כיצד העדים
פרק
ראשון מכות
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מעידין
כיצד
אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין
העדים נעשין זוממין כו'. בגמרא מפרש מאי קאמר:
א א
א) דקתני,
ב) ג)
אומרים כו'. תימה כיון דאם הוזמו אינן נעשין בן
את איש פלוני. כהן: שהוא בן גרושה. בפנינו נתגרשה
ד)
גרושה וחלוצה א"כ גם בשלא יוזמו איך יעשה על פיהם בן גרושה (א)
אמו ו) קודם שנולד והרי הוא חלל ופסול: אין אומרים. אם הוזמו
ב ב
ה) ו)
והן כהנים יעשה זה בן גרושה וחלוצה
לקיים בו ז) כאשר זמם אלא
דהכי הוא האמת ואמאי הא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה
ז)
ג ג
ח) ט)
ואין זה עדות $ וי"ל כיון דלוקין הוי
סופג את הארבעים ובגמרא מפרש
❖
י) כ)
טעמא: שחייב גלות. שהרג את
כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול
ל) מות
גמ'
להזימה וקשה דא"כ מאי קאמר פרק
הנפש בשוגג: ה"ג האי כיצד
יומת
כיצד
מ) כל חייבי מיתות
היו בודקין גבי
אין העדים נעשין זוממין מיבעי ליה
מוסף רש"י
שאי
עדי נערה המאורסה דאיהי לא
ועוד דקתני לקמן אבל אמרו
נ)
כל הזוממין מקדימין
להם כו': כיצד אין העדים נעשין
מיקטלא דכיון דאינהו לא מיקטלי
לאותה מיתה.
דנמיתם בכל
ס)
חוץ
זוממין מיבעי ליה. דהא לא מקיימת
משום שיכולין לומר לאסרה על
ע)
מזוממי בת כהן
❖
בהו כאשר זמם: ועוד. מאי קא בעי
בעלה באנו והויא לה עדות שאי אתה
ובועלה.
יכול להזימה ומאי קאמר והא מ"מ
תנא כיצד נעשין זוממין הא קתני
העדים נעשים
זוממין מעידין אנו באיש
לוקין וי"ל דהתם כיון שבאין לחייבה
לה לקמן כיצד דין זוממין דקתני
❖
(סנהדרין צ.)
תורה אור השלם
פלוני שהוא בן
גרושה או בן חלוצה אין
מיתה וזממו להרוג את הנפש לא
במתני' אבל אמרו להם המזימים
1. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה
מיקיים כאשר זמם במלקות דהא
היאך אתם מעידים עדות זה והלא
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
רבינו חננאל
בהדיא כתיב נפש בנפש גבי הזמה
הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני
תחתיו אלא לוקה ארבעים מעידין אנו
א
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
❖
דעדות נפשות ולא חשיב יכול להזימה
כו': התם קאי. מסנהדרין סליק
כיצד העדים נעשין
באיש פלוני שהוא חייב לגלות אין אומרים
דברים יט יט
יגלה זה תחתיו אלא לוקה ארבעים: גמ' הא
זוממין מעידין
במלקות אבל הכא שלא כוון אלא
דתנן בשילהי אלו הן הנחנקין דהוא
אנו באיש פלוני שהוא בן
לשווייה בן גרושה ובן חלוצה דליכא
סיומא דסנהדרין דיש זוממין שנשתנו
גרושה או בן חלוצה כו'.
כיצד אין העדים נעשים זוממין מיבעי ליה
גליון הש"ס
כי אם לאו בעלמא כיון שלקו חשיב
במקצת מדין הזמה כדקתני כל
ואקשינן [הא כיצד וכו']
ועוד מדקתני לקמן אבל אמרו להם היאך
תוס' ד"ה מעידין כו'
היאך אתם מעידים ביום
הזוממין מקדימים לאותה מיתה
שפיר עדות שאתה יכול להזימה $ועי"ל
וי"ל כיון דלוקין.
פלוני שהרג פלוני את
אתם מעידין שהרי באותו היום אתם הייתם
כלומר אין להם לצפות מיתה אחרת
דגבי עדות דבן גרושה וחלוצה לא
פלוני במקום פלוני ואתם
עמנו במקום פלוני הרי אלו זוממין (מכלל
אלא משכימין לאותה מיתה שנגמר
חיישינן כלל באתה יכול להזימה
הייתם עמנו במקום פלוני
בא"ד
הרי אלו זוממין. ופרקינן
דאלו אין זוממין) תנא התם קאי כל הזוממין
בה דינו של נדון: חוץ מזוממי בת
דמהיכא נפקא לן דבעינן עדות שאתה
ב
ועי"ל דגבי עדות דב"ג.
