מח:
נגמר הדין פרק
ששי סנהדרין
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אע"פ
שלא עיבדן לשמן. פי' הקונטרס דהזמנה לאו מילתא
התם מחמת מררייהו. מתוך צערן הן עושין כן ואין זו הזמנה: אבל נגעו
נח א
א)
ב)
במטה אסורין. ואי משום מררייהו למה נאסרין בנגיעת המטה: במטה
היא ולא איכפת לן בה וקשה לר"ת דקיימא לן בהזמנה
נט ב
ג)
הנקברת עמו. שנושאין אותו בה לקבורה ורגילין היו לקוברה עמו הלכך
הלכה כרבא ובעיבוד לשמה קיימא לן כרשב"ג כדמוכח בפרק
הניזקין בההוא דאתא לקמיה דר' ט)אמי אמר ליה ספר
אע"ג דמשום מררייהו הוא נאסרין בנגיעה ומדרבנן משום דמיחלפי
ד) ה)
ו)
תורה שכתבתיו גוילין לא נעבדו לשמן
בתכריכי המת ואתי למימר תכריכי
ס ג
ז)
אמר ליה י)נאמן אתה להפסיד שכרך
המת מותרין אבל במטה שמת בה אין
התם משום מררייהו אי הכי היינו דקתני
ח)
סא ד
(ואי) אתה נאמן להפסיד ס"ת ואין
רגילין לכורכו עליה בתכריכי קבורה
ט)
עלה אמר רשב"ג במה דברים אמורים שלא
י)
לחלק בין עור של תפילין לגויל של
אין נאסרין דמשום הזמנה ליכא דהא
נגעו במטה אבל נגעו במטה אסורין תרגמה
א
ס"ת דהא שי"ן של תפילין הלכה
מחמת צערא הוא ומשום גזירה נמי
סב ה
כ)
עולא במטה הנקברת עמו דמחלפי בתכריכי
❖
למשה מסיני ומפרש ר"ת דרבא
ליכא דהא לא מיחלפא בתכריכי המת:
❖
המת ת"ש כיס שעשאו להניח בו תפילין אסור
אסור להניח בו מעות. דהזמנה מילתא
דאמר הזמנה לאו מילתא היא סבר
להניח בו מעות הניח בו תפילין יניח בו מעות
היא וקשיא לרבא: הניח בו תפילין כו'.
כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה משום
מוסף רש"י
אימא עשאו והניח בו תפילין אסור להניח בו
באקראי בעלמא: אימא הכי. כיס שעשאו
דלא סגי בהזמנה וקשה דא"כ אביי
תורה אור השלם
ציפן זהב.
מעות כדרב חסדא ת"ש אמר לאומן עשה לי
כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ובפ'
לתפילין והניח בו תפילין אסור להניח
1. קוּם רֵד לִקְרַאת
בו מעות ומשום סיפא איצטריך
התכלת א"ל אביי
תיק של ספר או נרתיק של תפילין עד שלא
אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
למיתנייה לאשמועינן כרב חסדא דצר
לרב שמואל בר יהודה האי תכלתא
בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת
נשתמש בהן קודש מותר להשתמש בהן חול
(מנחות
אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ:
ביה ולא אזמניה לא הוו תשמישי
היכי צבעינו לה ודייק מינה דבעי
או שטלה עליהן.
נשתמש בהן קודש אסור להשתמש בהן חול
מלכים א כא יח
מב:)
מצוה בהכי: ציפן זהב. לתפילין:
צביעה לשמה והתם מדמי טווייה
2. אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת
תנאי היא דתניא ציפן זהב או שטלה עליהן
פסולות. הלכה למשה מסיני הוא:
לשמה לעיבוד דהכא וה"ה צביעה
וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי
(גיטין מה:)
עור של בהמה טמאה ב פסולות עור בהמה
אֶמֶשׁ נְאֻם יְיָ וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ
טלה עליהם. לשון טלאי כלומר
וצ"ל דאביי לא קיבלה מיניה התם כ):
בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם יְיָ
בשלמא למ"ד נכסים למלך.
טהורה כשירות אע"פ שלא עיבדן לשמן ר"ש
חיפן בעור בהמה טמאה: פסולות.
