדמוכח בפ' לולב
נבזה בעיניו הוא עצמו נתבזה ונמאס
הגזול דאפי' מאן
ת"ש נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו מלך
מ ו
י)
1
בפני עצמו שלא חש לכבודו במקום
דאית ליה דחוי מעיקרא לא הוי
יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של
מא ז
כ)
קידוש ה'. ואי אמרת כבוד שעושין
דחוי מודה בנראה ונדחה דהוי
חבלים ואי משום יקרא דחיי הוא מ"ט כי היכי
ל) מ)
למת אינו שלו אלא של חיים מ"ט
דחוי והא דנקט הכא כה"ג אורחא
נ)
דתיהוי ליה כפרה לאבוה (א) ומשום כפרה
❖
ס)
עביד הכי למה ביזה את החיים:
דמילתא נקט דאין דרך מומר להפריש
דאבוה משהו ליה ליקרא דישראל ישראל
אל תספדוני בעיירות. רבינו הקדוש
קרבן ועוד גבי נשתטה אי אפשר
ע)
גופייהו ניחא להו דמיחלי יקרייהו לגביה
צוה את בניו בכתובות
לומר אלא שהפריש קודם שנשתטה
פ) צ)
רבינו חננאל
ת"ש אמר להן אל תספדוני בעיירות ואי
ק)
בהנושא אל תספדוני כשתוליכו את
דאי משנשתטה שוטה שהפריש קרבן
ר)
מצוה זו מדרבנן היא:
אמרת יקרא דחיי מאי נפקא ליה מינה קסבר
ארוני למקום קבורתי דהוא מת
אין הקדשו הקדש:
איבעיא להו קבורה
ש)
אימא
כישן דמי. לאו לגמרי
בציפורי וקבורתו בבית שערים אל
ת)
ליתייקרו ביה ישראל טפי ת"ש הלינו
משום בזיונא הוא או
א)
משום כפרה כלומר חבוט
תספדוני בעיירות קטנות שתעברו
כישן דישן חזי אפי' בשעה
לכבודו [ ] להביא לו ארון ותכריכין אינו
❖
א
ב)
הקבר מכפר למאי נפקא
עליהן אלא בכרכים גדולים דאיכא
שהוא ישן כדתנן בפרק כל הגט
עובר עליו מאי לאו לכבודו של מת לא
מינה כגון דפקיד לא
אינשי טובא ומיכנפי מעיירות נמי
השולח חטאתו ממדינת
תקברוה לההוא גברא אי
לכבודו של חי ומשום כבודו של חי מבית
אמרת משום בזיונא הוא
להתם: מאי לאו לכבודו של מת.
הים מקריבין אותו בחזקת שהוא
תורה אור השלם
ליה למת אין כי אמר רחמנא 2 לא תלין
לאו כל כמיניה אלא אי
אלמא יקרא דעבדי ליה דיליה הוא:
קיים ולא חיישינן שמא ישן בשעת
1. נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס
אמרת משום כפרה הא
נבלתו על העץ דומיא דתלוי דאית ביה
ומבית ליה למת. תרגומו של מלין פ):
הקרבה אלא כלומר כישן דמי דאפי'
אמר לא בעינא כפרה
וְאֶת יִרְאֵי יְיָ יְכַבֵּד נִשְׁבַּע
ת"ש מדאיקבור צדיקי
בזיון אבל הכא כיון דלית ביה בזיון לא
כי אמר רחמנא לא תלין. ורבינן נמי
לְהָרַע וְלֹא יָמִר:
דלא הוי חזי אין ראוי להיות דחוי
ואי אמרת משום כפרה
תהלים טו ד
שאר כל המתים היינו כי משהו ליה
משום דממילא מיתער והא נמי
ת"ש הלינו לכבודו לשמע עליו עיירות
2. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל
צדיקי כפרה בעי ודחי' אין
לדחוייה בעלמא דלא איכפת ליה ביה
ממילא מישתפי:
דכתיב כי אדם אין צדיק
הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ
להביא לו מקוננות להביא לו ארון ותכריכין
ואמאי כיון דמיקטיל הוה להו
בארץ וגו' וסוגיא סלקא
בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת
דהיינו בזיון ודומיא דתלוי אבל האי
אינו עובר עליו שכל העושה אינו אלא
דמשום כפרה: איבעיא
אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא
כפרה. והא דתנן בחלק
דליתייקרו ביה קרוביו לאו בזיון הוא
להו הספדא דיקרא דחיי
אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְיָ
לכבודו של מת ה"ק כל העושה לכבודו
