מט:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ארבע
מיתות. סקילה שריפה הרג וחנק. דווקא נקט סידרא סקילה חמורה משריפה ושתיהן מהרג ושלשתן מחנק ונפקא מינה למתחייב
א א
א) ב)
ג)
שתי מיתות דקי"ל לקמן דנידון בחמורה: רבי שמעון כו'. פלוגתא מפרש בגמרא: זו מצות הנסקלין. שפירשנו
ד) ה)
בפרקין דלעיל בית הסקילה היה גבוה שתי קומות כו' ומשום דבעי למתני מצות הנשרפין והנהרגין והנחנקין כיצד הדר ונקט
ב ב
ו)
גמ'
להאי: כל מקום ששנו חכמים
דרך מנין. וסידרו דבר אחר דבר: אין מוקדם ומאוחר. לא דקדקו להקדים במשנתן את
המוקדם ולאחר את המאוחר שיש
ז)
ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה
אמר
רבא אמר רב סחורא אמר
מקום שהשנוי מאוחר במשנה צריך
ח)
א
רב הונא. בכמה דוכתי
להקדימו במעשה כגון סדר ח'
ט) י)
שריפה הרג וחנק רבי שמעון
ג ג
כ)
איכא הכי והא דאמר רבא בס"פ אלו
בגדים של כהונה גדולה כדמפרש
אומר שריפה סקילה חנק והרג זו מצות
ל) מ)
מציאות כגון רב סחורא
לקמיה דמכנסים קודמין בלבישה ולא
הנסקלין: גמ' אמר רבא אמר רב סחורא
ד ד
נ) ס)
ע)
דאסברן זוהמ' ליסטרין משמיה
הקדימו לשנותן כסדר לבישתן ויש
אמר רב הונא כל מקום ששנו חכמים דרך
ה ה
פ)
דנפשיה לא אגמריה טפי א"נ ה"ק
מקום שהסדר שנוי כמשפטו לכתחיל'
מניין אין מוקדם ומאוחר חוץ משבעה
אפילו לא למד מרבו אלא דבר זה
אבל אי אפיך לית לן בה כגון דברי
צ)
❖
סמנין דתנן שבעה סמנין מעבירין על
סדר חליצה כדלקמיה: חוץ מסדר
בלבד נחשב רבו בכך א"נ בההיא
ב
ו ו
שבעה סממנין. האמורים לענין
הכתם רוק תפל ומי גריסי' ומי רגלים ונתר
שעתא אכתי לא גמר מיניה טפי פ):
מעבירין
על הכתם. פ"ה
הכתם של דם שבהן דיקדקו בסדר
ובורית קמוליא (ואשלך) וקתני סיפא
תורה אור השלם
ז ז ח ט
משנתן. כל דבר המועיל לחבירו קרי
לבודקו אם דם נדה
העבירן שלא כסידרן או שהעבירן שבעתן
ג
1. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ
ליה סם לגביה ואין סם לשון בושם
הוא ור"ת מפרש דאפילו דם נדה
כאחד לא עשה ולא כלום רב פפא סבא
וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר
ח י
ולא לשון מרפא אלא לשון דבר
ודאי אע"ג דמטמא לח ויבש כיון
לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:
משמיה דרב אמר אף ארבע מיתות מדקא
דברים כה ח
הצריך לתיקון חבירו: מעבירין על
דאין עובר על ידי ז' סממנים בטל
ט כ
2. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
מפליג רבי שמעון ש"מ דוקא קתני ואידך
הכתם. לבודקו אם דם נדה הוא
וטהור דתני ר' חייא דם נדה ודאי
י ל
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
בפלוגתא לא קא מיירי רב פפא אמר אף
מעביר עליו שבעה סממנין ומבטלו:
ולטמא טהרות שנגע בהן או צבע
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
יא מ
כל
סדר יומא דתנן כל מעשה יום הכפורים
מעשה יום הכפורים. למ"ד
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
הוא והטהרות טהורות ואם עבר
ד
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
באלו שבע סממנין כשיכבס אותו
לא נאמר חוקה
❖
האמורים על הסדר אם הקדים מעשה
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
בהן כסדרן בידוע שדם היה ואם
אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן
דברים כה ז
לחבירו לא עשה ולא כלום ואידך ההוא
3 וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
לא עבר בידוע שצבע היה: רוק
בפנים לא איירי בדברים שנעשים
חומרא בעלמא רב הונא בריה דרב יהושע
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
רבינו חננאל
תפל. שלא טעם כלום כל אותו
בבגדי צ) זהב בחוץ:
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
אמר אף סדר תמיד דקתני עלה זהו סדר
אף
ארבע מיתות נמסרו
סדר תמיד. תימה דלא קאמר
היום. תפל ריקם ונגוב וחסר כל
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
תמיד ואידך ההוא למצוה בעלמא ולאפוקי
לב"ד סקילה שריפה הרג
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
טעם מאכל כגון דבר שלא נמלח
אף סדר ברכות דתנן בפרק
וחנק כו' אמר רב הונא
לֹא ›בְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
ממצות חליצה דתנן מצות חליצה ה בא
דמיקרי תפל: ומי גריסין. ומי
בתרא דר"ה סדר ברכות
דברים כה ט
כל מקום ששנו חכמים
הוא ויבמתו לפני בית דין היו נותנין לו
4. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל
אבות וגבורות וקדושת השם עוד
לעיסת גריסין של פול שלועסין
דרך מנין אין מוקדם
ומאוחר בהן כגון ארבעה
בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:
עצה ההוגנת לו שנאמר וקראו לו זקני עירו
תנן התם סדר תקיעות ג':
וכוססין אותו ומשפשפין אותו בהן:
1
דברים כה י
אבות נזיקין השור והבור
ומי רגלים. שהחמיצו והסריחו:
קסברי
ודברו אליו והיא אומרת מאן יבמי וגו'
5. כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ
והמבעה וההבער וכיוצא
ו
2
בו. חוץ מז' סממנין
נתר. מין אדמה הוא וקורין לה
וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ
והוא אומר לא חפצתי לקחתה ובלשון הקדש היו אומרין ונגשה יבמתו
1
3
דמאי דמקדי' מקדים ומאי
וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר
ניתר"א: ובורית. עשב הוא ומעביר
אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו וירקה בפניו רוק הנראה לדיינין וענתה
דמאחר מאוחר דתנן בנדה
וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי
כתמין וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א:
פ"ט ז' סממנין מעבירין
קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת
ואמרה ככה יעשה לאיש וגו' ונקרא שמו בישראל וגו' ואמר רב יהודה
4
על הכתם רוק תפל. מי
קמוליא. התם ס) מפרש לה שלוף דוץ
בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם:
❖
גריסין ומי רגלים. נתר
ויקרא טז ד
ז מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה והוינן בה מאי קמ"ל
ולא ידענא מאי היא: אשלך.
נמצא
ובורית. קימוניא. ואשלג.
מתניתין היא הא קמ"ל מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה תניא נמי הכי
בנקבי מרגליות העולות מתוך הים:
ח
וקתני סיפא העבירן שלא
כסדרן או העבירן שבעתן
בין שהקדים חליצה לרקיקה או רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי
לא עשה ולא כלום. אין זה נסיון
גליון הש"ס
ט
כאחד לא עשה כלום.
שאם לא עבר בכך אכתי איכא
ולאפוקי מהא דתנן כהן גדול משמש בשמונה כלים והדיוט בארבעה
גמ' משום דאקדמיה קרא.
