ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין לי אלא שנשאת לכהן. לקמיה פריך מהיכא תיתי הא אטו משום דניסת ללוי וישראל לאו בת כהן היא: חלל. כהן שנשא גרושה או זונה
טז א ב
א)
ב) ג)
וילדה לו בן מיקרי חלל מן הכהונה כדכתיב לא יחלל זרעו: עובד כוכבים נתין וממזר. אע"פ שאסורין לבא בקהל יש להם קידושין
כ)
והרי היא אשת איש דקדושין תופסין בחייבי לאוין. ואע"ג דהאי מתניתין ר"ע דדריש וי"ו ושמעינן ליה דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין איכא
יז ג
ד)
תנא ביבמות דאית ליה אליבא
דר"ע דכי אמר ר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ה"מ בחייבי לאוין דשאר אבל בחייבי לאוין
יח ד
ה)
גרידי לא אמר. עובד כוכבים כ) איכא
אין לי אלא שניסת לכהן ניסת ללוי הא
מני ר"ש היא. אע"ג דר"ש
לאו דלא תתחתן בם וכן
ו)
א
נתין דהוא מן הגבעונים: בת איש
לא דריש וי"ו דושופטיך בפרק
ולישראל לעובד כוכבים לחלל לממזר
יט ה
ז) ח)
כהן. איש יתירא למה לי אלא למדרש
קמא הכא דריש:
ולנתין מניין ת"ל ובת איש כהן אע"פ שאינה
ט)
1
דאב הוא דבעינן איש כהן אבל בעל
סירכא
י)
כהנת 1היא בשריפה ב ואין בועלה בשריפה
❖
כ)
לא בעינן איש כהן ואף על פי שאינה
היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה רבי אליעזר אומר את אביה בשריפה
כ ו
ג
כהנת אבת כהן קפיד קרא שתהא
ואת חמיה בסקילה אמר מר יכול אפילו חיללה שבת חיללה שבת בת
בת איש כהן ולא אשת כהן: רבי
כא ז
תורה אור השלם
סקילה היא אמר רבא הא מני ר"ש היא דאמר שריפה חמורה סד"א
אליעזר אומר כו'. לקמן בעי מאי
1. וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל
קאמר: חיללה שבת בת סקילה. והיכי
הואיל ואחמיר בהו רחמנא בכהני דרבי בהו מצות יתירות תידון בשריפה
❖
לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא
ס"ד דהקל בה הכתוב משאר בנות
קא משמע לן (א) מאי שנא מיניה דידיה סלקא דעתך אמינא איהו דאשתריא
מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
ישראל לידון במיתה קלה: ומאי שנא
ויקרא כא ט
ליה שבת לגבי עבודה היא כיון דלא אשתריא שבת לגבה אימא תידון
2. עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת
רבינו חננאל
מיניה דידיה. לענין שבת למה יחמיר
בשריפה קא משמע לן יכול אפילו פנויה הא לזנות כתיב כדר"א דאמר
בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי
לנו בנקיבות יותר מן הזכרים כהנים:
אמר מר יכול אפילו
עֶרְוָתְךָ הֵנָּה: ויקרא יח י
פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה או אינו אומר
3. עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא
חיללה שבת והא בחילול
איהו אשתראי שבת כו'. ומשו"ה
אביה אלא להוציא את כל אדם אלא מאי ניהו שזינתה מאביה מאי
שבת בת סקילה היא
תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת
היכא דלא אשתראי ליה מיהו לא
מפקינן לה לשריפה
בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת
איריא בת כהן אפילו בת ישראל נמי דאמר רבא אמר לי רב יצחק
תחמיר עליה: הא לזנות כתיב.