לשמע. כמו
לדידיה:
אנשי עיר הנדחת
או יקרא דשכבי היא למאי
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
של חי אין בו בזיון למת ת"ש ר' נתן אומר
דברים כא כג
נפקא מינה דאמר לא
וישמע שאול לשון אסיפה להספידו:
אין להם חלק לעוה"ב הני מילי דלא
3. וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ
תספדוני אי נמי לאפוקי
סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה
סימן יפה למת. כשנפרעין ממנו
איקטול אבל אם דנו אותם והרגום
מיתמי שכר הספדנין אם
וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד
יש להם חלק: הואיל ונדחו
מת שלא נספד ולא נקבר או שחיה גוררתו
בעוה"ז לאחר מיתה דיש לו כפרה
הוא יקרא דשכבי מפקינן
וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר
ואי לאו לא ופשטנא
אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ
ידחו. רב יוסף ס"ל כרבי יוחנן
בכך: ש"מ יקרא דשכבי הוא. דאי
או שהיו גשמים מזלפין על מטתו זהו
יקרא דשכבי הוא ת"ש
בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי
לאו יקרא דשכבי אמאי מיכפר
דמפרש טעמא בחלק
סימן יפה למת ש"מ יקרא דשכבי הוא שמע
ויבא אברהם לספוד לשרה
וַיָּקָם עַל רַגְלָיו:
מלכים ב יג כא
ודחי' שרה גופה ניחא לה
בבזיוניה: ויחי ויקם על רגליו. אותו
משום דזבח רשעים תועבה דאי
מינה: לא היו קוברין כו': וכל כך למה
4. וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ
לאיתיקר בה אברהם ת"ש
הנקבר נביא השקר היה הוא הנביא
כר"ל דמוקי לה בקדשים קלים
לפי ב שאין קוברין רשע אצל צדיק דאמר
לא יספדו ולא יקברו כו'
אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל
אשר השיב את עידו לאכול ולשתות
ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר ממון
ת"ש נבזה בעיניו נמאס זה
מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם
ר' אחא בר חנינא מנין שאין קוברין רשע
חזקיה מלך יהודה שגרר
בבית אל ונענש עידו על ידו והמיתו
בעלים הן ע"כ אין תלוי משום דחויא
אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר
עצמות אביו במטה של
אצל צדיק שנאמר 3 ויהי הם קוברים איש
אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם
אלא משום ממונם אבד דהני ממון
האריצ) וכשמת לאחר ימים קברוהו אצל
חבלים ואי אמרת יקרא
בְּרוּחֲךָ אֵלָי:
והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש
אלישע ולא הוכשר אצל המקום שיקבר
בעלים הן וקצת תימה גבי המיר דתו
מלכים ב ב ט
דחיי הוא אמאי עבד הכי
5. אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר
ואמרינן כי היכי דתיהוי
בקבר אלישע ויגע האיש בעצמות אלישע
אצלו והחייהו: נא פי שנים. אליהו
או נשתטה לא יועיל בהם רעייה
כפרה לאבוה ת"ש בשלום
בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ
החיה את המת והיה לו לאלישע
כמו בעיר הנדחת וידחו אפי' דמים:
ויחי ויקם על רגליו אמר ליה רב פפא
תמות כו' ת"ש אמר להם
וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:
להחיות שני מתים והוא לא החיה
משיסתום
במדבר יב יב
ר' אל תספדוני בעיירות
ודילמא לאיקיומא ויהי נא פי שנים ברוחך
4
6 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
ת"ש הלינו לכבודו להביא
אלא בנה של שונמית: לא הלך. ואי
