מז:
נגמר הדין פרק
ששי
סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משיסתום
הגולל. פי' הקונט' הוא דף הנתון לארון לכסוי
הרוגי מלכות.
הני דעובדי כוכבים: הרוגי ב"ד. עיר הנדחת:
מב א
א)
ב)
מיתה וקבורה
בעינן. אם נקברו מכפרת מיתתן עליהן ולעולם
ואותו שבדפנות קרוי דופק והקשה ר"ת דאמרינן
ג) ד)
טעמא דקדשי עיר הנדחת משום דהואיל ונדחו ידחו הוא: רב אשי
בפ' מי שמתו דא"ר אלעזר ברבי צדוק מדלגין היינו
ה) ו)
מג ב
אמר. לעולם לא בעינן עיכול הבשר אלא צערא דחיבוט הקבר
על גבי ארונות לקראת מלכי ישראל ואי כיסוי ארון הוא גולל הא
ז)
קא מטמא דקא דרשינן בפ' בהמה
פורתא וטעמא דלא היו מתאבלים
המקשה וכל אשר יגע
משום דאבילות מסתימת הגולל
הרוגי מלכות להרוגי בית דין הרוגי
מד ג
ח)
על פני השדה לרבות גולל ודופק
חיילא כדתניא באלו מגלחין י). גולל
מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא
ט) י)
ואפי' הוא טמון בארץ דכיון דגולל
הוא הדף הנתון על הארון לכסוי
להו כפרה הרוגי בית דין כיון דבדין
כ)
א
מטמא באהל טומאה בוקעת ועולה
ואותן שבדפנות קרי להו דופק:
מה ד
ל) מ)
קא מיקטלי לא הוי להו כפרה תדע דתנן
נ)
הואיל ונדחו. שלא נראו להתאבל
ויש מפרשים אע"ג דגולל מטמא
לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו ואי
בשעת התחלת אבילות ידחו אף
באהל מ"מ היו יכולים לדלג ולטמאות
סלקא דעתך כיון דאיקטול הויא להו כפרה
לאחר מכאן. ואע"ג דגבי קובר את
עצמן מגולל כדאמרינן במסכת
מו ה ו
ליקברו מיתה וקבורה בעינן מותיב רב
שמחות כל שאין הנזיר מגלח
מתו ברגל תנן מונה
❖
ס)
אדא בר אהבה לא היו מתאבלין אלא
עליה אין כהן מוזהר עליה ואומר
שבעה אחר הרגל ולא אמרי' הואיל
ר"ת דמשבשתא היא דהא רביעית דם
ונדחו ידחו התם לא אידחו להו
מז ז ח
אוננין שאין אנינות אלא בלב ואי סלקא
דאין הנזיר מגלח עליה וכהן מוזהר
לגמרי שהרי עסקי רבים נוהג ברגל
תורה אור השלם
דעתך כיון דאיקבור הויא להו כפרה ליאבלו
שמנחמין אותו כל הרגל כדאמרינן
עליה מ) ואין זו קושיא דשם טומאה
מח ט י
1. וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה
בעינן נמי עיכול בשר דיקא נמי דקתני
בעי למימר במסכת שמחות דעל חצי
התם כל שהוא משום עסקי רבים
מִבֵּית יְיָ מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם
נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין
אין הרגל מפסיקן: אי הכי. לענין
לוג דם נזיר מגלח ולא אתא למעוטי
אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף
אותן במקומן שמע מינה רב אשי אמר
אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק
קבורת אבותיו למה לי להמתין עיכול
אלא כלים הנוגעים במת דאין נזיר
מט כ
לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ
אבילות מאימתי קא מתחלת מסתימת
הבשר: משום דלא אפשר. ליטלו
מגלח ואין כהן מוזהר ועוד קשה
ב
עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם:
נ ל
מלכים ב כג ו
הגולל כפרה מאימתי קא הויא מכי חזו
לר"ת דמדמרבינן ליה מעל פני השדה
משום דנבקע כריסו ומסריח:
2. אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל
לאישתא בת יומא. ביום ראשון שלה
משמע שהוא מגולה וסתם כיסוי ארון
צערא דקברא פורתא הלכך הואיל ואידחו
הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם
נא מ
והן מתרפאין באותו עפר: אמרו
טמון הוא ויש מפרשים דלא מרבינן
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים
ידחו אי הכי למה לי עיכול בשר משום
אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל
ליה לשמואל. משום דמת וכל כ) הנך
ליה כיסוי ארון לשם גולל אלא כשהוא
דלא אפשר קבריה דרב הוו שקלי מיניה
הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל
מגולה ולא כשהוא טמון והשתא ניחא
הנקבר בו איסורי הנאה נינהו דגמר
נב נ
הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ
עפרא לאישתא בת יומא אתו אמרו ליה
ההיא דמדלגין היינו ומיהו קשה
שם שם מעגלה ערופה כדלקמן:
דברים יב ב
רַעֲנָן:
לשמואל אמר להו יאות עבדין קרקע עולם
3. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל
יאות עבדין. כדמפרש לקמן שהקרקע
דאמרי' בפ"ק דעירובין כל
הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ
הוא ג וקרקע עולם אינה נאסרת דכתיב
אינו נאסר: ע"ז לא מיתסרא
דבר שיש בו רוח חיים אין עושין
ס
הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם
וישלך את עפרה על קבר בני העם מקיש
במחובר. לקרקע דכתיב אלהיהם על
אותו גולל לקבר ואין דרך לעשות
בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם
1
וַתִּקָּבֵר שָׁם: במדבר כ א
ההרים ל)ולא ההרים אלהיהם: החוצב
קבר בני העם לעבודת כוכבים מה עבודת
כיסוי ארון מבעלי חיים ומיהו אשכחן
❖
4. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר
קבר לאביו. משמת: לא יקבר בו.