ד
לקולא. ואוקמא מתניתא
עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה
ויקרא יח יז
דא לרבי שמעון היא
בר אבודימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה איצטריך סד"א קרא לאפוקי
הִוא:
ופנויה לאו זנות היא דאין לשון זונה
2
3
3
4
4. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
דקסבר שריפה חמורה
אלא שזינתה ויצתה מתחת בעלה
מדרבא מדגלי רחמנא בבת כהן ולא בבת ישראל קמ"ל בת כהן אין
מהו דתימא נחמיר עליה
אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא
לאחרים כמו כי זנית מעל
ותידון בשריפה קמ"ל דלא
בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן
לי אלא שניסת לכהן ניסת ללוי לישראל ולעובד כוכבים ולחלל לנתין
ואקשינן ומאי שנא דאביה
וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם:
אלהיך לשון מורדת ויוצאה מזה לזה
ולממזר מניין תלמוד לומר בת איש כהן אף על פי שאינה כהנת משום
ויקרא כ יד
אם חילל שבת נידון
אשוויד"א בלע"ז: כדר"א. במסכת
5. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
בסקילה והיא בשריפה
דאינסבא להו להני לאו בת כהן היא ותו מידי כהנת לכהן כתיב סד"א
יבמות בהבא על יבמתו : עשאה
סלקא דעתך אמינא איהו
לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת
כי תחל לזנות אמר רחמנא הני מילי היכא דקא מתחלא השתא אבל
אישתריא ליה שבת
1
הַקּ¢ דָשִׁים לֹא תֹאכֵל:
זונה. ליפסל מן הכהונה אלמא זנות
ויקרא כב יב
בעבודה במקדש כו'. יכול
הא כיון דקא מתחלא וקיימא מעיקרא דאמר מר 5 ובת כהן כי תהיה לאיש
מיקרייא: מאי נינהו. מאי קאמר לן
6. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
אפי' פנויה וכרבי אלעזר
זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ללוי וישראל נמי ושבה אל בית
קרא: שזינתה מאביה. בתמיה:
דאמר פנוי הבא על הפנויה
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין
ה
6
שלא לשום אישות עשאה
לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ
אתיא הנה הנה. כתיב בבת בנו
אביה כנעוריה מכלל דכי איתיה גביה לא אכלה אימא לא תידון בשריפה
זונה קמ"ל דבעינן זנות עם
כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ
ובבת בתו ערות בת בנך
קמ"ל ודלא כר"מ דתניא בת כהן שניסת לישראל ואכלה תרומה משלמת
זיקת הבעל לדברי הכל או
תֹּאכֵל וְכָלזָר לֹא יֹאכַלבּוֹ:
❖
ויקרא כב יג
אינו אומר את אביה אלא
או בת בתך וגו' כי ערותך הנה
את הקרן ואינה משלמת את החומש ומיתתה בשריפה ניסת לאחד מן
שזינתה עם אביה ודחי'
וכתיב בבת אשתו שארה הנה
הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק דברי ר' מאיר וחכמים אומרים
האי מאי איריא בת כהן
זימה היא מה באשתו עשה בתה כבת
אפילו בת ישראל עם אביה
הגהות הב"ח
ו זו וזו משלמות קרן ולא חומש ומיתתן בשריפה ר"א אומר את אביה בשריפה
בשרפה כדרבה דאמר אמר
בתה דכתיב ערות אשה ובתה
❖
(א) גמ' ומאי
לי רב יצחק בר אבדימי
ואת חמיה בסקילה מאי את אביה ואת חמיה אילימא את אביה מאביה
וגו' אף כאן חייב על בתו כעל בת
אתיא הנה הנה אתיא זימה
ואת חמיה מחמיה מאי איריא בת כהן אפילו בת ישראל נמי בתו בשריפה
בתו ומן ק"ו לא תייתיה דאין עונשין
זימה. פי' בבת בנו ובבת
בתו כתיב הנה וכתיב
וכלתו בסקילה אלא את אביה ברשות אביה ואת חמיה ברשות חמיה
מן הדין אבל גזרה שוה הוי כאילו
לעזי רש"י
ז
באשתו בבת בנה ובבת
מפורש בו דהא להך דרשה איכתיב
כמאן אי כרבנן האמרי נשואה יצאת לשריפה ולא ארוסה אי כרבי שמעון
אשוויד"א [אישוייד"א].
בתה (כתיב) שארה הנה
❖
הנה יתירא: אתיא זימה זימה. לידון
זמה היא. נמצא בה הנה
לסטות.
