נגמר הדין
פרק
ששי
סנהדרין
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משמשין
ממשמשין גמרינן. צ) מיהו מת
משמשין. של מת: ממשמשין. של עבודת כוכבים: גמרינן. דלא מיתסרי
מצוה
גופיה ילפינן
נג א ב
א)
ב)
ע"ג
בהזמנה דהאי קרא אשר עבדו שם במשמשי עבודת כוכבים מוקמינן
מעגלה ערופה כדאיתא בפ"ב דמסכת
נד ג
ליה במס' ע"ג דתניא אבד תאבדון את כל המקומותמ) בכלים
וא"ת ועורו של מת מי גרע מתכריכין דאמרי' בהעור והרוטב
ג)
שנשתמשו בהן לע"ז הכתוב מדבר דאילו מקומות ממש לא מיתסרי
דבר תורה עור אדם טהור ומפני מה אמרו טמא
ד)
ה) ו)
מפני שלא יעשה אדם מעור אביו ואמו
דכתיב אלהיהם על ההריםנ) ולא ההרים
נה ד ה ו ז
ז)
אלהיהם יכול יהו נאסרין מיד משעת
שטיחין לחמור אלמא ליכא איסורא
משמשין ממשמשין
גמרינן לאפוקי עגלה
ח)
הזמנה ת"ל אשר עבדו שםס) מתשמיש
דאורייתא ומפרש ר"ת דאע"ג דאסור
ט)
ערופה דהיא גופה קדושה ואביי מ"ט לא
י)
ואילך: מידי דאורחיה. שדרך היהודים
מדאורייתא הוצרכו לגזור טומאה
גמר מעבודת כוכבים אמר לך מידי דאורחיה
נו ח
כ) ל)
לעשות כן אבל ע"ז אסורה לעבוד
משום דחמירא להו לאינשי טומאה
ממידי דאורחיה גמרינן לאפוקי עבודת
אף לבני נח הלכך לא מיתסרא תשמיש
מאיסורא כדאשכחן בסוף כיצד צולין
כוכבים דלאו אורחא: (סימן כפ"ה נפשי"ה
מ) נ)
דידה בהנאה א] אף בהזמנה דילמא
הפיגול והנותר
נז ט
ס) ע)
דחציב"א נכיס"א דאומנ"א) מיתיבי א כפה
מהדרי בהו ולא משמשי בהו עבודת
מטמאין את הידים משום חשדי
פ)
שהוא טמא מדרס ונתנתו לספר טהור מן
צ)
כוכבים: כפה. צעיף: שהוא טמא
כהונה ומשום עצלי כהונה אע"ג
מדרס. שאף הוא ראוי למדרס פעמי'
המדרס אבל טמא (מגע מדרס) אימא
דבלאו הכי איכא לאו דבל תותיר ק):
ק)
נתנו
❖
❖
לספר. תימה תקשה נמי
שמקפלתו ויושבת עליו או נשענת
נתנתו וכרכתו למה לי נתנתו וכרכתו
ב
ראשה עליה: ונתנתו לספר. תורה:
לאביי דנקט האורג דמשמע
כדרב חסדא דאמר רב חסדא האי סודרא
ג
טהור מן המדרס. בלא שום טבילה
אבל ייחד לא והמ"ל הכא בדאיתא
דאזמניה למיצר ביה תפילין וצר ביה תפילין
הגהות מהר"ב
רבינו חננאל (המשך)
דבטיל ליה שם מדרס דאומרים לו
שינוי מעשה דהא אין כלי עולה
אסור למיצר ביה פשיטי אזמניה ולא צר ביה
תרווייהו אבל הא בלא
רנשבורג עמוד ונעשה מלאכתנו ואינו מטמא
מטומאתו אלא בשינוי מעשה וכן
צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה פשיטי
הא לא מהני. במנחות פ"ג
עוד אדם וכלים אבל שם כלי עליו
ההיא דנפש שבנאו לשם חי והוסיף
א] רש"י
הקשו מהא דתנן במס'
ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא אזמניה
