ארבע מיתות פרק
שביעי סנהדרין
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קסברי
❖
רבנן נשואה יצאה כו'. פ"ה דעיקר טעמא דאפ"ה פושט
קסברי רבנן. דמתני': נשואה. בת כהן יצאה מכלל נשואה בת
יב א
א)
ידו בעיקר עדיף וכן משמע בפ' הנשרפין
ישראל מחנק לשריפה אבל ארוסה דגבי בת ישראל בסקילה לא יצאה
בבת כהן מכלל ארוסה בת ישראל: ומדאפקיה רחמנא לארוסה.
דתנן אמרו לו אילו לא היתה סקילה חמורה לא ניתנה למגדף ולעובד
יג ב
תורה אור השלם
בת כהן מכלל נשואה בת כהן משריפה לסקילה ש"מ סקילה חמורה
עבודת כוכבים וא"ת סייף יוכיח שניתן לאנשי עיר הנדחת שפושטין
1. וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל
דעל כרחיך ארוסה חמורה מנשואה
ידיהם בעיקר ואפ"ה שריפה חמורה
פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ
שמחללת ומזנה בית אביה והכתוב
ממנו כדמוכח בשמעתתא וי"ל דסייף
קסברי רבנן נשואה יוצאה לשריפה ולא
יד ג ד
א
אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים
❖
החמיר עליה דהא נשואה בת ישראל
יש לו חומרא אחריתי עמו שממונו
ארוסה ומדאפקה רחמנא לארוסה בסקילה
וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה
בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית
בחנק שהיא קלה מכולן וארוסה
אבד ושקולין שניהם כסקילה ואע"ג
ש"מ סקילה חמורה סקילה חמורה מסייף
אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע
בסקילה. לפום ריהטא דסוגיא הכי
דאמרינן בסמוך אדרבה סייף חמור
מִקִּרְבֶּךָ: דברים כב כא
שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים
רבינו חננאל
מיפרשא כדפרישית ומיהו כי דייקת
מסקילה שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת
2. וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל
ומאי חומרא כדאמרן אדרבה סייף חמור
משריפה סקילה חמורה
לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא
בה שפיר לא אשכחת קרא לרבנן
ומאי חומרא שכן ממונו אבד דמשמע
מסייף מדאשכחן בעיר
מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא
מנא להו דנשואה יצאה ולא ארוסה
שזה גורם לו שהוא חמור כיון שיש
ויקרא כא ט
הנדחת הנדחין בסייף
שכן ממונן אבד אמרת איזה כח מרובה כח
אלא משום דאית להו סקילה חמורה
בו חומרא זו התם היינו טעמא
והמדיחין בסקילה ש"מ
דסקילה חמורה מסייף
המדיח או כח הנידח הוי אומר כח המדיח
הוא דקאמרי על כרחיך לא יצאה
דאכתי לא ידעינן דסייף קל ואית לן
סקילה חמורה מחנק
ארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת
למימר מסברא דכיון דיש בו חומרא
ותניא מדיחי עיר הנדחת בסקילה סקילה
מדאפקה רחמנא לארוס'
ב
בת ישראל מכלל נשואה
ישראל מסקילה לשריפה להקל ויש
זו דממונו אבד מיתתו נמי חמורה
חמורה מחנק שכן ניתן למגדף ולעובד
בת ישראל להחמיר עליה
להקשות היכי ילפינן מהכא דסקילה
אבל כיון דידעינן דסייף קל איכא
עבודת כוכבים ומאי חומרא כדאמרן אדרבה
ואפקה מחנק לסקילה.
חמורה הא איהי לא קמה להו לרבנן
למימר שזה גורם לו שניתן לפושט יד
ש"מ סקילה חמורה מחנק.
חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי
שרפה חמורה מסייף
אלא משום דקסברי סקילה חמורה
בעיקר משום חומרא דאיכא בהדיה
חומרא שכן הוקש כבודן לכבוד המקום
שיצאה להחמיר על בת
הלכך על כרחיך האי מדאפקיה
דממונו אבד:
כהן. וכשם שניתנה
סקילה חמורה מחנק.