י
משמיה דרב אמרי אף
למימר דם הוה והאי דלא עבר היינו
ד' מיתות מאי דמקדים
בכתונת במכנסים במצנפת ואבנט מוסיף עליהן כהן גדול חושן ואפוד
כ
❖
מקדים ומאי דמאחר
משום דאין גריסין מועילין אלא
ומעיל וציץ ל ותניא מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים שנאמר 5 ומכנסי
מאוחר. מדקא פליג ר'
לאחר הרוק וכן כולם כסדר. והא
שמעון ותני שריפה סקילה
בד יהיו על בשרו ותנא מאי טעמא אקדמיה לכתונת $ משום דאקדמיה
דרב סחורא קבוע' בהאי גמרא
הרג וחנק ש"מ דווקא
לעזי רש"י
קרא וקרא מאי טעמא אקדמיה משום דמכסיא כולה גופיה עדיפא
כך סידורן: ורב הונא
משום דמייתינן להני ארבע מיתות
ניתר"א [ניטר"א]. מלחת.
מתני' דאית בה פלוגתא
ליה: מ סקילה שריפה כו': סקילה חמורה משריפה שכן ניתנה למגדף
ב"ד דמתני' עלה כדפליג רב פפא
ומעשה יוה"כ דחומרא
אירבנ"ו
שבונריי"א
ולעובד ע"ג מאי חומרא שכן פושט ידו בעיקר אדרבה שריפה חמורה
בעלמא היא וסדר התמיד
[אירב"א שבונייר"א].
עליה ואמר אף ארבע מיתות דווקא
❖
דלמצוה בעלמא היא בהני
עשב סבוני (סבונית).
שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא שכן
מחללת את אביה
נישנו הקודם במשנה קודמת לחברתה
כולהו לא קא מיירי ומה
אם נתחייב שתי מיתות: בפלוגתא
קסברי
בא להודיע לאפוקי מצות
חליצה דתנן ביבמות פרק
לא קמיירי. רב סחורא נמי אית
מוסף רש"י
מצות חליצה בא לב"ד
ליה דמתני' דוקא תנן ומיהו כי נקט איהו לא נקט מילי דפלוגתא: אף סדר יומא. דעבודת יום הכפורים הסדורות במשנה במסכת
מעבירין על הכתם.
הוא ויבמתו כו' ומפורש
יומא זו אחר זו דווקא קתני: ואידך. אמר לך וודאי דוקא קתני ומיהו חומרא בעלמא הוא שהחמיר הכתוב בעבודת אותו היום שאם
קוראה היא תחלה בפני
(נדה סא:) רוק תפל.
ב"ד מאן יבמי וגו'
שינה בסידרו פסול ולא משום חשיבות דעבודות הוא שתהא זאת חמורה וחשובה מחבירתה אלא חומר היום שנכתבה חוקה בסידורה
וקורא הוא לא חפצתי
לעכב וכי אמרינן אנן במידי דחשיבותה גרם ליה כגון ארבע מיתות דאמרינן לקמן דזו חמורה מזו וכן בשבע סמנין שצורכו וכחו של כל
לקחתה ואחרי כן חולצת
אחד ואחד גורם לו ליקדם וכן מכנסיים שחישבן הכתוב להקדימן כדלקמן אבל יום הכפורים חומר היום בעלמא הוא שלא לשנות
(שם) שלא
כדכתיב וחלצה נעלו וגו'
כסידרן.
ורוקקת כדכתיב וירקה
בו ולא כח עבודות: ואידך. רב פפא דאיירי נמי בחומרי אמר לך ההוא מצוה בעלמא ואי אפיך לית לן בה: ולאפוקי ממצות
(שם סב.)
בפניו. וקוראה ככה יעשה
חליצה. האי כל מקום דקאמר רב סחורא דלא דיקדקו בו לאפוקי מסדר השנוי במצות חליצה אתא דלא תימא דווקא הוא ואע"ג דמצותיה
לאיש ואתא לאשמעינן
הכי כדקא מסדר ואזיל: היא אומרת. תחילה מאן יבמי והוא אומר לה לא חפצתי ואחר כך חולצת ואחר כך רוקקת ואחר כך קוראה
(זבחים צה:) לא
מצותה כך קוראה וקורא
ע)
עשה ולא כלום.