שאף מטפחת הספרים מטמאות
בו דימוס אחד לשם מת משמע דיחוד
כלים פרק כ"ז סדין שהוא
טמא מדרס ועשאו וילון
אע"ג דלא צר ביה צר ביה אי אזמניה אין אי
טומאה במגע וזה הרי נגע בעצמו
בלא הוסיף לא מהני מדפריך מיניה
טהור מן המדרס אבל
בעודו מדרס וכשאבד שם מדרס
לרבא ולאביי ניחא וכן מדנקט כיס
לא אזמניה לא ת"ש נפש שבנאו לשם חי
ב] תוס'
ד
טמא מגע מדרס אמר
ממנו מ"מ עדיין כלי הוא ונשאר עליו
שעשאו להניח תפילין ולא נקט יחדו
ר' יוסי וכי באיזה מדרס
מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד לשם
נגע זה אלא אם נגע בו
טומאת מגע שהרי הוא ראוי לה
וכופת שאור שייחדה לישיבה דפ' אלו
מת אסור בהנאה הכא במאי עסקינן דרמא
זב טמא מגע זב ושקלו
ה
ע)מדקתני טהור מן המדרס בהזמנה
עוברין וסדין
וטרו ואמרי אלא מסיפא
ביה מת אי הכי מאי איריא הוסיף כי לא
❖
בעלמא אלמא הזמנה מילתא היא:
שעשאו וילון דהקומץ רבה
מודה ר' יוסי בב' סדינין
הוסיף
נמי לא צריכא אע"ג דפנייה אמר
המקופלין ומונחין זע"ז
ו
ה"ג ל"ל נתנתו וכרכתו כדרב חסדא.
הנך נמי בדאיתא שינוי
וישב הזב עליהן העליון
רפרם בר פפא אמר רב חסדא ז אם היה
מעשה מיהו קשה דא"כ בלא נתנתו
כלומר למה לי תרוייהו תיסגי
טמא מדרס והתחתון טמא
מוסף רש"י
מכירו
חולצו ומותר ת"ש החוצב קבר
לספר נמי טהור מן המדרס אי
בכרכתו לחודיה דהא איכא מעשה.
מדרס ומגע מדרס ש"מ
ב]
ולאביי כו' אי לא
כלי שאינו לא משכב ולא
לאביו
והלך וקברו בקבר אחר הרי זה לא
ומשני כדרב חסדא דאמר תרוייהו
איכא שינוי מעשה ומההיא דהיו אביו
אזמניה לא.
מושב ודרס עליו הזב
בעינן דכרכתו אקראי בעלמא הוא
ואמו מזרקין בו כלים משמע דבזריקה
יקבר בו עולמית התם משום כבוד אביו
(ברכות כג:)
טמא מדרס והיא טומאה
החוצב קבר לאביו.
(קלה) [חמורה] פי' טמא
דהוה: אזמניה ולא צר ביה. הזמנה
בעלמא בלא שום מעשה מהני לאביי
הכי נמי מסתברא דקתני סיפא רבן שמעון
מדרס ומגע מדרס שאם
וצ"ל דייחוד דדיבור בעלמא לא מהני
לאו מילתא היא צר ביה ולא אזמניה
בן גמליאל אומר אף החוצב אבנים לאביו
היה סדין טמא מדרס
אלא א"כ נטלו ואמר זה יהיה למת
אקראי בעלמא הוא. ואביי פליג עליה
ומגע מדרס ועשאו וילון
והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר
טהור מן המדרס ונשארה
ולספר והא דנקט האורג לאו דוקא
דרב חסדא ואית ליה הזמנה מילתא
(לעיל מז:) קבר
טומאת מגע מדרס שנגעה
בהן עולמית אי אמרת בשלמא משום כבוד
אלא משום רבותא דרבא דאפ"ה
היא הלכך אזמניה אע"ג דלא צר
חדש.
בו: והא דאמר רב פפא אם
שרי: מותר המת ליורשיו.