תנא התם קאי כל הזוממין
כהן. נשואה שאע"פ שנגמר דינה
יכול להזימה מכאשר זמם והא מוכח
מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן
מקדימין לאותה מיתה
ג
לשריפה על פיהם הם בחנק כדילפינן
בגמרא דכאשר זמם לא נכתב לגבי
חוץ מזוממי בת כהן
ובועלה שאין מקדימין לאותה מיתה אלא
ובועלה. ויש עדים אחרים
התם היא בשריפה ואין
עדות דבן גרושה (ב) ולא קאי כלל
למיתה אחרת ויש עדים זוממין אחרים שאין
שאין בהם הזמה כל
בועלה בשריפה אלא בחנק כשאר
עליה בשום צד שבעולם אבל התם
עיקר אלא מלקות בעלמא
עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות
אשת איש והזוממין משכימין למיתה
גבי נערה המאורסה ודאי כאשר זמם
כיצד מעידין אנו באיש
ארבעים כיצד מעידין אנו באיש פלוני שהוא
פלוני שהוא בן גרושה
שחייבו את הבועל דכתיב כאשר זמם
קאי נמי עליהן ח)דאם התרו בה מיקטלי
כו' אין אומרים יעשה זה
בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה
לעשות לאחיו ולא לאחותו
אינהו בשהוזמו ואילו איהי בלא
בן גרושה כו'. שנאמר
זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא
ועשיתם לו כאשר זמם לו
הוזמו (והתם מיירי בלא התרו וכיון
וקאמר הכא עוד יש זוממין אחרים
ט)
ולא לזרעו וליפסליה ליה
דכאשר זמם קאי עלייהו) לכך בעינן
שאין מקיימין בהן דין הזמה כלל
לוקה את הארבעים מנהני מילי א"ר יהושע
לדידיה לחודיה. בעינן
אתה יכול להזימה ויש לדקדק אמאי
אלא מלקות ועלה מפרש כיצד אותן
בן לוי (אמר ר"ש בן לקיש) דאמר קרא
כאשר זמם וליכא. כלומר
הוא לא בא אלא לפסול
לא נקט מעידין אנו באיש פלוני
העדים שאין מקיימין בהן דין הזמה
ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לזרעו
1
לו ולזרעו ואם באת
נעשין זוממין מעידים אנו כו': ולא
שהוא ממזר כו' דזה הוה שייך בין
לפוסלו לו לבדו הנה לא
וליפסלוהו לדידיה ולא ליפסלו לזרעיה בעינן
לזרעו. ואם תעשהו חלל והוא כהן
בישראל בין בכהנים ובן גרושה לא
נעשה כאשר זמם לעשות.
כאשר זמם לעשות וליכא בר פדא אומר
בר פדא אמר ק"ו המחלל
פסלת את זרעו לעולם: בעינן כאשר
פסיל אלא בכהנים ויש ליישב דנקטיה
אינו מתחלל פי' כהן
ק"ו ומה המחלל אינו מתחלל הבא לחלל
זמם. והוא זמם לפסול את הנדון
משום דקאי אזוממי בת כהן כדאיתא
גדול שבא על אלמנה
ולא חילל אינו דין שלא יתחלל מתקיף לה
ואת זרעו: המחלל אינו מתחלל.
בגמרא ולכך נקט מידי דשייך בכהונה:
וחיללה הוא אינו מתחלל
מעידין אנו באיש פלוני שחייב
העד שבא לחלל והעיד
רבינא אם כן בטלת
תורת עדים זוממין
כהן הנושא את הגרושה שמחלל את
עליו שהוא בן גרושה
גלות. וא"ת היאך הם
זרעו אין הוא עצמו מתחלל מן
ומה
ונתכוין לחללו ולא חיללו
ד"ה בעינן כו'
הכהונה: הבא לחלל ולא חילל. עד
יכולים לחייבו גלות בעדותן והא יכול
אינו דין שלא יתחלל.
וי"ל דמ"מ אשתו נפסלת.