האמר אחת ארוסה ואחת נשואה בשריפה ואי כרבי ישמעאל האמר
וזמה ובבת בנו ובבת בתו
בשריפה כתיב הכא זימה היא וכתיב
ארוסה יצאת לשריפה ולא נשואה את חמיה חנק הוא שלח רבין משמיה
הנה יליף הנה מהנה מה
בשריפה זימה באש ישרפו
אילו כתיב בהן הנה וזמה
דרבי יוסי ברבי חנינא כך היא הצעה של משנה לעולם כרבנן והכי קאמר כל
מוסף רש"י
וגו': סלקא דעתך אמינא. האי אביה
עמה. וכתיב קרא אחרינא
שהוא למטה ממיתת אביה ומאי ניהו נשוא' בת ישראל דאילו נשוא' בת ישראל
ואין בועלה בשריפה.
ואיש אשר יקח את אשה
קרא יתירא הוא דגליא שריפה בבת
ואת אמה זמה היא באש
בחנק הכא במיתת אביה בשריפה כל שהיא למעלה ממיתת אביה ומאי ניהו
כהן שזינתה מאביה לאפוקי מגזירה
(מכות ב.) פנוי הבא
ישרפו אותו ואתהן האי
ארוסה בת ישראל דאילו ארוסה בת ישראל בעלמא בסקילה הכא במיתת חמיה
על הפנויה כו' עשאה
זמה דכתיב הכא מופנה
שוה דרבא אתא למימר דלא תידרוש
זונה.
הוא לדין ממנו בכל מקום
בסקילה מתקיף לה ר' ירמיה מידי למעלה למטה קתני אלא אמר רבי ירמיה
ליה לישראל הבא על בתו בשריפה
אתיא
(תמורה ל.)
שכתב בו זמה בשרפה כמו
דמדגלי רחמנא כו' קא משמע לן
לעולם
הנה הנה.
אלו הנה נמצא כל אדם עם
בתו ובת בנו ובת בתו
היא מחללת דבזינתה [עם] שאר כל
וכולן דינו עמהן בשרפה
אדם קאמר: לאו בת כהן היא. בתמיה. למה לי איש יתירא לריבויי: כי תחל לזנות. כשהיא מתחללת על ידי זנות וזו נתחללה כבר ע"י
ואמרינן סד"א מדגלי
נשואין שנשאת לחלל לנתין ולממזר נתחללה מן התרומה אפי' ימות וזרע אין לה לא תשוב עוד אל בית אביה כנעוריה ונפסלת נמי מן
רחמנא בת כהן עם אביה
בשריפה מכלל שבת
הכהונה שלא תינשא עוד לכהן וכולה יליף ביבמות בפרק אלמנה : לפסול לה. כגון נתין וממזר: פסלה. עולמית מתרומה
ישראל עם אביה אינה
ומכהונה. והתם פריך האי מיבעי ליה לגופיה זר שאינו כהן לא תאכל בתרומה בחייו ומשני ליה התם. וחלל אע"ג דלא פסיל לה
בשרפה ולאפוקי מג"ש
הוא דהא כשר לבא בקהל יליף לה בפרק אלמנה לכהן גדול מלא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו פוסל דכהן
דיליף רבה קמ"ל דלא
ואסיק' כי הא דתניא בת
גדול הבא על האלמנה פוסל מן הכהונה ומן התרומה דיליף לה מלא יחלל שני חילולין במשמע שמחלל אותה ואת הולד: ללוי וישראל נמי.
כהן שנישאת לישראל או
אע"פ שאינה מחוללת עולמית מיהו כל ימי חייו מחוללת מן התרומה כדכתיב ושבה וגו': ודלא כר"מ. הא דאמרן לעיל בת כהן הנשואה
אפילו לכותי ולחלל
לממזר בקדושתה קיימת ונידונית בשריפה דלא כרבי מאיר: ואכלה בתרומה בשוגג. דגבי זר איכא חיוב קרן וחומש: משלמת את הקרן.
ולנתין ואכלה בתרומה
משלמת קרן וחומש
דכיון דלא זכי לה רחמנא בגוה גזילה היא אצלה: ואינה משלמת את החומש. דלאו זרה היא הואיל וראויה לחזור אם ימות בעלה וזרע אין
ואם זינתה נידונת בשריפה
לה: ומיתתה בשריפה. אם זינתה: נשאת לאחד מן הפסולים. שנפסלה עד עולם ונתחללה הרי היא כזרה גמורה: מאביה. שזינתה מאביה:
ואע"פ שנתחללה: אמר
כלתו בסקילה. במתני' : ברשות אביה. ארוסה: ברשות חמיה. נשואה: אי כרבנן. דאמרי סקילה חמורה איפכא מיבעי ליה דהא
מר ר' אליעזר אומר את
אביה (היא מחללת היא)
ארוסה חמורה מנשואה ולדידהו נשואה יצתה מכלל בת ישראל מחנק לשריפה ולא ארוסה מסקילה לשריפה: ואי כרבי שמעון. דאית ליה שריפה
בשרפה ואת חמיה
חמורה מסקילה הא אמר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאו לשריפה: ואי כר' ישמעאל. הא דאמר שריפה חמורה כר' ישמעאל דאמר לקמן בשמעתא
בסקילה. ואמרינן מאי את
(יבמות ג. וכעי"ז חגיגה
יא:) אתיא זמה זמה.