אביו שפיר אלא אי אמרת משום הזמנה
ביה וברייתא נתנתו דוקא קאמר
פ)
היה מכירו לההוא דימוס
❖
(שם)
דאוספיה לשם מת חולצו
טווי לאריגה מי איכא למאן דאמר ת"ש
ולא בעי כרכתו: צר ביה אי אזמניה
תימה אי בגבו מעות טווי לאריג
ומותר אותו נפש שבנאו
אין לא אזמניה לא. דאקראי בעלמא
מי איכא למ"ד ואי בגבו בגדים
קבר חדש מותר בהנאה הטיל בו נפל
לשם חי פשוט הוא: והא
הוא: נפש. בנין שעל הקבר שבנאו
היאך יעשה דימוס לקברו הא אי
דאמר רשב"ג אף החוצב
אסור בהנאה הטיל אין לא הטיל לא ה"ה
רבינו חננאל
אבנים לקבר אביו וקברו
לשם חי לכשימות יקבר בו: דימוס.
אפשר לקנותו דאסור בהנאה כי
דאע"ג דלא
הטיל ולאפוקי מדרבן
שמעון
במקום אחר לא יקבר בו
גמר שם שם מע"ז שנאמר
נדבך של אבנים: אסור. אלמא
ההיא איצטלא דמילתא דאפרסוה
עולמית. פריק רבא התם
אשר עבדו שם הגוים מה
בן גמליאל דאמר אין לנפלים תפיסת
לא צריכא. האי
אמיתנא בפ' אלמנה ביבמות
הזמנה מילתא היא:
לאו משום דהזמנה מילתא
ע"ז בהזמנה לא מיתסר
ת"ש מותר המתים
למתים
הקבר קמ"ל
היא אלא משום כבוד
עד שתיעבד אף מת כך
וי"ל דפרסוהו שאני א"נ מעות
הוסיף אלא לאשמועינן דאע"ג דפנייה
אביו ת"ש מותר המתים
ומותבינן עליה דרבא הא
מותר המת ליורשיו הכא במאי
עסקינן
עדיפי מטווי לאריגה משום דחזו
למת לאחר זמן מתוך הקבר הקבר
למתים מותר המת ליורשיו
דתנן במס' כלים פרק כ"ח
שגבו מחיים הא לא תני הכי דתנן מותר
כיצד גבו למת סתם זהו
כפה שטמא מדרס ונתנתו
למיקני בהו כל מילי:
אסור בהנאה משום הוסיף דה"ל
ח
מותר המתים למתים גבו
על הספר טהור מן המדרס
המתים למתים מותר המת ליורשיו ותני
הזמנה ומעשה דאי לא הוסיף שרי אי
אע"פ למת זה זהו מותר המת
אבל טמא טמא מת ותנן
פנייה דה"ל כצר ביה ולא אזמניה: אם
עלה כיצד גבו למתים סתם זהו מותר המתים למתים גבו למת זה זהו
ליורשיו ר"מ אומר לא יגע
במס' זבים פ"ד אמר
בהן עד שיבא אליהו ר'
ר' יהושע נדה שישבה
היה מכירו. לאותו דימוס: לא יקבר
מותר המת ליורשיו וליטעמיך אימא סיפא ר"מ אומר לא יגע בהן עד
נתן אומר יעשה דימוס
עם הטהורה במטה כיפה
בו. אלמא הזמנה מילתא היא: משום
שיבא אליהו ר' נתן אומר יעשנו דימוס על קברו או זילוף לפני מטתו אלא
על קברו או זילוף לפני
שבראשה טמאה מדרס
כבוד אביו. יש לחוש אבל משום
מטתו רבא מתרץ לה
ישבה בספינה כלים
אביי מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה אביי מתרץ לטעמיה דכ"ע הזמנה
כולה לטעמיה ואמר כולי
שבראש הנס שבספינה
איסורי הנאה ליכא כגון אם חצבו
עלמא הזמנה לאו מילתא
טמאים מדרס ש"מ הזמנה