ג
פסולות.
וְעַתָּה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ
ב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד
בַּחֶלְקָה כִּדְבַר יְיָ:
תימה דבסוף הגולין
דכתיב בהן למען תהיה
מלכים ב ט כו
תורת ה' בפיך: אע"ג שלא עבדו.
משמע דברח לפי שהיה
שיעבדו לשמן א"ל רבינא לרבא מי איכא
3. וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים
סבור דמזבח קולט דאמר שלשה
לעור זה לשמו דהזמנה לאו מילתא
(מנחות מב:)
בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ
דוכתא דרמו ביה מת וארגי בגד למת א"ל
פודגרא.
וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל
היא ולא איכפת לן בה: איכא דוכתא
טעיות טעה יואב וי"ל דלהמלט אי
אין כגון שכבי דהרפניא דרש מרימר הלכתא
אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר
❖
דרמו בה מיתי. שמת מוטל בה
אפשר דיכולין לשומרו שלא יברח
(סוטה י.)
בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ
כוותי' דאביי ורבנן אמרי הלכתא כוותי' דרבא
וימות ברעב ולא נתכוון אלא להוריש
בבזיון כזה להשהותו עד שיארגו לו
וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר
והלכתא כוותיה דרבא ת"ר הרוגי מלכות
ד
וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת:
נכסיו לבניו ובירושלמי איכא פלוגתא
בגד ואת ואביי במילתיה דליתיה
מלכים א כא יג
נכסיהן למלך הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין ר'
רבינו חננאל
ה
פליגיתו: שכבי דהרפניא. עניים היו
דאמוראי דאיכא מ"ד סבור היה יואב
4. וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד
יהודה אומר אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין
דקרנותיו של מזבח היו קולטין ואין
ולאחר מיתה גובין להן ואורגין להן
מחיל לפיכך תני יעשה
יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי
דימוס או זילוף ת"ש היו
אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם
בגדים קלושים לאחר מיתה: הרוגי
אמרו ליה לרבי יהודה והלא כבר נאמר הנה
לך קולט אלא גגו של בית עולמים
1
אביו ואמו מזרקין בו
לֹא נָטָה וַיָּנָס יוֹאָב אֶל
מלכות. שנתחייבו מיתה למלכי ישראל
אבל של שילה
אינו קולט ואיכא
בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו אמר להן בן
כלים מצוה על אחרים
אֹהֶל יְיָ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת
הַמִּזְבֵּחַ: מלכים א ב כח
להצילם קשיא לאביי
מאן דאמר מאן דכתיב ביה תחכמוני
כגון שמרדו בו דכתיב כל איש
אחי אביו היה וראוי ליורשו היה והלא הרבה
5. וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל יְיָ
דכיון דאחרים מצילין
אשר ימרה את פיך וגו': לרשתו.
ראש השלישי היה טועה אלא
בנים היו לו אמר להן אותו ואת בניו הרג שנא'
אותן לא נאסרו ש"מ
וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר
משמע ירושה גמורה ומן הדין: והלא
לסנהדרין ברח
אמר מוטב יהרג
הזמנה לאו מילתא היא
הַמֶּלֶךְ צֵא וַיֹּאמֶר לֹא כִּי
אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי
2
ודחי התם לאו הזמנה
הרבה בנים היו לו. לא ידענא מהיכא
בב"ד וירשו בניו את נכסיו ואל
פֹה אָמוּת וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת
היא משום מררותיה היא
ורבנן ההוא בנים הראוין לצאת ממנו בשלמא
הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּה
ילפי: היינו דכתיב ומלך. העידוהו שמרד
יהרגהו המלך וירשהו המלך:
דזריק ולא גמר לאזמוניה
דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי:
מאי למאן דאמר נכסיהן למלך היינו דכתיב ברך
במלכות כדי שיתחייב מיתה למלכות ויהיו
3
אי הכי דמשום מררותיה
מלכים א ב ל
6. וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה
זריק להו אפי' נגעו
נבות אלהים ומלך אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין למה לי ומלך ולטעמיך אלהים
נכסיו למלך: למה לי ומלך. אי משום דבעי
במטה לישתרו אמאי קתני
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ
למיקטליה וירשנו מחמת קורבה בברך
למה לי אלא לאפושי ריתחא ה"נ לאפושי ריתחא בשלמא למאן דאמר נכסיהן
רשב"ג אומר בד"א בשלא
וּקְבַרְתּוֹ וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם
נבות אלהים סגי: וליטעמיך. דמלך
נגעו במטה אבל נגעו
אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב מֵעָלַי
למלך היינו דכתיב וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח וכתיב ויאמר
4
5
במטה אסורין תרגמה
וּמֵעַל בֵּית אָבִי:
לחייבו מיתת מלכות נאמר: אלהים
לא (אצא) כי פה אמות אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין מאי נפקא ליה מינה
עולא במטה הנקברת
מלכים א ב לא
למה לי. הא מחייב ליה משום מלכות:
7. יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב
ומשום דמיחלפא בתכריכי
לחיי שעה 5 וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דיבר יואב וכה ענני אמר ליה
לאפושי ריתחא. דדיינין עליו שלא
המת ת"ש כיס שעשאו
וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל
זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בהאי גברא אי קטלית ליה קבול לטותיה דלטייה
להניח בו תפילין אסור
יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב
ירננו אחר אחאב למימר בשבילו
להניח בו מעות קשיא
וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ
אבוך ואי לא שבקיה דליקו בלטותיה דלטייה אבוך 6ויאמר לו המלך עשה כאשר
הרגו ובלי פשע: כי פה אמות. ביואב
לרבא ופריק אימא שעשאו
וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם:
דבר ופגע בו וקברתו אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את
להניחו והניח בו תפילין
שמואל ב ג כט
כתיב. לא אהיה נדון למלכות כדי שלא
8. וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם
ת"ש אמר לאומן עשה לי
יהיו נכסי למלך: לחיי שעה. דחויי
יואב נתקיימו בזרעו של דוד אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך
7
תיק של ספר או נרתק של
אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס
בעלמא עד שישיבו הדברים לשלמה
ונופל בחרב וחסר לחם זב מרחבעם דכתיב והמלך רחבעם התאמץ לעלות
תפילין עד שלא נשתמש
וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן
8
בו קודש מותר להשתמש
ויבואו: כה דבר יואב וכה ענני.
וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם
במרכבה לנוס ירושלים וכתיב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא
9
בו חול משנשתמש בו
הִתְאַמֵּץ
לַעֲלוֹת
משמע דבר וענייה הרבה וקרא כי פה
מצורע מעוזיהו דכתיב 01 ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו
קודש אסור להשתמש
בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם:
אמות הוא דכתיב ותו לא אלא הכי
בו חול קשיא לאביי
מלכים א יב יח
ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב והצרעת זרחה
11
9. וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר
ופריק תנאי היא דתניא
קאמר ליה תרתי לא תעביד ליה: כולן
ציפה לתפילין זהב או
במצחו מחזיק בפלך מאסא דכתיב 21 רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר
יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא:
נתקיימו בזרעו של דוד. מפני שקיבלן
שתלה עליהן עור בהמה
ויקרא טו ט
רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן
שלמה עליו: לעלות במרכבה. וגבי
01. וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ
טמאה פסולין עור בהמה
טהורה כשרין ואף על פי
היכי דמי א"ל כמחט בבשר החי מנא ידע אי בעית אימא מיחש הוה חייש
עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּיְיָ
זב כתיב נמי מרכב אסמכתא לגזירה
שלא עבדן לשמן [רשב"ג
אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְיָ
שוה: מחזיק בפלך. אוחז מקל לישען
ביה ואיבעית אימא מרביה הוה גמיר לה ואיבעית אימא סוד ה' ליראיו
אומר כו' עד שיעבדן
31
לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח
עליו מחמת חולי הרגלים: פודגרא.
לשמן] אביי כתנא קמא
הַקְּטֹרֶת:
ובריתו להודיעם נופל בחרב מיאשיהו דכתיב ויורו (המורים) למלך יאשיהו
41
ורבא כרשב"ג וקיימא
דברי הימים ב כו טז
כן שם החולי אף בלשוננו: מנא
ואמר רב יהודה אמר רב שעשו כל גופו ככברה וחסר לחם מיכניה דכתיב
11. וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ
לן דהלכתא כרבא דאמר
ידע. רב נחמן: וארוחתו ארוחת
הזמנה לאו מלתא היא
מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ
51 וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו אמר רב יהודה אמר רב היינו דאמרי אינשי
תמיד. מאת נבוכדנצר היתה לו:
אלא בעי הזמנה ועשייה
ח)
עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת
תהא
כרב חסדא דתרוייהו
זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי
תהא
סבירא להו דהדדי וכחדא
הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְיָ מֵעַל
לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: דברי הימים ב כו יט 21. וְיֶתֶר כָּל דִּבְרֵי אָסָא וְכָל גְּבוּרָתוֹ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלֹא
שיטתא קיימי והילכתא כהני מתנייתא כולהו דקאי כוותיה וכתירוצא דתרצינהו ומתמהי' ומי איכא דוכתא דבתר דשכיב
שכבא ארגו ליה בגד לתכריכין דבעי כי הא בעי האורג בגד למת וא"ל רבא לרבינא אין שככי דהרפניא כלומר בהרפניא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו: מלכים א טו כג 31. סוֹד יְיָ לִירֵאָיו
מלינין המת ותכריכיהן כלין ביום ובלילה אורגין לו בגד ומשלימין: ת"ר הרוגי מלכות נכסיהן למלכות הרוגי ב"ד
וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם: תהלים כה יד 41. וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָח¢ לֵיתִי מְאֹד:
דברי הימים ב לה כג 51. וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו: מלכים ב כה ל
נכסיהן ליורשין [רי"א אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין] ואקשינן לר' יהודה והכתיב הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו
ופריק ר' יהודה אומר אחאב את נבות ואת בניו הרג שנא' אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נאום ה' ושלמתי
לך בחלקה הזאת וגו' ואחאב דודו הוא כי אחי אביו היה ולו משפט הירושה ומדין ירושה בא לו ולא מדין מלכות וסוגיין כרבנן: אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד בשעה שבא שלמה להרוג את יואב
א"ל תרתי לא תעביד בההוא גברא אי שבקיה בלטוותא דלטייה אבוך לההוא גברא או קביל לטוותא אי בעית למיקטלי וקיבלן שלמה שנאמר ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר. ומנלן דנתקיימו בזרע דוד שנאמר אל יכרת מבית יואב זב ומצורע
וגו' זב זה רחבעם כו' וזה מפורש בתלמוד א"י בקדושין פ' [האשה נקנית] אמר הכי תמן תנינן האב זוכה לבן בה' דברים בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים בנוי שנאמר והדרך על בניהם. בכח שנאמר גבור בארץ יהיה זרעו. בעושר שנאמר לא
ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. בחכמה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו'. בשנים שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם. וכשם שזוכה לו בה' דברים כך מחייבו בה' דברים שנאמר יחולו על ראש יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך
ונופל בחרב וחסר לחם. זב תשיש. מצורע עזיב. מחזיק בפלך בורי. נופל בחרב קצר ימים וחסר לחם מסכן כדאתא שלמה מקטיל ליואב א"ל יואב אבוך גזר עלי ה' גזרות קבלון ואנא מיקטיל וקבלון וכולן איקיימון בדבית דוד זב רחבעם שנאמר
והמלך רחבעם התאמץ לעלות למרכבה מאן דאמר זב ומאן דאמר איסטניס מצורע זה עוזיהו שנאמר ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו ומחזיק בפלך זה יואש שנאמר ואת יואש עשו שפטים ותני ר' ישמעאל מלמד שהעמידו עליו בריונים
קשים שלא הכירו אשה מימיהם והיו מענין בו כאשה הה"ד וענה גאון ישראל בפניו ועינה גאון ישראל. ונופל בחרב זה יאשיהו שנאמר ויורו המורים למלך יאשיהו אמר ר' יוחנן שעשאוהו ככברה. תני ר' ישמעאל שלש מאות חצים השליכו