נא:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סירכא
נקט. פ"ה והא דקאמר את אביה ולא נקט לשון ארוסה
לעולם רבי ישמעאל. דאמר ארוסה יצתה ולא נשואה. והכי קאמר ר'
כב א
א) ב)
❖
אליעזר את אביה ברשות אביה דהיינו ארוסה בשריפה: ואת חמיה.
ולשון נשואה סירכא נקט וקשה דבכל הספרים כתיב והא
ג) ד)
דהיינו נשואה אם מחמיה זינתה בסקילה כבת ישראל ומכל אדם בחנק
דקאמר את אביה בשריפה ויש לומר דנותן טעם במה טעה התנא
כישראל דנשואה לא יצתה מן הכלל: לעולם כר"ש. דאמר שריפה
ששנה את אביה בשריפה כיון שהיא בסקילה ומשני סירכא נקט סירכיה
ה)
רבינו חננאל
ו)
חמורה הלכך על כרחיך ארוסה
דקרא דכתיב את אביה היא מחללת
ז)
אמר רב נחמן אמר רבה
יצתה לשריפה ובנשואה קסבר רבי
באש תשרף ומיהו קשה דלא יהיב
לעולם כרבי ישמעאל
והכי קאמר את אביה
ח)
בר אבוה אמר רב הלכתא
אליעזר הואיל ובישראל קלה מאד
טעמא אלא אמאי נקט את אביה
ט) י)
כדשלח רבין משמא דר'
ברשות אביה בשריפה ואת חמיה מחמיה
כ)
יוסי ברבי חנינא ומתמה
דבחנק דיי לך אם תחמיר על בת כהן
בשריפה אבל בכלתו לא יהיב טעמא
בסקילה וכל אדם בחנק אמר רבא מאי
רב יוסף הלכתא למשיחא
לדונה בסקילה דסלקא חד דרגא
וי"ל דהא דקתני את אביה בשריפה
כלומר דיני נפשות עכשיו
שנא או אידי ואידי ממש או אידי ואידי
ל)
דלר"ש כך סדרן שריפה סקילה חנק
סירכא נקט משום דבעלמא בתו
אין דנין אין צריכין
רשות אלא אמר רבא לעולם כר"ש וקסבר
מ)
זו ההלכה אלא בימות
והרג ואת אביה ואת חמיה דקאמר
בשריפה וכלתו בסקילה:
נ)
המשיח. א"ל אביי אלא
הלכתא למשיחא. בפרק ב"ש
ר"א נשואה כארוסה מה ארוסה חד דרגא
❖
רשות נינהו: הא אידי ואידי ר"ש
מעתה שחיטת קדשים נמי
מסקינן לה מסקילה לשריפה אף נשואה
בשריפה קאמר. ועל כרחיך לא מצית
בזבחים פריך
הכי וכי יש עכשיו מקדש
להקריב בו קדשים אלא
חד דרגא מסקינן לה מחנק לסקילה מתקיף
נמי הכי והא דפסקינן הלכה כר' יוסי
למימר ר' אליעזר בהא פליג עליה
דרוש וקבל שכר הכי נמי
תורה אור השלם
דמהיכא תיתי אי לית ליה בנין אב
(במשנת) י' יוחסין
ט)
לה ר' חנינא הא אידי ואידי ר"ש בשריפה
דרוש וקבל שכר ואסיק'
1. וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל
סוגיא דשמעתא הלכה
דר' ישמעאל על כרחיך כיון דשריפה
דעתידי' ממזרים ליטהר נ"מ בזה"ז שלא
קאמר אלא אמר רבינא לעולם כרבנן
כוותיה קאמרינן מאי ר'
לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא
חמורה וקרא בת כהן סתמא כתיב
להתרחק ממשפחות שאינן ידועות
ואיפוך את אביה בסקילה ואת חמיה בשריפה
ישמעאל דאמרינן לעילא
מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
שתיהן במשמע ואי אית ליה בנין אב
דבממזר שאינו ידוע מיירי ובפ"ק
ולא כר' ישמעאל דתניא
ויקרא כא ט
והאי דקאמר את אביה סירכא בעלמא
2. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת
בת כהן כי תחל לזנות
דבארוסה הכתוב מדבר נשואה על
דיומא דפסקו כרבי
נקט: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
בנערה ארוסה הכתוב
אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת
כרחיך לא יצתה מכלל נשואה בת
יוסי ראשון חוזר לעבודתו נ"מ לנשיא
מדבר דברי רבי ישמעאל
אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת
אמר רב הלכה כדשלח רבין משמיה דרבי
ישראל ומי הוציאה לסקילה אם
או פרנס שנתמנה על הציבור ועבר
רבי עקיבא אומר אחת
הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת:
ארוסה ואחת נשואה יצאת
ויקרא כ י
יוסי ברבי חנינא אמר רב יוסף הלכתא
החמיר הכתוב בארוסה בת כהן מבת
מחמת האונס מיהו בס"פ התכלת
3. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
לשרפה יכול אפילו פנויה
ישראל שכן היא חמורה תחמיר
קשה דפסק ר' יוחנן
למשיחא א"ל אביי אלא מעתה שחיטת
כו' עד א"ל רבי עקיבא
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
בנשואה שהיא קלה: איפוך. אידי
כאבא (שאול) בן דוסאי ונראה דרב
י)
ישמעאל אחי בת ובת
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא אלא
אני דורש כלומר היה לו
דברים יט יט
יוסף פריך דוקא הכי הכא ובפ' ב"ש
ואידי רשות והאי דקאמר את אביה
דרוש וקבל שכר הכא נמי דרוש וקבל שכר
4. וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל
לומר בת כהן כי תחל
והר"ר חיים פירש
ולא נקט לשון ארוסה ולשון נשואה
לזנות למה אמר ובת
פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ
הכי קאמרי הלכתא למה לי סוגיא דשמעתא
דלא פריך אלא היכא דאיכא תרתי
סירכא נקט אמילתיה דתנא קמא
כהן לא הוסיף ו' אלא
אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים
הלכה קאמר מאי רבי ישמעאל דתניא ובת
לרבות אחת ארוסה ואחת
1
וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה
סריך דאיירי בלישנא דקרא: הלכתא
שהוא למשיחא וגם עושה איסורא
נשואה לשרפה א"ל ר'
בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית
[איש] כהן כי תחל לזנות בנערה והיא ארוסה
למשיחא. הלכה זו כשיבאו ימות
כיון דליכא נפקותא אלא על ידי איסור
ישמעאל וכי מפני שאתה
אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע
הכתוב מדבר אתה אומר בנער' והיא ארוסה או
המשיח אצטריך לנו שישובו ד' מיתות
אין לפסוק הלכה למשיחא ונ"ל דלא
דורש בת ובת נוציא
מִקִּרְבֶּךָ: דברים כב כא
כ)
5. קְדֹשִׁים יִהְיוּ
נשואה בת כהן לשרפה
בית דין למקומן: הכי קאמינא הלכה
אינו אלא אפי' נשואה ת"ל איש אשר ינאף
פריך אלא ל) היכי דלא נ"מ אלא
2
אם ובת משמע להביא
לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ
למה לי סוגיא דשמעתא הלכה קאמר.
ליישב לישני דשמעתין כדמסיק אבל
את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת
הנשואה אפי' פנויה בת
שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי
כהן נמי שזינתה בשרפה
הנך יש נפקותא איסור והיתר אף
בתמיה. מי שייך למימר הלכה בכי
יְיָ לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם
הכל היו בכלל הנואף והנואפת הוציא הכתוב
ואסיק' בעינן זנות עם
מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ:
על גב דהוי למשיחא מ):
האי מחלוקת שאין בין רבין לרבינא
❖
בת ישראל בסקילה ובת כהן בשריפה מה
זיקת הבעל ומייתי לה
ויקרא כא ו
לאחיו ולא לאחותו.
תימה ת"ל
לא חיוב ולא פטור ולא חילוק מיתה
ר"ע בגזירה שווה ובמדרש
כשהוציא הכתוב את בת ישראל לסקילה
בת ובת וזו השמועה
מדכתיב היא ולא בועלה
דתרוייהו מפרשי נשואה בשריפה
עוד ביבמות פ' [אלמנה
ארוסה ולא נשואה אף כשהוציא הכתוב
מוסף רש"י
ארוסה בסקילה ובתיקון לשון הברייתא
היא ולא זוממיה וי"ל דאי מהיא לחודא
לכה"ג (דף סח:)] ור'
בת כהן לשריפה ארוסה ולא נשואה זוממיה
לא הוה ממעטינן זוממים משום
פליגי מר מתקן לה ללישנא דלא
הלכתא למשיחא.