אלי אמר ליה אי הכי היינו דתניא על רגליו עמד ולביתו לא הלך אלא
לו ארון ותכריכין או
אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי
משום ברכתא דאליהו הוא היכי
(למקוננות) [להביא לו
אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם
ויהי נא פי שנים היכי משכחת לה דאחייא א"ל רבי יוחנן שריפא צרעת
מקויימת בהכי: וכשם שאין קוברים
מקוננות] לשמע עליו
לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:
נעמן שהיא שקולה כמת דכתיב אל נא תהי כמת וכשם שאין קוברין רשע
ויקרא כא א
עיירות אינו עובר עליו
5
כו'. לפרושי טעמא דמתני' מהדר
7. מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים
שכל מה שעושה לכבודו
אצל צדיק ג כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל וליתקון ארבע קברות
דלפיכך נתקנו שתי קברות שאין
של מת הוא עושה כו'
בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ
שני קברות גמרא גמירי לה אמר עולא א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן
ת"ש ר' נתן אומר סימן
קוברין נסקלין ונשרפין שהן רשעים
אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ
ד
יפה למת שנפרעין ממנו
אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: נָתְנוּ
והמיר דתו וחזר בו הואיל ונדחה ידחה איתמר נמי א"ר ירמיה אמר ר' אבהו
חמורים אצל נהרגין ונחנקין שהן
כיצד לא נספד ולא נקבר
אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל
רשעים קלים: וליתקין ארבע.
א"ר יוחנן ה אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה
או חיה גוררתו או גשמים
לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר
זולפין על מטתו זהו סימן
דהא נשרפין אצל נסקלין קלים הם:
חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ:
וצריכא דאי אשמעינן קמייתא משום דאיהו דחה נפשיה בידים אבל האי
❖
תהלים עט א-ב
יפה למת שנפרעין ממנו
גמרא גמירי לה. הלכה למשה
דממילא קא דחי אימא כישן דמי ואי אשמעינן הכא משום דאין בידו לחזור
אחר מטתו ש"מ יקרא
מסיני: הואיל ונדחה. הקרבן
דשכבי הוא ש"מ: לא
אבל התם דבידו לחזור אימא לא צריכא אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא
היו קוברין אותו בקבורת
כשהמיר דתו ק) דאין מקבלין קרבן
גליון הש"ס
אבותיו כו' לפי שאין
ו היו בה קדשים קדשי מזבח ימותו קדשי בדק הבית יפדו והוינן בה אמאי
מן המומרים ר) כדתניא מע"ה פרט
רש"י ד"ה על מטה וכו'
קוברין רשע אצל צדיק
ימותו כיון דאיקטול הויא להו כפרה וליסקו לגבוה לאו משום דאמרינן הואיל
למומרש) בשחיטת חולין בפ"ק
וביזהו לעין כל.
ומנא לן שנא' ויהי הם
קוברים איש והנה ראו את
ונדחו ידחו א"ל אביי מי סברת מת מתוך רשעו הויא ליה כפרה מת מתוך
שוטה נמי לאו בר כפרה היא דיקריב
❖
הגדוד וגו' ודחי' ודילמא
אותו לרצונו כתיב : כישן
רשעו לא הויא ליה כפרה דתני רב שמעיה יכול אפילו פירשו אבותיו מדרכי
ז
לא החיה הקב"ה אותו
דמי. ככל אדם הישנים בלילה ואינם
האיש המת שנגע בעצמות
ציבור יטמא ת"ל 6 בעמיו בעושה מעשה עמיו א"ל רבא מי קא מדמית נהרג
אלישע אלא כדי לקיומי
נדחים בכך לאחר שניעורו: אבל
הגהות הב"ח
מתוך רשעו למת מתוך רשעו מת מתוך רשעו כיון דכי אורחיה קמיית לא
ביה ברכת אליהו ויהי
התם. דיש בידו לחזור: אימא לא.