דמיירי הש"ס בדבר שאינו הוה בפ'
כוכבים ד במחובר לא מיתסרא דכתיב
הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל
בהמה המקשה הדביק
הבן עולמית דכיון דהוזמן למת נאסר
נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד
אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם על
2
בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם
רבינו חננאל
שני רחמים יצא מזה ונכנס לזה
בכל הנאה. וקס"ד דה"ה נמי אם
ההרים הרמים על ההרים אלהיהם ולא
אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
❖
ומפרש ר"ת דגולל היינו אבן גדול
חצבו לצורך איש אחר ואורחא דמילתא
ונשתפה הואיל ונדחה
דברים כא ד
ההרים אלהיהם הכא נמי במחובר לא
ידחה: קבריה דרב הוו
נקט: בקבר בנין. שבנאו למעלה
מלשון וגללו את האבן
שקלי עפר מיניה לאישתא
מיתסר מיתיבי ה החוצב קבר לאביו והלך
מן הקרקע (והוי תלוש) דכוותיה
שמניחין על הקבר לסימן והיא מצבה
בת יומא ואמר שמואל
הגהות הב"ח
וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו
בע"ז בית שבנאו מתחלה לע"ז אסור
דכתיב היא מצבת קבורת
שרי דקרקע אינה נאסרת
(א) גמ'
שנאמר וישלך את עפרה
עולמית הכא במאי עסקינן בקבר בנין
דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש לענין
רחל ואותן האבנים שמניחין בצדדין
ו
אל קבר בני העם מקיש
ע"ז וקבר נמי איתקש לע"ז: קבר
שהאבן גדולה יושבת עליהם שלא
❖
תא שמע קבר חדש מותר בהנאה
ז
קבר בני העם לע"ז מה
חדש. ולא למת הוזמן אלא חצבו
תכבד על המת נקראין דופק ויש
ע"ז במחובר לא איתסר
הטיל בו נפל אסור
בהנאה הכא נמי
ח
[אף ה"נ במחובר לא
קושר בהמה לסימן עד שימצא אבן
סתם ולכשימות לו מת יקברנו בו:
בקבר בנין תא שמע נמצא אתה אומר
איתסר] ואותבינן עליה
מוסף רש"י
שלשה קברות. חלוקים בהלכותיהן:
פן יאבד מקום הקבר וההיא דמדלגין
מהא דתנינן החוצב קבר
שלש קברות הן קבר
הנמצא קבר הידוע
מסתימת הגולל.
קבר הנמצא. כגון שהוא חדש ויודע
לא היה שם מצבה וכ"ת היכא דליכא
לאביו וקברו במקום אחר
קבר המזיק את הרבים קבר הנמצא מותר
(כתובות
לא יקבר בו עולמית הנה
ט
גולל מאימת חיילא אבילות מ"מ
בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו
ד:) ולא ההרים
נאסר כמחובר ודחי' האי
לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה
שם ובגזילה נקבר שם: קבר הידוע.
חיילא משיסתום הקבר בהוייתו נ):
אלהיהם.
קבר בנין הוא והבנין הוא
איתיביה החוצב קבר. פ"ה
קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו
שנקבר שם מדעת בעל השדה: וקבר
שנאסר אבל הקרקע ועפרו
י
לא נאסרו וכן דחה [הא
המזיק את הרבים. שקבור במקום
טמא ואסור בהנאה קבר המזיק את הרבים
דסלקא דעתך דהוא
כ
דתניא] בקבר חדש מותר
הילוך רבים ומטמאין באהלו: מותר
הדין לצורך אחר והיינו טעמא דלא
מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור
בהנאה השליכו בו נפל
אסור בהנאה בקבר בנין
לפנותו. שלא קנה את מקומו: מקומו
בעי למימר משום כבוד אביו כדלקמן
בהנאה הכא נמי בקבר בנין וקבר הנמצא
ל
ת"ש ג' קברות הן קבר
טהור. שאע"פ שגזרו טומאה על
דאי במחובר לא מיתסר כלל בעלמא
(ע"ז מה.)
מותר לפנותו דילמא מת מצוה הוא מ ומת
הנמצא מותר לפנותו ולא
הקברות ואע"פ שניטלו משם לא גזרו
משום כבוד אביו אין לאסור:
ומת מצוה קנה מקומו.
חיישינן דילמא מת מצוה
מצוה קנה מקומו שאני מת מצוה דקלא
מאי טעמא לא גמר מעגלה
(א)
(סוטה מה:)
הוא דמת מצוה קלא אית
על זה ובהנאה נמי מותר ואע"ג
ליה פינהו מקומו טהור
אית ליה איתמר האורג בגד למת אביי
ערופה. תימה כי גמר נמי
דאיסורא דאורייתא הוא דאין תורת
ומותר בהנאה קבר הידוע
אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר
קבר עליו: מקומו טמא. גזירה
מעגלה ערופה הא אמר ר' יוחנן
(ב"ק
אסור לפנותו פינהו מקומו
פא.)
טמא ואסור בהנאה קבר
אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר
בפרק אותו ואת בנו
דרבנן היא שגזרו טומאה עולמית
נ
המזיק לרבים מותר
על הקבר כדי שלא יפנוהו: קבר
עריפתה אוסרתה ורבא פסיק ס)כר'
הזמנה לאו מילתא היא מאי טעמא דאביי
לפנותו פינהו מקומו טהור
המזיק את הרבים. ניתן רשות
יוחנן בר משלש ועוד הקשה ריב"א
ואסור בהנאה הכא נמי
גמר 3 שם 4 שם מעגלה ערופה מה עגלה
בקבר בנין: איתמר
לפנותו מפני נזקו של רבים: פינהו
אמאי לא קא אמר ורבא מ"ט לא
ערופה בהזמנה מיתסרא האי נמי בהזמנה
האורג בגד למת אביי אמר
מקומו טהור. דלא גזור עליה מפני
אמר כאביי דבהאי לישנא רגיל
אסור הזמנה מילתא היא
מיתסרא ורבא גמר 3שם 2שם מעבודת כוכבים
הש"ס בכל דוכתא ויש לפרש דהכי
הנזק ומיהו אסור בהנאה דאיסורא
דגמר שם שם מעגלה
מה עבודת כוכבים בהזמנה לא מיתסרא אף
ערופה וערפו שם את
ס
דאורייתא הוא ולא פקעא: מת מצוה
קאמר מ"ט לא גמר מעגלה ערופה
העגלה בנחל מה עגלה
הכא נמי בהזמנה לא מיתסרא ורבא מאי
קנה מקומו. מתנאים הוא שהתנה
לטעמיה וכן אביי מאי טעמא לא
נאסרה אף צרכי המת
טעמא לא גמר מעגלה ערופה אמר לך
בהזמנה נאסרו רבא אמר
יהושע בכניסתן לארץ בפרק מרובה
גמר מעבודת כוכבים לטעמיה פי'
הזמנה לאו מילתא היא
משמשין
: האורג בגד למת.
מעבודת כוכבים עצמה שאסורה
לא איירי בעבודת כוכבים: לאחר שמת: הזמנה. שהזמינו לכך ונקרא שם המת עליו: מילתא היא.
מיד מיהו פירש הקונטרס דעבדו שם
כאילו כרכו בו: שם שם. במרים כתיב ותמת שם מרים
משמשין
ותקבר שם ובע"ז כתיב אשר עבדו שם הגוים: עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא. דקי"ל ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה בקידושין
ובכריתות : ע"ז בהזמנה לא מיתסרא. להדיוט דתניא במס' ע"ג האומר בית זה לע"ז שור זה לע"ז מותר שאין הקדש לע"ז:
משמשין