מדאפקיה רחמנא לארוסה בת ישראל
רחמנא לארוסה בת כהן בסקילה
ה"ה
לבת כהן ואפילו זינתה
מאביה גמר אביה אביה
מכלל נשואה בת ישראל מחנק לסקילה
דנקט הכא לאו טעמא למילתייהו
דהמ"ל מק"ו משריפה
מסקילה מה בת ישראל
היא אלא יתובי מילתא בעלמא ועיקר
או מסייף דחמורין מחנק וסקילה
ש"מ סקילה חמורה שריפה חמורה מסייף
ג
שזינתה ארוסה בסקילה
טעמייהו מדניתנה למגדף ולעובד
חמורה מהן דכה"ג קאמר לקמן לר"ש:
וכתיב בה אל פתח בית
שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא
אדרבה חנק חמור שכן ניתן
אביה ובבת כהן כתיב את
עבודת כוכבי' הוא ודקשיא לך אדרבה
שכן מחללת את אביה אדרבה סייף חמור
אביה היא מחללת מה
למכה אביו. ותימה
שריפה חמורה שכן ניתנה לבת כהן
אביה שבסקילה סקילה
שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא
ומאי חומרא שכן מחללת את אביה
סקילה נמי ניתנה למקלל אביו ואמו
חמורה מסייף אף אביה
שכן ממונן אבד נאמר אביה בסקילה ונאמר
שבשרפה שרפה חמורהה
1
הכי מתרצה לה כדמתרצינא לקמן גבי
דהוקש כבודן לכבוד המקום ועוד
מסייף. שרפה חמורה
2 אביה בשריפה מה אביה האמור בסקילה
מכה אביו ואמו אפ"ה פושט ידו
וכי מפני שהוקש יהא חמור מכבוד
מחנק שכן נתנה לבת כהן
סקילה חמורה מסייף אף אביה האמור
בעיקר עדיף והאי דקאמר דקסברי
המקום עצמו ועוד דבכיצד הרגל
החמורה כדאמרן מדאפיק
רחמנא נשואה בת כהן
בשריפה שריפה חמורה מסייף שריפה
רבנן נשואה יצאה לשריפה כו' על
אמר ק"ו לשכינה י"ד יום
מכלל נשואה בת ישראל
כרחיך נקט ליה דלא תימא מדיצאה
וי"ל דלא קאמר שיהא חמור מסקילה
חמורה מחנק שכן ניתנה לבת כהן שזינתה
שהיא בחנק והוציאה
הכתוב מחנק לשרפה ש"מ
ארוסה בת כהן מארוסה בת ישראל
אלא כלומר חמור כסקילה שכן הוקש:
ומאי חומרא כדאמרן אדרבה חנק חמור
נאמר אביה בסקילה כו'. תימה
שרפה חמורה מחנק. סייף
מסקילה לשריפה ש"מ שריפה חמורה
שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומרא
חמור מחנק שניתן לאנשי
וה"ק לעולם סקילה חמורה דפושט
אע"ג דמסברא סייף חמור
עיר הנדחת שפשטו ידיהן
שכן הוקש כבודן לכבוד המקום מדאפקיה
בעיקר ר"ש אומר שרפה
ידו בעיקר עדיף וגבי בת כהן
אתיא ג"ש ומפיק ליה ואם כן לעיל
חמורה מסקילה מדאפיק
רחמנא לנשואה בת כהן מכלל נשואה בת
דאחשבה לשריפה לאו לגבי סקילה
נמי דמסברא סקילה חמורה משריפה
רחמנא לארוסה בת כהן
ישראל מחנק לשריפה ש"מ שריפה חמורה
אחשבה אלא לגבי חנק אחשבה דנשוא'
כדפ"ה דפושט ידו בעיקר עדיף אמאי
להחמיר עליה ואפקה
מסקילה לשרפה ש"מ
סייף חמור מחנק שכן ניתן לאנשי עיר
היא דיצאה ולא ארוסה והאי
לא אתי גזירה שוה ומפקא מסברא
ד
שרפה חמורה מסקילה
מדאפקיה רחמנא כו' אורך דברים
ונימא אחת ארוסה ואחת נשואה
הנדחת ומאי חומרא שכן ממונם אבד
ר"ש לטעמיה דאמר
הוא ונראה בעיני דלא גרסינן לה:
יצאה לשריפה דמה אביה האמור
ארוסה בת כהן בשרפה.
אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו
שרפה חמורה מחנק
כדאמרן. שכן פושט ידו בעיקר:
בסקילה בארוסה אף אביה האמור
ואמו ומאי חומרא שכן הוקש כו' אפילו הכי
מדאפיק רחמנא לנשואה
איזה כח מרובה. כלומר אי זה עון
בשריפה בארוסה:
בת כהן. מחנק לשרפה.
פושט ידו בעיקר עדיף: רבי שמעון אומר
מה ש"מ שרפה חמורה
חמור: מדיחי עיר הנדחת בסקילה.
כו': שריפה חמורה מסקילה שכן ניתנה
מחנק כולה שמעתא
באלו הן הנחנקין יליף
בענין הזה ופשוטה
לבת כהן שזינתה ומאי חומרא שכן מחללת את אביה אדרבה סקילה
טעמא ומדמדיח בסקילה ונידחין
חמורה שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים ומאי חומרא שכן
בסייף ש"מ סקילה חמורה: מכה
פושט ידו בעיקר רבי שמעון לטעמיה דאמר אחת ארוסה ואחת
אביו ואמו בחנק דכתיב ביה
יומת סתמא וקיימא לן
נשואה יצאה לשרפה ומדאפקיה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל
כל מיתה האמורה בתורה סתם אינו
ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה ש"מ שריפה חמורה שריפה חמורה
אלא חנק: הוקש כבודם לכבוד
מחנק שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא כדאמרן אדרבה חנק
המקום. נאמר כאן כבד
חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומר' שכן הוקש כבודם לכבוד המקו'
את אביך ונאמר להלן כבד
מדאפקיה רחמנא לנשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשריפה
את ה' מהונך: על כרחיך ארוסה
ש"מ שריפה חמורה שריפה חמורה מסייף שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי
חמורה מנשואה שרעה לשמים
חומרא כדאמרן אדרבה סייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי
ולבריות ולעצמה שפוגמת כבודה
ומשפחתה ואיכא קלון טפי מנשואה
חומרא שכן ממונם אבד אמרת וכי איזה כח מרובה כח המדיח או כח הנידח
שכבר נפגמה ומדאפקה רחמנא
הוי
מכלל מות יומת הנואף דהיינו חנק דאף ארוסה היתה בכלל אשת רעהו
ואפקה בהדיא לסקילה כדכתיב
כי תהיה נערה בתולה מאורסה וגו' ש"מ סקילה חמורה. ואי קשיא לך למה לי להדורי
בתר טעמא בכולהו דתיהוי סקילה חמורה
מינייהו מכיון דאשכח סקילה חמורה משריפה ולקמן יליף שריפה חמורה מסייף ממילא
ידעינן דסקילה חמורה מסייף תריץ משום
דלקמן לא קיימא לן שריפה חמורה מסייף אלא מגזירה שוה מסקילה דאשכחן בה
דחמיר מסייף הלכך מיבעי ליה לאהדורי
אטעמא דחמורה סקילה מסייף: נאמר אביה בסקילה. בנערה המאורסה לזנות בית אביה : ונאמר אביה בשריפה.
בבת כהן את אביה היא מחללת : סקילה חמורה מסייף. כדיליף טעמא לעיל ממדיחין ונידחין: מדאפקיה לנשואה
דבת כהן. סתמא כתיב ארוסה ונשואה משמע ורבנן הוא דמפקי ארוסה מההיא כלל ושבקי לה במילתא כדין ישראלית בסקילה משום
דאית להו סקילה חמורה שכן ניתנה למגדף ונשואה מיהת אפקה קרא מדין נשואה ישראלית מחנק לשריפה אלמא שריפה חמורה ואע"ג
דמצי לאיתויי בגזירה שוה דאביה אביה כדאייתיה לסייף ניחא לאיתויי מגופה: ר"ש לטעמיה. לקמן יליף מקרא דכתיב בת כהן סתמא :
הוי