ישמעאל האי בת ובת מאי
ובועלה בכלל ועשיתם לו כאשר זמם
דבעינן כאשר זמם קמ"ל לאחיו ולא
אצטריך לאפוכה ומר מפיך לה משום
3
לאחותו ואי מהתם ה"א ה"מ היכא
דוחקא דלישנא ומאי הלכה איכא
וגו' בועלה מאי כאשר זמם איכא אלא
דמעידין נמי על הבועל:
למימר בסוגיא דשמעתא אחרי שאין
(זבחים מה.) לאחיו
זוממיה בכלל מיתת בועלה משום שנאמר
א
ורבי ישמעאל סבר מדקא"ל בת
ולא לאחותו.
אנו למידין ממנה כלום כשיבא המשיח
ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא
ובת כו'. וא"ת היכי ס"ד
ויחיה המתים נשאל את רבי אליעזר
לאחותו דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר אחת
באיזה לשון אמרה: מות יומת הנואף
(לקמן צ.)
דהדר ביה דאם כן בת ובת למה
ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה יכול
והנואפת. כל מיתה סתם חנק :
ליה נ) דהא לא אתא בת ובת אלא
אפילו פנויה נאמר כאן 1 אביה ונאמר להלן
הכל היו בכלל הנואף והנואפת.
לאפוקי מג"ש וי"ל דלא תימא דוקא
אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן
ארוסה מדינא דלעיל דמה כשהוציא
נשואות וארוסות כהנת וישראלית:
4
הוציא הכתוב. מכלל זה את ארוסה
זנות עם זיקת הבעל א"ל ר' ישמעאל אי
בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה:
לסקילה כדכתיב והוציאו
ההיא
מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה
את הנערה והוציאו ז) כתוב אחר בת
והיא ארוסה א"ל ר"ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש א"ל וכי מפני
1
כהן לשריפה וכתב סתם ולמד סתם
(דברים יט יט)
שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה אם משמע להביא את הנשואה
מן המפורש מה כשהוציא בישראל
הביא את הפנויה ואם משמע להוציא את הפנויה הוציא את הנשואה ור"ע
מכלל חנק ארוסה הוציא ולא נשואה
אהני גזירה שוה למעוטי פנויה ואהני בת ובת לרבות את הנשואה ורבי
אף כשהוציא כו': זוממיה. בכלל
ישמעאל סבר מדקאמר ליה בת ובת ש"מ הדר ביה מגזירה שוה ור' ישמעאל
מיתת בועלה שלא יצא מן הכלל
האי בת ובת מאי דריש ביה מיבעי ליה לכדתני אבוהי דשמואל בר אבין לפי
דכתיב היא ולא בועלה
וזוממיה בכלל מיתת בועליהןח) דכתיב
שמצינו שחלק הכתוב בזכרים בין תמימים לבעלי מומין יכול נחלוק בבנותיהן
כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו
ת"ל בת ובת ורבי עקיבא מוהם מקריבים והיו קדש נפקא ור' ישמעאל
5
במקום שיש חילוק מיתה בעדותן כגון
אי מההיא הוה אמינא ה"מ
אינהו אבל בנותיהן לא קמ"ל ורבי ישמעאל
כאן שחייבו לה שריפה ולו סקילה
האי
כדינו נדונין ולא כדינה: אחת ארוסה
ואחת נשואה. דקרא סתמא כתיב:
אמר לו רבי ישמעאל. הואיל ודורש אתה גזירה שוה דרוש נמי הא דבארוסה משתעי: בת
ובת. וי"ו יתירה לרבות הנשואה: נוציא זו בשריפה. ונחמיר עליה ממיתה המפורשת בה דהוי חנק דאם משמע גזירה שוה
להביא את הנשואה הביא נמי את הפנויה ואם משמע להוציא פנויה הוציא וכו': ורבי ישמעאל. דפריך ליה אם משמע וכו' לא
ידע דעתיה דרבי עקיבא והוה סבירא ליה מדמהדר ליה בת ובת אני דורש שמע מינה דרבי עקיבא הדר ביה מגזירה שוה והכי
קאמר ישמעאל אחי אין אני דורש גזירה שוה זו דאתא בת ובת ואפקה והכי קאמר ליה אם כן למעוטי פנויה מנא לך: בזכרים.
בכהנים: בין תמימים לבעלי מומין. לענין עבודה יכול אף בנות בעלי מומין יצאו מכלל קדושתן ויהיה דינם כבנות ישראל אם
זנו: והיו קדש. לרבות אף בעלי מומין לקדושה: הני מילי. דנפקי שאף בעלי מומין בקדושתן מוהיו קדש: אינהו.
הכהנים עצמן
למתים: ור' ישמעאל. דנפקא ליה במה מצינו ולא
איצטריך ג"ש:
נתרבו לקדושה שלא
תאמר הואיל ופסולין לעבודה יהיו מותרין לטמא
האי