מילתא היא ת"ק סבר דחזי ליה תפיס דלא חזי ליה לא תפיס ור"מ מספקא ליה
לשם מת אחר מתחילה לא: החוצב
היא תנא קמא סבר זה
מילתא היא ופריק נתנתו
אי תפיס אי לא תפיס הלכך לא יגע בהן עד שיבא אליהו ור' נתן פשיטא
אבנים. מן ההר לבנות בהן קבר
המת זכה בהו בכולהו
וכרכתו על הספר כלומר
וכי מבזי ליה יורשין
צריך הזמנה ומעשה
ליה דודאי תפיס הלכך יעשה דימוס על קברו ורבא מתרץ לטעמיה לכ"ע
לאביו ולא בנה הרי זה כו': טוי
ומשייריה מידי מהני זוזי
לפיכך נתנתו היא הזמנה
לאריג מי איכא למ"ד. אפי' אביי לא
הזמנה לאו מילתא היא תנא קמא סבר כי בזו ליה אחולי מחיל זילותיה גבי
דגבו להו לתכריכין מחיל
וכרכתו כדר' חסדא דאמר
קאמר אלא באורג דאריג חזי למת
זילותא לגבייהו לפיכך
סודר דאזמניה למיצר ביה
יורשין ור"מ
מספקא ליה אי מחיל אי לא מחיל הלכך לא יגע בהן כו' ורבי
אמר מותר המת ליורשיו
תפילין וצר בי' תפילין
אבל טווה פשתן לארוג בגד למת לא
נתן פשיטא ליה דלא מחיל הלכך יעשה דימוס על קברו או זילוף לפני
ור"מ מספקא ליה אי
אסור למיצר ביה זוזי
אמר דתיהוי הזמנה: קבר חדש.
מחיל אי לא מחיל לפיכך
אזמניה ולא צר ביה צר
מטתו ת"ש
ט היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על האחרים להצילן
השתא קס"ד אפילו זימנו למת: לא
תני לא יגע בהן ר'
ביה ולא אזמניה שרי
התם
נתן פשיטא ליה דלא
למיצר ביה זוזי רב חסדא
הטיל לא. ואע"ג דהזמין: ה"ה אע"ג
סבר בעי' הזמנה ומעשה
דלא הטיל. וקבר חדש דקאמר כשחצבו לאדם חי או סתם לכשיצטרך והאי דקאמר הטיל משום דבעי לאשמועינן דנפל תופס קברו
לאוסרו אף ע"ג שפינהו: ולאפוקי דר"ש כו'. במסכת אהלות : מותר המתים. גבו צדקה למתי מצוה או לעניים
מתים והותירו מהן יניחום לצורך מתים אחרים: מותר המת. גבו לשם מת פלוני: ליורשיו. ליהנות מהן. אלמא הזמנה לאו מילתא
היא: אימא סיפא. אדרמית לה מרישא סייעיה מסיפא: לא יגע בהן. כדמפרש טעמא לקמן: דימוס. בנין: זילוף. יין: מתרץ
לטעמיה. לאוקומי כולי תנאי כוותיה: דלא חזי ליה. שאינו צריך להוציא בו דהיינו מותר: מספקא ליה. הלכך בלא דעת יורשין
לא יעשה דימוס דילמא לא תפיס ומפסדת להו ליורשין: לאו מילתא היא. וטעמייהו דר"מ ורבי נתן לאו משום איסורי הנאה הוא
אלא לפי שנתבזה המת עליהן כשגבו אותם בשמו: ת"ק סבר. מחיים אחליה לזילותיה וניחא ליה שיתבזה לאחר מיתתו להנאת
יורשין: מזרקין בו כלים. זורקין בגדיהם עליו יותר מן הצורך מפני חיבתו ומחמת צערן מתכוונין לאסור את כל ממונם עליו: מצוה על
אחרים. הרואין אותם להצילם וליטלן
מעליו דאין
השבת
אבידה גדול
מזה.
אלמא
הזמנה לאו מילתא היא דאי מילתא
היא
ליכא הצלה:
התם