(א) גמרא
נא פי שנים ברוחך אלי
הויא ליה כפרה נהרג מתוך רשעו כיון דלאו כי אורחיה מיית הויא ליה כפרה
הוי דיחוי: היו בה קדשים. בעיר
א"כ היינו דתניא על רגליו
תדע דכתיב מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך
עמד ולביתו לא הלך אלא
7
הנדחת אינן נשרפין עם שללה דכתיב
ש"מ שלא יהא קבור רשע
[וגו'] נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ מאי
שללה ולא שלל שמים ומיהו
אצל צדיק אבל אלישע
עבדיך ומאי חסידיך לאו
חסידיך חסידיך ממש עבדיך הנך דמחייבי דינא
החיה בן השונמית וריפא
מיקרב לא קרבו משום דכתיב
צרעת נעמן ששקולה
דמעיקרא וכיון דאיקטול קרי להו עבדיך אמר ליה אביי מי קא מדמית
זבח רשעים תועבה ואם קדשי
כמת שהצרוע חשוב כמת
מזבח הן ואפילו עולות ושלמים
הרוגי
כדכתי' אל נא תהי כמת
❖
וגם כך אין קוברין רשע
נדבה ימותו: קדשי בדק הבית
חמור אצל רשע קל: סוגיא
יפדו. כשאר בדק הבית והפודה אותם יאכלם שהרי לא נאסרו דלאו דידהו הוו. ומדקתני ימותו ש"מ משום דנדחו מהקרבה כשהמירות) בעליהן הוא
דשמעתא מת מתוך רשעו
דמומר א) לע"ז לא מקבלינן שום קרבן מיניה כדאמרי' בהכל שוחטין : דהואיל ונדחו ידחו. דאי משום זבח רשעים הא כיון
מיתתו לא הויא לו כפרה
מוסף רש"י
וכן אפילו נהרג מתוך
דאיקטול אית להו כפרה: יכול פירשו. אביו ואמו של כהן: מדרכי צבור. כגון מומר ב): יטמא. להם במותם ת"ל לנפש לא
רשעו אין לו כפרה עד
הובא בסוף המסכת.
יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' בעושה מעשה עמיו יטמא לו ואם לאו אל יטמא אפי' לשארו. אלמא לא כיפרה לו מיתתו אם לא חזר בו:
דמטיא ליה צערא דקברא
הרוגי
ומשום הכי אין חיוב
אבילות בקרוב והנהרג
שדין אבילות משיסתם הגולל חיילא אבילות ועת סתימת הגולל עדיין רשע ואינן חייבין להתאבל על רשע. מתי הויא ליה כפרה בעת דחזו צערא דקברא הואיל ונדחית האבילות נדחית לגמרי כדתנן לא
היו מתאבלין עליהן אלא מתאוננין שאין אנינה אלא בלב ואקשי' אי הכי דמדחזו צערא דקברא איכפר להו למה ליה עיכול דקתני נתאכל הבשר מלקטין לעצמות וקוברין אותן ושנינן דמההיא שעתא מסרח
ולא אפשר לאפוקי מקברא. אבל הרוגי מלכות כיון דשלא כדין נהרגין מיד הויא להו כפרה מדכתיב נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ וק"ל חסידיך חסידים ממש עבדיך
הנך הוא דמחייבי דינא מעיקרא וכיון דאיקטול קרי לה עבדיך ש"מ הריגה כפרה ליהוי: א"ר
יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתמד וחזר בו הואיל ונדחה ידחה וכן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר