נגמר הדין
פרק
ששי סנהדרין
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תהא לוטא ולא לטה.
נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל: היה לו. לאבנר להציל את
סג א
א)
❖
ב)
של עשאל ולא יהרגנו דהכי אמרינן [בבן סורר ומורה] רודף אחר חבירו להרגו ויכול זה להציל את
עצמו באחד מאיבריו
ג)
עצמו באחד מאיבריו של רודף ולא עשה כן אלא חזר כנגדו והרגו נהרג עליו: אמרו ליה לא יכיל ליה. אבנר לכוון באחד משאר איבריו:
אמר להו. יואב השתא בדופן חמישית
כנגד צלע חמישי: אמר ליה ניזיל לאבנר. דינו של אבנר פטור אתה עליו: אכין ורקין דרש.
תורה אור השלם
אשכחן שמצאן שהיו עסוקין במסכת
מאי טעמא קטלתיה לעמשא.
1. וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ
ולא רצה לבטלן כדמפרש ואזיל דאינו
תהא לוטא ולא תהא לאטה אתיוה ליואב
אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל
מורד במלכות דכתיב רק חזק ואמץ
ואם תאמר היאך נתחייב
ד)
דייניה אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לאבנר
הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית
❖
מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת
רקין מיעוטין שאם בא המלך לבטל
יואב במאי דקטליה לעמשא הא בעי
אמר ליה גואל הדם דעשאל הואי עשאל
(א)
תַּחְתָּיו וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל
דברי תורה אין שומעין לו: והשמועה.
התראה ואפילו למ"ד חבר אינו צריך
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם
רודף הוה אמר ליה היה לו להצילו באחד
כשנמשח שלמה באה אל יואב ונתיירא:
התראה הכא לא היה חבר בדבר זה
עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ:
גליון הש"ס
מאבריו אמר ליה לא יכיל ליה א"ל השתא
שמואל ב ב כג
א]
כי יואב נטה אחרי אדוניהו ואחרי
שהיה חושבו מורד במלכות וה"ל שוגג
רש"י ד"ה בור וסירה וכו'
2. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל
בדופן חמישית כיון ליה דכתיב 1 ויכהו אבנר
אבשלום לא נטה. כשמרד בדוד
וי"ל דלא נתחייב אלא משום הוא
וכשאמר להם דוד.
עֲמָשָׂא הַזְעֶק לִי אֶת אִישׁ
באחרי החנית אל החומש וא"ר יוחנן בדופן
אביו: מאי לא נטה. כלומר מה לנו
גופיה דהוה מורד במלכות:
יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים
❖
וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד: וַיֵּלֶךְ
חמישית במקום שמרה וכבד תלויין בו
להזכיר כאן וכי מה היה לו לירא
הדרן עלך נגמר הדין
עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת
שלא נטה אחר אבשלום וכאן נטה
באחד מאיבריו לא יכיל ליה אמר ליה ניזיל
יְהוּדָה וַיּוֹחֶר מִן הַמּוֹעֵד
אלא מגיד לך הכתוב שבקש לנטות
אֲשֶׁר יְעָדוֹ:
הגהות הב"ח
אבנר מאי טעמא קטלתיה לעמשא אמר
שמואל ב כ ד-ה
גם אחרי אבשלום אלא שלא גמר
(א) גמ' להו
3. כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה
(ב) ליה עמשא מורד במלכות הוה דכתיב 2 ויאמר המלך לעמשא הזעק לי
מחשבתו כדמפרש מפני שעדיין היה
להו
אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת
את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו'
להו
ליחלוחית גבורתו של דוד קיימת אבל
דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ
(ב) שם
אמר ליה עמשא אכין ורקין דרש אשכחינהו דפתיח להו במסכתא
יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ:
עכשיו שהזקין יצא מדרכו ונטה
להו
יהושע א יח
אמר כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל
אחרי אדוניה: איצטגניני דוד. בעלי
(ג) רש"י
4. וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד
3
אשר תצונו יומת יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ
יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי
אגרופי' שלו שעל ידם הוא נלחם
א
3
❖
אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם
ויוצא ובא על פיהם. איצטגנינות דכל
אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה דכתיב והשמועה באה עד יואב
4
לֹא נָטָה וַיָּנָס יוֹאָב אֶל
הש"ס לשון מזלות וחוזים בכוכבים
אֹהֶל יְיָ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת
כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה מאי לא נטה אמר
הַמִּזְבֵּחַ: מלכים א ב כח
והנך קרי הכי משום שהיה דוד נסמך
הגהות מהר"ב
רב יהודה שביקש לנטות ולא נטה ומאי טעמא לא נטה אמר רבי אלעזר
5. וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל
עליהם ועושה על פיהם והולך אחר
רנשבורג
יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה
עדיין ליחלוחית של דוד קיימת רבי יוסי ברבי חנינא אמר עדיין איצטגניני
דבריהם: ילדים. בחורים: ומגדלי
מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ:
❖
של דוד קיימין דאמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו
א] גמ'
וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל
בלורית. כמשפטי העובדי כוכבים
הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן
לדוד כולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו ומהלכין בראשי הגייסות
כדי שייראו בעלי אימה ויפחדו מהן.
אֲחִילוּד מַזְכִּיר:
היו והן הן בעלי אגרופין של דוד ופליגא דרבי אבא בר כהנא דאמר
ובני יפת תואר נשי
עובדי כוכבים
שמואל ב ח טו-טז
מוסף רש"י
6. וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד
רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב
שהיו לוקחים בשביה והתירן הכתוב
ילדים.
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי
כדכתיב וראית בשביה
לא עסק דוד בתורה דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו
אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר
5
(קדושין עו:) בני יפת
וגו': אילמלא דוד. שהיה עוסק
הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע:
ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו
תואר.
שמואל ב ג כו
בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל
7. וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן
משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה
זכותו של דוד עומדת לו ליואב
וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ
משפט וצדקה לכל עמו ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי
6
במלחמותיו של דוד: בור וסירה גרמו
הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי
(שם)
אבנר וישיבו אותו מבור הסירה מאי בור הסירה אמר רבי אבא בר כהנא
וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת
לו לאבנר שנהרג. בור צפחת מים
מספרי קומי ומגדלי
בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו:
בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג ויטהו יואב אל תוך השער לדבר
שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה
בלורית.
7
שמואל ב ג כז
(שם) משום דדוד עושה
8. וְהֵשִׁיב יְיָ אֶת דָּמוֹ עַל
אתו בשלי אמר רבי יוחנן שדנו דין סנהדרי א"ל מ"ט קטלתיה לעשאל
ישן במעגל $ וכשאמר להם דוד בני
משפט וצדקה.
רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי
מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם
עשאל רודף היה היה לך להצילו באחד מאיבריו לא יכילי ליה השתא
אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים
שכבר הייתי יכול להורגו
מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב וְאָבִי
בדופן חמישית כוונת ליה באחד מאיבריו לא יכלת ליה לדבר אתו בשלי
דָוִד לֹא יָדָע אֶת אַבְנֵר בֶּן
ד) ראו נא איפוא חנית המלך ואיה
אמר רב יהודה אמר רב על עיסקי שלו ויכהו שם אל החומש אמר
7
נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת
צפחת המים וגו' היה לו לאבנר למחות
עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא
רבי יוחנן בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויין בו 8 והשיב ה' את
בשאול ולומר לו ראה כמה צדיק הוא
יְהוּדָה: מלכים א ב לב
דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו טובים שהיו
9. וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר
שלא הרגך ולא מיחה אלא אמר שמא
בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב
דורשין אכין ורקין והוא לא דרש צדיקים שהן בפה ולא עשו והוא באיגרת
אחד מבני הצבא נתנם לו: וסירה. קוץ.
(שמואל ב ח
וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ
עשה ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב אמר רב שלא חשדו
טו)
כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול
וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא
9
❖
הדרן עלך נגמר הדין
שָׁנָה לוֹ וַיָּמֹת וְיוֹאָב
ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו מדבר הוא אמר רב יהודה אמר רב
במערה היה לו לאבנר ללמד זכות על
01
וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי
דוד ולומר לשאול ראה כמה חס עליך
כמדבר מה מדבר מופקר לכל אף ביתו של יואב מופקר לכל דבר אחר
שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:
שמואל ב כ י
ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה
רבינו חננאל
כמדבר מה מדבר מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב מנוקה מגזל
01. וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן
ולא לימד זכות אלא אמר שמא
ועריות 11 ויואב
יחיה
את שאר העיר אמר רב יהודה
אפילו
מוניני וצחנתא
במשיח ה' וחסר לחם זה
יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ
כשעברתם אצל הקוצים והסירים
יהויכין שנאמר וארוחתו
וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר:
טעים פריס להו:
ארוחת תמיד ניתנה לו
מלכים א ב לד
נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך
11. וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן
מאת המלך דבר יום
הדרן עלך נגמר הדין
והוא היה טמון שם וחתכו: שדנו
ביומו: פודגרא. בלשון יון
הַמִּלּוֹא וְעַד הַסָּבִיב וְיוֹאָב
דין סנהדרי. כמו אל
אלנקרם פודגרא. אתיוה
יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר:
❖
דברי הימים א יא ח
ליואב ודיינוה א"ל [גואל
זקני עירו ואל שער מקומו דסתם
הדם דעשאל הוי] מאי
שער לשון סנהדרי הוא שהיו דנין שם: על עסקי שלו.
לשון של נעלך שאל לו בערמה יבמה גדמת היאך חולצת התחיל
טעמא [דכתיב] וימת בדם
שוחה מלפניו ומראהו כך היא חולצת בשיניה והוא שלף חרבו והרגו כדכתיב בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו:
עשהאל אחיו אמרו ייזיל
רבינו חננאל (המשך)
אבנר. לעמשא בן יתר
שהם דרשו אכין ורקין. שלא לקיים מצות המלך לעבור על דברי תורה עמשא כדאמרן אבנר כשאמר לו שאול לעבדיו סובו
הלכו להביא מים מן הבור
אמאי קטלתיה א"ל עמשא
והמיתו את כהני ה' וגו' וכתיב ולא אבו עבדי שאול לשלוח ידם ולפגוע וגו': והוא לא היה דורש. והרג אוריה במצותו של
ושכחום שם בבור. ובא
מורד במלכות הוה שנאמר
דוד אע"ג שלא צוה דוד אלא באיגרת כדכתיב ויכתב בספר לאמר הבו את אוריה וגו': ויקבר בביתו במדבר. ביואב כתיב:
דוד ומצאם בבור של מים
ויוחר מן המועד אשר יעדו
ולקחם א"ל הצפחת
א"ל עמשא אכין ורקין
מופקר לכל. לעניים להתפרנס מביתו: אפי' מוניני וצחנתא טעים. אפילו דברים דקים וענוגים: טעים. שהיה טועם: פריס
והחנית הנה אמרת בבור
מיעוטין דרש דאשכחינהו
להו. משלח להם למזונות לעניים של עיר: פריס. לשון פרס שנוטלין מבית המלך. ופסוק זה בדברי
הימים כשלכד
דוד
את מצודת ציון:
נשארו כנף מעילו מה
דפתחו במסכת אמר כתיב
תאמר בו א"ל כנף מעילך
ביהושע כל איש אשר
מוניני. דגים קטנים (ג) וצחנתא מין דגים קטנים:
בסירה הוערת כלומר
ימרה את פיך וגו' יכול
הדרן עלך
נגמר הדין:
נסבך בקוצים ונחתך
אפילו לדברי תורה ישמע
ומצאו דוד ולקחו משם.
לו ת"ל רק חזק ואמץ וכ'
וכיון שלא הניחו אבנר
קרא אחרינא רק חזק ואמץ
להתפייס לדוד נענש עליהן וזהו פי' בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג. אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב ויטהו יואב אל
מאד לשמור ולעשות ככל התורה אשר צוה משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאל למען תשכיל בכל אשר תלך וקיימא לן
תוך השער לדבר אתו בשלי. על עסקי השל. פי' שאלה שאלו בענין חליצה כדכתיב של נעלך מעל רגליך. אשר פגע בשני
אכין ורקין מיעוטין כ"מ שכ' אך (ואך) [ורק] למעט באו וכיון דכתב הכא רק למעט כי בדברי תורה אין שומעין לו אדרבה
אנשים צדיקים וטובים ממנו וגו' צדיקים ממנו שהן בפה ולא עשו שאמר להם שאול המלך להרוג הכהנים ולא קבלו ממנו.
אתה הוא מורד במלכות שנאמר והשמועה באה אל יואב כי יואב נטה אחרי אדניה וגו' ונגמר הדין בכך. כתיב ואחרי אבשלום
וכך הוא מפורש בתלמוד א"י בפרק חלק. ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני ה' וגו'. מי היו א"ר שמואל
לא נטה מ"ט לא נטה אמר עדיין לחלוחית של דוד קיימת אסטגנינו דאמר רב ת' ילדים בני יפת תואר מגדלי בלורית היו לו
אבנר ועמשא היו אמרו לו כלום אית לך עלינן אלא הדין זונרא והדין כלינרין. פי' כלי זיין ורסן הסוס בלשון יון כך שמן.
לדוד ומהלכין בראשי הגייסות והן הן אגרופין של בית דוד כלומר ומהן מתיירא יואב לנטות אחרי אבשלום ופליגא דר' אבא
אמרו ליה הא טריפין לך כלומר אין אנו חפצים לא במתנותיך ולא בעבודתיך ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע
בר כהנא דאמר אלמלא דוד לא עשה [יואב] מלחמה ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה שנא' ויהי דוד עושה משפט וצדקה
בכהני ה' ויואב באיגרת שכתב לו דוד על אוריה החתי קבל והרגו. טובים ממנו שדרשו אכין ורקין כדאמרן והוא לא דרש
ויואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עשה משפט וצדקה: וישיבו אותו מבור הסירה א"ר אבא בר כהנא
אלא קבל האיגרת ועשה. ויקבר בביתו במדבר. מלמד שהיה ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. כמו המדבר שאין אדם מצוי
בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג מפורש בתלמוד א"י בסוטה פ"א. שרצה שאול להשיב את דוד מפני שאמר בעת שלקח
לגזול ולא לערוה: הדרן עלך פרק נגמר הדין
הצפחת והחנית היה יכול להורגני וכיון שלא הרגני צדיק הוא אין לרודפו וא"ל אבנר לא כי אלא הצפחת והחנית הנערים