ומתקיף רבינא אי הכי
זומם שרצה לחלל ולא חיללו אינו דין כו': אם כן. אם
לומר מזיד הייתי כדאמר גבי אכלת חלב בפ"ק דבבא מציעא
בטלת תורת עדים זוממין
באת לדרוש ק"ו זה בעדים זוממים בטלת תורת הזמתם:
וי"ל דמיירי כשראו בו רגלים לדבר שנשמט הברזל מקתו ואיכא
דאיכא למימר לדבריך
❖
למימר דלא נתכוין אבל קשה מהא דתנן פרק אלו הן הגולין
ומה
דשונא אינו גולה לאו כי האי גוונא דומיא דאוהב גולה ואמאי אינו גולה כיון דראו דהוי רגלים לדבר וי"ל דשאני שונא דיש לנו לומר
טפי דבשנאה הכהו ועוד י"ל דמיירי שפיר דליכא רגלים לדבר והשתא ניחא משונא ומ"מ אוהב גולה כגון דשתיק כשאמרו לו העדים בודאי
הגהות הב"ח
אי הוה אמר לא הרגתיו יכול לתרץ ולומר לא הרגתיו שוגג אלא מזיד כמו י)בלא אכלתי חלב אבל כיון דשתק כהודאה דמיא: כל הזוממין
(א) תוס'
מקדימין לאותה מיתה. פי' הקונטרס שאין להם נס והמלטה וקשה דמאי קמ"ל פשיטא ובכתובותכ) פירש שרוצה לומר מקדימין שלא יענו
וחלוצה
הדין וגם זה קשה דמאי קמ"ל פשיטא לכך פירש ר"י מקדימין הכי פירושו ודאי אתה צריך להמיתן במיתה (ג) שהמיתו אבל ודאי אם אינו
(ב) בא"ד וחלוצה
(ג) ד"ה
יכול אפ"ה נמיתם בכל מיתה שנוכל כדתניא ל) הכה תכה וקשה דאמרינן פרק נגמר הדין דרוצח וגואל
שרצו להמית
הדם הוו ב' כתובין הבאין כאחד וכן קשה דבתוספתא תניא מ) אבל הזוממין שאין אתה יכול להמיתן במיתה הכתובה
אותו אבל אם ודאי
בהן אתה ממיתם בכל מיתה ודריש ליה מן קרא דובערת הרע מקרבך ואמאי (ד) הוי רוצח וגואל הדם ב' כתובין הבאים כאחד ותירץ
שאינן יכולים להמיתן
באותה מיתה
ה"ר יוסף דרוצח וגואל הדם הוו ב' כתובים הבאין כאחד לענין שלא נלמוד שאר מומתין מהם להמיתם אף במיתה שאינה מד' מיתות ב"ד
(ד) בא"ד
אבל נ)מד' מיתות ב"ד פשיטא נמיתם ככל חייבי מיתות: זוממי בת כהן ובועלה שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת. בועלה
הא (ה) ד"ה
ודרשינן
דדרשינן היא ולא בועלה וזוממי בת כהן דכתיב לאחיו דדרשינן לאחיו ולא לאחותו וא"ת למה לי דרשא דלאחיו ולא לאחותו תיפוק
(ה)
(ו) בא"ד לאחיו
ליה מהיא דנפקא לן דדרשינן את אביה היא מחללת היא ולא בועלה היא ולא זוממיה וי"ל הואיל וזוממיה באו לחייבה שריפה
לאחיו
לא יבא לאוקומי מיעוטא דהיא אלא בבועלה ולא ממעטינן זוממין ס) (אלא מן (ו) אחיו) אבל כיון דכתיב אחיו דרשינן נמי מהיא
לאחיו
למעוטי זוממיה אבל קשה כיון דכתיב אחיו אמאי איצטריך למעוטי זוממין מהיא וי"ל דאי מאחיו הוה אמינא דה"מ כשהבועל
מלאחיו (ז) בא"ד
היה נדון קרינן ביה לאחיו אבל אם לא היה נדון על פי עדותן כגון שהיה קטן בן ט' שנים ויום אחד או שלא הכירו הבועל לא
זוממיה
קרינן ביה לאחיו קמ"ל היא ולא (ז) זוממין למעוטי זוממין בכל ענין ומתחלה היה ר"י מסופק בהאי מילתא ושוב פשטה מפרק נגמר הדין
(ח) בא"ד זוממיה
דקאמר מיתה אחת מעין שתי מיתות כגון בת כהן ובועלה או בת כהן וזוממי זוממין והשתא למה ליה זוממי זוממין
(ח)
זוממיה
תיפוק ליה דאיכא שתי מיתות בלא זוממי זוממין משום הבועל שהוא בחנק אלא שמע מינה דאיירי כגון דליכא דין מיתה בבועלה כגון
זוממיה (ט) ד"ה
ועוד
מדקתני
שהוא קטן כדפירשתי ואפ"ה קאמרי זוממי זוממין בחנק אלמא דהוה זוממין בחנק אע"פ דליכא דין מיתה בבועל:
לה
לקמן. ע)פיר' הקונטרס דמאי בעי כיצד וכו' הא קתני (ט) לקמן וכו' ועוד יש לפרש ועוד כלומר ואם תמצא לומר דלשון הזמה הוא זה אינו
דעל כרחך דין הזמה קאמר כדקתני ולאלומי קושייתא קמייתא: בעינן כאשר זמם וליכא. קשיא היכא שמעידין שהוא מצרי שני דאינן
נפסול $ וי"ל דמ"מ אשתו נפסלת
דפסלה בביאתו וכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לו
ולא לאשתו:
באין לפסול זרעו
כי
אם לפסלו א"כ
ומה