חולצת ורוקקת וקוראה
ככה יעשה אפי' הכי אי אפיך לית לן בה כדקתני לקמן: עצה ההוגנת לו. שאם היה הוא זקן והיא ילדה הוא ילד והיא זקינה
(נדה סב.)
ואי אפיך והקדים חליצה
אומרין לו כלך אצל שכמותך ולא תכניס קטטה לתוך ביתך: ובלשון הקודש היו אומרין. במסכת סוטה יליף לה בפרק אלו נאמרין בכל
בכתונת במכנסים כו'.
לרקיקה ובין שהקדים
(יומא עא:)
לשון : רוק הנראה. שיהא בו כדי לראות כשיוצא מפיה דבעינן לעיני הזקנים וירקה : קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה.
רקיקה [לחליצה] מה
על בשרו.
שעשה עשוי. ולאפוקי נמי
קוראה מאן יבמי וקורא לא חפצתי חולצת ורוקקת וקוראה ככה יעשה לאיש: ה"ג והוינן בה מאי קמשמע לן כו'. ומהא דרב יהודה שמעינן
מהא דתנן ביוה"כ פ"ז
דמתניתין לאו דווקא משום הכי נקט לה הכא: ולאפוקי. אהא דרב סחורא קא מהדר: על בשרו. משמע כשלובשן יהא בשרו
בסדור בגדי כהן בכתונת
(שם
ומכנסים במצנפת ואבנט
מבלי לבוש דאי לא הא אתא לאשמועינן למה לי על בשרו: מאי טעמא אקדמה לכתונת. הואיל ומכנסיים קודמין: דאקדמיה קרא.
כג:)
וכו'. לא תימא דכסדר הזה
כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד וגו' : סקילה חמורה כו'. טעמא דמתניתין מהדר לפרושי מ"ט דרבנן דאמרו סקילה קודמת
בעינן וכתונת ברישא אלא
לשריפה ושריפה להרג והרג לחנק: שכן נתנה למגדף. מברך את השם והוא בסקילה כדכתיב הוצא את המקלל וגו': ולעבודת כוכבים.
אינה כסדר הזה ומכנסים
לביש ברישא כדכתיב
שהן עבירות חמורות: ומאי חומרא. דמגדף ועבודת כוכבים דקאמרת דמיתה הניתנה להם ודאי חמורה משאר מיתות שהרי ניתנה לעבירה
ומכנסי בד יהיו על בשרו.
חמורה: שכן מחללת את אביה. כדקאמרינן לקמן שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו חול אומר ארור שזו ילד ארור שזו גידל:
וכיון (שאחרי) [שכתונת
קסברי
אחרי] המכנסים אמאי
אקדמה קרא לכתונת קודם
המכנסים ופשטינן הואיל ומיכסיא כולי גופא חשיבא ומשום הכי אקדמה. ואתינן למפשט איזוהי חמורה מחברתה. ואמרי' סקילה חמורה שנתנה למגדף ולע"ז שאין עבירה למעלה מהן שפשטו יד
בעיקר ודחינן חומרא דשריפה מדמוקמינן נשואה בת כהן בשריפה ולא ארוסה אלא ארוסה בת כהן בסקילה כבת ישראל. והלא לא יצאה שריפה בבת כהן להקל עליה ואלו היתה השריפה
חמורה
מסקילה כשם שיצאה נשואה בת כהן מחנק שהוא קל לשריפה שהיא חמורה כך ארוסה בת כהן היתה יוצאה מסקילה שהיא קלה. לשריפה שהיא
חמורה. וכיון שלא יצאה
ש"מ דסקילה
חמורה