אביה ואת חמיה אילימא
ארוסה יצאת לשריפה ולא נשואה דיליף לה מבנין אב דבארוסה הכתוב מדבר: את חמיה חנק הוא. כדין בת ישראל דהא לא יצתה מכללה: כך
את אביה שזינתה מאביה
הצעה. של משנת ר"א כמו שהיא שנויה ולא תפכה ולעולם כרבנן דאית להו איפכא ארוסה בסקילה נשואה בשריפה ואיהו נמי הכי אמר כל שהיא
ואת חמיה שזינתה את
בבת ישראל שזינתה מאחר: למטה ממיתת אביה. שריפה כלומר במיתה שהיא קלה משריפה כגון נשואה דחנק בעלמא הוא הכא בבת כהן במיתת
חמיה. מאי אתא ר' אליעזר
לאשמעינן כולי עלמא
אביה כו' כאילו זינתה מאביה ובשריפה: כל שהיא. בבת ישראלית למעלה ממיתת אביה כגון ארוסה דבסקילה ה"נ בבת כהן לא יצאת מכללה להקל
ואפילו בת ישראל בתו
ונידונית במיתה חמורה כאילו זנתה מחמיה דבסקילה וה"ק אביה בשריפה הסמוכה למיתת אביה דנחיתא מינה דרגא דהיינו נשואה בת ישראל
בשרפה וכלתו בסקילה.
הכא בבת כהן הוציאה הכתוב להחמיר בשריפה ושהיא למעלה משריפה כגון ארוסה את חמיה דיינין לה כדין כלתו דבסקילה. יש לגמגם אמאי
(יבמות ג.)
אלא את אביה ברשות
אביה כלומר ארוסה ואת
נקיט את חמיה תיפוק ליה דכן דינה בסקילה אחרי שלא יצאה מן
הכלל ומיהו הא מתקפינן אתקפתא אחריתי ומפקינן ליה מטעמא:
חמיה ברשות חמיה כלומר
לעולם נשואה כמאן לא כרבנן
(חגיגה יא:) ולא כרבי שמעון ולא כרבי ישמעאל ושקלו וטרו בה ודברים פשוטים הם. ואוקמא רבינא דהוא בתרא הכי לעולם כרבנן דאמרי
ארוסה בת כהן בסקילה והנשואה בשרפה ואפיך אימא הכי את אביה בסקילה כלומר זינתה ברשות אביה והיא ארוסה בסקילה
(לקמן עה:) המשך מוסף רש"י בסוף המסכת.
ברשות חמיה נשואה בשרפה. והאי דקתני את אביה בשרפה סירכא נקט. כלומר כל בת עם אביה בשרפה וכלתו בסקילה.
שלח רבין משמיה דר' יוסי בר' חנינא כך הצעה של משנה. את אביה בשרפה ואת חמיה בסקילה והכי קאמר בת כהן כל
שהיא למטה ממיתת אביה ומאי ניהי נשואה בת ישראל אם זינתה דינה בחנק בת כהן נשואה שזינתה דינה בשרפה ככל בת שזינתה עם אביה שהיא בשרפה. וכל שמיתתה למעלה ממיתת אביה שזינתה עם אביה ומאי ניהי ארוסה דאלו ארוסה בת ישראל
בסקילה הכא בבת כהן שזינתה ארוסה כמיתת כלה שזינתה עם חמיה בסקילה. ורבי אליעזר כרבנן סבירא ליה דאמר נשואה בת כהן יצאה לשרפה ולא ארוסה אלא ארוסה אפילו בת כהן בסקילה ואע"ג דרמי ירמיה מידי למטה ולמעלה קתני.